שמתי לב
  • בית
  • מי אני
  • תכנון טיולים
  • המלצות
  • הבלוג
  • יעדים
  • לטייל בתחב"צ
  • קשר
  • טיפים
  • בית
  • מי אני
  • תכנון טיולים
  • המלצות
  • הבלוג
  • יעדים
  • לטייל בתחב"צ
  • קשר
  • טיפים
שמתי לב
  • בית
  • מי אני
  • תכנון טיולים
  • המלצות
  • הבלוג
  • יעדים
  • לטייל בתחב"צ
  • קשר
  • טיפים
  • בית
  • מי אני
  • תכנון טיולים
  • המלצות
  • הבלוג
  • יעדים
  • לטייל בתחב"צ
  • קשר
  • טיפים
אדם זר הוא חבר שטרם הכרת – פוסט בלוגולדת

עיניים קטנות, מסתכלות וחוקרות, מציירות לי את כל העולם, פי רי פי פי…

ראשי בלוגינג אדם זר הוא חבר שטרם הכרת – פוסט בלוגולדת

אדם זר הוא חבר שטרם הכרת – פוסט בלוגולדת

אוגוסט 7, 2017

הוא ממלא את המחשבות שלי בבוקר כשאני קמה. הוא שם גם עם כוס הקפה הראשונה. הוא זז הצדה כשיש לי מטלות אחרות אבל מתייצב שוב בחזרה מיד כשזה מתאפשר. ככה זה כבר שנתיים וחודש. 25 חודשים. לפני שנה לא חגגתי. השנה כמעט וכבר ויתרתי. אבל מגיע לו, לשמתי לב, בלוגולדת. הוא חלק משמעותי ממני.

פארק קלפי הטארוט בגבול טוסקנה-לציו באיטליה, ניקי דה סט פאל

תרופה נגד דמנציה

פועל של עיריית עפולה שותל פרחים במעגל סביב הכיכר העגולה בכניסה לעיר. צהרים. אחד מימי השיא של הקיץ. אני לא מרגישה נח שאני במזגן במכונית והוא שותל פרחים כדי שאני איהנה. אולי אכתוב על זה פוסט? אכתוב על הכיכרות היפות באירופה ועל כך שהמציאות במזרח התיכון מחייבת אותנו להמציא משהו אחר, רענן וחדשני, לא חקייני.

ככה זה כבר שנתיים. הראש מלא במחשבות מהבוקר ועד שאני מניחה את הראש על הכרית בלילה. כל דבר מתקשר למשהו שראיתי פעם. האסוציאציות רצות. תובנות חדשות נולדות.

הכרה במגבלות היכולת

החלון הגדול שבין טיול לטיול מוציא ממני יצירתיות. כתבתי על אסתטיקה ועל היסטוריה, קצת גם על ההיסטוריה האישית שלי. כתבתי על הצורך לחשוב, גם כתיירים, במונחים של קיימות. בכל מקום יש דברים מעניינים לספר עליהם. אני מספרת על מה שמעניין אותי ועל מה שבעיני חשוב.  ובכל זאת, ככל שטיילתי, חקרתי וכתבתי, עדיין אני לא מגלה עולם במובן הקלאסי של המונח.

עבודה של קובי סיבוני בתערוכת "מיקום חדש" במוזיאון האסלם, יוני 2017

הנוסעים הגדולים של זמננו

אני לא מרקו פולו שיצא במאה ה-13 עם אביו ודודו לדרך המשי. אני לא ג'יימס קוק שיצא במאה ה-18 למסעות באוקיאנוסים ופגש את המאורים בניו זילנד ואת האבורוג'ינים באוסטרליה. אני לא תור היירדל שיצא לפולינזיה במאה העשרים ברפסודה בשם קון-טיקי. לצערי, אפילו לא הייתי תרמילאית מעולם. לכן פניתי לבלוגרים הרפתקנים.

כיום, בלוגרים רבים בעולם, בעיקר בין כותבי האנגלית, הפכו ל"נוודים דיגיטליים", כלומר לבלוגרים המטיילים כדרך חיים. הם מוצאים עיסוקים דיגיטליים לפרנסה או עבודות אחרות שניתן לעשות בין טיול לטיול, והם מגיעים לקצווי עולם. יתכן שה-Travel Bloggers – אלה הם הנוסעים הגדולים של זמננו.

