60 שניות על הרמדאן
הרמדאן הוא שמו של חודש בלוח השנה המוסלמי
זהו החודש התשיעי בלוח. היות שהלוח המוסלמי מבוסס על מחזורי הירח, נעים חגי האסלם בתזוזות קטנות משנה לשנה, על פני עונות השנה.
על פי האמונה קיבל הנביא מוחמד בחודש זה את הקוראן מאת אלוהים.
במהלך הרמדאן מקיימים המוסלמים את מצוות הצום, שהיא אחת מחמש המצוות העיקריות באסלם.
הצום מתקיים בכל יום מעלות השמש ועד השקיעה, וכדי להצליח לעמוד בו קמים הצמים בשעה שרובנו עדיין ישנים, לאכול לפני שעולה השמש ולהתכונן לצום. בתום יום הצום מתכנסת כל המשפחה לארוחת האִפְטָר.
בחודש הרמדאן מקיימים גם את המצווה של מתן צדקה, שאף היא אחת מחמשת עמודי האסלם (המצוות העיקריות).
תקופת הצום מסתיימת בשלושה ימים של חג – עיד אל פיטר, שבו עורכים ארוחות חגיגיות והולכים לבקר קרובי משפחה.
מהותו של הצום הוא בהתבוננות פנימה, בצניעות, בהתאפקות, בחיבור לעולם הרוחני ובהתקרבות לאל.
הזדמנות
סיורי לילות רמדאן מתקיימים תחת המטריה של פורום דרכים שלובות המרכז כמה עמותות תיירות ברחבי הארץ שכולן עוסקות בתיירות משותפת ליהודים וערבים. "דרכים שלובות" יצרו באתר שלהם ובפייסבוק את הכותרת המקסימה לסיורים: כשהלילות הופכים לימים והימים ללילות
בעיני הסיורים האלה הם הזדמנות גדולה להכיר ומאמינה שהם גם מסר של רצון טוב ועוד כמה דברים טובים שאני משאירה לסוף הפוסט. בסיור בטייבה שמענו סיפורים על העיר ועל מנהגי הרמדאן, ומכאן והלאה אספר על החוויה שלי.
מה היה חדש לי בטייבה
הרבה דברים היו חדשים. בחרתי כמה לספר עליהם:
- שטייבה היתה פעם יישוב בעל אופי חקלאי, בשונה מטירה שהיתה תמיד עיר מסחר. אנשים בטייבה חיו ברווחה גדולה, וכמה משפחות צברו נכסים ועושר.
- שטייבה יושבת על דרך הים העתיקה – ויה מריס, אשר חיברה בין מצרים לבין מסופוטמיה, סוריה ואנטוליה. זה הפתיע אותי כי היא קרובה לציר הפנימי של כביש 6 ולא לכביש החוף. אני אוהבת חיבורים להיסטוריה ושמות כמו ויה מריס מעיפים אותי למחוזות הדמיון. מיד אני שומעת קולות פעמונים ומדמיינת שיירה של גמלים עם סחורה קשורה לדבשת.
- שבטייבה יש בדויים החיים בסביבה מסוגרת משלהם, ושתי משפחות גדולות. למעשה, כמעט כל אדם בטייבה הוא ממשפחת חאג' יחיא או ממשפחת מסארווה.
הדלת הגדולה והדלת הקטנה
הנה משהו נחמד שראינו: אנשים חיו בעבר ביחד עם הסוסים וחיות משק הבית במבנה גדול שהיה מותאם לכך. בקדמת הבית היה חדר האירוח – הסלון, ומעבר לו חדרי מגורים, חצרות, מחסנים ומקום לחיות משק הבית.
בשביל הסוסים היו פותחים את הדלתות הגדולות לרווחה. אנשי הבית הסתפקו בדלת הקטנה. גם היום נהוג להתגורר בבתים גדולים המשמשים כמה דורות של המשפחה, אבל החקלאות היא נחלת העבר, והבית מותאם לאנשים ולא לבעלי החיים.
