חופשה במתנה
הגעתי אל רודוס כמעט אחרונה מכולם וכמעט לא בכוונה באוקטובר 2022. ישנתי כמו כולם ברזורט הכל כלול, לא משהו לרוץ לספר עליו לחברים. הייתי במקומות הרגילים ולמעשה לא הספקתי לראות הרבה, אבל החופשונת הקצרה הזאת פתחה לי את הצ'קרות והתחלתי להתעניין באי השמש.
מה תמצאו בפוסט
מה גיליתי באי השמש
כשחזרתי מרודוס הסתכלתי בתמונות שצילמתי באי. עלו מהן רחובות מרוצפים בחלוקי אבן ובכמה מהן נראו פסיפסים שלמים מחלוקים שחורים ולבנים. ופתאום שמתי לב לדימוי של צבי באחת התמונות שצילמתי בכפר לינדוס.
הסתכלתי ברשת על תמונות ממקומות שבהם הייתי ובכאלה שלא. העיניים נעצרו בתמונה בגוגל מפס ובה צמד פסלים של צבי וצביה המתנוססים על עמודים גבוהים בשער נמל מנדרקי בעיר רודוס. בנמל הזה כלל לא הייתי, ורק התמונות בגוגל מגלות את ההחמצה.
האם יש באי הזה משהו שקשור לצבי, שאלתי את עצמי? הלכתי לחקור, ובינגו: מתברר שזהו הסמל של רודוס. אני מתה על הגילויים האלה, וכשהם באים בהפתעה אני מאושרת. היה שווה לבוא. מעניין באי השמש.

צבי דאמה דאמה
ברודוס מתגורר מין של צבי הייחודי לאי. "צבי דאמה-דאמה" הוא מין מוגן שחי ביערות האורן והברוש ברודוס בלבד. במאה השישית לפני הספירה האי נקרא "אלפוסה", שפירושו "שחיים בו צבאים".
אגדה מספרת כי הצבאים הובאו לרודוס על ידי הצלבנים בימי הביניים, על מנת להגן על מחנותיהם מפני הנחשים. הצבאים אינם הורגים נחשים, אולם הקרניים שלהם מייצרות חומר עם ריח שגורם לנחשים להסתלק.
לאגדה כמובן אין בסיס במציאות שהרי הצבאים מילאו את האי שנים רבות קודם לכן, אבל כאלו הן האגדות. למרבה הצער הצבאים החביבים המנוקדים בנקודות לבנות הולכים ומתמעטים כיום. הכבישים החוצים את היערות פוגעים בתחושת הביטחון שלהם, אך סמל אין מחליפים. המפגש שלי עם הצבאים הסתיים ברצפת פסיפס אחת, אבל הנה עוד כמה תמונות של פסיפסי חלוקים.



ההפתעה הגדולה
המטרה העיקרית של החופשה הזאת היתה יחדנס ומחירי הדילים הובילו לרודוס. שבועיים בלבד לפני הנסיעה לרודוס חזרתי מטיול יפהפה בצפון יוון. לא פיתחתי עדיין צמא לנסיעה נוספת, ונסעתי לשדה התעופה כמעט כמו שעולים לאוטובוס. בדרך נזכרתי לעשות ביטוח. לפעמים במצב הזה מגיעות ההפתעות.
אז מה עוד היה מפתיע?
הכפר קוסקינו שביקרנו בו עוד בערב הראשון באי והיה יפה ושונה מכפרים אחרים שראיתי ביוון;
יום טיול אחד מושלם ללינדוס, הכפר המפורסם באי שבתיו צבועים בלבן;
העיר רודוס האדירה והמרשימה שראיתי ממנה רק מעט, אבל התרשמתי שהיא שווה חופשה קצרה משלה. אם מנצלים סיורים, כמו למשל שייט ללינדוס, או שממשיכים ממנה למסע דילוג בין איים כמו שעשיתי פעם באיים הקיקלדיים, זה עשוי להיות טיול נפלא.
אבל הפתעת ההפתעות: זו היתה החופשה היוונית הכי טעימה שחוויתי. מי ציפה לזה בכלל.