ביקשתי מכמה בלוגרים הרפתקנים שיספרו לי על חוויה אחת משמעותית במיוחד שחוו במסעותיהם. קיבלתי שלושה סיפורים.

תמונה מ"אריחי דלפט" בתחנה המרכזית באמסטרדם

תור מדנמרק – Once upon a Saga

Torbjørn C. Pedersen מדנמרק – או פשוט תור (כפי שהוא מציע לקרוא לו) – הוא הבלוגר שמאחורי Once upon a Saga

תור יצא למסע סביב העולם ללא שימוש במטוסים. הוא גם אינו שוכר רכב ולא נהג שיקח אותו ממקום למקום אלא מטייל בתחבורה ציבורית בלבד. דרך הטיול הזאת היא ירוקה יחסית, זולה ומקרבת אותו לאוכלוסיה המקומית ולמטיילים אחרים.

המשפט המתנוסס בקדמת הבלוג שלו הוא:

אדם זר הוא חבר שעדיין לא הכרת

מה שמנחה את תור הוא לעשות דברים שלא עשו לפניו, לטייל בזול, לייצג את הצלב האדום בדנמרק (שמממן את מסעותיו), ולהראות את העולם ואת בני האדם בעולם כפי שהם, בשונה ממה שמספרים לנו בחדשות ובעיתונות.

 

וזו החוויה שתור בחר לספר –

חציית צפון האוקיאנוס האטלנטי בחורף

עזבתי את דנמרק ב-2013 ועברתי מאז למעלה מ-170,000 ק"מ.

הרפתקה גדולה ומשמעותית בשביל Saga – הבלוג שלי, היתה חציית הקטע הצפוני של האוקיאנוס האטלנטי בתחילת 2014. עשיתי זאת בשבעה כלי שייט שונים: בספינה המיועדת לדייג ברשתות מכמורת, בספינת מכולות ואחרות. כל כך הרבה אנשים אמרו לי שזה בלתי אפשרי.

תור ואחת הספינות שבהן חצה את האוקיאנוס האטלנטי בחורף

כמה פעמים נתקענו בקרח הכחול והעמוק במרחק רב מעזרה אפשרית. הצוותים של ספינות המטען רגילים לכך, והם פשוט נוסעים רוורס ומנסים להתקדם שוב ושוב. פעם אחת אפילו נקלעתי לסערה שנמשכה ארבעה ימים.

בזמן הסערה הייתי בספינת מטען שאורכה 140 מ', והגלים הגבוהים היכו במכולות. הספינה היטלטלה מצד לצד והיה קשה לעמוד מבלי ליפול. בארבעת הימים האלה כל דבר היה קשה. כשהיא התחילה חשבתי שזה יהיה הסוף של חיי.

כששאלתי את הקצינים של הספינה אם זה נורמלי הם צחקו ואמרו: זה שום דבר. הביטחון של הצוות עזר לי להרגיש בטוח, ורק חיכיתי שהסערה תחלוף. היה קשה לאכול, ללכת, לקרוא או להיכנס לשירותים. בלילות נפלתי כמה פעמים מהמיטה בגלל הטלטלה העזה של הספינה והתעוררתי על הרצפה.

אחרי הסערה המים היו בצבע כחול עמוק ורגועים כמו מראה. היו לוויתנים ודולפינים בכל מקום. בלילה ראיתי את הזוהר הצפוני. אחרי 12 ימים בספינה פתאום ניתן היה להריח עצים. זו היתה תחושה חדה של ריח. לא ניתן היה להתבלבל. שש שעות מאוחר יותר יכולתי לראות את קנדה.

חציתי את צפון האוקיאנוס האטלנטי בחורף בלי לטוס. עשיתי את מה שהיה נראה בלתי אפשרי.

הבלוג של תור – Once upon a Saga

צפון האוקיאנוס האטלנטי בחורף

הללי מישראל – משפחה < עולם < טיול

הללי סמדר מטיילת בעולם כדרך חיים עם שלושת ילדיה, והבלוג שלה הוא משפחה עולם טיול.

היא כותבת על המשפחה בדרכים: ההתלבטויות, ההתמודדות עם המסע הממושך, הלמידה בדרכים, בני נוער מתבגרים במסע ארוך ועוד. נושא נוסף שהללי שמה עליו דגש הוא: ערוצי הפרנסה הקיימים בחיי נדודים ומקסום הרווחים מנכס דיגיטלי. היא מוציאה ספרים אלקטרוניים (e books) לפרנסתה. וכמובן, היא מספרת גם על חוויות מהטיול.

