שמתי לב
  • בית
  • מי אני
  • תכנון טיולים
  • המלצות
  • הבלוג
  • בישראל ובעולם
  • לטייל בתחב"צ
  • קשר
  • טיפים
  • בית
  • מי אני
  • תכנון טיולים
  • המלצות
  • הבלוג
  • בישראל ובעולם
  • לטייל בתחב"צ
  • קשר
  • טיפים
שמתי לב
  • בית
  • מי אני
  • תכנון טיולים
  • המלצות
  • הבלוג
  • בישראל ובעולם
  • לטייל בתחב"צ
  • קשר
  • טיפים
  • בית
  • מי אני
  • תכנון טיולים
  • המלצות
  • הבלוג
  • בישראל ובעולם
  • לטייל בתחב"צ
  • קשר
  • טיפים
הושטת יד היא מחווה חברית. מדוע הפסקנו לתת יד ולרקוד במעגלים?

עיניים קטנות, מסתכלות וחוקרות, מציירות לי את כל העולם, פי רי פי פי…

ראשי ישראל הושטת יד היא מחווה חברית. מדוע הפסקנו לתת יד ולרקוד במעגלים?

הושטת יד היא מחווה חברית. מדוע הפסקנו לתת יד ולרקוד במעגלים?

דצמבר 2, 2016
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
כשהסתיימה ההצבעה באו"ם על סיום המנדט הבריטי וחלוקת הארץ לשתי מדינות, בכ"ט בנובמבר, יצאו תושבי הארץ היהודים לרחובות ופרצו בהורה סוערת. לכבוד המועד שכמעט ונשכח כינסתי חגיגה בינלאומית קטנה של מעגלי רוקדים לשמוח ביחד איתנו.
                                                             


בימים שלפני קום המדינה ובשנותיה הראשונות סימל מחול ההורה את ההוויה הישראלית. המעגל מאפשר את תחושת השייכות והשותפות. במעגל כולם שווים. 
 

 

מעגלי הורה. התמונה מ'ויקיפדיה'



למחרת ה-כ"ט בנובמבר פרצה מלחמה בין היהודים לערבים, אבל בליל ההצבעה באו"ם הרחוב המה ונפתחו מעגלי רוקדים בכל רחבי הארץ.
 
"… ונפתחו הבארים בכל הערים ועד אור הבוקר חילקו חינם משקאות קלים וממתקים ודברי מאפה וגם משקאות חריפים, ומיד ליד ומפה לפה עברו בקבוקי המיץ והבירה והיין, וזרים התחבקו ברחובות ונישקו זה את זה בדמעות, ושוטרים אנגלים המומים נגררו גם הם אל מעגלות המחול ורוככו בפחיות של בירה ובליקרים, ועל שריוניות הצבא הבריטי טיפסו חוגגים משולהבים ונוססו עליהם את דגלי המדינה שעדיין לא קמה אך הלילה הוחלט שם, בלייק סאקסס, שמותר יהיה לה לקום."

עמוס עוז, סיפור אהבה וחושך

 

 

 

רוקדים הורה, פסל של בתיה לישנסקי בכפר הנוער "אונים" בכפר סבא
התמונה מ'ויקיפדיה'

 



גם הורי סיפרו לי שבקיבוץ נהרו כולם לחדר האוכל לרקוד. אנשים שהיה ברשותם כלי נגינה מיהרו להביא והריקודים היו לקול נגינת מפוחית ואקורדיון. לאחר מכן עלו כולם על משאית של הקיבוץ והצטרפו למעגלי הרוקדים בעפולה.
בעשרות השנים האחרונות ריקוד ההורה פס ממחוזותיה של מדינת ישראל. אומרים שהוא מתקיים בקרב חוגי הציונות הדתית, אבל אני לא משתייכת לזרם זה ולא יכולה להעיד אם זה נכון.
מה קרה לנו מאז? מה קרה לחזון הסוציאליסטי ומדוע התרחקנו מכל מה שמדיף את הרוח של הימים ההם?


ריקוד סרדנה בעיירה טוסה דה מאר בקטלוניה

 

בחג השודדים והמכשפות בקטלוניה
פוסט שכתבתי ב'למטייל'. אחד האהובים עלי. מוזמנים להציץ.

 

רוקדים פולקה ביום החג הלאומי של שוויץ, בכפר האלפיני הבקרן


 אני מניחה שגם השוויצרים רוקדים פולקה אך ורק בחג הלאומי ובמועדים מיוחדים בלבד. אבל הם לפחות רוקדים יד ביד. אצלנו אפילו ב"ריקודי עם" כבר לא מחזיקים ידיים.
 
"לסגור מעגל" זה ביטוי שפירושו לסגור פרק בחיים, אבל "לתת יד" הוא ביטוי שמשמעותו היא להושיט עזרה או מחווה חברית. כמה סמלית ומשמעותית גם יחד אחיזת הידיים או היעדרה. נעשינו ציניים ומחוספסים, תואמים למדי לדימוי הצבר הדוקרני. האם ייתכן שהיעלמותו של ריקוד ההורה קשורה בכך שאנחנו פסיפס של קבוצות אוכלוסיה שונות זו מזו? האם זה קרה מרצון להתרחק מכל מה שמזוהה עם המדינה? האם זה קשור לעליית התרבות הים תיכונית וירידת התרבות של יוצאי מזרח אירופה, החלוצים? האם זה קשור בתרבות הכפר הגלובלי?

