בין אגמים, עיירות וטירות
בגרמניה יש כמה דרכים שהציר שלהן שורטט בעבור התיירים, והן התקבעו בתודעה כמסלולים קלאסיים. דרך ששמה יצא למרחוק היא הדרך הרומנטית, וישנן גם דרך האגדות ודרך הזכוכית, אולי גם אחרות פחות ידועות. הדרך האלפינית היא הוותיקה ביותר.
הדרך מתפתלת בין גבעות והרים מלינדאו שבאגם קונסטנץ ועד לאגם המלכים (Konigssee) מדרום לזלצבורג, כ-450 ק"מ בסה"כ. היא נושקת לגבול אוסטריה ומלווה שלושה ממחוזותיה: פורארלברג, טירול וזלצבורגלנד. אם להוסיף לבלבול, הדרך עצמה מתחלקת לשני מחוזות משנה בתוך בוואריה: Allgau במערב ו-Upper Bavaria במזרח.
אנחנו כיסינו את הציר של הדרך פחות או יותר, לא באדיקות. היו מקומות שבהם סטינו מהדרך האלפינית לטובת מקום אחר שרצינו לראות והיו קטעים שמקוצר הזמן דילגנו עליהם. כזכור, יצאנו בהרכב של זוג עם שתי בנות 17-16, האחת שלנו ואחת היא חברתה. סיפרתי על כך בפוסט הקודם.
על מה תקראו בפוסט
הציר של הדרך
אם להגיד את האמת, ראיתי גם באתרים השונים וגם בשטח וריאציות של הדרך המיתולוגית בכמה קטעים, ועד היום לא הבנתי מהו במדויק המסלול הרשמי. אני חושבת שאין צורך לדבוק בציר בנאמנות מוחלטת, אבל נחמד בעיני להתקדם לאורך ציר ולחוות את הנוף המשתנה שלו, מהגבעות העגלגלות שבמערב ועד להרים במזרח, דרך נקודות ציון נבחרות. לאורך הציר או הצירים, היכן שהיא מתפצלת, היא מסומנת בשילוט בצבע חום: Deutsche-Alpenstrasse. את הציר במפה המצורפת אני יצרתי כדי לתת מושג.
מקומות הלינה וחלוקת המסלול
היות שבחופשות המשפחתיות נח לנו בכל זאת להיצמד לדירה ולא להתגלגל כל הזמן בדרכים, חילקנו את הדרך כך:
ששה לילות בעיירה Pfronten, הסמוכה לפוסן. ממנה טיילנו בטווח שבין לינדאו לגרמיש (Garmisch Partenkirchen). העיירה חביבה מאוד והדירה היתה חדישה, מפנקת ונהדרת לצרכים שלנו.
שלושה לילות במלון בכפר האוסטרי Grossgmain – הצמוד לעיר הגרמנית באד רייכנהאל (Bas Reichenhall) ונושק לפארק הלאומי הגרמני ברכסטגדן. לא התחברתי לעיירה והמלון היה בינוני. גם באד רייכנהאל אינה זוהרת ולא יפה כפי שציפיתי שתהיה, אבל המיקום היה בסה"כ מאוד נח לצרכינו.
שלושה לילות אחרונים לנו במלון מצוין בעיירה החביבה Erding הסמוכה לנמל התעופה. החזרנו את הרכב לשדה ויצאנו פעמיים לטיולי יום במינכן. יש רכבת מהשדה לעיר וקו רכבת לארדינג.
אגם בודנזי (קונסטנץ)
מוזאון הצפלין
אגם קונסטנץ רחב הידיים או בשמו הגרמני – בודנזי (Bodensee) הוא משותף לשלוש מדינות החולקות בו: גרמניה, אוסטריה ושוויץ. אינסוף אתרים מעניינים ועיירות יפות יש סביב האגם והוא יכול למלא חופשה מלאה. אנחנו ערכנו הצצה קצרה בלבד בחלקו הגרמני.
