הרבה פסטיבלים ואירועי פולקלור ראיתי באירופה בשנים האחרונות, אבל פסטיבל שהנושא שלו הוא ילדים עוד לא ראיתי. בגרמניה אוהבים לחגוג, ובבוואריה בפרט מתקיימיות אינסוף חגיגות פולקלור בשלל צבעים, משחזור חתונה היסטורית על משתאותיה וטקסיה ועד לאוקטוברפסט הידוע. בין כל אלה בלטו לעיני פסטיבלי הילדים המתקיימים בכמה עיירות בדרום גרמניה (מדינות בוואריה ובאדן מיטנברג).
אני לא יודעת עד לאן מגיעה המסורת הזאת ואם יש מחוזות נוספים שבהם מקיימים פסטיבל ילדים, אבל מה שבטוח הוא שמבוואריה יצאה הבשורה. האיש שלי ואני ביקרנו בפסטיבל הנחשב לעתיק מכולם – הפסטיבל בעיירה קויפבוירן (Kaufbeuren) שבמחוז אלגאו, בדרום מערב מדינת בוואריה. קוראים לו Tänzelfest.
ההיסטוריה לובשת צורה וצבע
פסטיבלי הילדים נערכים במהלך יולי, רגע לפני היציאה לחופשת הקיץ. העיתוי המיוחד מאפשר לילדים להתכונן לפסטיבל באופן מאורגן בבית הספר. אחרי ההכנות המרובות, החזרות וימי הפסטיבל השמחים אבל המעייפים, יוצאים כולם לחופשה.
כשראיתי את הילדים רוקדים הבנתי שהם לומדים בבית הספר מנגינות, ריקודים ושירים מימי הביניים, והתובנה הזאת גרמה לי לקנאה עזה. הם לומדים מה לבשו ובאלו מקצועות עבדו בעבר. ההיסטוריה יורדת מהמדף המאובק ומקבלת צורה וצבע. הנה ריקוד קצר שהילדים הדגימו בבוקר הפסטיבל ביחד עם אחד המורים בפני העוברים ושבים. שימו לב שגם הליווי המוזיקלי הוא של חבורת בני נוער העומדים מאחור ומנגנים.
בית ספר שמחובר לקהילה
כשהייתי ילדה היינו מכינים בבית הספר הופעות לפורים, וביום החג היו כל חברי הקיבוץ מתכנסים בחדר האוכל לראות. אחר כך בית הספר הפך לאזורי והתרחק מהקהילה. כאמא ומורה לאמנות בבתי ספר (היתה לי אפיזודה כזאת בחיי) אני זוכרת את השנים שבהן הרבה בתי ספר בארץ, גם בערים, רצו להיות קהילתיים, אבל לתחושתי זו היתה אפנה בלבד.
בפסטיבל הילדים בבוואריה הערך הזה של החיבור לקהילה מיושם בטבעיות. הקהילה אינה יכולה לחגוג את החג החשוב ביותר שלה ללא בית הספר, ולילדים יש יעד ברור הקשור למקום מגוריהם שלקראתו הם מתכוננים. מערכת החיים הוליסטית יותר.
קנה מידה המותאם לילדים
הפסטיבל בקויפבוירן מתקיים במשך 12 ימים. במהלכם מתקיימים אירועים שונים, ובהם גם מבוגרים משחזרים את ימי הביניים במלאכות עתיקות ובמופעים של אבירים ושל להטוטנים. בשעות הערב נפתח מתחם לונה-פארק לילדים. הגענו לקויפבוירן לקראת הצהריים באחד משני ימי השיא של הפסטיבל שבהם הילדים הם הכוכבים.
באחד המקורות באינטרנט קראתי שמשתתפים בפסטיבל 50,000 אנשים, אבל מצאנו בקלות רבה מקום בחניה בחניון של בית העירייה,, ואפילו הופתענו משפע המקומות הפנויים בחניון. לאורך כל היום לא חשנו צפיפות. יתכן שהקהל הגדול מגיע ללונה-פארק, למופעי המבוגרים או לשעות שבהן נפתחים גני הבירה ודוכני המזון.