מה היה יפה בעיני?
תבנית הנוף של הרחוב הערבי שונה וייחודית. אני תמיד אוהבת לשתות בעיניים (ומאז שהפכתי לבלוגרית גם במצלמה) כל דלת, מרפסת ופינת רחוב מעניינת. אני אוהבת להסתכל על המרפסות של הבתים הגדולים המאכלסים משפחות רב-דוריות, לראות את הייחוד של כל מרפסת ואת הכביסה המתנפנפת. החלונות לא גדולים כמו בהרבה מהבתים שלנו. המרפסות הן כמו חלונות הצצה אל המרחב הפרטי. הן הנותנות אופי לבית.
הבנייה באבן, היכן שישנה, מאוד יפה.
מצאתי שדלתות הברזל הצבעוניות נותנות אופי לרחוב. גם אם ניכרים בהן סימני הזמן ולעתים חלודה, יש בהן הרבה יופי.
עוד פיסה של יופי
יש כמה מסגדים בטייבה. ביקרנו במסגד שבנקודה הגבוהה של העיר. חלל הפנים שלו מאוד מרשים. הכיפה הפנימית ססגונית ויפה, הקירות מעוטרים בכתובות. החלונות המקושטים. ספריות בנויות על עמודי המסגד וחובקות אותם מסביב. במדפים מונחים ספרי קוראן, ומעליהם משתלשלות מחרוזות תפילה. הספריות האלה הן פנינה של יופי בעיני.
מה היה לי טעים?
התעכבנו בדרך בדוכן פלפל ובבית מאפה למטעמים מתוקים. העובדים מרוכזים בהכנת המטעמים ואינם טועמים אותם. גם הם בצום.
אני לא חובבת פלפל אבל כשהוא טרי וכשהוא ממולא זה סיפור אחר. יש המון סוגי מתוקים. הקטאיף הוא הממתק של הרמדאן. הוא ממולא בגבינה או באגוזים. אני תמיד אוהבת מתוק ואהבתי במיוחד את הקטאיף עם האגוזים.
המדריכה שלנו נידאא חאג' יחיא ידעה להסביר לפרטי פרטים על כל מאכל, כולל המשקה המיוחד המרוכז ששותים בשבירת הצום כדי לספק אנרגיה לגוף, אבל לי אין יחס עמוק ואמתי לאוכל ואני תמיד שוכחת. כדאי לזכור שנידאא עורכת גם סיורים קולינריים. היא ממש טובה בזה.
מה אהבתי באורח החיים שנחשפתי אליו?
קיום צום הרמדאן הוא הרבה מעבר לדת. גם את זה למדתי מנידאא. היא עצמה אינה מנהלת אורח חיים דתי. היא בחורה משכילה שלמדה כמה תארים, וכיום גרה בירושלים ועובדת בפרקליטות המדינה. היא סיפרה שחשוב לה לקיים את הצום, כי הוא מבטא גם זהות תרבותית ולא רק דת. הוא מבטא רצון וצורך להרגיש בשייכות ואפילו בסולידריות חברתית.
נידאא הזכירה לא פעם את המילה קולקטיב, ואני קוראת לזה שייכות לקהילה. הבחירה שלה מאפיינת את האווירה בציבור הערבי בארץ ואולי גם בעולם. יפה בעיני לראות שההשכלה תופסת תאוצה, בצד המסורת שמקומה הדומיננטי נשמר. שניהם, ההשכלה והמסורת, חיים בשלום ביניהם. יש מקום לזה ולזה.
מה היה מרגש?
הסיור שלנו התקיים בשעות אחר הצהרים, שבהן הרחובות שקטים, ועד לרגע שבירת הצום. בשעת דמדומים, רגע לפני שבירת הצום, הגענו אל המצודה העתיקה של טייבה, קרוב לכיכר אל עמרי – הכיכר המרכזית של העיר. עמדנו שם מול המצודה המרשימה, ופתאום ברגע נדלקו שרשראות האור שנתלו במיוחד לכבוד הרמדאן, ואחרוני האנשים ברחוב ניגשו לבתיהם לארוחה של סיום יום הצום. אילנית מדרכים שלובות, חילקה לנו קטאיף ואת המשקה המיוחד ששותים בסיום הצום.
