חלק ראשון של הטיול
פעם שנייה בצפון יוון. איך משחזרים את הקסם של הפעם הראשונה? טיול האביב ההוא שהיה עם חבורה נלהבת של משפחה נותר בזיכרון שלי כסוג של טיול מיתולוגי. הטבע היה אז בשיאו. הלכנו הרבה ברגל. הכל הלהיב אותנו. והפעם אנו יוצאים בסוף קיץ, בשניים, לטיול אינטימי ומפנק, אך רגוע מאוד. אם בעבר הייתי קמה ביחד עם השמש לגלות את סמטאות הכפר, עכשיו גם אני נהנית מהבוקר המזדחל באטיות, ושנינו חוששים ממסלולים מאומצים.
לכל עונה היופי שלה
אז יצאנו למסלול אחר, עם קצת חזרה אל מקומות אהובים והרבה חידוש. לכל עונה יש יופי משלה והפעם הפתיעו אותנו סוכות הגפנים עמוסות אשכולות הענבים. הצפון ירוק מאוד גם בסוף עונת היובש. העלים המצהיבים של עצי הדולב בגדות הנחלים והאגמים הפתיעו אותנו. מי ציפה לזה באמצע ספטמבר? נראה שגשם של אוגוסט הניע משהו בתהליך של מחזור הטבע.
בצד הטבע היפה מצאנו גם כמה פינות אורבניות ומוזאליות מרתקות שהוסיפו רובד והבנה למרחב שבו אנו מטיילים. זה היה מרענן מאוד ומאתגר קצת גם את תאי המוח ולא רק את שרירי הרגליים. בסופו של דבר ההזדמנות ל"פעם שנייה" היא החלום שלי כמטיילת, והנה סופסוף הוא התממש.
לניווט בפוסט
איפה היינו (מסלול הטיול)
הפוסט הבא יתאר את המסלול ביעדים:
צומרקה, יואנינה, זגוריה, קסטוריה, אגמי פרספה ואדסה.
רק ביוון
עליות וירידות
סמטאות צרות ותלולות ופנייה חדה בעלייה שהרכב מתקשה לקחת בפעם אחת – זו יוון. קורה שנוסעים כמה ק"מ בדרך עפר. כמה מהמקומות שבהם התארחנו היו בקצה סמטה תלולה. יש להניח שמלונות הבוטיק יושבים במקומות נגישים יותר. מאידך, במקומות האלה שבקצה הסמטה יש תחושת אותנטיות גבוהה.
סלט יווני
אם אינכם זוכרים היכן הנחתם את הראש בלילה תיזכרו מיד כשתשבו בטברנה. תמיד יהיה סלט יווני עם ירקות טריים טריים חתוכים גס וגבינת פטה מעל, פלפלים ממולאים באורז מבושל, פטריות בתנור, גבינת סגנקי מטוגנת, צזיקי, יוגורט יווני, פאי גבינה או תרד, בשרים של כל חיות הבית שפוגשים בדרכים ופעמים רבות גם פירות ים, אפילו אם אין ים בקרבת מקום.
ביזנטיון זה כאן
אליבא ד'יוון האימפריה הביזנטית עדיין כאן. בכל כנסיה ומנזר מתנוססים שני דגלים: דגל יוון ודגל האימפריה הביזנטית, להבהיר לנו היכן הזהות והשורשים. כנסייה מהתקופה העותמנית נקראת "כנסייה פוסט ביזנטית", כאילו לא היה שלטון עותמני מעולם וקשר ישיר מוביל מיוון של היום אל ביזנטיון.
טיפים
ניווט בגוגל
אנחנו העדפנו בצפון יוון את וויז את גוגל על פני וויז. אולי זו בחירה אקראית. בכל אופן, ההוראות הקוליות הן בעברית, כך שזה קל ונוח. אלא שיש שתי בעיות:
ראשית, כשמכניסים כתובת היא הופכת מיד ליוונית וזה מקשה על השליטה והבקרה.
שנית, גוגל טיפש ואינו מבדיל בין דרך טובה לדרך משובשת וקשה לנהיגה.
להבנתי גם וויז לוקה בבעיות האלה.