עיקר הפעילות עד הצהרים היה סביב דוכנים שאוישו על ידי הילדים. הם שחזרו מלאכות עתיקות, אבל זה לא היה שוק עבודות יד כפי שכבר יצא לי לראות כמה פעמים. הכל היה בקנה המידה של הילדים. בכמה דוכנים התקיימו פינות יצירה. בדוכנים אחרים ישבו ילדים ויצרו "מטבעות" בפטיש ומרצע. בדוכן אחר ישבה ילדה וגזרה פיסות של עור מלאכותי צבעוני. פה ושם קפצו לפנינו ילדים והציעו לנו לקנות משהו – גלויה עם תמונה של העיירה או מטבע "עתיק". בזמן הזה נערכו בכיכר המרכזית גם ריקודים. כל הנגנים והרוקדים היו ילדים.
עוד רגע יגיע הקיסר הגדול
בשעה 13.00 יצאו כולם להפסקה והדוכנים התרוקנו. גם אנחנו חיפשנו מקום לאכול ומצאנו מסעדה אסייאתית בקצה אחד הרחובות של העיר העתיקה. לקראת 14.30 אנשים החלו להתאסף שנית ולתפוס מקומות בספסלים שהועמדו בצד הרחוב, לקראת התהלוכה הגדולה.
בתמונה רואים את בית העירייה היפה של קויפבוירן ואת הכיסאות שהוצבו בצדי הרחוב. הם היו מיועדים למוזמנים או לאנשים שקנו כרטיסים מראש. אנחנו לא קנינו כרטיסים מראש אבל היה מקום בשפע בספסלים בהמשך הרחוב לכל מי שרצה לשבת, בעלות של שבעה אירו לאדם, מחיר סביר לגמרי ביחס לגודל ההפקה.
500 שנה של מסורת
איך התחילה המסורת של פסטיבלי הילדים? הערכות שאין להן ביסוס בכתובים גורסות שהפסטיבל החל בשנה שבה ביקר הקיסר מקסימיליאן הראשון בעיירה בסוף המאה ה-15, שנת 1497. מקסימיליאן הראשון היה הקיסר של האימפריה הרומית הקדושה, וקויפבוירן היתה עיירה קטנה המוקפת בחומה.
למי שמתבייש לשאול אזכיר שהאימפריה הרומית הקדושה לא היתה המשך ישיר של רומא הקדומה אלא ישות מדינית שצמחה במרכז אירופה ומערבה במהלך המאה התשיעית לספירה, אבל עדיין היא היתה רחבת ידיים, והקיסר מקסימיליאן הראשון היה אחד החזקים והחשובים שבין קיסריה. חושבים שלאחר שהתארח בעיר עם פמלייתו, שתה, אכל ופגש את פרנסי העיר, הוא רצה לתת תמריץ לדור הצעיר והכריז על אירוע שבמרכזו הילדים. בקויפבוירן מייחסים לו את ייסוד הפסטיבל.
החל מהמאה ה-17 מופיע הפסטיבל בכתובים. הוא התקיים ברצף עד למאה העשרים, והמסורת נקטעה רק בתקופה של שתי מלחמות העולם. באמצע המאה הקודמת הוא חודש, וכיום נהוג לומר שבעבר הילדים חיו בתוך החומות ואילו היום הילדים מחיים את ההיסטוריה ההיא שהתקיימה אז בין החומות. ובאמת, בתהלוכה הגדולה שנמשכה למעלה משעה, ילדים הציגו את כל הגילדות שפעלו בעבר, תלבושות מימי הביניים ועד המאה ה-19, מיומנויות של ג'אגלינג ועוד.
בפסטיבל השתתפו 1600 ילדים וכ-150 סוסים מגזעים מיוחדים שגררו אחריהם כרכרות עתיקות. ילדים הציגו דגמים של מבנים היסטוריים בעיר. ובקיצור, כל ההיסטוריה חלפה לנו מול העיניים בשעה ורבע של הפקה צבעונית ומושקעת.
היה או לא היה?
אני לא בטוחה שכל הפרטים שוחזרו בדיוק נמרץ. אני נוטה יותר לחשוב שנעשו התאמות לזמננו, וטוב שכך. שמחתי לראות בתהלוכה הרבה נערות רוכבות על סוס בחיוך רחב.