פיוז'ן יווני איטלקי
רודוס התגלה כאי קולינרי. שלטון איטלקי כבן 30 שנה בתחילת המאה העשרים הותיר פיוז'ן יווני-איטלקי מעניין. יתכן שמסת התיירים האדירה הביאה משב של פתיחות ואתו ריחות וטעמים מן העולם. ברודוס חיים דרך קבע כ-130,000 איש, ובעונת התיירות קולטים באי כחצי מיליון תיירים.
התרגלתי ביוון לאוכל מסורתי די קבוע. ברודוס יש אינדווידואליזם ביצירה הקולינרית ומגוון.
להלן שלוש המלצות. היות שהתפצלנו לא מעט בחופשה הזאת היו דיווחים נוספים על מסעדות טובות. אחי ומשפחתו טוענים שאכלו במסעדה הכי טובה בכל האי. במסעדות האלה אכלתי בעצמי:
.
Koutouki Ta Mantala
מסעדה יוונית אותנטית מקומית טובה בכפר Koskinou. הזמנו מגוון סלטים ולמנות העיקריות נתחי עוף שהגיעו רכים רכים ומטובלים היטב וקדרת בקר שזכתה אף היא לשבחים. המסעדה מקושטת במכשירי רדיו ישנים, תקליטי ויניל, תמונות שחור לבן והרבה נוסטלגיה. במה קטנה עמדה מוכנה להופעה שהיתה צפויה להתחיל מאוחר יותר. אוי, כמה רציתי להישאר אבל היינו עם נסיך קטן שטרם מלאו לו שלוש ועייפים אחרי יום של טרמינלים.
.
Kerasma
מסעדה ים תיכונית מול הנמל הדרומי של העיר רודוס. ישבנו בחצר גדולה בסופו של היום השני שלנו באי. יש מן מיתוס כזה שבטיול משפחתי רבים ביום השני ואז מתחיל הטיול. ככה בדיוק קרה לנו. הצרה בנופשונים שהם נגמרים כשרק מתחילים ליהנות. בכל אופן, המשתתפים בארוחה היו הנכד הקטן, הוריו ואני (הרכב מצומצם מתוך החבורה הגדולה שיצאה לנופשון). המסעדה הזאת היתה גלגל ההצלה שלנו אחרי יום שלא זרם לנו טוב. מנות הפתיחה הטעימות נחתו על השולחן בזו אחר זו, אחריהן הגיע הדג הנפלא, ואחריו חזרנו למלון לחלומות מתוקים.
מסעדה בפאתיה הדרומיים של העיר רודוס
.
Panos
הגענו אליה חבורה גדולה בסיומן של כמה שעות בלינדוס ובאקרופוליס, ולא ציפינו למשהו שהוא מעבר למלכודת תיירים טיפוסית. מסעדת חוף עם כסאות פלסטיק, אחת מכמה לאורך המפרץ היפה. אבל למנות שהוגשו היה מגע של שף ששיווה להן אינדווידואליות ואיכות וזו היתה הפתעה.

רודוס בתמונות
וקצת מילים.
.
קוסקינו – Koskinou
כפר מדרום לעיר רודוס ובמרחק קצר מהרזורט שבו לנו. בילינו בו לפנות ערב. המרכז העתיק שלו מקסים. יש בו דלתות ייחודיות, שבילי חלוקים, קירות ושבילים מעוטרים, אך בעיקר פשטות ואותנטיות שמיליוני התיירים באי לא הצליחו לקלקל.



העיר רודוס
זו היתה טעימה קטנה. מגיע לה הרבה יותר. העיר מיושבת מהתקופה הנאוליטית ויש בה שכבות היסטוריות רבות, מיוון העתיקה ועד לתקופה העותמנית. אני לא מתיימרת לספר עליה דברים חכמים כי ראיתי מעט מהפוטנציאל.




לינדוס
דלתות כבדות הרודייניות, טיפוסיות לאי;
הרבה חצרות פנימיות מרוצפות בחלוקים;
סמטאות לבנות,
ומזכרות גם.





