נהר הדואורו מתפתל בין כרמים הגולשים מהמדרונות התלולים, ובתוך היופי הזה היו המפגשים עם האנשים הגרים לאורכו – החוויות המיוחדות של הטיול. באופן מקרי לחלוטין פגשנו תושבים שונים, שכל אחד מהם ייצג פיסת פורטוגל אחרת. זהו חלק ב' של מסלול טיול המשפחה שלי בפורטוגל, ובחרתי לתאר אותו באמצעות הסיפורים. על החלק הראשון אפשר לקרוא כאן.
הפנים השונות של פורטוגל
אני חוזרת לרגע אחורה. את הטיול בפורטוגל התחלנו מרכסים הרריים במרכז-מזרח המדינה. בהמשך ביקרנו בעיר האוניברסיטאית קוימברה ואז נסענו צפונה לעמק הדואורו. כבר צברנו חוויות וספגנו הרבה מהיופי של הארץ הזאת, אבל כשהגענו לעמק הדואורו התחיל פרק חדש בטיול ושונה מן הראשון.
התקדמנו לאורך הנהר ממערב, בסמוך לעיר פורטו, ועד לגבול ספרד במזרח, הפוך מכיוון זרימת הנהר. החלפנו שלושה מקומות לינה. לנו בבתי מלון קטנים משפחתיים, וכל אירוח חשף בפנינו תבנית נוף אחרת והיכרות מזווית אחרת דרך עיניהם של המארחים שלנו. עמק הדואורו נודע בכרמים ההרריים הגולשים מהמדרונות התלולים וביופיו הרב. בשבילנו הוא הפך לפסיפס של נוף ואנשים.
משפחת סוארז
הלינה הראשונה היתה ב-Villa Sete, בשולי הכפר אלפנדורדה (Alpendurada e Matos), היושב מזרחית לעיר פורטו במפגש של שלושה נהרות: דואורו (Douro), טמגו (Tamego) ופאיווה (Paiva).
בוילה סטה גרה משפחת סוארז – סדליה, פדרו וארבעת ילדיהם. בני הזוג סוארז קנו את המקום לפני זמן לא רב, השקיעו בו הרבה והפכו אותו לבית רחב ידיים שיש בו מקום מרווח למשפחה ולאורחיה. החדרים חדישים, מעודכנים ונוחים. החללים הציבוריים של הבית מלאים באוספיו של פדרו – מזכרות מטיוליו בארצות רבות בעולם, שכנראה הספיק לבקר בהן לפני נישואיו. גם בישראל פדרו ביקר והביא מזכרות מנצרת.
אבל מה שמיוחד בשהות בווילה סטה הוא האירוח החם. הזמנו אצלם מראש ארוחת ערב אחת ואחריה ביקשנו לאכול אצלם גם למחרת. כל בקשה, רצון ושאלה נענו מיד ברצון. בזמן שהגישו לנו את המנות הפכנו לחברים. אחרי הארוחה פדרו עשה לנו קסמים, וגם סדליה נשארה איתנו ביחד עם ילדתם הקטנה שבאה לקבל חיבוק מאמא.
שייט בנהר בסירה קטנה
מוילה סטה יצאנו בבוקר לטייל בעיר פורטו. בבוקר השני בוילה סטה ארזנו את המזוודות והעמסנו על הרכבים, אבל לפני שהמשכנו בדרכנו נענינו בשמחה לעצתו של פדרו לשוט ביחד בצומת של מפגש הנהרות. הוא תיאם בעבורנו את השייט ערב קודם.
שטנו בעיקר בנהר Paiva היפה, שבקטע הזה הוא שקט, אבל כמה ק"מ הלאה משם הוא סוער ומתקיימת בו פעילות רפטינג. המדרונות באזור הזה אינם גבוהים ותלולים כמו באזור ה-Alto Duoro, אבל לשורת הגפנים המשתקפת במי הנהר, לבתים על הגבעות ולגשר האלגנטי – לכל אלה יש יופי משלהם.
