הכחול הוא הצבע השמימי ביותר. כשהוא מעמיק, הוא מפתח אלמנט של שלווה. כשהוא גולש למחוזות השחור הוא הופך לעלטה החורגת מן האנושיות, כמו צלילה בתהומות שאין להם קצה ואין אנו יכולים להשיג אותם.
מתוך "על הרוחני באמנות" מאת וסילי קנדינסקי
נסענו לאורך הדרך האלפינית הגרמנית אל הקצה המזרחי שלה בקרבת זלצבורג, וקצת אחרי העיירה Ettal סטינו ממנה לכיוון העיירה מורנאו (Murnau am Staffelsee). התרחקנו טיפה מההרים אל אזור הגבעות. בשדות שכבר נקצרו היו מונחים גלילים גדולים של חיטה מהודקת, שקישטו את שדה השלף הצבוע בזהב. כמה קילומטרים לפני העיירה מורנאו הופיע בצד הדרך שלט:
The Blue Land
התרגשתי
הארץ הכחולה
הארץ הכחולה היא האזור שבו חיו בתחילת המאה הקודמת כמה ציירים. הם פעלו, הרהרו, טיילו, ציירו וגיבשו את סגנונם האמנותי בנוף הזה הזרוע אגמים, שביניהם חקלאים מעבדים שדות מוזהבים, וכל זה נמצא על רקע ההרים המתרוממים בבת אחת במרחק לא רב משם ויוצרים צללית כהה.
ב"מוזיאון פרנץ מארק" שעל שפת אגם קוחל הופיעו בצד הציורים טקסטים של אמני התקופה, וביניהם גם טקסטים של וסילי קנדינסקי, האמן המפורסם ביותר בתנועה הזאת. הוא כתב על תיאוריות האמנות שלו, על אלף הגוונים והניואנסים של הצבע הכחול, שראה בו צבע רוחני. הוא כתב גם על דברים ארציים כמו יופיה של העיירה השכנה באד טולץ (Bad Tolz), בתיה הצבעוניים ואבני המדרכה העתיקות. הטקסטים משובצים בצד הציורים וניתן לראות את הקשר.
השומר במוזיאון פקח עלי עין והזכיר לי שאסור לצלם, כך שהרבה דברים שרציתי לצלם נמנעו ממני, ואני יכולה להעביר במילים רק את התחושות. העליתי כאן תמונות שצילמתי בעצמי וכמה ציורים של אמנים אשר הלכו לעולמם לפני למעלה משבעים שנה ויצירותיהם כבר משוחררות מחוק זכויות היוצרים.
קצת תיאוריה בקצה המזלג
קבוצת האמנים הזאת מנתה כמה ציירים מהגרים מרוסיה (וסילי קנדינסקי, אלכסיי פון ג'ולנסקי ועוד אחדים) וכמה אמנים גרמניים בני האזור (גבריאלה מונטר, פרנץ מארק, אוגוסט מאקה ואחרים). הקבוצה פעלה תחילה במינכן.
הם קראו תיגר על הקו האקדמי הנוקשה, דגלו בציור אינטואיטיבי יותר והיו מושפעים ממגמות מודרניסטיות באמנות ומהתנועה האחות הגדולה שכבר קמה בדרזדן, תנועת הגשר. התנועה שהקימו במינכן נקראה Neue Künstlervereinigung – ארגון האמנים החדש.
בהמשך הם יצאו ממינכן אל האזור הפרה אלפיני הזה שתיארתי, סביב העיירה מורנאו. וסילי קנדינסקי וגבריאלה מונטר חיו אז כזוג והתגוררו בביתה הציורי של מונטר, שנראה כמו מהאגדות. שם, בבית הזה, הם יצרו, דיברו על אמנות ופרסמו ביחד עם חבריהם בשנת 1911 את המגזין של תנועת –
הפרש הכחול
הפרש הכחול – בגרמנית: Der Blaue Reiter
הבית של גבריאלה מונטר
את הביקור הקצר שלנו במרחב של הארץ הכחולה התחלנו מהבית הציורי של גבריאלה מונטר במורנאו. כפי שרואים בתמונה, הבית צר וגבוה. הוא בנוי בשלוש קומות. זוג האמנים טיפח וקישט את הבית, ונחמד היה לגלות שהתחושה בפנים מאוד חמה, ביתית ולגמרי עממית, אפילו נאיבית. את הקירות קישטו ציוריהם של השניים ופה ושם גם תמונות מיעדים אקזוטיים.
