הוא ממלא את המחשבות שלי בבוקר כשאני קמה. הוא שם גם עם כוס הקפה הראשונה. הוא זז הצדה כשיש לי מטלות אחרות אבל מתייצב שוב בחזרה מיד כשזה מתאפשר. ככה זה כבר שנתיים וחודש. 25 חודשים. לפני שנה לא חגגתי. השנה כמעט וכבר ויתרתי. אבל מגיע לו, לשמתי לב, בלוגולדת. הוא חלק משמעותי ממני.
תרופה נגד דמנציה
פועל של עיריית עפולה שותל פרחים במעגל סביב הכיכר העגולה בכניסה לעיר. צהרים. אחד מימי השיא של הקיץ. אני לא מרגישה נח שאני במזגן במכונית והוא שותל פרחים כדי שאני איהנה. אולי אכתוב על זה פוסט? אכתוב על הכיכרות היפות באירופה ועל כך שהמציאות במזרח התיכון מחייבת אותנו להמציא משהו אחר, רענן וחדשני, לא חקייני.
ככה זה כבר שנתיים. הראש מלא במחשבות מהבוקר ועד שאני מניחה את הראש על הכרית בלילה. כל דבר מתקשר למשהו שראיתי פעם. האסוציאציות רצות. תובנות חדשות נולדות.
הכרה במגבלות היכולת
החלון הגדול שבין טיול לטיול מוציא ממני יצירתיות. כתבתי על אסתטיקה ועל היסטוריה, קצת גם על ההיסטוריה האישית שלי. כתבתי על הצורך לחשוב, גם כתיירים, במונחים של קיימות. בכל מקום יש דברים מעניינים לספר עליהם. אני מספרת על מה שמעניין אותי ועל מה שבעיני חשוב. ובכל זאת, ככל שטיילתי, חקרתי וכתבתי, עדיין אני לא מגלה עולם במובן הקלאסי של המונח.
הנוסעים הגדולים של זמננו
אני לא מרקו פולו שיצא במאה ה-13 עם אביו ודודו לדרך המשי. אני לא ג'יימס קוק שיצא במאה ה-18 למסעות באוקיאנוסים ופגש את המאורים בניו זילנד ואת האבורוג'ינים באוסטרליה. אני לא תור היירדל שיצא לפולינזיה במאה העשרים ברפסודה בשם קון-טיקי. לצערי, אפילו לא הייתי תרמילאית מעולם. לכן פניתי לבלוגרים הרפתקנים.
כיום, בלוגרים רבים בעולם, בעיקר בין כותבי האנגלית, הפכו ל"נוודים דיגיטליים", כלומר לבלוגרים המטיילים כדרך חיים. הם מוצאים עיסוקים דיגיטליים לפרנסה או עבודות אחרות שניתן לעשות בין טיול לטיול, והם מגיעים לקצווי עולם. יתכן שה-Travel Bloggers – אלה הם הנוסעים הגדולים של זמננו.
ביקשתי מכמה בלוגרים הרפתקנים שיספרו לי על חוויה אחת משמעותית במיוחד שחוו במסעותיהם. קיבלתי שלושה סיפורים.
תור מדנמרק – Once upon a Saga
Torbjørn C. Pedersen מדנמרק – או פשוט תור (כפי שהוא מציע לקרוא לו) – הוא הבלוגר שמאחורי Once upon a Saga
תור יצא למסע סביב העולם ללא שימוש במטוסים. הוא גם אינו שוכר רכב ולא נהג שיקח אותו ממקום למקום אלא מטייל בתחבורה ציבורית בלבד. דרך הטיול הזאת היא ירוקה יחסית, זולה ומקרבת אותו לאוכלוסיה המקומית ולמטיילים אחרים.
המשפט המתנוסס בקדמת הבלוג שלו הוא:
אדם זר הוא חבר שעדיין לא הכרת
מה שמנחה את תור הוא לעשות דברים שלא עשו לפניו, לטייל בזול, לייצג את הצלב האדום בדנמרק (שמממן את מסעותיו), ולהראות את העולם ואת בני האדם בעולם כפי שהם, בשונה ממה שמספרים לנו בחדשות ובעיתונות.