הגענו לאגם בצהרים וביקרנו תחילה במוזיאון הצ'פלין הנמצא בעיירה פרידריכשהפן. הצפלינים או בשמן העברי ספינות אוויר היו כלי הטייס הראשון, ולמעשה הן פיתוח של הכדור הפורח. הצפלינים נקראים על שמו של פרידריך פון צפלין אשר בשנת 1900 שיגר מהמקום הזה בפרידריכשהפן את הצפלין הראשון שהיה ספינה בעלת מעטפת מתכת קשיחה. מיכל הגז שלו היה נסתר בתוך המעטפת והיה בה גם חלל גדול להטסת הנוסעים. גרמניה השתמשה בצפלינים במלחמת העולם הראשונה ואחר כך פינו הצפלינים את מקומם למטוסים.
במוזיאון רואים דגמים של ספינות אוויר ויש ספינה אחת שניתן להיכנס אליה ולראות את החלל שבו ישבו הנוסעים בעלי הממון. כמו כן יש במוזיאון אוסף של יצירות אמנות. זהו מוזאון מהיסטורי מעניין אבל איכשהו הרגשנו בו אי נוחות על רקע זיכרון התקופה של ההתעצמות הצבאית הגרמנית שסללה את הדרך לעצמה של הנאציזם.
לינדאו
לינדאו העתיקה היא עיירה יפהפייה, תיירותית מאוד יש לומר אך מאוד יפה, היושבת על אי באגם, קרוב לגבול אוסטריה. סמטאותיה וכיכרותיה ציוריות ומלאות בציורי קיר. בלינדאו נמצא הקצה המערבי של הדרך האלפינית הגרמנית. בעבר היתה הכניסה לעיר מהים בלבד, והבאים היו נכנסים דרך פתח במזח שבצדו האחד ניצב פסל גדול של אריה ובצדו האחר מגדלור. כשמטיילים על המזח נוף האגם והאלפים של שוויץ נפרשים ממול. כיום נכנסים אל העיירה בגשר המחבר אותה אל היבשה שבה נמצאת העיר החדשה. אחרי המעבר בגשר שלטים מכוונים על מגרשי חניה, ומכאן והלאה הבילוי בעיר העתיקה, בנמל ובמזח הוא ברגל בלבד.
מעבר אובריוך – Oberjoch
באחד הימים נסענו מעיירת הבית שלנו פרונטן אל לקניון סטרצלך והעיירה סונטהופן דרך מעבר אובריוך. זהו מעבר הרים תינוק ביחס למעברי הרים הגבוהים של האלפים אבל הוא מתפתל בסיבובים דרמטיים והמבט ממנו על העיירה באד הינדלנג (Bad Hindelang) שלמטה מאוד יפה. התמונה כאן אינה מהמעבר אלא סתם תמונה אופיינית לאזור שצילמתי תוך כדי נסיעה.
סטרצלכקלאם – Starzlachklamm
הסיומת Klamm מעידה על ערוץ עמוק. יש המון כאלה במרחבי האלפים. היציאה לקניון סטרצלך מתחילה במגרש החנייה שמעבר לכפר Winkel הסמוך לעיירה Sonthofen.
שמחתי שהיינו בו כי זה אתר תיירות שאינו ממוסחר. היו בו די הרבה מטיילים ביחד איתנו אבל אין סדרנים במגרש החנייה כי כנראה לא צריך, אין מזכרות ואין הסטל-בסטל שמאפיין הרבה מאתרי התיירות בבוואריה ואוסטריה (ואולי בכלל באתרים המפורסמים של האלפים).
ההליכה בו כרוכה בעלייה. יש מסלול מעגלי אבל בעל פונדק הבירה בכניסה אמר לנו שהסיום של המעגל תלול ואת זה אנחנו לא אוהבים, אז הלכנו וחזרנו באותה הדרך. הפרש הגבהים המצטבר במסלול הוא כ-200 מ', שמתחלקים לאורך הדרך. הערוץ והיער כל כך יפים והעלייה ממש לא נוראית.
לידיעת ההרפתקנים – הערוץ הזה משמש כמסלול קניונינג – ספורט המשלב השתלשלות בחבלים וגלישה במגלשות הטבעיות של המפלים. אנחנו הסתפקנו בצפייה בהם.