קנדינסקי עיטר בציוריו את השידות, את המיטות ואת גרם המדרגות. בקישוטים האורנמנטליים האלה ניתן לראות את מקורותיו ואת התהליך שעבר מהסגנון של האגדות הרוסיות ועד להפשטה. הביקור בבית היה בשבילי גם חוויה של מתיקות וגם תחושה שאפשר ממש לקרוא את האדם שמאחורי התדמית של האמן הנודע.
תמונת נוף שציירה גבריאלה מונטר, תלויה על הקיר ליד אחד החלונות. ניתן לראות את הקשר לנוף של האזור. דבר אחד הוא לבקר במוזיאון ולראות נוף במסגרת, יפה אבל סטרילי, מנותק מסביבתו, ודבר אחר לגמרי הוא לראות את הציור בתוך הנוף שבו נוצר.
הכל מלא קסם, מתיקות וחיוניות.
עוד ציורים של גבריאלה מונטר.
בתכנית שלי היה לשוטט גם במורנאו וללכת במרכז העתיק שלה עד לשפת אגם סטפלזה, אבל מזג האוויר באמצע יולי היה חורפי וסוער. הגשם היה מצליף וחודר עצמות, ואנחנו ראינו ביום הזה פחות את הצבע הכחול ויותר ערפילים. נצטרך לבקר פעם שוב באזור או להאמין לקנדינסקי, מונטר, מארק (פרנץ מארק) וחבריהם שאהבו את האזור, הפכו את הצבע הכחול לנרטיב של התנועה החדשה שלהם ואת הפרש לאלמנט המניע קדימה.
כשהכחול מואר, כפי שהוא באמת, הוא משנה את אופיו ונראה מרוחק ולא נגיש לבני אדם, כמו השמים הכחולים שמעלינו. ככל שהוא מואר יותר, כך הוא מאבד את ערכו הצלילי עד שהוא נחלש ועובר לממלכת השקט והשלווה של הצבע הלבן.
מתוך "על הרוחני באמנות" מאת וסילי קנדינסקי
והנה גם פרשים כחולים בעיטורים של קנדינסקי על השידה בבית במורנאו.
יש כמה הערכות לגבי מקורו של הפרש בשמה של התנועה. רואים אותו בציורי האגדות המוקדמים של קנדינסקי. קראתי מקור האומר שהוא לקוח מסיפור ג'ורג' והדרקון הבולט במסורת של הכנסייה הרוסית. שנים לאחר הקמת התנועה קנדינסקי אמר שהם קראו כך לתנועה בשל אהבתו של פרנץ מארק לסוסים כחולים.
מוזיאון פרנץ מארק
מהבית של מונטר וקנדינסקי נסענו מרחק קצר, כעשר דקות בלבד, אל מוזיאון פרנץ מארק. בארץ הכחולה יש גבעות, אגמים, שדות וגם כמה וכמה מוזיאונים.
מוזיאון פרנץ מארק הוקם ב-1986 והורחב ב-2008. על כן הוא ממזג שתי יחידות בעלות סגנון אדריכלי שונה המשתלבות יפה ביחד. הוא נמצא בתוך פארק ירוק על מדרון מעל אגם קוחל (Kochel am See).
כשהייתי סטודנטית קניתי את ספרו של קנדינסקי "על הרוחני באמנות". לקראת הכנת הפוסט חיפשתי אותו ולא מצאתי. בזמנו, לא הרגשתי שאני מצליחה להתחבר לתיאוריות האלה הנוגעות בספירות מאוד ערטילאיות ומופשטות, ואולי בגלל זה לא שמרתי עליו.
אל ציוריו המופשטים דווקא התחברתי אבל לא אל התיאוריה. ופתאום, אחרי כמעט שבוע באזור הדרך האלפינית, קראתי את הטקסטים האלה על הקיר במוזיאון אחרת. ראיתי בהם התפעמות מהטבע. אנחנו חולפים בנופים מסעירים או בנוף פסטורלי שגם בו יש יופי, ובשלב כלשהו נהיים אדישים אליהם. נקודת המבט הזאת שיודעת להתבונן ולהעריך כל גוון ולשמוע צלילים – דיברה אלי עכשיו.
במונחים מוזיקליים התכלת מזכיר את החליל, כחול כהה את הצ'לו, וככל שהוא כהה ורציני יותר, מזכיר הכחול את טון הבס של האורגן.
מתוך "על הרוחני באמנות" מאת וסילי קנדינסקי
בעוד שסגנונו של קנדינסקי הפך להיות מופשט, פראנץ מארק צייר ציורי חיות ונותר בהם עד לסוף חייו הקצרים, אולם כמו קנדינסקי הוא ניתק בין הצבעים כפי שהם מופיעים בטבע לצבעים באמנות וייחס להם ערך רגשי או רוחני.
