בית הספר היסודי של העיירה היטסאו, ממול למוזיאון הנשים
כשנכנסנו למוזיאון פגשנו קבוצה של תלמידי בית ספר שבדיוק יצאה ממנו. בית הספר שלהם נמצא ממש ממול. בית הספר והמוזיאון, כמו עוד כמה מבני ציבור בעיירה, בנויים בסגנון האדריכלי הכל כך אופייני למחוז פורארלברג: בנייה פונקציונלית בעלת קווים נקיים המתכתבת עם המסורת המקומית באמצעות החיפוי של העץ. במבט לאחור אני חושבת שרק בשביל המראה הזה היה שווה להגיע: ילדים יוצאים לשעה קלה מבית הספר לביקור במוזיאון הבית של העיירה – מוזיאון הנשים.
התלמידים יצאו ונשארה העובדת של המוזיאון. היא לא היתה מטפסת הרים ולא היתה הילה של והר סביב ראשה. היא עסקה במלאכה העתיקה של הניקיון ובניסיון להשתלט על שלולית המים שנקוותה מהגשם שחדר מהתקרה. היא לא ציפתה למבקרים ואמרה שאנחנו יכולים להיכנס בלי לשלם. עלינו לקומת המוזיאון ומצאנו נוף ירוק ויפה הנשקף דרך החלונות, יצירות אמנות של נשים והמון תמונות ישנות, איורים ומסמכים שתיארו נשים לאורך ההיסטוריה שטיפסו על הרים.
הרבה מהכתוב לא היה באנגלית ואנחנו לא מבינים גרמנית, אבל תמיד כיף לראות פיסת נוסטלגיה, ובמיוחד שהתיאורים עסקו בכל מיני אספקטים הקשורים באתגר הנכסף מציוד הטיפוס ועד לאופנה של המטפסות. ספסלים אחדים היו ממוקמים בפינות במוזיאון ועליהם היו רקומות כתובות בחוט רקמה אדום, הפונות אל המבקרים לנהוג בנימוס. מי שמתיישב בספסל המשגע שבתמונה (ואני התיישבתי, בוודאי שהתיישבתי) יכול להתבונן בקיר המשובץ בתמונות שהן קולז' של גזרי עיתונים. לא הבנתי אם זה זה קיר של תלמידי בית ספר או של הקהילה המקומית. יהיו מי שיהיו היוצרים – התמונות מקרינות אווירה אלפינית קרירה עם מפות משובצות באדום לבן כמו בבקתות ההרריות, בעלי חיים, יצורים מיתיים ומסורות מקומיות. בהדרכה שהעברתי לאחרונה בבית שטורמן, במסגרת עבודתי, התלמידים ניסו לתאר באופן גרפי את היישוב שלהם. התוצאה נראתה אחרת לגמרי. אצלנו הכל היה כל כך ישראלי, ובמוזיאון הנשים הכל הקרין אווירה אלפינית, סגרירית וחמימה גם יחד, מרוחקת ואגדית. כל כך יפה להציץ בעולמות של אחרים. אחת היצירות של הנשים נראתה כך: thoughts I thought what I heard was just supposed to be a bucket full of meaningless sentences – although I meant it's above me it was just a mountain הרווחנו בוקר של כיף. מקום קטן,לא חשוב במיוחד, כמעט חסר משמעות, רק מוזיאון נשים. It's just a mountain רגע לפני העלייה לאוויר של "שמתי לב" בפורמט חדש, עברתי על התמונות והתרגשתי פתאום מהחוויה השולית הזאת. יש דברים ששוקעים לאט ומתיישבים בזכרונות ובלב, מתחממים להם שם ותופסים מקום ההולך ומתרחב. אני כבר סקרנית לקרוא את תגובותיכם. | 
Facebook Comments