חגיגה בווארית בעיירה סונטהופן
בתכנית שלנו היה להגיע בהמשך היום לעיירה אוברסטדורף (Oberstdorf) הנמצאת עשרה ק"מ דרומית לסטרצלכקלאם, אבל עברנו בעיירה סונטהופן (Sonthofen), נקלענו במקרה לחגיגה בווארית מקומית עם הרבה בירה, נקניקיות ותפוחי אדמה, ריקודים מסורתיים וגם הופעה חביבה לא מסורתית של שתי זמרות. אז נשארנו כדי לחוש אווירה בווארית מהי ונוכחנו שגם העיירה הזאת מצוירת למדי כמו רוב העיירות הבוואריות.
פארק שעשועים, פסטיבל ילדים וקפה במינדלהיים (Mindelhein)
באחד הימים סטינו מהדרך האלפינית ונסענו צפונה. הורדנו את צמד הבנות בפארק סקייליין (Skyline) לבלות במתקנים ולהיות עצמאיות ונסענו לעיירה קויפבוירן (Kaufbeuren) שנמצאת במרחק עשרים דקות משם כדי להעביר את הזמן בנעימים באחד מימי "פסטיבל הילדים". הפסטיבל מתקיים במשך עשרה ימים, וזה היה אחד מימי השיא של החג הארוך הזה.
בבוואריה מתקיימים במהלך חודש יולי כמה פסטיבלי ילדים. זו חגיגה יחודית ומסורת מאוד יפה בעיני. הפסטיבל בקויפבוירן הוא העתיק שבכולם ובהחלט מגיעה לו תשומת לב אם אתם מטיילים באזור בעיתוי הזה. הקדשתי לו פוסט משלו.
אחר הצהרים אספנו את הבנות מ"סקייליין". היות שהילדים באזור עדיין לא יצאו לחופשה הפארק היה דליל למדי. הבנות עלו וירדו מכל המתקנים המסחררים ביותר ומצאנו אותן קצת מסוחררות אבל מרוצות. סיימנו את היום בעיירה מינדלהיים (Mindelheim) הצבעונית, בקפה ובעוגות מושחתות.
בין שמים לארץ – זיפליין ב-Nesselwang
קילומטרים ספורים מעיירת הבית שלנו שוכנת נסליאנג הנראית מהכביש יפה בגגותיה האדומים. לכל עיירה – ההר שלה ורכבל העולה אליו. הנוף מההר בנסליאנג אינו מהמרשימים ביותר אבל הוא מאוד כיפי. יש בו שני מקטעים, ובשניהם יש שילוב של גונדולות משפחתיות לארבעה ומושבי כיסאות. אפשר לבחור במה שמעדיפים. אנחנו אוהבים את הכיסאות.
זיפליין
מתחנת הרכבל העליונה אפשר לרדת אל האמצעית באומגה שאורכה 1.2 ק"מ. המדריכים מחכים שתתאסף קבוצה, מציידים את האמיצים בקסדות ועולים ביחד למעלה. בתחנת הביניים יש מעין פינת חי לעזים כדי שהאחים הקטנים יוכלו לבלות בחברתן עד שאחיהם הגדולים יגלשו מההר. שבילי ההליכה כאן רחבים ונוחים. אפשר בקלות לרדת למטה ברגל. המקומיים בוודאי גם עולים ברגל. יש מסלול אחד המוביל לבקתת מטיילים המשמשת כמסעדה ומסלול אל מגלשת הרים שבה אפשר להשלים את הדרך למטה בגלישה. הכרטיס של הבנות לאומגה כלל גם את מגלשת ההרים.
מגלשת הרים
מגלשות הרים מצויות בדרום בוואריה כמעט בכל הר, אבל אחת מהן היא ארוכה מהאחרות ושווה לציין אותה. קרוב ל-Immenstadt, ליד אגם Alpsee, יש רכבל + מגלשת הרים שאורכה קרוב לשלושה ק"מ. אנחנו לא ניסינו. הבנות העדיפו את הזיפליין.
פוסן וסביבתה
הר טגלברג תחילה
פוסן היא אחד העוגנים ההומים ביותר של התיירים לאורך הדרך האלפינית הגרמנית. העיירה יפה וצבעונית כמו עיירות אחרות שראינו, למשל קאופבוירן או מינדלהיים ואפילו סונטהופן, אבל היא נמצאת ליד מקבץ של אגמים וביניהם גם פורגנזי (Forggensee) הגדול. בקרבת מקום נמצאות הטירות המפורסמות של לודוויג – נוישוונשטיין וההונשוונגאו.