ציור נבואי
ימיה של תנועת הפרש הכחול היו קצרים, כי פעולתה נקטעה במלחמת העולם הראשונה. ככל שהציור קרוב יותר בזמן לימי המלחמה ניתן להרגיש בו את הסערה. הנוף שבתוכו שוכנות החיות הופך ממרחב של כתמים רכים וצורות עגלגלות, המזכירות את גבעות האזור, לנוף שהוא ספק יער ספק שדה קרב.
הקווים העגולים מתחדדים ונהיים אגרסיביים. הציורים מושפעים אמנם מתנועות אמנות אחרות, מהפוטוריזם ומהקוביזם, אבל הפרשנות של הסגנונות האלה בציוריו של מארק הופכת להיות נבואית. פראנץ מארק גויס לצבא עם פרוץ המלחמה ושירת כפרש. הוא נהרג ב-1916. אחרי המלחמה חידשו חלק מהאמנים את פעילותם המשותפת והציגו כמה תערוכות ביחד. רובם הוכרזו בהמשך על ידי הנאצים כאמנים מנוונים.
הארץ הכחולה ורעש העיר הגדולה
למוזיאון פרנץ מארק יש אוספים משלו והוא מארח גם תערוכות מתחלפות. בעת ביקורנו התארח במקום אוסף ממוזיאון Braglia שבאגם לוגנו בשוויץ, ובו גם ציורים רבים של חברי תנועת הגשר, האחות התאומה הצפונית – השלוחה האקספרסיוניסטית של דרזדן-ברלין. התערוכה הזאת מוצגת עדיין גם בימים אלה ועד לתחילת אוקטובר. הנושא שלה הוא "הארץ הכחולה ורעש העיר הגדולה".
גם תנועת הגשר ראתה את הציור בטבע כאידאל. זה היה חלק מהניסיון להשיג את הפשטות, את האותנטיות, את הפרימיטיוויזם ואת תום הילדות, כאנטיתזה לדקדנס של תרבות הסלונים ושל הציור האקדמי. הם היו נוסעים לשפת האגם או לחוף הים הבלטי, מתפשטים ומציירים זה את זה.
אחד הטקסטים בתערוכה תיאר את ההתמודדות מול המשטרה שראתה בעירום פריצות. אבל אין ספק שהתנועה הצפונית היתה אורבנית יותר וסרקסטית יותר. הם השיגו את הפרימיטיביזם הזה שהיה כל כך נכסף בעיניהם, ושבעטיו לא הייתי מסוגלת בעבר לעכל את הציורים שלהם. רק בגיל מאוחר התחלתי להרגיש מה הם עשו. הם היו אמיצים.
הציורים של מארק, קנדינסקי, מונטר, פול קליי וחבריהם לתנועה השיגו אולי משהו מהציור הילדי, יותר פיוט והתפעלות אמתית מהטבע, לא מפני שזה חלק מהטרנד החדש, אלא כי החיבור בא ממקום עמוק. שווה לראות את אלה ואת אלה.
לפני שהכל התקלקל
בחלון הגדול של המוזיאון, המשקיף על אגם קוחל, הרגשתי איך הנוף הזה נכנס לוורידים.
קל היה פתאום להתאהב בפיסת הארץ היפה הזאת, שפעלה בה פעם קבוצת אמנים עם חזון וחיבור עמוק לעצמם ולאיזו חוויה פנימית, לפני שהכל התקלקל.
מכאן, מהציורים של חברי תנועת הפרש הכחול, חוזרים אל הטבע עם הערכה רבה יותר. נזכרתי בשירו של אלתרמן הדרך הגדולה: "העצים שעלו מן הטל, מוצצים כזכוכית ומתכת".
המשכנו לנסוע דרך אינסוף האגמים לכיוון זלצבורג.
איך הגיבו בני המשפחה שלי ועוד כמה עניינים ארציים
הופתעתי ושמחתי להיווכח ששני האתרים שבהם ביקרנו, בית מונטר במורנאו ומוזיאון פרנץ מארק בקוחל, היו הומים למדי ממבקרים. זה הורגש במיוחד בבית מונטר ששם החדרים קטנים. אולי הנהירה הזאת של המבקרים נובעת גם ממזג האוויר. המוזיאונים הם מקלט ליום סגריר, ואנחנו כנראה אנשים די בנאליים, עושים מה שכולם עושים.