כשערכתי את המחקר הקטן שלי לקראת כתיבת הפוסט קראתי שאשתו הראשונה של הקיסר מקסימיליאן נהרגה בגיל צעיר מאוד כשנפלה מסוס בעת ציד עם בעלה. וכאן אני כבר לא בטוחה אם היא ישבה מאחוריו על הסוס שהוא הדהיר או שרכבה על סוס משלה, והאמת היא שאני לא בקיאה באורחות החיים של ימי הביניים.
כך או כך, מקסימיליאן אהב את אשתו או שמצפונו ייסר אותו, והוא כתב לאחר מותה ספר שנקרא "האביר טויהורדנק", שפירושו: האביר ההרפתקן. ללא ספק הוא נחרט בהיסטוריה כדמות צבעונית ורומנטית. בהיסטוריה של גרמניה הוא נודע כאביר האחרון. ייתכן שאשתו הצעירה שילמה את מחיר ההרפתקנות שלו.
לא הכל ורוד
בין כל המקורות שמהם למדתי על הפסטיבל היה גם מידע פחות סימפטי. קראתי שנשמעו בעבר גם קולות של ביקורת על כמויות הבירה שהצעירים שותים בימי הפסטיבל. אם שואלים אותי, בבוואריה שותים בירה כל היום. מסתבר שבפסטיבל שותים יותר, וזה קורה כנראה באירועים הנלווים לאירוע שבו אנחנו היינו. ביום הזה שבו אנחנו ביקרנו בפסטיבל – הבירה לא היתה חלק מהעניין.
קראתי גם פרט מידע שמאוד העיק עלי. במהלך הפסטיבל ב-2013 הגיעה לעיר חבורה של נאו-נאצים אלימים, ובקטטה שפרצה נפצע אדם אנושות ונפטר יומיים אחר כך. אילו הייתי קוראת את המידע הזה לפני הטיול אני חושבת שבכלל לא הייתי מגיעה לשם. גם כך הרגשתי קושי בטיול הזה עם הבלבלה שהיתה לי בבטן ביחס לעבר של המדינה הזאת.
אבל הילדים של קויפבוירן לא אשמים, וההתגלמות המודרנית של המסורת הזאת עם כל הדברים היפים שסיפרתי עליהם: הלמידה של הילדים, החיבור בין בית הספר לקהילה, הגאווה המקומית והססגוניות של האירוע – מכל אלה אפשר ואפשר ללמוד.
פסטיבלי הילדים בדרום גרמניה
פסטיבל ילדים נוסף בסדר גודל דומה מתקיים בעיירה דינקלסבול (Dinkelsbuhl) שמצפון למינכן, בדרך הרומנטית, באותם תאריכים כמו בקויפבוירן. המקור לפסטיבל של דינקלסבול הוא מהמאה ה-17, מתקופת מלחמת 30 השנים. על פי המסורת הילדים הם אלה שהצליחו לעכב את הכוחות השוודיים מביזה של העיר. הם עשו זאת באמצעות שירה. היה או לא היה, ברור שנוצרה בבוואריה מסורת הקשורה בחג שהילדים במרכזו.
עיירות רבות חוגגות את חג הילדים. בחלקן זהו החג הגדול בשנה ולקראתו מגיעים לעיירה אנשים שגדלו בה ועזבו בבגרותם. אין לי מידע מקיף על כל העיירות החוגגות את המסורת הזאת. הכנתי רשימה משלי, על סמך מידע שהצלחתי לאסוף ברשת, למען המטיילים בשנים הבאות.
אם אתם מתכננים חופשת קיץ במינכן, בדרום בוואריה או באגם קונסטאנץ, או אם אם אתם על צירי הנסיעה שבין מינכן ליער השחור ובין מינכן לטירול (אוסטריה) – שווה לפתוח את הקישורים ולבדוק תאריכים. כל העיירות שברשימה ידועות כעיירות יפות.
כל פסטיבלי הילדים מתקיימים ביולי אבל התאריכים אינם זהים. גם לסיפור המקומי (הנרטיב) יש וריאציות, ובהתאם גם לתכנית. גם החגיגות הפחות מפורסמות עשויות להיות צבעוניות ושמחות.