אנחנו יצאנו לטייל תחילה בהר טגלברג המתנשא מעל טירת נוישוונשטיין ומעל פורגנזי ועוד כמה אגמים קטנים. ההר בגובה 1900 בסה"כ, נמוך ביחס להרי האלפים, אבל הוא מתנשא בתלילות מעל למישור של פוסן, הוא משונן למדי ונקודות המבט ממנו על הסביבה מרשימות מאוד.
אל ההר עולה רכבל מיושן. הגענו אליו מאוחר ותור ארוך השתרך אל החוויה המפוקפקת של ההצטופפות בקרונית הגדולה. אבל למעלה יש מקום לכולם. האגמים פרושים כשטיח מנצנץ למטה וגולשים קופצים מההר בגלשני רוח. לאחר התצפית על האגמים ועל הגולשים בחרנו במסלול הליכה אל Ahornsattel. הוא הוביל לתצפית נהדרת על אגם Alpsee הקטן הנחבא בין הרים. זהו גם המסלול הפורח ביותר שחווינו בטיול הזה.
יש כמה מסלולים בהר וכשמתכננים את יום הטיול כדאי לדעת מה רוצים. אחד המסלולים יורד אל טירת נוישוונשטיין, ומי שבוחר במסלול הזה יכול לקנות כרטיס לצד אחד בלבד. היות שהירידה במסלול הזה תלולה מאוד ויתרנו עליו ונסענו לטירה בהמשך היום.
לצערי הייתי נטולת מצלמה וטלפון, וגם המשפחה לא מיעטה לצלם, אך המראות מאוד יפים.
ומה עם טירת נוישוונשטיין?
ראשית, רואים אותה מהרכבל לטגלברג. אבל אחר הצהרים יצאנו להוהנשוונגאו במטרה להגיע אל גשר מריאן (Marienbrucke) שממנו יש תצפית טובה על הטירה. סיור בפנים יש להזמין מראש ולא היה לנו עניין בו.
הגענו לעיירה הוהנשוונגאו וצמד הבנות שלנו ראו את המזכרות ומיד החליטו להישאר עמן. לא עזרו ההסברים על גודל המעמד ועל המוניטין של הטירה. נהפוך הוא. הן ראו את המוני התיירים הנוהרים לכיוון הטירות ולא רצו להיות חלק מן ההמון הזה.
נפרדנו מהן לשלום, קבענו דרכי מפגש ויצאנו בהרכב זוגי אל תחנת האוטובוס הנוסע אל הטירה. אבל אבוי, התור לאוטובוס היה ארוך והחלטנו לצאת לדרך ברגל.
הדרך אמנם רחבה ונוחה אבל בעלייה תלולה המתמשכת בשיפוע האכזרי הזה לאורך למעלה מקילומטר וחצי. היער היפה מפצה קצת על המאמץ.
באמצע העלייה תפס אותנו גשם העצים הם כמו סוכך וכמעט שלא נרטבנו. אני גיבורה קטנה מאוד בעליות, אבל הנה הגענו למעלה.
בזכות הגשם ואולי גם שעת אחר הצהרים המאוחרת, הגשר היה כמעט ריק ממטיילים. זה נס, כי מטיילים מדווחים לרוב על צפיפות איומה. הקניון (Pollat) מתחת מרשים. הטירה יושבת בגאון על פסגה קטנה המתנשאת מעל אגם פורגנזי. זה מראה יפה ומרשים אבל יש הגזמה גדולה בשיווק ובשם שיצא לה. למי שבסביבה – כדאי לראות. למי שבא במיוחד מרחוק – אני לא בטוחה שזה כדאי. אם אני הייתי נוסעת במיוחד, עולה באוטובוס ומצטופפת עם המוני תיירים בגשר לראות את הטירה, הייתי מרגישה מטומטמת.
.
דברים נוספים שאפשר לעשות באזור כדי להימנע מתחושת ה"זה הכול?"
פרט לטיול להר טגלברג אפשר לערוך טיול גם אל אגם Alpsee. הוא נמצא ממש בקצה אותו הרחוב שבו נמצאים האוטובוס והכרכרות. קוראים לרחוב אלפסי-שטראסה.