 

החוויה המיוחדת של הללי –

הפעם הראשונה שבה שתיתי וודקה מחלב סוסים

האמת היא שלא היה לי מושג מה מצפה לי. מונגוליה היתה חלום גדול בשבילי, ואמנם, כשחצינו את הגבול מסין למונגוליה (בג'יפ מקרטע שחלקים ממנו נשרו תוך כדי נסיעה) הרגשתי איך הנשימה שלי מתרחבת והעיניים דומעות מהתרגשות.

אבל היציאה מאולאן באטאר, עיר הבירה הנוחה והמתוקה, אל עבר מרחבי הפרא המונגוליים, אליהם הפלגנו בוואן 4X4 לרפתקאה בת 40 יום (כמעט שישה שבועות!) כרוכה בהסתגלות מהירה במיוחד לתנאי שטח, ורוב הזמן 'תנאי שטח' זו הגדרה מאוד עדינה לאתגרים שאתם היינו צריכים להתמודד.

שלושת ילדי (יותם היה בן 14, רני היתה בת 11 וגלי היתה בת 7) ואני עברנו הרפתקאות רבות עוד לפני מונגוליה (טרקים בתאילנד, בנפאל ובהודו, מגורים בכפרים מבודדים ונידחים, נסיעות בנות עשרות שעות באוטובוסים מקומיים, מעבורות, רכבות, מסעות ראפטינג ועוד), ולדעתי זו היתה ההכנה הטובה ביותר. אילולא ההרפתקאות וניסיון העבר, לא נראה לי שהיינו מצליחים להתמודד עם המסע.

כמובן שעל המסע עצמו אני יכולה לכתוב ספר שלם (למעשה עובדת עליו עכשיו), אבל היום אני רוצה לספר על הוודקה, כאמור.

ביום העשירי למסע, אחרי נסיעה קשה מאוד (מסתבר שמונגוליה זה לא רק מרחבים ירוקים. יש שם גם מרחבים שלמים של סלעים), הגענו לכפרון קטן, ובו אירחו אותנו באוהל מונגולי מסורתי (נקרא 'גר'). קשה לתאר את ההרגשה עבורי, להכנס אל האוהל הלבן והעגול, אחרי שנים של חלומות על רגע כזה. ובמיוחד אחרי עשרה ימים של לינה בשטח באוהל הקטן שלנו.

'הגר' מונגולי מסורתי

במרכז האוהל ניצב תנור עצים שחימם אותנו אחרי יום שלם של קור וגשם. למחרת יצאנו לחקור את הסביבה. הלכנו לצפות במפל הגדול ביותר במונגוליה ושכשכנו במימיו. גלי שיחקה עם הילדים מהמשפחה שאירחה אותנו, ורני ואני הלכנו לעזור לחלוב את היאק.

לקראת ערב אב המשפחה לקח אותנו אל האוהל שלו. שם התקבלנו בחלב סוסים טרי וחמים. רק רני ואני העזנו לטעום אותו. בתוך האוהל הוגשו לנו מיני מטעמים של בשר מיובש, יוגורט מיובש (שמוגש עם קוביות סוכר) וגם יוגורט מחלב יאק. אבל גולת הכותרת עבורי היתה הוודקה. אותה הם מכינים מחלב סוסים. זהו משקה חזק אבל טעמו עדין ומתקתק. אב המשפחה הזהיר אותי בחיוך לא להגזים כי טעמה העדין של הוודקה מתעתע.

הוא אף הראה לנו איך מכינים את הוודקה, בתוך חבית ענקית שניצבה באוהל. וודקה מחלב סוסים, תוצרת בית. מי היה מאמין שאי פעם אזכה לטעום משקה שכזה. בילינו את הערב בחיק המשפחה המארחת, שותים, אוכלים, מצטלמים וצוחקים.

בבוקר, לפני שיצאנו שוב לדרכנו, הגיש לי אב המשפחה מתנה. זה היה משחק שהוא הכין בעצמו לילדיו. משחק מחשבה עשוי מעצם ושיני גמל. השיניים נשזרו בחוט וצריך היה להעביר אותן מצד אחד של העצם, לצדה השני, מהלך לא פשוט כלל.

עד היום אני שומרת את המתנה הזאת.