מקומות נוספים שאפשר לטייל בהם מנקודת המוצא בווילה סטה
Paiva Walkways – גלריה מעץ לאורך מדרון ההר מעל לנהר פאיווה. זהו מסלול שנודע כאטרקטיבי מאוד. ויתרנו עליו כי חלקו היה סגור בתקופה שבה טיילנו בעקבות שרפה.
הערים: Guimarães, Barga, Vila Real
ובמעגל הרחוק יותר אבל עדיין אפשרי גם הערים Aveiro ו-Barcelos
גפנים, גפנים ועוד גפנים
נפרדנו בצער מפדרו וסדליה והמשכנו בנסיעה מזרחה אל החלק המרשים של הנהר שבו המדרונות תלולים וטרסות הגפנים בנויות בקומות על המדרונות. כשאומרים "טיול בעמק הדואורו" מתכוונים לאזור האלטו דואורו, שהעיירה פסו דה רגואה ( Peso da Régua) במרכזו. האזור הוכר בתחילת שנות האלפיים על ידי אונסקו, בזכות העובדה שנשמרו בו מאפיינים רבים מהעבר: הטרסות העתיקות ובתי ה"קינטה" (Quinta) – החוות לייצור היין. ידענו שאנחנו מגיעים לשיאו של הטיול באזור, אבל ללא ציפיות בתחום האירוח. מה כבר יכול להיות חווייתי יותר מאשר בביתה של משפחת סוארז?
וילה ג'וליה
הגענו לחצר יפהפיה מוצלת המוקפת בבית הסוגר עליה משני צדדיה בצורת האות ר'. ליד הבית כנסיה. פרטי עיטור מסורתיים יפהפיים מקשטים פינות של החצר והבית. שקט מסביב. בחשש וביראה אני עליתי בגרם המדרגות המוביל אל הכניסה, הקשתי בדלת הכבדה וחיכיתי. שמעתי את פעימות הלב שלי כי משהו באווירה מסביב שידר לי יראת כבוד. מולי יצא אדם מבוגר, בחולצה לבנה מכופתרת, והזמין אותנו בסימן ידיים להיכנס פנימה. גם בתוך הבית מחוות יד הורתה לנו להתרווח בכורסאות, ואחרי שכולנו מצאנו את מקומנו גם הוא התיישב מולנו לשיחה.
ערכים
על הקיר – דיוקנותיהם של בעלי הבית, האדון ואשתו, בציורי שמן. האדון של הווילה מספר לנו שהגענו לבית חווה של משפחה, אשר הוא קיבל בירושה מדודו שהיה חשוך ילדים. רישומים הקיימים בספרים מעדים על כך שהבית עבר מדור לדור במשפחה לפחות 500 שנים. האדון מתפעל מכך שאנו מטיילים כמשפחה. משפחה היא ערך. משהו בתוכי מתחיל להתפתל באי נוחות. גם אני חושבת שזה נפלא שאנו מטיילים כמשפחה, וללא ספק זה מעיד משהו עלינו. אבל כשמדברים על ערכים בהקשר הזה אני מריחה שמרנות.
האדון מסתכל על אמא שלי, ואני כבר קוראת אותה ויודעת שגם היא זזה בחוסר נוחות בכורסה. הוא ממשיך לספר על הסבתא שלו, כיצד גידלה אותו והקנתה לו ערכים (שוב ערכים), ידע ושפות. לסבתות היה תפקיד חשוב. הן היו המחנכות. הוא למד בילדותו צרפתית ואנגלית, פרט לפורטוגזית כמובן. אולי נקב גם בשפות נוספות שאני כבר לא זוכרת. האנגלית שלו נשמעה באוזני מושלמת. חששתי שהורי תכף ירדמו בכורסאות, ולבסוף קיבלנו מפתחות לחדרים.