אפשר לשוט באגם פורגנזי או לשכור אופניים ולטייל באזור. אנחנו ניסינו להשיג אופניים אבל התברר שבחודשי הקיץ יש להזמין מראש כי העומס רב.
עוד רעיונות – באתר התיירות של פוסן.
בין פוסן לארמון לינדרהוף וגן הארמון
בדרך לארמון לינדרהוף
הדרך נכנסת לאוסטריה ובהמשך חוזרת לגרמניה. מדרום לעיר האוסטרית Reutte הותקן לפני שנים לא רבות גשר תלוי באורך 400 מ' המקשר בין שתי טירות: Ehrnburg ו-Fort Claudia. ביחד עם המוני התיירים גם אנחנו עלינו לטירת ארנבורג, חצינו את הגשר בעוז וירדנו למטה מהצד השני. לפורט קלאודיה נדרשת עוד הליכה והחבר'ה שלי לא רצו לעשות את המאמץ, אבל הבנות אהבו מאוד את הגשר, בילו עליו זמן רב וערכו בו סדרה של צילומים.
בין פוסן ללינדרהוף יש כביש נוף יפהפה הנכנס לאוסטריה ועובר לאורך אגם Plansee.
הגן של ארמון לינדרהוף
גם ארמון לינדרהוף הוא מבית היוצר של לודוויג השני, שהיה לפי דעתי אמן בהנדסת נוף. הפארק של ארמון לינדרהוף נהדר, ואני מתייחסת לא רק לגן הברוק שבחזית הארמון אלא לכל הפארק הירוק מסביב עם הפנטזיות הצבעוניות שלודוויג שילב בתוכו כמו הקיוסק המורי והבית המרוקאי. המיקום של הגן בין ההרים הנהדר, ומסביב יש גם יער נהדר עם שבילי הליכה.
יש שם מסלולי הליכה. אחד מהם מגיע עד לעיירה הציורית אוברמגאו (שאנחנו החמצנו). אפשר להעביר שם בקלות חצי יום ואף יותר. אנחנו לא הצטרפנו לסיור בתוך הארמון אך אני מניחה שהוא יותר בר השגה ופחות צפוף מאשר בנוישוונשטיין. טיילנו בפארק וקצת ביער ובזה סיימנו כי היו לנו עוד תכניות ליום הזה. הייתי שמחה לחזור לשם בשונה מנוישוונשטיין. בקיצור, הבהרתי את הנקודה.
גרמיש פרטנקירשן וסביבתה
נסו להגיד כמה פעמים ברצף גרמיש פרטנקירשן. שמה מכיל שתי עיירות שחברו להן יחדיו, אבל נקרא לה בקיצור גרמיש. היא יושבת בין הרים ולרגלי הר צוגשפיץ – הפסגה הגבוהה בגרמניה המתנשאת לגובה 3000 מ'. בכניסה לאתר האינטרנט של ההר המפורסם מרוחה כתובת גדולה: Top of Germany. גרמיש היושבת לרגלי ההר הנחשק היא מרכז נופש ותיק ומרכז תיירותי הומה נוס,ף של הדרך האלפינית הגרמנית. כבר פעם שנייה אנחנו בעיר הזאת ולא השתכנענו שהיא יפה, אבל יש בה כמה ציורי קיר מעניינים. בזמן ביקורנו בעיר התקיים במרכזה שוק מלאכות יד, ואת זה דווקא אני מאוד אהבתי.
רכבל אקבאואר מעל קניון פרטנך
קניון פרטנך (Partnachklamm), ליד גרמיש, הוא קניון מרשים באופן מאוד. יש בו עצמה בלתי רגילה של הטבע. המים התכלכלים זורמים ברעש גדול בין הקירות הזקופים. הגענו אליו אחרי בוקר בגשר התלוי באוסטריה. מגרש החנייה של הקניון אמנם גדול, אך באמצע היום לא היה בו מקום חנייה אחד פנוי. לכן התחלנו בבילוי בעיר וחזרנו אחר הצהרים. הקניון פתוח עד 19.00, מה שמאפשר לטייל בו עד שעה מאוחרת.
