פורטוגל, חלק א' – בין הרים ובין כפרים

חופי האוקיאנוס האטלנטי, מגלי העולם ותור הזהב נשארו לטיול אחר. קשה לבלוע את פורטוגל בבת אחת. אנחנו טיילנו בקטע קטן של הארץ הזאת. היא לא יקרה. אפשר לחזור אליה, ואת זה כנראה אעשה, אולי אפילו די בקרוב.

הפעם זה פוסט בעל אופי פרקטי שמטרתו לתאר את מסלול הטיול שלנו ברצף, לטובת מטיילי העונות הבאות. בצד זה ניסיתי להעביר גם משהו מהתחושות ומהחוויות. התיאור מחולק לשני חלקים, וזהו הראשון שבהם.

החלום
זה היה קיץ מבורך בטיולים, ובסופו, בחודש ספטמבר, יצאתי עם חבורה גדולה של בני משפחה – הורים, אחים, אחות, בני ובנות זוג – לפורטוגל. אחרי שקפצתי מרגל אל רגל במופע של קולדפליי בהולנד, ואחרי שטיילתי בפרובנס בארבעה קולות, יצאתי לפורטוגל עם חלום אחד בלבד. שמעתי הרבה על נפלאותיה. ידעתי שיש כאלה שמתמכרים וחוזרים אליה שוב ושוב, אבל הפעם הייתי במוד אחר. 

העיצוב
המלון Hotel Vale do Zezere זוכה לשני כוכבים בלבד, אבל בשבילי הוא היה הרבה יותר מזה. הוא היה ה"הכי מלון" מכל המלונות שבהם לנו במהלך הטיול, כזה שיש בו מספר דו ספרתי של חדרים ובעל מלון היושב בלובי ומנהל יחסים קורקטיים עם האורחים. אבל גם כאן, בחוויה היותר סטנדרטית של הלינה, הרגשתי פשוט כיף להתארח במקום. המגע הביתי של העיצוב, החפצים והפריטים המקשטים את הפינות עשו לי את זה, ותכלס – הוא שווה יותר משני כוכבים. יש בו מחשבה רבה גם על הנוחות. את העיצוב המוקפד הזה עוד נפגוש בהמשך, לאורך הטיול כולו. יש תחומים שבהם הפורטוגלים כנראה ממש אלופים, וזה אחד מהם.

פינה בכניסה למלון – Hotel Vale do Zezere בהרי באשטרלה

פינה באזור הקבלה של המלון

אחרי שנת לילה אנו יוצאים לשוטטות בעיירה. בקצה הרחוב היורד אל העמק, מתחת לכנסייה הגדולה,  מתקיים שוק שבת. זהו אינו שוק חקלאי אלא שוק של סחורות – דברים לבית ובגדים. הסוחרים מציבים את מרכולתם בצל העצים. כל כך פשוט ומקסים.

הסחורות נפרשות בצל העצים

סלים בשוק

הרי האשטרלה – מה יש לעשות בהם

מים לשתייה בצד הכביש מפלגים היורדים מההר

 לפנינו נפרשו מרחבים של סלעי גרניט בצבע ירקרק, הנוצר מחזזיות המכסות את משטחי הסלע, ומשטחים של צמחייה נמוכה בגוונים המשתנים בין ירוק, צהבהב וסגול. בקטעים מסוימים רואים בולדרים ענקיים כהים של גרניט. כוחות הטבע, הרוחות והמים, חורצים בהם חריצים, ולפעמים, אחרי שנים החריצים האלה מעמיקים, וסלעים גדולים ניתקים ממקומם.

עמודי גרניט כהים

מועצה משפחתית לרגלי הסלע: אחותי והאחים שלי

עצרנו בדרך לטייל בשטח. במקומות מסוימים לא העמקנו אלא רק שוטטנו קצת בין הבולדרים וחזרנו למכוניות. בנקודה אחת יצאנו לטיול לעומק השטח והגענו עד לאגמים קטנים הנוצרים מהשלוגיות הנמסות בקיץ. האגמים יוצרים כתמי צבע כחול מנצנץ בתוך המרחב האינסופי.

מי שלוגיות מנצנצים בצבע יפהפה בשטח הסלעי

סגול וירוק כדי שלא נלך לאיבוד נעזרנו באפליקציית wikiloc שבה ניתן לבחור מסלולי הליכה בכל אזור שבו נמצאים. שמים את הסמארטפון בכיס ואם טועים בדרך הטלפון מצפצף. ואנחנו באמת טעינו, אולי משאננות ואולי כי גם הטכנולוגיה אינה יכולה לכסות במאה אחוז על טעויות ובעיות בדרך. כשהתברר מעבר לכל ספק שטעינו, חזרנו לנקודת ההתחלה. בסופו של דבר זה היה לטובה. ההתנסות הזאת שלנו מלמדת שניתן לעשות מסלולים מעגליים אל תוך השטח ההררי, וגם מי שמטייל במכונית אחת יכול ליהנות מחוויית הטבע הזאת. בסה"כ הלכנו קילומטרים ספורים, כנראה לא הרבה.

עדיין בהרי אשטרלה – טיול בוקר בעמק זזרה
בבוקר הבא החלטנו לטייל ברגל בעמק זזרה, קרוב לעיירה שלנו – מנטגס, לפני העזיבה של האזור. כשנסענו ביום הקודם בכביש הגבוה שמעל לעמק ראינו עמוק מתחתינו בקתות אבן של רועים, או אולי חקלאים, או מה שנקרא אצלנו בארץ "חוות בודדים". רצינו לראות מקרוב את עקבות הציווליזציה האלה. בנקודות מסוימות לאורך הכביש יש ירידות לעמק בכבישים צרים. השארנו מכונית אחת כאן ואחת שם ויצאנו להליכת בוקר קלה בשביל רחב ונוח בתוואי שטוח.

חזרנו למלון לארוחת בוקר מאוחרת, ארזנו, העמסנו ויצאנו לכיוון דרום מערב, אל רכס הרי אסור, לבקר בכפר הצפחה פיודאו (Piodao). במרחב שבין העיר קוימברה (Coimbra) לגבול ספרד יש הרבה כפרי צפחה, הנקראים כך מפני שהם בנויים מאבן הצפחה המקומית. פיודאו הוא המפורסם שבהם. 


הדרך משגעת. על מדרון ההר בנויות טרסות חקלאיות עתיקות הנתמכות אף הן באבן צפחה, רובן אינן מעובדות. בפיודאו הכל בנוי מצפחה, מהמסד ועד הטפחות, כולל הרעפים. בתי הכפר פרושים על אחד המדרונות. כל האלמנטים המיוחדים וכל פתחי הבתים -החלונות והדלתות – צבועים בכחול. השילוב בין אבן הצפחה הכהה לבין המסגרות הכחולות מאוד מיוחד.