 

 

 

רוקדים בשרשרת בפסטיבל קולעי הסלים בכפר ולברג בפרובנס

 

 

 

מעגל הרוקדים בפסטיבל החסה בכפר ליד בית לחם, ציור של אחמד כנעאן

 

 

 

רוקדים בחג הפרחים, החל בחג הפסחא בעיירה ונס בריביירה הצרפתית
 
 
 
 
המעגל הכי שובה לב באוסף המעגלים שלי הוא מעגל המגולף באבן.
פרט מגולף מיציע המקהלה, דלה רוביה, מוזיאון הדואומו, פירנצה
 

עוד מעגל מקסים
נמצא בפארק יצחק רבין במגדל העמק


























לאחרונה כתבתי שני פוסטים הנוגעים לחיים שלנו בארץ:
 
ראיינתי את קרן קטקו איילי שכותבת בלוג על חיים משותפים ומציגה אלטרנטיבה של אקטיביזם חברתי.
 
כתבתי פוסט על האמנות של אחמד כנעאן ובו הצגתי את הנרטיב הערבי שכל כך חשוב שנזכור ואת הקסם שבעולם האמנות.
 

אני רוצה לאתגר אתכם ומזמינה להגיב ולהתייחס לשאלה – מדוע נעלם ריקוד ההורה מהנוף שלנו ומדוע אנו לא מחזיקים ידיים במעגלים.

 
 

הריקוד, הנרי מטיס




 

לרקוד, לחוות, להרהר, להתבונן ברגעים ובמנהגים של אנשים. על כל אלה ועוד אמשיך לשתף בפוסטים הבאים. מזמינה אתכם להצטרף אלי.
ככל שנדמה שכולנו כפר גלובלי, ככה אנחנו גם נבדלים. אותי זה מרתק. מוזמנים להתפעל ביחד אתי ממסורות נוספות 🙂

חגיגות הסתיו באלפים

אל הפוסט »

לחיות ולמות ביחד או לחוד?

אל הפוסט »

כביסה בפנים או בחוץ, מלוכלכת או נקייה

אל הפוסט »

Facebook Comments

ישראל פולקלור
« הקודם
הבא »
השארת תגובה

ביטול

הי,

שמי זיוה.

'שמתי לב' החל להיכתב כמעט מעצמו באמצע 2015. כשמטיילים תמיד קורים דברים מעניינים והסיפורים מתגלגלים על הדרך. 

אני עוסקת כיום בתכנון טיולים בהתאמה אישית. אתגר מיוחד שבחרתי להתמודד עמו הוא תכנון טיולים גם למטיילים בתחבורה הציבורית.

כמו כן, אם יש לכם עסק ירוק או סיפור מעניין – אתם מוזמנים לפנות אלי.

עוד עלי קראו כאן.

Facebook
Instagram

עוד יש מפרש לבן באופק

רוצה לברוח אתי קצת אל מקומות רחוקים וקרובים, אל נופים ואל מנגינה של שפה זרה?

הצטרפו אל מועדון הקוראים של שמתי לב 

מה נוכל לעשות ביחד

  • יש לך עסק תיירות ירוק? אפשר לדבר על שיתוף פעולה
  • רוצים יעוץ לטיול הקרוב באירופה? מוזמנים לפנות אלי
  • יש לך שאלה או רעיון לשתף? אני פתוחה לשמוע

052-3741683    ziva.samtilev@gmail.com

על מה אפשר לקרוא פה

  • בית
  • מי אני
  • תכנון טיולים
  • המלצות
  • הבלוג
  • בישראל ובעולם
  • לטייל בתחב"צ
  • קשר
  • טיפים
תפריט
  • בית
  • מי אני
  • תכנון טיולים
  • המלצות
  • הבלוג
  • בישראל ובעולם
  • לטייל בתחב"צ
  • קשר
  • טיפים
בואו לבקר באתר הטיולוגים

כל הזכויות שמורות לזיוה רענן © samti-lev.com

Theme by CLASS - WordPress Themes
גלילה לראש העמוד

הי,
אני שמחה שהגעת לכאן ומזמינה אותך להישאר.

אני כותבת לאנשים:

  • שמחפשים השראה לטיול
  • שמתעניינים בתרבות המקומית
  • שאוהבים לגלות פינות נחבאות

שלום,

אני כותבת על המוכר והפחות מוכר. יש לי גם טיפים, ולפעמים הם לא רעים בכלל. 

שווה להישאר, לא?

ההרשמה כאן. תמיד אפשר גם לבטלה.

דילוג לתוכן
פתח סרגל נגישות

כלי נגישות

  • הגדל טקסט
  • הקטן טקסט
  • גווני אפור
  • ניגודיות גבוהה
  • ניגודיות הפוכה
  • רקע בהיר
  • הדגשת קישורים
  • פונט קריא
  • איפוס