עלינו תחילה ברכבל Eckbauer, הנמצא במגרש החניה של הקניון, במטרה לרדת מהתחנה העליונה ברגל אל הקניון. זהו רכבל ישן עם קרוניות פתוחות, שיושבים בהן בשניים. העלייה ברכבל מאוד יפה ונעימה. למעלה נפתחת הפנורמה של ההרים, ולמרות שזהו לא מהרכבלים המפורסמים של גרמיש, נקודת המבט כאן ממחישה את עצמת ההרים.
הירידה אל הקניון
מההר מתחילים לרדת דרך היער אל קניון פרטנך. ירדנו למעלה מ-670 מ' בגובה. המסלול נכנס מהר מאוד ליער. השביל צר אבל מסודר ונח והוא מתפתל בסרפנטינות חדות על דופן ההר.
בשלב מסוים יוצאים שוב לשטח פתוח שיש בו מרעה ובו בעלי חיים וגם כפר קטן ומסעדה עם מבט נהדר אל הנוף. שוב נכנסים ליער ויורדים בדרך המאובטחת במעקה עץ. לבסוף מסיימים בקניון. ההגעה אל הקניון בסיומו של המסלול היא הפתעה גדולה, וזו הדרך היפה ביותר להגיע אליו שכן ההליכה בין פתח הקניון לחניית המכוניות אורכת כעשרים דקות. אנחנו, כאמור, הלכנו בדרך הזאת רק בסיום.
אנחנו מאוד ממליצים על המסלול הזה שנותן טעימה מההרים ומנוף האלפים בנוסף על הקניון המרשים. יש כמובן עוד אינסוף מסלולי הליכה סביב גרמיש, כולל אפשרות לעלות להר צוגשפיץ.
הארץ הכחולה – מקום שעושה טוב על הלב
אם היו עושים ל"ארץ הכחולה" – האזור שבו נולדה תנועת האמנות "הפרש הכחול" – עשירית מהשיווק שעושים לטירות של לודוויג או להר צוגשפיץ והעיירה גרמיש, אולי היו באים גם לשם יותר תיירים. אבל שמחתי לראות שביום גשם בכל זאת התקבצו אנשים בבית שבו התגוררו צמד הציירים קנדינסקי וגבריאלה מונתר ב-Murnau am Staffelsee, וכן במוזיאון פרנץ מארק ב-Kochel am see. שתי העיירות האלה, מורנאו וקוחל, יושבות בגדת אגמים וכשמבקרים במוזיאונים ניתן לנצל את ההזדמנות גם לטיולים בטבע. מקוצר זמן הסתפקנו רק במוזיאונים. על החוויה שלנו בביתם של קנדינסקי ומונתר ובמוזיאון פרנץ מארק כתבתי פוסט בנפרד.
מגיעים לקצה המסלול – אגם המלכים
מכאן התקדמנו בדרך האלפינית ודילגנו על קטע ארוך ועתיר באגמים שאפשר בוודאי לטייל בו לא מעט. התקדמנו לכיוון קצה הדרך האלפינית, אל מקום הלינה בכפר גרוסמיין ליד באד רייכנהל.
כדי להיות עוד קצת עם נוף ההרים והאגמים נסענו מאגם קוחל לאגם Walchensee. המעבר בין שני האגמים מאוד מרשים. המשכנו מ-Wallgau שמדרום לאגם וואלכנזי בקטע קצר וצר של דרך אגרה (4 אירו) העוברת בעיקר ביער. אני מאמינה שבתקופת השלכת מאוד יפה בדרך הזאת. קצת הלאה ממנה הכביש חוצה את אגם סילוונסטיין (sylvensteinsee) – מראה מאוד מרשים.
מכאן נסענו אל המלון ודילגנו על האגמים Tegernsee ו-Schliersee. האוטו התגלגל לבאד טולץ וממנה, ללא עיכובים, לאוטוסטרדה. הדרך נושקת לגדה הדרומית של אגם כימזי (Chiemsee), שעל אחד מהאיים שלו נמצאת טירה נוספת של המלך לודוויג השני.