הבלוג של הללי – משפחה < עולם < טיול

 

רני עם היאק
גלי עם איילי הצפון בצפון מונגוליה

הסיפור הבא הוא של בלוגר בפוטנציה, איש צעיר, הרפתקן מאוד…

אבא שלי – נח אפרת

ההורים שלי מטיילים כבר שנים ארוכות ברחבי העולם (לא ברצף, הם לא מדור הבלוגרים, הפסידו את הסצנה). ההרפתקאות, החלומות, התכנון והמסעות הם אולי, בין עוד כמה דברים, מה שזיכה אותם בשנים טובות רבות (בדגש על הטובות). את גיל הגבורות ההורים עברו כבר מזמן, ועדיין הם מטיילים וצועדים הרבה ברגל. בנוסף להיותם מיוחדים כל כך, אבא הוא גם מספר סיפורים מופלא.

 

החוויה שאבא בחר לספר עליה –

בעקבות תור היירדל לאי הפסחא

אי הפסחא הוא אי בודד בדרום מזרח האוקיאנוס השקט. הוא נחשב לאי המבודד ביותר בעולם ונמצא במרחק כ-3,700 ק"מ מהיבשת הקרובה ביותר. הוא זרוע בפסלים גבוהים ומשונים של דמויות ענק עם כובעים גדולים. הפסלים נותרו תעלומה לא פתורה עד היום. חוקרים שונים ניסו לחבר תיאוריות מי היו המתיישבים שיצרו את הפסלים הענקיים ואיך הם נכחדו.

החוקר המפורסם מכולם היה תור היירדל. הוא ניסה להוכיח שהיו אלה צאצאי האינקה הקדומים ובנה רפסודה מעץ בלזה שבה שט במשך מאה ימים מדרום אמריקה לאי. הוא כתב יומן מסע שפורסם בעיתוני העולם, ואני כחובב הרפתקאות הייתי רץ בהפסקה הגדולה מבית הספר לחדר האוכל בקיבוץ, כי שם היו עיתונים. מאז היה לי חלום להגיע לאי.

*הערה שלי: כשאבא היה בבי"ס, זה היה עוד לפני שיצאו ספרו המפורסם קון-טיקי והספרים שבאו בעקבותיו. היו אז רק הדיווחים בעיתונות מהמסע. 

אי הפסחא

החלום לא נשכח, וכשתכננו טיול לדרום אמריקה בשנת 2002, הסתכלתי במפות של קווי הטיסה וראיתי שהטיסה מצ'ילה לטהיטי עוברת דרך אי הפסחא. הזמנו כרטיסים והשגנו מספר טלפון לאכסניה באי, שבה הזמנו מקומות לשלושה לילות וימים. הגענו לשדה התעופה הקטן.

אין דוחק. בצד ישנם דוכנים של בעלי האכסניות. אני מחכה למזוודות ועפרה הולכת לדוכנים. היא חוזרת עטורה בזר פרחים גדול תלוי על צווארה, ומיד מגיע גם בעל האכסניה ותולה גם עלי זר פרחים. מכאן מתחיל טיולנו באי – ברגל ובג'יפ. היינו במוזיאון, בשוק ובכנסיה. זה היה ביום ראשון והרבה מהמבקרים הגיעו עם כלי נגינה והשתתפו בשירה.

פסלי הענק באי הפסחא

אפילוג

אדם זר הוא חבר שטרם הכרת

את הסלוגן הזה – אדם זר הוא חבר שטרם הכרת – מצאתי בבלוג של תור מדנמרק. אני רואה את רוחו של המשפט הזה בין המילים גם בסיפורה של הללי, ובמרומז אפילו בסיפורו של אבי. אם יש בשורה שעולם הטיולים יכול להביא לנו, אולי היא זו של הפתיחות לזר.

מהקילומטרז' שצברתי בקריאת בלוגים של טיולים בעברית ובאנגלית, אני מתרשמת שהרבה בלוגרים מרגישים שמה שהם עושים הוא חיבור בין תרבויות. יש ביכולתנו לרכך דעות נוקשות ולעגל דעות קדומות, לספר על האנשים שאנו פוגשים וליצור להם פנים מורכבות. ניסיתי גם אני לעשות את זה, למשל כשכתבתי על סיפורן של שתי משפחות בפורטוגל.

 

בשביל הטעימה בלבד – הנה שתי בלוגריות שעושות את זה מצוין. בהזדמנות אזמין אותן להתארח אצלי.