מה הפתיע אותי?
הפתיע ושימח אותי שאת המצווה של הצדקה, הנמנית כאחת מחמש המצוות העיקריות של האסלם, נותנים היום רוב התושבים לסטודנטים. בעבר היו נותנים את הצדקה לעמותות ולמסגדים, ואילו בשנים האחרונות ההשכלה תופסת מקום מרכזי.
הפתיע אותי גם שכל כך הרבה כתובות בחזיתות של החנויות ובתי העסק הן גם בעברית. זה מצמצם את תחושת הזרות ונותן לי הרגשה טובה, כדוברת עברית, להתארח במקום. ברור שלבעלי העסקים יש מניע עסקי, ובכל זאת זה מבטא בעיני גם את הרצון להיפתח אל החברה היהודית.
מה הכי הפתיע אותי?
שהקבוצה שלנו היתה די גדולה ומכובדת. הסיור שאליו נרשמנו היה אמור להתקיים בכפר קאסם. הוא הועבר לטייבה בגלל אירועים שקרו שם כמה ימים קודם לכן ויצרו מתיחות. הופתעתי שעוד אנשים חוץ ממני לא נבהלו. גם אילנית מדרכים שלובות הופתעה. בקבוצה שלנו היו גם כמה ילדים והיו אנשים עם כיפה וציצית. אחד מהם, ממאה שערים, גילה סקרנות יוצאת דופן במנהגי האסלם. הקבוצה התגלתה כמעניינת בפני עצמה, אבל לא הספקתי באמת להכיר כי הפוקוס בסיור היה על טייבה.
אם כל ההפתעות
כזכור לחלק מכם פרסמתי את סיורי לילות רמדאן ואת הסיור הספציפי שאליו יצאתי במשך זמן רב בבלוג ובעמוד הפייסבוק שלי. כשהסתיים הסיור ופתחתי את הטלפון, ראיתי הודעה מבלוגרית יקרה ואהובה שהגיעה לסיור בריצה מהעבודה והאוטובוס כבר יצא. הרגשתי החמצה. לו ידעתי הייתי מבקשת לחכות כמה רגעים.
כיומיים לאחר הסיור שלחתי ניוזלטר לקוראים עם עדכון לפוסט חדש. בהזדמנות סיפרתי שהסיור כבר מאחור, שיצאתי עם עוד בלוגרית-קולגה, שיתר הנרשמים לבלוג כנראה נשרו במעבר של הסיור מכפר קאסם לטייבה, אבל אפשר להבין ואולי בשנה הבאה יצאו יותר אנשים. כעבור זמן קצר קיבלתי מייל שבו נכתב "לא כל נרשמי הבלוג נשרו. אני הייתי בסיור עם חברה. הייתי שמחה להכיר אותך."
החסרתי פעימה מהתרגשות אבל הרגשתי גם החמצה נוראה. איך לא נפגשנו? בפעם הבא אני אבוא עם מדבקה עם שמי, והיא תהיה בולטת וברורה.
ביקשתי מירדנה וייס לספר משהו על החוויה שלה, ואני נותנת לה את הבמה.
החוויה של ירדנה
כבר שנתיים שאני רוצה להצטרף לסיור בישוב ערבי בתקופת הרמדאן ובכל פעם מסיבות שונות זה לא יוצא לפועל. הפעם, כשראיתי את ההצעה בבלוג של זיוה לסיור דווקא בטייבה, הסתקרנתי מאד והחלטתי להצטרף. יש לי משפחה בכוכב יאיר ואני יודעת שתושבי המקום נרתעים מלהיכנס לטייבה ועושים את הקניות שלהם רק בטירה. החלטתי לנצל את ההזדמנות לסיור מאורגן במקום ולשלב עם החוויה של הרמדאן.