הטיפ הוא לתכנן מראש גם את דרכי ההגעה ליעדים השונים, ולא להסתפק בהזנת כתובות. כדאי לעקוב אחר טיפים בנושא בקבוצות הפייסבוק של יוון (ותמיד בקריאה ביקורתית והצלבת מידע ככל האפשר). חשוב להסתכל בצג הטלפון או מכשיר הניווט על מסלול הנסיעה במלואו ולראות אם הוא הגיוני. כמו כן אפשר לנווט לפעמים אל תחנות ביניים, כלומר במקטעים, כדי לאלץ את האפליקציה להוביל אותנו במסלול הרצוי.
מקלות הליכה
אם אתם כבר מתבגרים בגיל ורוצים עדיין ללכת בטבע הביאו אתכם מקלות הליכה. הם כל כך נחוצים, מקלים ועוזרים לצלוח קשיים. אם אתם צעירים ועומדים לטרק, אז גם לכם זה מומלץ.
אפליקציה לשבילי הליכה
רבים כבר גילו את הסוד ואני מעבירה הלאה. האפליקציה הצ'כית mapy.cz מזהה הרבה שבילי הליכה וניתן להפעיל אותה בזמן אמת כך שתלווה אתכם בשטח כמו גוגל או וויז. ניתן גם להוריד מפות בעוד מועד ולהשתמש בה אוף-ליין בשטח.
רק הסתייגות אחת: כמו שיש להשגיח על גוגל, כך גם כאן. לפעמים היא אינה מבדילה בין שביל מסודר לשביל בעייתי. אם יש ספק לגבי השביל, עדיף לחזור חזרה.
להשאיר את חרדת הפומו בבית
זה נכון לכל טיול. העניין הוא שאתר נפלא ביוון עלול להיות מרוחק מאוד. לפעמים הנסיעה בדרך הנוף האטרקטיבית היא בבדידות מזהרת לאורך שעות ארוכות, מה שעלול להוריד את הביטחון, ואם נקלעים לשעות החשכה זה לא נעים.
לפעמים אנו מזלזלים בחוויות פשוטות כמו טיול בטיילת הנעימה, שביל היוצא מהכפר, מוזאון מקומי חביב או אפילו כוס קפה בכיכר הכפר או מנוחה בחדר המלון המקסים שמחר כבר נתגעגע אליו.
יוצאים לדרך
נחתנו בסלוניקי בטיסת אגאן קרוב לאחת בלילה, והופ למונית אל מלון City Gate airport הסמוך לשדה. למלון אין מעלית אך זו צרה שאנו מוכנים להתמודד עמה. באנו בלי ציפיות, רק להעביר לילה וזהו.
לאחר ארוחת בוקר נסענו בשאטל של המלון בחזרה לשדה התעופה כדי לפגוש את נציג חברת הרכב. חברות רכב רבות אינן יושבות בשדה עצמו, ונציגיהן פוגשים את הלקוחות ומסיעים אותם לבסיס החברה הנמצא במרחק כמה ק"מ מהשדה.
הסכם ההשכרה שלנו היה עם חברת אנטרפרייז דרך Autoeurope. התקשינו תחילה להבין היכן נמצא נציג החברה. טלפון שהיה בוואוצ'ר פתר את הבעיה. זכרו את Parking 5. יש שם דלפקים של חברות שונות ורוב המפגשים מהסוג הזה הם שם.
היעד הסופי שלנו ליום הזה היה העיירה ליטוכורו שלרגלי האולימפוס, אבל לפני כן היו לנו כמה שעות לטייל בווריה ובוורג'ינה הסמוכות זו לזו.
וריה & ורג'ינה
וריה (Veria) תחילה
וריה היא עיר במחוז מקדוניה ובה כ-70,000 תושבים. היא נמצאת כשעה וקצת מסלוניקי, ממש בציר הנסיעה למחוזות האהובים בצפון יוון. לכאורה אין בה ייחוד, אולם יש בה כמה מוקדי עניין, וללא ספק הרובע היהודי שלה הוא גולת הכותרת. הוא נמצא ליד נחל ונקרא ברבוטה, ובמפות גוגל: Barbouta Old Jewish Ghetto
הקהילה היהודית של וריה נשלחה לאושוויץ בסוף מלחמת העולם. מיעוט שברח להרים שרד אך העדיף לצאת מיוון לאחר המלחמה לישראל או לארה"ב. תושבי העיר לא השתלטו על בתי הרובע מפאת כבוד לשכניהם לשעבר, והוא נותר כאזור רפאים במשך עשרות שנים.