  • רוית חבשוש מישראל –

חבשושית מחברת בין תרבויות

  • קמילה נפורה מפולין (כותבת באנגלית) – 

Kami and the rest of the world

 

תודה ענקית לתור מדנמרק, להללי ולמשפחתה הנהדרת שנמצאת בדרכים, לאבא שלי היחיד והמיוחד. כולכם השראה ענקית ומקור לכח ולאומץ לב.

וזו אני

מה אני מאחלת לעצמי?

  • להמשיך לגדול ולצמוח, לטייל הרבה ולגלות דברים מעניינים.
  • ברוח הפוסט הזה הייתי רוצה לפתח את יכולת המינלינג שלי וליישם אותה כשאני פוגשת אנשים בחו"ל.
  • הלוואי שאראה את שמי מוזכר במקומות אחרים. אני רוצה שיזכירו את "שמתי לב" כבלוג מוערך.
  • אני רוצה להגדיל את מעגל הקוראים.
  • אני רוצה להיות מוזמנת למקומות בעולם מתוך הכרה ביכולת שלי ליצר תוכן טוב.
  • אני רוצה להראות שיש ביכולתם של בלוגרים ליצור עניין ולשנות את השיח על תיירות ותרבות. לא עוד קלישאות ודימויים מתקתקים אלא תוכן משמעותי ובעל ערך.

 

מאחלת לכולנו שניפגש רק סביב נושאים מעניינים, ומה מעניין יותר מהפלנטה שלנו?

מחכה כבר בהתרגשות לברכות ולאיחולים שלכם כאן למטה במערכת התגובות.

מידע על פסטיבלי הסתיו ביעדי האלפים  השונים- עכשיו לנרשמים למייל.

וברוח הפוסט של ההרפתקנים – השנה אצא למסע ראשון באסיה. אני מזמינה אתכם להצטרף אלי.

לכבוד הבלוגולדת – מבחר של פוסטים שאני גאה בהם (כמה קשה לבחור)

מי היא אחותי הגדולה ומי אחותי המקצועית

להמשך קריאה »

מאיפה את לוסי ומה מעשייך בצרפת?

להמשך קריאה »

כאן מדברים מירנדז' – על חבל ארץ בצפון מזרח פורטוגל

להמשך קריאה »

מהפכת החוט והמחט

להמשך קריאה »

לוסטיה – הארץ של הסורבים

להמשך קריאה »

ראיון עם ירון וייס על ארמניה ועל המאבק בישראל למען ההכרה ברצח העם הארמני

להמשך קריאה »

Facebook Comments

« הקודם
הבא »
8 תגובות
  1. מיכל אגם אליסון אוגוסט 8, 2017 בשעה 4:23 am הגב

    אוו כמה פוסטים בעלי ידע רב ותמונות יפות ! מאחלת לך המון המון מזל טוב ! מאוד מרגש, מאחלת שכל מה שביקשת לעצמך יתגשם, אמן

    • זיוה אוגוסט 8, 2017 בשעה 6:02 am הגב

      תודה רבה, מיכל. שמחה מאוד שאת אתי.

  2. נורית שמואלי אוגוסט 8, 2017 בשעה 7:46 am הגב

    מזל טוב זיוה! כמה כיף לחגוג איתך וכמה מעניינים הפוסטים בהם בחרת! הלוואי שכל משאלותייך יתגשמו, ואני מבטיחה להמשיך ולהיות חלק מקהל קוראייך הנאמן והסקרן.

    • זיוה אוגוסט 9, 2017 בשעה 4:33 am הגב

      כיף לשמוע, נורית, הקוראת הוותיקה שלי. בכל פעם שאני רואה אותך מגיבה זה ממלא אותי בשמחה. המון תודה.

  3. ענת מישר אוגוסט 10, 2017 בשעה 4:04 am הגב

    יו זיוה, פוסט חגיגי ומשמח במיוחד!
    תוכן משמעותי ובעל ערך זו את, וכמה טוב שאת כאן. מאחלת לך שכל משאלותייך יתגשמו, ושתהיה לך ולבלוג השנה שלישית מלאה ועשירה.