וזו החוויה שתור בחר לספר –
חציית צפון האוקיאנוס האטלנטי בחורף
עזבתי את דנמרק ב-2013 ועברתי מאז למעלה מ-170,000 ק"מ.
הרפתקה גדולה ומשמעותית בשביל Saga – הבלוג שלי, היתה חציית הקטע הצפוני של האוקיאנוס האטלנטי בתחילת 2014. עשיתי זאת בשבעה כלי שייט שונים: בספינה המיועדת לדייג ברשתות מכמורת, בספינת מכולות ואחרות. כל כך הרבה אנשים אמרו לי שזה בלתי אפשרי.
כמה פעמים נתקענו בקרח הכחול והעמוק במרחק רב מעזרה אפשרית. הצוותים של ספינות המטען רגילים לכך, והם פשוט נוסעים רוורס ומנסים להתקדם שוב ושוב. פעם אחת אפילו נקלעתי לסערה שנמשכה ארבעה ימים.
בזמן הסערה הייתי בספינת מטען שאורכה 140 מ', והגלים הגבוהים היכו במכולות. הספינה היטלטלה מצד לצד והיה קשה לעמוד מבלי ליפול. בארבעת הימים האלה כל דבר היה קשה. כשהיא התחילה חשבתי שזה יהיה הסוף של חיי.
כששאלתי את הקצינים של הספינה אם זה נורמלי הם צחקו ואמרו: זה שום דבר. הביטחון של הצוות עזר לי להרגיש בטוח, ורק חיכיתי שהסערה תחלוף. היה קשה לאכול, ללכת, לקרוא או להיכנס לשירותים. בלילות נפלתי כמה פעמים מהמיטה בגלל הטלטלה העזה של הספינה והתעוררתי על הרצפה.
אחרי הסערה המים היו בצבע כחול עמוק ורגועים כמו מראה. היו לוויתנים ודולפינים בכל מקום. בלילה ראיתי את הזוהר הצפוני. אחרי 12 ימים בספינה פתאום ניתן היה להריח עצים. זו היתה תחושה חדה של ריח. לא ניתן היה להתבלבל. שש שעות מאוחר יותר יכולתי לראות את קנדה.
חציתי את צפון האוקיאנוס האטלנטי בחורף בלי לטוס. עשיתי את מה שהיה נראה בלתי אפשרי.
הללי מישראל – משפחה < עולם < טיול
הללי סמדר מטיילת בעולם כדרך חיים עם שלושת ילדיה, והבלוג שלה הוא משפחה עולם טיול.
היא כותבת על המשפחה בדרכים: ההתלבטויות, ההתמודדות עם המסע הממושך, הלמידה בדרכים, בני נוער מתבגרים במסע ארוך ועוד. נושא נוסף שהללי שמה עליו דגש הוא: ערוצי הפרנסה הקיימים בחיי נדודים ומקסום הרווחים מנכס דיגיטלי. היא מוציאה ספרים אלקטרוניים (e books) לפרנסתה. וכמובן, היא מספרת גם על חוויות מהטיול.
החוויה המיוחדת של הללי –
הפעם הראשונה שבה שתיתי וודקה מחלב סוסים
האמת היא שלא היה לי מושג מה מצפה לי. מונגוליה היתה חלום גדול בשבילי, ואמנם, כשחצינו את הגבול מסין למונגוליה (בג'יפ מקרטע שחלקים ממנו נשרו תוך כדי נסיעה) הרגשתי איך הנשימה שלי מתרחבת והעיניים דומעות מהתרגשות.
אבל היציאה מאולאן באטאר, עיר הבירה הנוחה והמתוקה, אל עבר מרחבי הפרא המונגוליים, אליהם הפלגנו בוואן 4X4 לרפתקאה בת 40 יום (כמעט שישה שבועות!) כרוכה בהסתגלות מהירה במיוחד לתנאי שטח, ורוב הזמן 'תנאי שטח' זו הגדרה מאוד עדינה לאתגרים שאתם היינו צריכים להתמודד.