המדריכה המקומית שלנו – נידאא – מלומדת, נמרצת, פתוחה ותוססת – אפשרה לנו הצצה לטייבה בהרגשה מאד בטוחה. התקבלנו בשמחה ואהבה על ידי תושבים שראו אותנו מסיירים בעיר שלהם. זה היה מדהים לראות שהם ממש נרגשים שיש תיירים שטורחים להתעניין בטייבה. קיבלנו הצצה לחברה הערבית, למנהגים, לנורמות ולמסורת, דרך הליכה בעיר והסיפורים הרבים של המדריכה. לקינוח קנינו כמובן עוגות וממתקים מעלפים וייחודיים לחג.
למה הזמנתי אתכם לבוא אתי לסיור ליל רמדאן?
לפני שנים השתתפתי בסיור ליל רמדאן באום אל פחם. לא הכרתי אז את הנושא הזה – לא את הסיורים ולא את הרמדאן. גיסתי ז"ל הזמינה אותי לבוא אתה. זה היה אז כנראה באחת השנים הראשונות לקיומם של הסיורים האלה והם התקיימו אז רק בוואדי ערה. אני זוכרת שהרגשתי שנפתח בפני עולם שלם שלא הכרתי על החיים בקו התפר, על אום אל פחם, על המנהגים ועל החיים ביום יום. זה היה סיור מעשיר גם בידע וגם בחוויה.
השנה הייתי בהזדמנויות שונות בטמרה, בסחנין ובאום אל פחם, במפגשים ובסיורים בעלי ערך. אני מקבלת תגובות שרבות מהן מהסוג של "איך יש לך אומץ", ובאופן אישי אני מתקשה להבין מה בדיוק האומץ כאן, אבל מבינה שאנשים שונים רואים דברים באופן שונה. אני מנסה לשכנע שלהכיר תרבות אחרת זה הדבר הכי מרתק שיכול להיות, ובארץ שלנו יש לזה גם ערך חברתי.
בימים שקדמו לסיור בטייבה התחלתי לקבל הודעות מחברות שנרשמו שהן לא יבואו. אירועי כפר קאסם בוודאי השפיעו ותמיד יש גם סיבות אישיות שעלולות לצוץ. קיבלתי הדים על כך שאנשים נרשמו לסיורים אחרים בזכות המאמץ שעשיתי, וזה באמת נפלא כי זו הרי המטרה, ובכל זאת קצת התאכזבתי שלא אפגוש בסיור אנשים שנרשמו דרך הבלוג.
מחשבות ומילים ממני אליכם
על הרקע הזה כל כך התרגשתי שירדנה פנתה אלי, ואני חושבת שהדברים שסיפרה ממצים יותר מכול את הערך של הסיורים האלה. החיים לפעמים שונים ממה שהם מצטיירים בחדשות. יש כל מיני מציאויות ואנחנו יכולים לבחור את זו שאנו רוצים ליצור.
אילנית מפורום דרכים שלובות סיפרה שאפילו קבוצות של פרויקט תגלית התחילו לבקר לאחרונה בטייבה, מתוך הבנה שאם באים לראות את ישראל, היישובים הערביים הם חלק ממנה.
כבלוגרית של טיולים אני רואה את עצמי כחלק מתעשיית התיירות, וכך הייתי רוצה שיתייחסו אלי ואל חברי הבלוגרים המטיילים. יש לנו כלי נהדר ובמה שיצרנו לעצמנו ואנו יכולים להשתמש בה גם לקידום רעיונות באופן אקטיבי.
אשמח להמשיך לשוחח כאן למטה במערכת התגובות. הדברים שאתם, בלוגרים, מדריכי טיולים וקוראים של הבלוג חושבים ואומרים מסקרנים אותי במיוחד. המון תודה על ההקשבה, על הקריאה, על הסבלנות ועל ההשתתפות 🙂
לשימושכם – אתר האנטרנט של פורום דרכים שלובות. שווה לעקוב גם במשך השנה.