יופי צרוף
פסק זמן קצר להסבר: הלינה באזור הזה של הדואורו יקרה יותר מאשר במקומות אחרים בפורטוגל שבהם היינו. הזמנתי את הלינה קצת באיחור, כשלושה חודשים לפני הטיול, והמקומות שמקבלים חוות דעת טובות ומחירם היה סביר לכיסנו – היו תפוסים. את וילה ג'וליה בחרתי בשל השילוב בין המחיר הנח (שעדיין היה הגבוה ביותר ששילמנו בטיול – 84 אירו לזוג ללילה ולא 70 אירו שתמורתם שהינו במקומות נפלאים) והתמורה. החיסרון היה שחדריו ובתיו של האיש שלנו היו פזורים בכרמים.
האיש אוהב לשפץ בתים, והבתים שלו נראים נפלא, מעוצבים לעילא. החווה וגם הבתים יושבים בלב הכרמים, גבוה מעל העיירה פסו דה רגואה. בן-זוגי ואני נסענו אחריו אל הבית המיועד לנו בשביל צר שהמכונית קיפצה עליו, ואחרי שהחסרנו פעימה הגענו לפיסת יופי שקשה לי לתאר אותה. בזבוז משווע להגיע למקום כזה לשני לילות בלבד. זה מקום להשתקע בו לכמה ימים, לנוח, לשתות יין ולטייל.
אז והיום
הורי ועוד שניים מאיתנו נשארו ללון בחווה בחדרים על בסיס בד אנד ברקפסט. בארוחות הבוקר האיש סיפר להם סיפורים מסמרי שיער, למשל כיצד שיחרר סבא שלו את אחרוני העבדים שהועסקו בכרמים. לעבד שהכי אהב הוא נתן את בגדיו הטובים ביותר.
לאיש יש ניסיון עשיר בייצור יין. הוא ניהל במשך שנים קואופרטיב גדול של יצור יין, ועתה הוא מנהל רק את היקב שלו ואת הכרמים של החווה. הוא מעסיק 15 אנשים. מאוחר יותר ראינו את המטבח שבו מכינים אוכל לעובדים, וזו רק חוויה אסתטית מופלאה. כמו דודו, גם הוא ואשתו חשוכי ילדים, והוא חושב להוריש את הבית וכל רכושו למדינה.
בערב הוא אירח את הורי ואחי ובת זוגו על כוס יין. גם אנחנו הוזמנו אבל היינו עייפים. בבוקר העזיבה הוא הציע לנו לראות את היקבים שלו – היקב העתיק והיקב החדש. הוא הלך עם צרור המפתחות הישנים שלו ואנחנו הלכנו אחריו נדהמים מהישן, מהחדש ובעיקר מהסיפורים. היה כל כך מרתק ומתברר שלא צילמתי כמעט. פשוט הקשבתי בצמא לכל מילה ולכל סיפור.
איפה טיילנו באזור האלטו דואורו?
הלכנו ברגל במסלולים קצרים בין הטרסות העתיקות בשני צדי הנהר. נעזרנו באפליקציית Wikiloc שאותה הזכרתי כבר בתיאור חלק א' של המסלול. בדרך חצינו כפרים קטנים וראינו מקרוב איך נראים הכפרים ההרריים. ראינו מקרוב את הטרסות העתיקות, את המדרגות שבנו כדי לטפס אליהן, כתובות עתיקות על החומות ועוד פרטים שלא ניתן לראות כשמסתפקים בנסיעה בכביש שלאורך הנהר.
ביקרנו בכפר Ucanha שבו יש גשר עתיק ומגדל לגביית מכס בכניסה לגשר.
ביקרנו בלמגו (Lamego) וראינו את גרם המדרגות האדיר המעוטר באריחי אזולז'וש כחולים היושב על מדרון ההר ומוביל אל הכנסייה שבראשו.
ביקרנו בעיירה Pinhão שתחנת הרכבת שלה מעוטרת בציורי אזולז'וש כחולים מודרניים המתארים תמונות מהחיים בעמק הדואורו
מחשבות
במחשבה לאחור על חוויות האירוח שלנו –
- עם משפחת סוארז נוצר קשר מיידי וחם. את שמו של האיש אנחנו לא זוכרים ואחרי יומיים קצת התביישנו לשאול.