שלושת ילדי (יותם היה בן 14, רני היתה בת 11 וגלי היתה בת 7) ואני עברנו הרפתקאות רבות עוד לפני מונגוליה (טרקים בתאילנד, בנפאל ובהודו, מגורים בכפרים מבודדים ונידחים, נסיעות בנות עשרות שעות באוטובוסים מקומיים, מעבורות, רכבות, מסעות ראפטינג ועוד), ולדעתי זו היתה ההכנה הטובה ביותר. אילולא ההרפתקאות וניסיון העבר, לא נראה לי שהיינו מצליחים להתמודד עם המסע.
כמובן שעל המסע עצמו אני יכולה לכתוב ספר שלם (למעשה עובדת עליו עכשיו), אבל היום אני רוצה לספר על הוודקה, כאמור.
ביום העשירי למסע, אחרי נסיעה קשה מאוד (מסתבר שמונגוליה זה לא רק מרחבים ירוקים. יש שם גם מרחבים שלמים של סלעים), הגענו לכפרון קטן, ובו אירחו אותנו באוהל מונגולי מסורתי (נקרא 'גר'). קשה לתאר את ההרגשה עבורי, להכנס אל האוהל הלבן והעגול, אחרי שנים של חלומות על רגע כזה. ובמיוחד אחרי עשרה ימים של לינה בשטח באוהל הקטן שלנו.
במרכז האוהל ניצב תנור עצים שחימם אותנו אחרי יום שלם של קור וגשם. למחרת יצאנו לחקור את הסביבה. הלכנו לצפות במפל הגדול ביותר במונגוליה ושכשכנו במימיו. גלי שיחקה עם הילדים מהמשפחה שאירחה אותנו, ורני ואני הלכנו לעזור לחלוב את היאק.
לקראת ערב אב המשפחה לקח אותנו אל האוהל שלו. שם התקבלנו בחלב סוסים טרי וחמים. רק רני ואני העזנו לטעום אותו. בתוך האוהל הוגשו לנו מיני מטעמים של בשר מיובש, יוגורט מיובש (שמוגש עם קוביות סוכר) וגם יוגורט מחלב יאק. אבל גולת הכותרת עבורי היתה הוודקה. אותה הם מכינים מחלב סוסים. זהו משקה חזק אבל טעמו עדין ומתקתק. אב המשפחה הזהיר אותי בחיוך לא להגזים כי טעמה העדין של הוודקה מתעתע.
הוא אף הראה לנו איך מכינים את הוודקה, בתוך חבית ענקית שניצבה באוהל. וודקה מחלב סוסים, תוצרת בית. מי היה מאמין שאי פעם אזכה לטעום משקה שכזה. בילינו את הערב בחיק המשפחה המארחת, שותים, אוכלים, מצטלמים וצוחקים.
בבוקר, לפני שיצאנו שוב לדרכנו, הגיש לי אב המשפחה מתנה. זה היה משחק שהוא הכין בעצמו לילדיו. משחק מחשבה עשוי מעצם ושיני גמל. השיניים נשזרו בחוט וצריך היה להעביר אותן מצד אחד של העצם, לצדה השני, מהלך לא פשוט כלל.
עד היום אני שומרת את המתנה הזאת.
הבלוג של הללי – משפחה < עולם < טיול
הסיפור הבא הוא של בלוגר בפוטנציה, איש צעיר, הרפתקן מאוד…
אבא שלי – נח אפרת
ההורים שלי מטיילים כבר שנים ארוכות ברחבי העולם (לא ברצף, הם לא מדור הבלוגרים, הפסידו את הסצנה). ההרפתקאות, החלומות, התכנון והמסעות הם אולי, בין עוד כמה דברים, מה שזיכה אותם בשנים טובות רבות (בדגש על הטובות). את גיל הגבורות ההורים עברו כבר מזמן, ועדיין הם מטיילים וצועדים הרבה ברגל. בנוסף להיותם מיוחדים כל כך, אבא הוא גם מספר סיפורים מופלא.