היתה אתי בסיור ינינה זסלבסקי אפק שהיא קולגה מופלאה, וגם היא כתבה על טייבה. הפוסט שלה מרתק, ואני ממליצה מאוד לקרוא גם אותו.
טייביה, אחר הצהרים, רמדאן, מאת ינינה זסלבסקי אפק
פוסטים שכתבתי על חיים משותפים ועל אמנות
אשמח אם תצטרפו אלי לפוסטים הבאים. לנרשמים הכנתי מתנה: מידע על אירועי קיץ, פסטיבלים היסטוריים וחגיגות פולקלור באירופה בתקופת הקיץ. תודה לכולכם על הקריאה וההשתתפות בקהילת שמתי לב.
זיוה כתבת מקסים וכל כך ממצה וקולע ! אי אפשר היה לתאר את הסיור הזה יותר טוב מזה (:
תודה על כל היופי שאת חושפת בבלוג שלך .
המון תודה, ירדנה. התגובה שלך חשובה לי במיוחד. הרי היינו באותו סיור. אני באמת שמחה שנפגשנו קצת למרות הכול, ואולי בהזדמנות אחרת זה עוד יקרה באמת.
בוקר טוב זיוה פתחתי את הפייסבוק הבוקר וראיתי את הכתבה שלך. הסתקרנתי כי להגיע לסיור לא התאפשר לי. למרות שאני שקועה עמוק בכתבה על פורטוגל, הצצתי ונפגעתי. קראתי בנשימה אחת אץ כל מה שכתבת. למדתי ממך דברים חדשים על צום הרמאדן והמנהגים. אין ספק שזה מעניין וחווייתי להשתתף בסיור כזה. היה מעניין אילו היו נפגשים גם עם האוכלוסיה המקומית ומדברים איתם, שכן אני מאמינה שהם דוברי עברית. מה הם חשים שיהודים/ישראלים באים לבקר בחצרותיהם. יותר אינטרקציה עם האוכלוסיה המקומית
הי רחל,
אני שמחה שפינית זמן לבקר ומודה לך על הדברים שלך. זה באמת היה עשוי להיות מעניין להיפגש עם מקומיים. חלק מסיורי לילות רמדאן כוללים ארוחה, ובסיורים האלה אני מאמינה שאפשר לשוחח עם עוד אנשים חוץ מהמדריך/מדריכה. בשנה הבאה אנסה ללכת לאחד הסיורים האלה.
נהנתי לקרוא, ללמוד ולהכיר את חג הרמדאן דרכך.
אני שמחה שיצא לפועל הסיור, אומנם בעיר אחרת אבל נראה ונשמע סיורים מרתקים ומעניינים.
זה באמת כמעט נס שהסיור יצא לפועל. אני שמחה שנהנית. תודה, מיכל.
סוף סוף הגעתי לפוסט הזה. חייבת לומר שקראתי בשקיקה! נתפסתי ממש בהתחלה כשהזכרת את הקשר למסופוטמיה, גם לי יש קטע עם היסטוריה… 🙂
ראשית, אני רוצה להגיד שאני חושבת שזה ממש מיוחד שהצעת לקוראים להצטרף לסיור וזה באמת נשמע מעניין מאוד, חידשת לי הרבה דברים שלא ידעתי.
אני שמחה שבסוף הסיור יצא לפועל, למרות הכל. ואני מקווה שתמשיכי לציע עוד סיורים כאלו ואחרים לקוראים, גם אני הייתי שמחה לטייל איתך 🙂
איזה כיף לקרוא את התגובה שלך. אני מאמינה שאנסה להציע בעתיד עוד סיורים. כרגע קיץ. כשתתחיל העונה הרגועה נראה איך להמשיך. בינתיים ראיתי השבוע באתר של דרכים שלובות הצעה לסיור קולינרי בטייבה. אם תרצי פעם לצאת למשהו ולא תמצאי חברה מתאימה פשוט תקראי לי 🙂