פסטיבל הילדים בקויפבוירן, ב-2018 החגיגות יתקיימו מה-12.07 עד 23.07
פסטיבל גדול בדינקלסבול (צפון בוואריה, הדרך הרומנטית)
פסטיבל הילדים בממינגן (בדרך ממינכן לאגם קונסטנץ)
פסטיבל הילדים ב-Wangen im Allgau (קרוב לפינה המזרחית של אגם קונסטנץ)
פסטיבל הילדים ב-Isny im Allgau (במערב אלגאו, לא רחוק מאגם קונסטנץ)
פסטיבל הילדים בלינדאו – נחשבת לפנינה של אגם קונסטנץ (יושבת בפינה המזרחית של האגם)
פסטיבל הילדים ב-Weissenau (מצפון לאגם קונסטנץ, ליד עיירת הפאזלים רוונסבורג)
למי הפסטיבל מתאים
הייתי בפסטיבל עם בן-הזוג שלי. לדעתי הוא אינו מתאים לבני נוער. אולי הם יהנו אבל ימצו אחרי שעה. ייתכן שניתן ליהנות דווקא מהאירועים האחרים שלאורך ימי הפסטיבל. את שתי הנערות שאיתנו (גיל 16, 17) הורדנו בבוקר בפארק השעשועים סקייליין הסמוך. התלבטנו רבות לפני כן וגם הן התלבטו, ובסופו של דבר כל הצדדים נהנו מהסידור.
ילדים צעירים עשויים ליהנות. הם ייהנו מהדוכנים בבוקר, מהריקודים, מה"תחפושות" ומהססגוניות של האירוע. אפשר בהחלט להסתלק באמצע. אנשים רבים חצו את הרחוב הראשי בזמן התהלוכה, ובניגוד למה שאנחנו חושבים על גרמניה לא הרגשתי אווירה של הקפדה חמורה. יתכן שתהיה בעיה לחלץ את הרכב החונה בעיר העתיקה, כי חלק מהכבישים נחסמים מהצהרים ועד לאחר סיום התהלוכה.
מה עוד יש לעשות באזור?
- פארק השעשועים של אלגאו – סקייליין ב-Bad Worishofen
- העיירות היפות Mindelheim, Landsberg am Lech (שב-2018 יהיה בה פסטיבל ימי ביניים גדול), Memmingen ו-Kempten
- במרחק 40 דקות נסיעה – אומגה באורך 1.2 ק"מ
- במרחק פחות משעה נסיעה – מגלשת הרים באורך קרוב לשלושה ק"מ
- במרחק של שעה נסיעה – העיירה פוסן ויעדי האלפים הבוואריים, אגם קונסטנץ, מינכן ואוגסבורג
- במרחק שעה ועשרים דקות נסיעה – פארק לגולנד
בקרוב בשמתי לב: חגיגות הסתיו באלפים, המולדת של הפרש הכחול, מסע לבייג'ין וליפן. אני מזמינה אתכם להצטרף אלי.
לפני שנתיים, היינו בפסטיבל ילדים באזור אגם קונסטנץ
הגענו לשם ממש בטעות.
הבירה ודוכני האוכל כיכבו, ועל במה מרכזית היו הופעות של הילדים.
מאוד נהנו מהאוירה המיוחדת, ומפרטי הלבוש המיוחדים.
בסביבת אגם קונסטנץ באמת יש כמה פסטיבלי ילדים. תודה רבה שסיפרת. מעניין באיזו עיירה זה היה.
כתבה מצויינת.
נזכרתי כמה אני מתגעגע לאוסטריה ובבאווריה. הבעיה היא שמאז הבלוג שלי אני מגיע בחופשות שלי אך ורק לצרפת. לו רק הייתי יכול לגור בפריז הייתי נוסע בחופשות שלי לאוסטריה וגרמניה…
הלוואי שיכולנו לטייל בכל המקומות שאנחנו רוצים. אני מאוד מעריכה את העובדה שאתה מכוון את הטיולים בהתאם לצרכים של הבלוג. זה מעיד על רצינות. תודה על התגובה שלך. שמחתי לשמוע.