החוויה שאבא בחר לספר עליה –
בעקבות תור היירדל לאי הפסחא
אי הפסחא הוא אי בודד בדרום מזרח האוקיאנוס השקט. הוא נחשב לאי המבודד ביותר בעולם ונמצא במרחק כ-3,700 ק"מ מהיבשת הקרובה ביותר. הוא זרוע בפסלים גבוהים ומשונים של דמויות ענק עם כובעים גדולים. הפסלים נותרו תעלומה לא פתורה עד היום. חוקרים שונים ניסו לחבר תיאוריות מי היו המתיישבים שיצרו את הפסלים הענקיים ואיך הם נכחדו.
החוקר המפורסם מכולם היה תור היירדל. הוא ניסה להוכיח שהיו אלה צאצאי האינקה הקדומים ובנה רפסודה מעץ בלזה שבה שט במשך מאה ימים מדרום אמריקה לאי. הוא כתב יומן מסע שפורסם בעיתוני העולם, ואני כחובב הרפתקאות הייתי רץ בהפסקה הגדולה מבית הספר לחדר האוכל בקיבוץ, כי שם היו עיתונים. מאז היה לי חלום להגיע לאי.
*הערה שלי: כשאבא היה בבי"ס, זה היה עוד לפני שיצאו ספרו המפורסם קון-טיקי והספרים שבאו בעקבותיו. היו אז רק הדיווחים בעיתונות מהמסע.
החלום לא נשכח, וכשתכננו טיול לדרום אמריקה בשנת 2002, הסתכלתי במפות של קווי הטיסה וראיתי שהטיסה מצ'ילה לטהיטי עוברת דרך אי הפסחא. הזמנו כרטיסים והשגנו מספר טלפון לאכסניה באי, שבה הזמנו מקומות לשלושה לילות וימים. הגענו לשדה התעופה הקטן.
אין דוחק. בצד ישנם דוכנים של בעלי האכסניות. אני מחכה למזוודות ועפרה הולכת לדוכנים. היא חוזרת עטורה בזר פרחים גדול תלוי על צווארה, ומיד מגיע גם בעל האכסניה ותולה גם עלי זר פרחים. מכאן מתחיל טיולנו באי – ברגל ובג'יפ. היינו במוזיאון, בשוק ובכנסיה. זה היה ביום ראשון והרבה מהמבקרים הגיעו עם כלי נגינה והשתתפו בשירה.
אפילוג
אדם זר הוא חבר שטרם הכרת
את הסלוגן הזה – אדם זר הוא חבר שטרם הכרת – מצאתי בבלוג של תור מדנמרק. אני רואה את רוחו של המשפט הזה בין המילים גם בסיפורה של הללי, ובמרומז אפילו בסיפורו של אבי. אם יש בשורה שעולם הטיולים יכול להביא לנו, אולי היא זו של הפתיחות לזר.
מהקילומטרז' שצברתי בקריאת בלוגים של טיולים בעברית ובאנגלית, אני מתרשמת שהרבה בלוגרים מרגישים שמה שהם עושים הוא חיבור בין תרבויות. יש ביכולתנו לרכך דעות נוקשות ולעגל דעות קדומות, לספר על האנשים שאנו פוגשים וליצור להם פנים מורכבות. ניסיתי גם אני לעשות את זה, למשל כשכתבתי על סיפורן של שתי משפחות בפורטוגל.
בשביל הטעימה בלבד – הנה שתי בלוגריות שעושות את זה מצוין. בהזדמנות אזמין אותן להתארח אצלי.
- רוית חבשוש מישראל –
- קמילה נפורה מפולין (כותבת באנגלית) –
Kami and the rest of the world
תודה ענקית לתור מדנמרק, להללי ולמשפחתה הנהדרת שנמצאת בדרכים, לאבא שלי היחיד והמיוחד. כולכם השראה ענקית ומקור לכח ולאומץ לב.