אגם המלכים
ממקום הלינה החדש יצאנו ליום טיול באגם המלכים וגם לזלצבורג ולמערת הקרח האלמותית באוסטריה. שתי המדינות המתערבבות כאן ולא מרגישים כלל בדילוג בינהן.
אגם המלכים הוא הקצה המרשים והדרמטי של של הדרך האלפינית הגרמנית במזרח. הוא מאורך ומתפתל בין ההרים, כלוא ביניהם, ולכן דומה לפיורד. אין אפשרות להקיף אותו בהליכה ברגל או ברכב. רק סירות חשמליות שקטות שטות בו ומעבירות נוסעים לכנסיית סט ברטולומאו בעלת הבצלים האדומים או לקצה האגם.
אנחנו שטנו אל קצה האגם (תחנת Salet), ומשם המשכנו ברגל ביחד עם המוני מטיילים אל אגם אוברזי. בטבע יש לכולם מקום. זה יעד מאוד תיירותי אך בהחלט בצדק. ההליכה חווייתית. יש קטע שביל קצר המוביל אל אגם אוברזי ואחר כך הולכים בשביל מאוד יפה הצמוד לאגם ותחת צל עצי היער. פגשנו פרות בדרך. מוזר לראות אותן בתוך היער ולא במרעה הפתוח. לקראת קצה האגם יש קטע של השביל שמתרומם בגובה. עולים במדרגות על דופן ההר ואחר כך יורדים. באגם יש בקתה שבה ניתן לקנות בירה ולחם כפרי עם נקניק או גבינה. אם אפשר להצטייד מראש בפרי, זה בילוי מושלם.
ואותי מסקרן רק עוד דבר אחד:
איך הפרות חוזרות הביתה בתום עונת הקיץ. מסע החזרה שלהן מהמרעה כולל את חציית האגם בסירות. כשטיילנו בסתיו בטירול הלכנו לראות את יום החג של חזרת הפרות מההרים. החגיגות האלה נהוגות גם בבוואריה. בטח כאן, בקוניגזי, הן מקסימות במיוחד. באתר המצורף כתוב שהן מתקיימות באחד משני סופי השבוע הראשונים של אוקטובר.
חגיגות הסתיו באלפים, מתוך הבלוג שלי
סיכום קצר
וגם – מה נשאר לפעם הבאה
סיימנו את הטיול בשלושה לילות בעיירה ארדינג הקרובה לשדה התעופה של בוואריה. יש לה קו רכבת למינכן וניצלנו את הבסיס הזה לשני ימי טיול במינכן. בארדינג בילינו בערבים והיא התגלתה כעיירה חביבה למדי.
היה לנו טיול מאוד מגוון עם מנה גדושה מדרום בוואריה וזגזוג בינה לבין אוסטריה, שתי ערים אדירות – מינכן וזלצבורג, ונופים יפים של אגמים והרים.
ציורי הקיר המרובים שבעיירות הבוואריות אשר מאוד ציפיתי להם הותירו אותנו עם רושם מעורב, עם הססגוניות והמורשת מצד אחד ועם תחושת ההפחדה מצד שני. פעמים רבות הרגשנו שהם אינם נעימים לנו לעין. אבל אני מניחה שמעורבים בזה גם עניינים רגשיים. בסך הכל זה טיול יפהפה. אני תמיד מתבוננת בתרבות בסקרנות ולא רק מתוך ציפייה רומנטית.
הרבה מקומות יפים לא הספקנו להכיל בטיול הזה. הנה רשימה חלקית:
- העיירה אוברסטדורף (Oberstdorf) וסביבותיה. אוברסטדורף היא יעד תיירות ידוע בחלק המערבי של הדרך האלפינית ונחשבת לנקודת היישוב הדרומית ביותר בגרמניה. יש סביבה הרים נישאים, כמה וכמה אגמים, קניון טבע דרמטי ומספר רכבלים העולים להרים.
- האזור של העיירה באד טולץ והאגמים Tegernsee ו-Schliersee נראה לי נחשק וראוי לתשומת לב ועשוי אף לשמש כמרכז של חופשה.
אני מזמינה אותך להמשיך לטייל אתי
פוסטים שכתבתי על בוואריה ואוסטריה, מבחר קטן בלבד (פתחו אינדקס ארצות ותמצאו עוד)
Facebook Comments