    • זיוה אוגוסט 10, 2017 בשעה 7:54 am הגב

      שנה שלישית זה נשמע המון. תודה רבה, ענת

  4. TOVA MY אוגוסט 15, 2017 בשעה 6:53 am הגב

    מזלות טובים לשמתי לב ולנו שזכינו 🙂
    פינקת אותנו במתנה נהדרת לכבוד הבלוגולדת .
    אחות גדולה, שאני מאוהבת במילים שלך, בבחירות שלך ובתבונה והרגישות שאת אורזת ומגישה את ביצת ההפתעה הזאת.
    אצלך כמו אצלך, החלומות מונחים בחלון ראווה נקי, צלול, בפריזמה רחבה, שיאפשר לך להגשים את המסעות, בזמן ובקצב הלב שלך.
    וזיוה, את השראה בשבילי (ומי כמוך יודעת שיש לי אלרגיה למילים גדולות ), ממש קנאת בלוגרים במובן הטובבב של המילה הכתובה.
    תודה שהזמנת אותי לחגוג איתך

    • זיוה אוגוסט 15, 2017 בשעה 12:04 pm הגב

      טובה, אני כל כך מודה לך על הפרגון הענק שאת לא יודעת כמה, ואני מתרגשת מכל המילים הטובות. אני עוד צריכה לחשוב מה להגיד כי כרגע נאלמתי קצת. גם את יודעת להפתיע ולשמח, ובאמת השמחה הזאת משותפת לנו. רוצה לתת לך שלל חייכנים, חיבוקים ונשיקות. וזה כרגע מה שיש. כשניפגש זה יהיה על אמת. 🙂 🙂 🙂

השארת תגובה

ביטול

הי,

שמי זיוה.

'שמתי לב' החל להיכתב כמעט מעצמו באמצע 2015. כשמטיילים תמיד קורים דברים מעניינים והסיפורים מתגלגלים על הדרך. 

אני עוסקת כיום בתכנון טיולים בהתאמה אישית. אתגר מיוחד שבחרתי להתמודד עמו הוא תכנון טיולים גם למטיילים בתחבורה הציבורית.

כמו כן, אם יש לכם עסק ירוק או סיפור מעניין – אתם מוזמנים לפנות אלי.

עוד עלי קראו כאן.

Facebook

מתלבטים אם לנסוע לדרום צרפת? ואולי כבר יש לכם כרטיס טיסה ביד לליון, ניס או מרסיי?

בקבוצת הפייסבוק שפתחתי ביחד עם קולגה נהדרת המתגוררת בפרובנס, תקבלו רעיונות ותשובות מקצועיות לכל שאלה.

Facebook

עוד יש מפרש לבן באופק

רוצה לברוח אתי קצת אל מקומות רחוקים וקרובים, אל נופים ואל מנגינה של שפה זרה?

הצטרפו אל מועדון הקוראים של שמתי לב 

על מה אפשר לקרוא פה

  • בית
  • מי אני
  • תכנון טיולים
  • המלצות
  • הבלוג
  • יעדים
  • לטייל בתחב"צ
  • קשר
  • טיפים
תפריט
  • בית
  • מי אני
  • תכנון טיולים
  • המלצות
  • הבלוג
  • יעדים
  • לטייל בתחב"צ
  • קשר
  • טיפים

יעדים בולטים בבלוג

צרפת

פורטוגל

רוצים להתייעץ בעניין הטיול הקרוב? 

עדיין לא סגורים עליו או על הייעוץ? מוזמנים להתקשר ל"עזרה ראשונה". אחר כך תחליטו.

052-3741683    ziva.samtilev@gmail.com

כל הזכויות שמורות לזיוה רענן © samti-lev.com

Theme by CLASS - WordPress Themes
גלילה לראש העמוד

הי,
אני שמחה שהגעת לכאן ומזמינה אותך להישאר.

אני כותבת לאנשים:

  • שמחפשים השראה לטיול
  • שמתעניינים בתרבות המקומית
  • שאוהבים לגלות פינות נחבאות

שלום,

אני כותבת על המוכר והפחות מוכר. יש לי גם טיפים, ולפעמים הם לא רעים בכלל. 

שווה להישאר, לא?

ההרשמה כאן. תמיד אפשר גם לבטלה.

דילוג לתוכן
פתח סרגל נגישות כלי נגישות

כלי נגישות

  • הגדל טקסטהגדל טקסט
  • הקטן טקסטהקטן טקסט
  • גווני אפורגווני אפור
  • ניגודיות גבוההניגודיות גבוהה
  • ניגודיות הפוכהניגודיות הפוכה
  • רקע בהיררקע בהיר
  • הדגשת קישוריםהדגשת קישורים
  • פונט קריאפונט קריא
  • איפוס איפוס