- משפחת סוארז עובדים קשה כדי להחזיר את ההלוואה שלקחו לבניית הבית, והאיש קיבל את ביתו, רכושו וכרמיו הרבים בירושה.
- משפחת סוארז עושים חלק רב מעבודות הבית בעצמם ומגייסים גם את סבתא לבשל לאורחים. לאיש יש עובדים רבים בבית ובכרמים.
- עם משפחת סוארז הרגשנו הרבה הזדהות וקרבה, והאיש סיפר לנו על עולם הרחוק מאיתנו שנות אור בזמן ובמקום.
כשחשבנו בינינו לבינינו בקול רם מה יוצא לאיש מהאירוח ומהשכרת הבתים, הגענו למסקנה שהוא אוהב לארח ונהנה מחברתם של אנשים. ובסה"כ זה מאוד יפה והיתה לנו חוויה מרתקת במחיצתו. בטיולים במחוזות יין אנשים מחפשים חוות ויקבים לבקר בהם, ואילו אנחנו זכינו לסיור במקום הכי אותנטי שיכול להיות. בעתיד, כשהאיש יוריש את ביתו ורכושו למדינה, זה יהיה בוודאי אתר תיירות שרבים יבואו אליו.
הטיול שלנו הקיף קטע קטן של פורטוגל ונחשב לאטי, ואני אומרת לכם בפה מלא ובאחריות שבשני הבתים שבהם התארחנו שווה להישאר כמה ימים, ליהנות מהאווירה ולהגיע ליעדים רבים שלא הספקנו להגיע אליהם. שווה לאכול את פורטוגל לאט.
התחנה הבאה שלנו לאורך הנהר
ההרפתקאות, המפגשים והחוויות שלנו בעמק הדואורו לא הסתיימו. בתחנה האחרונה הגענו אל כפר בקרבת גבול ספרד, היושב באזור שבו מדברים בשפה אחרת, השפה השנייה הרשמית בפורטוגל שמוכרת אך ורק באזור הזה. גם כאן חווינו חוויה מעלפת ומרתקת שסיפרתי עליה בהתרגשות מיד כשחזרנו. המארחת שלנו קיבלה אותנו בחום ובמאור פנים. השפה שלה היתה מוגבלת לצורך שיחה משמעותית, ועדיין הבית שלה נפלא ונהדר באופן אחר, והסיפור של הכפר ושל כל האזור מרתק.
אני מקווה שהרגשתם את ההתלהבות בפוסט הזה ושמחה שנכנסתם וקראתם.
מוזמנים לקרוא גם את הפוסט טיול חברים בפורטוגל, שכתב יואב גוש, הלוא הוא אבא מטייל סולו
סיפורים, מקומות מחוץ למסלול השחוק, טיולים בטבע ובעיר, חגיגות מקומיות ועוד – כל אלה יגיעו למייל שלך בקליק אחד.
בטח שהורגשה ההתלהבות!
וואוו איזו חוויה. רק מלקרוא ולהציץ בתמונות אפשר להרגיש את האווירה של המקום המיוחד הזה. איזה כיף לטייל איתך בבלוג.
נשארתי עם תאבון גדול לספרד!
אני מאוד שמחה שהצלחתי להעביר את החוויה. בטח התכוונת לפורטוגל, שבאמת היתה מלאת הפתעות, אבל הצצה לספרד בסוף הטיול הזה אכן עשתה לי המון חשק לעוד. חצי האי האיברי מרתק. והכי אני שמחה שאת מטיילת אתי 🙂
מעורר תאבון לצאת לטייל, להתמקמם תחת צל הכרמים וללגום יין לאט לאט, פורטוגל בהחלט נשמעת כמו יעד מרתק. תודה זיוה
פורטוגל היא יעד בדיוק בשביל מה שאמרת. פרט לנוף, גם הצד האנושי מרתק ויש סיכוי למפגשים מעניינים והפתעות של יעד שהוא עדיין לא שחוק מדי.