האקרופוליס
ועוד כמה מילים על העיירה לינדוס
חשבתי שלינדוס זה כפר עם בתים לבנים וחמורים, מעין קוריוז שמושך המוני תיירים. מה פתאום בתים לבנים ברודוס? אולי העתיקו מהאיים הקיקלדיים?
התבדיתי.
ללינדוס יש שורשים עתיקים מאוד. היא היתה מעוז אסטרטגי חשוב מזה אלפי שנים ובתיה הלבנים היו השראה לתושבי האיים הקיקלדיים ולא להפך. כל שנותר לי הוא להודות בהכנעה שטעיתי ולהתמסר ליום טיול מקסים בעיירה הקטנה ובאקרופוליס שלה. זה טיול שמספק את המראות של הסמטאות הרומנטיות, נוף המסתתר ומתגלה, שכבות היסטוריות והרבה עניין.
מקובל לחשוב שהיא נוסדה על ידי שבטים דוריים כעשרת אלפים שנה לפנה"ס. מעמדה היה רם עד להיווסדה של העיר רודוס כחמשת אלפים שנה לפנה"ס, אך עדיין היתה חשובה למדי ובאקרופוליס שלה יש שרידים מהתקופה היוונית העתיקה ועד ימי הביניים.

תבליט הלניסטי
תבליט ענק של ספינה מהתקופה ההלניסטית גולף בקיר הטבעי, לרגלי גרם המדרגות המוביל למצודה. אני התרגשתי.
אם אתם יכולים לטפס למצודה אל תחמיצו. הנכד שלי בן הכמעט שלוש עלה בקלות וגם אני הפתעתי את עצמי עם פחות התנשפויות ממה שחשבתי שיהיו.


מפרץ St. Paulis bay
מבט מהמצודה על אחד משני המפרצים של לינדוס.
המפרץ שבתמונה אינו סגור הרמטית אלא רק כמעט. יש שם פתח לים שאינו נראה מהזווית שבה צולמה התמונה. אם אתם רוצים לשחות זה ככל הנראה המקום.

תובנות
ספונטניות אאוט, תכנון אין
אם אתם משפחה רב דורית אין דבר כזה לצאת מהבית בספונטניות גמורה. נדמה לי שאנחנו לא כאלה שמרבים לריב, אבל עובדה היא שאם אין תיאום ציפיות יש תסכול. הכרחי לברר מראש מה הציפיות של כל אחד ולחשוב האם מתפצלים, האם רוצים לטייל ביחד ואיפה מתאים לטייל ביחד.
.
לצאת מהבועה התיירותית
זו היתה חופשת ה"הכל כלול" הראשונה בחיי וככל הנראה גם האחרונה (בלי נדר. אם גיסתי תיזום שוב אלך באשר תלך). יצאנו בחבורה גדולה וזה היה פתרון, אבל אם אתם זוג או עם המשפחה, אני ממליצה להתרחק מהבועות התיירותיות האלה.
אין לי טענות ל- Virginia Family Resort אבל זו בועה כל כך מנותקת שמספקת ברכה, אוכל בינוני חסר זהות ועוגות ששפכו עליהן צבע מאכל. יש בוודאי רזורטים מפנקים יותר, אבל בשביל מה צריך? אם רוצים לנפוש יש ים. ראיתי שבכפר קוסקינו יש דירות אירוח, ובטח יש עוד מקומות נחמדים ללון בהם ולהיטמע בין המקומיים.
מצאתי ברזורט רק נקודת זכות אחת: הגישה של היוונים לעבודת השירות היא טבעית והם עושים אותה לרוב בחן רב ובלי להוריד את הראש בפני האורחים ירום כבודם. הכי נחמד היה המפגש הלבבי בין אחת העובדות לנכד שלי כשפגשה אותו במסדרון.

לקריאה נוספת
רבים כתבו על רודוס. בחרתי להפנות אתכם אל הפוסט של ענבל זק שהוא מאוד מקיף ומראה אתרים מגוונים ופוטנציאל גדול ממה שעולה בפוסט שלי
להצטרפות אל מועדון הקוראים של 'שמתי לב'
מה אגיד לך זיוה, עשית לי חשק לרודוס!
מעניין שם, אני אומרת לך. הפתעה