באופן שמאוד הפתיע אותי, אחרי שנים של חוסר עניין מוחלט באמנות, שתי הבנות שאיתנו אמרו שישמחו לראות קצת אמנות (בקטנה). הבת שלי לומדת במגמת מחול לבגרות וחברתה (שהצטרפה אלינו לטיול) לומדת במגמת תיאטרון. הן לומדות בבתי ספר שונים, ולשתיהן המליצו לראות אמנות כי אולי ימצאו בה השראה למחול ולתיאטרון. וואו, זאת היתה הפתעה ממקור לא צפוי, שנותנת אור ותקווה לכל המיואשים.
בשטח הן הסתכלו, הלכו בקצב שלהן שהיה מהיר משלי, לדבריהן נהנו מכמה עבודות אבל לא התרגשו. הבית של מונטר וקנדינסקי היה בשבילן רק "חביב". מוזיאון פרנץ מארק היה קצת יותר משמעותי. הן שאלו אותי למה בית מונטר חשוב. אמרתי להן ששם, בבית הזה, קרו דברים מעניינים, התחילו לצייר מופשט ולהביע רעיונות חדשים, האנשים שחיו שם הטביעו חותם על עולם האמנות. האיש שלי הגיב פחות או יותר כמו הבנות, קצת בעניין וקצת באדישות.
אני מאמינה שדברים מחלחלים לאט, שמחה עם כל ניצוץ של סקרנות ואומרת תודה.
פינת המידע
במרחב שבין מינכן לאלפים יש כמה מוזיאונים שבהם ניתן לראות אוספים של אמני הפרש הכחול.
מוזיאון Lenbach Haus במינכן ובו האוסף הגדול של תנועת הפרש הכחול
Buchheim Museum על שפת אגם Starenberg (אפשר להגיע אליו במערכת התחבורה הציבורית של מינכן). זהו מוזיאון גדול בעל אוסף מרשים של האקספרסיוניזם הגרמני, כולל תנועת הגשר.
המוזיאונים הנמצאים במרחב המכונה "הארץ הכחולה":
- ביתו של הצייר Friedrich August von Kaulbach בקרבת העיירה מורנאו – Kaulbach Villa
- ביתה של גבריאלה מונטר שבו התגוררה ביחד עם קנדינסקי – Münter House
- המוזיאון בטירה של העיירה מורנאו – מתאר את ההיסטוריה והתרבות של מורנאו בתחילת המאה העשרים ואת הקשר לאמנים שפעלו בה – Murnau Castle Museum
- מוזיאון פראנץ מארק בעיירה קוחל אם זה
- מוזיאון המוקדש לצייר הצעיר שבקבוצת הפרש הכחול -Heinrich Campendonk. נמצא בעיירה Penzberg. מוזיאון פנזברג
כדאי לדעת שהעיירה מורנאו יושבת על קו הרכבת בין מינכן לעיירה התיירותית גרמיש פרטנקירשן. יש בקרבתה כמה אגמים, מסלולי שייט ומסלולי רכיבה באופניים. המרכז העתיק של מורנאו ככל הנראה חביב, והמיקום שלה מצוין כדי לנפוש ולנסוע כשמתחשק פעם למינכן ופעם לאלפים. גם באד טולץ השכנה טובה למטרה הזאת.
דברים נוספים שאפשר לעשות באזור – תיירות בארץ הכחולה
שתהיה לכולנו
שנה טובה
וברוח הפוסט הזה אאחל לכולנו חיי יצירה עשירים ומאתגרים, שנמצא שלום ואהבה בתוכנו, שנהיה שמחים ומאושרים בחלקנו.
זיוה היקרה,
וואו, איזה פוסט מרתק!
כמה שאני מקנאה בידע האומנותי הרב שלך…
למעט וסילי קנדינסקי, על האחרים- לא שמעתי, ומעולם לא קראתי על "הארץ הכחולה".
אהבתי במיוחד את תמונת "האיילות ביער", וכמה חבל שפרנץ מארק נהרג כנראה זמן לא רב ,לאחר שיצר אותה .
תודה רבה רבה ושנה טובה וברוכה בעשייה
נילי
נילי, אני כל כך שמחה שיכולתי להוסיף לך כמה דברים. זה משוב נהדר, ובשביל זה שווה לי להתאמץ. את האמנים הכרתי. את הארץ הכחולה לא. ראשית, זה שם קצת שיווקי שמגדיר את אזור התיירות הזה. כבר כמה שנים אני יודעת על קיומו של מוזיאון פרנץ מארק בקוחל. כשהתחלתי לתכנן את הטיול הופתעתי מכך שיש מוזיאונים נוספים, ואז התחלתי להעמיק והבנתי ששם ממש נולדה תנועת האמנות הזאת שידעתי על קיומה. זה בהחלט ריגש אותי, וזה מה שכיף לי גם בעולם הטיולים באופן כללי וגם בעיסוק הזה בבלוגינג שמביא אותי לחקור ולברר דברים כתי לכתוב באופן מדויק. אני כל הזמן לומדת.