מה אני מאחלת לעצמי?
- להמשיך לגדול ולצמוח, לטייל הרבה ולגלות דברים מעניינים.
- ברוח הפוסט הזה הייתי רוצה לפתח את יכולת המינלינג שלי וליישם אותה כשאני פוגשת אנשים בחו"ל.
- הלוואי שאראה את שמי מוזכר במקומות אחרים. אני רוצה שיזכירו את "שמתי לב" כבלוג מוערך.
- אני רוצה להגדיל את מעגל הקוראים.
- אני רוצה להיות מוזמנת למקומות בעולם מתוך הכרה ביכולת שלי ליצר תוכן טוב.
- אני רוצה להראות שיש ביכולתם של בלוגרים ליצור עניין ולשנות את השיח על תיירות ותרבות. לא עוד קלישאות ודימויים מתקתקים אלא תוכן משמעותי ובעל ערך.
מאחלת לכולנו שניפגש רק סביב נושאים מעניינים, ומה מעניין יותר מהפלנטה שלנו?
מחכה כבר בהתרגשות לברכות ולאיחולים שלכם כאן למטה במערכת התגובות.
מידע על פסטיבלי הסתיו ביעדי האלפים השונים- עכשיו לנרשמים למייל.
וברוח הפוסט של ההרפתקנים – השנה אצא למסע ראשון באסיה. אני מזמינה אתכם להצטרף אלי.
לכבוד הבלוגולדת – מבחר של פוסטים שאני גאה בהם (כמה קשה לבחור)
אוו כמה פוסטים בעלי ידע רב ותמונות יפות ! מאחלת לך המון המון מזל טוב ! מאוד מרגש, מאחלת שכל מה שביקשת לעצמך יתגשם, אמן
תודה רבה, מיכל. שמחה מאוד שאת אתי.
מזל טוב זיוה! כמה כיף לחגוג איתך וכמה מעניינים הפוסטים בהם בחרת! הלוואי שכל משאלותייך יתגשמו, ואני מבטיחה להמשיך ולהיות חלק מקהל קוראייך הנאמן והסקרן.
כיף לשמוע, נורית, הקוראת הוותיקה שלי. בכל פעם שאני רואה אותך מגיבה זה ממלא אותי בשמחה. המון תודה.
יו זיוה, פוסט חגיגי ומשמח במיוחד!
תוכן משמעותי ובעל ערך זו את, וכמה טוב שאת כאן. מאחלת לך שכל משאלותייך יתגשמו, ושתהיה לך ולבלוג השנה שלישית מלאה ועשירה.
שנה שלישית זה נשמע המון. תודה רבה, ענת
מזלות טובים לשמתי לב ולנו שזכינו 🙂
פינקת אותנו במתנה נהדרת לכבוד הבלוגולדת .
אחות גדולה, שאני מאוהבת במילים שלך, בבחירות שלך ובתבונה והרגישות שאת אורזת ומגישה את ביצת ההפתעה הזאת.
אצלך כמו אצלך, החלומות מונחים בחלון ראווה נקי, צלול, בפריזמה רחבה, שיאפשר לך להגשים את המסעות, בזמן ובקצב הלב שלך.
וזיוה, את השראה בשבילי (ומי כמוך יודעת שיש לי אלרגיה למילים גדולות ), ממש קנאת בלוגרים במובן הטובבב של המילה הכתובה.
תודה שהזמנת אותי לחגוג איתך
טובה, אני כל כך מודה לך על הפרגון הענק שאת לא יודעת כמה, ואני מתרגשת מכל המילים הטובות. אני עוד צריכה לחשוב מה להגיד כי כרגע נאלמתי קצת. גם את יודעת להפתיע ולשמח, ובאמת השמחה הזאת משותפת לנו. רוצה לתת לך שלל חייכנים, חיבוקים ונשיקות. וזה כרגע מה שיש. כשניפגש זה יהיה על אמת. 🙂 🙂 🙂