ובקשר לפרנץ מארק – לא פעם חשבתי איך היה מתגלגל ביצירתו אילו היה זוכה לחיים ארוכים. הרי כל האמנים שזכו לחיים ארוכים עברו תקופות אמנותיות שונות בחיי היצירה שלהם. 100 שנה עברו ועדיין זה עצוב כשחושבים עליו.
זיוה, תודה על פוסט כל כך יפה ומעניין ! היכולת שלך להאיר פינה אחת בגלובוס בצורה כ"כ מלאה , מעניינת ומסקרנת ממש מעוררת השתאות. ההסברים על הציירים והפעילות המשותפת שלהם היו לי מרתקים. שתהיה לך שנה של חוויות נהדרות ומעשירות . תיהני בסין ויפן !
הי ירדנה. אני שמחה לפגוש אותך פה. תודה על התגובה החמה וגם על האיחולים לקראת הנסיעה הקרובה. שנה טובה לך וחג שמח.
זיוה, נהניתי מאוד לקרוא את הפוסט הזה ואת המידע הרב והמעניין. בעבודות הגשר והפרש הכחול התאהבתי כבר כנערה כשראיתי עבודות שלהם במינכן. הם נראו לי מתריסות כאלה – ממש התחבר לי לשנות הנעורים המרדניות. את לעניין הבנות – הזרעחם האלה בהחלט יבשילו. גם אימי נטעה בי זרעים שכאלה.
תודה רבה ושנה טובה מלאת טיולים וגילויים.
תודה רבה, ינינה. כשהייתי צעירה יותר התחברתי לקנדינסקי ופרנץ מארק (את חברי התנועה האחרים פחות הכרתי) והתקשיתי להתחבר לקירשנר, נולדה ואמני תנועת הגשר. כיום אני מרגישה שהם היו אמיצים ופעלו באומץ בתקופה שלא היה פשוט בכלל להיות בה כאלה. אצלך יש באמת פתיחות אינסופית לכול. כל אחד מגיע לדברים בקצב שלו ואני לגמרי סומכת על הדור הצעיר שיגיע לתובנות שלו ולהנאה מאמנות בקצב שלו.
זיוה יקרה
איזה פוסט כחול באור יקרות הגשת פה לשנה החדשה .
התחברתי לכ"כ הרבה דברים שרשמת :
לחקר מעמיק ששוטף אותנו בכיף, גם בעולם הטיולים וגם בעיסוק הזה בבלוגינג . אנחנו כל הזמן לומדות.
לאומנות שמתחברת לסביבה ולפעמים יוצאת מהקשרה כשהיא ממוסגרת במוזיאון .
ראיתי בגוגנהיים אוסף לא קטן של קנדינסקי . פה עם המילים הכחולות בגוונים הרוחניים שהפלאת להביא , הוקסמתי .
לפעמים נדרשת לנו גם בגרות כדי להבין תופעות אומנותיות שנוצרות כמחאה ובתקופות שונות .
המילים שלך, שתמיד מסבירות פנים מהלכות עלי קסמים .
שתהיה לך שנה טובבה טובבה ושמחה
שנה טובה ושמחה לך, טובה. מאוד נכון מה שכתבת על הצורך בבגרות. כתמיד, המון תודה על המילים החמות שלך.
נהינתי מאוד לטייל איתך בבית האמן ובתערוכות. החיבור בין הנוף היפה לציורים, בין הטבע לאמנות שנולדה שם מאוד מעניין ומיוחד בעיני. חושבת שאם גם אני הייתי מגיעה לאיזור הייתי ניגשת למוזיאון בלי קשר למזג האוויר. הציטוטים הכחולים של קנדינסקי נפלאים ומעוררי השראה עבורי. תודה!
אילנה, באיחור רב מאוד (פספסתי – תודה רבה רבה. גם אני הייתי רוצה לבקר במוזיאונים בכל מקרה. התזמון של הפעילויות בטיול נקבע בהתאם למזג האוויר, ועד היום אני מצטערת שהחמצתי את העיירה עצמה ואת אגמי האזור. אשמח לחזור אליו בעתיד.