בשנות התשעים יזם ראש העיר דאז פנייה לארגון אונסקו להכרה ברובע. ואכן, הרובע היהודי של וריה הוא היום אתר לשימור עולמי ומאוד מרגש לשוטט בו ולזהות כתובות בעברית. בית הכנסת היפהפה שופץ. עדיין יש עבודה רבה לעשות שם. יש תכנית להעביר ממקומו את המקווה המוסתר כיום מתחת לבית הכנסת ולהקים מוזאון, אך גם הקיים מרגש דיו.
ניתן לתאם ביקור בבית הכנסת עם הגברת אווה משקא (נקראת אווי) שהמפתח לבית הכנסת נמצא בידה. אווי דוברת אנגלית רהוטה. היא שמחה לפגוש מטיילים תמורת תשלום סמלי (3 אירו) בשעות 12.00 – 15.00, ורואה בזה שליחות אף שאינה יהודיה כלל.
אווה (אווי) משקא: 00306983880329
מה עוד יש לעשות בווריה
- Elia park (או Elias) – מעין טיילת ירוקה בלב העיר שיש ממנה תצפית על הסביבה כולה.
- הרובע הנוצרי העתיק נעים לשוטטות. כנסיית Old Metropolitan Church היא פנינה עתיקה מן המאה ה-11 ששווה לראות. השתמרו בה קטעי ציורים עתיקים שעברו שימור בלבד ולא שחזור, מה שמאפשר לחוש את שכבות הזמן ואת העתיקות שלה.
מסעדות:
אכלנו ארוחה טובה בסמטה ברובע הנוצרי העתיק. המסעדה נקראת ביוונית Απ' αλύλο והיא נמצאת בכתובת: Patriarchou Ioakim 5
יש גם מסעדה מומלצת ברובע ברבוטה היהודי ממש ליד הנחל. היא נקראת Nea Barbouta Restorant
מומלץ לחנות בחניון מקורה שנמצא בכתובת: Mitropoleos 48, ומשם הכל במרחק הליכה.
ורג'ינה – Vergina
ורג'ינה היא עיירה קטנה והסיבה לביקור בה הוא האתר הנקרופילי של מלכי מקדוניה, אשר נחשף בשנות התשעים והיה לתגלית מרעישה. במקום היה יישוב בשם Agai שבו השתקעו מלכי מקדוניה, בנו בו את ארמונותיהם ונקברו בו. השושלת החלה במאה השביעית לפנה"ס והתקיימה כ-350 שנה. בין הקברים זוהה גם קברו של פיליפוס השני, אביו של אלכסנדר הגדול. בקברים נמצאו אוצרות זהב וכסף רבים, כדים, כלים ותכשיטים.
אתר הקבורה נמצא מתחת לגבעה. נכנסים אל חדרים אפלים שרק המוצגים שבהם מוארים, והולכים במסלול מסודר. ניכר על פי הפיתוח סביב המקום, מגרשי החנייה הגדולים והרחוב המלא בטברנות המוליך לאתר, שזהו אתר בקנה מידה לאומי מבחינת חשיבותו. אנחנו היינו ביום שקט.
בנסיעה בין וריה לוורג'ינה חוצים אגם סכר בגשר. האגם מוקף ביערות ונראה יפה. לא נותר לנו זמן לבלות בו אך החצייה שלו היתה הפתעה נעימה.
מוזאון קברי המלכים המקדוניים – Museum of Royal Tombs
האולימפוס
קוראים לו האולימפוס בדגש על ה' הידיעה, כי האולימפוס הוא גם הר וגם מיתולוגיה, מונח ומותג. הוא נמצא סמוך לים ובאמת זה מרשים ש2900 המטרים שלו מתנשאים בתלילות כמעט מקו החוף. העיירה ליטוכורו (Litochoro) יושבת בפתח שמורת הטבע של ההר ובפתחו של קניון האניפאס הפוער לוע ענק ומרשים בתוכו.
לנו שני לילות במלון משפחתי צנוע, בבית עתיק ומאוד אותנטי, במעלה סמטה תלולה בעיירה, במרחק כ-400 מ' הליכה מהרחוב הראשי עם כל המסעדות.
Bayiri Petit Pension, באתר בוקינג
מסלולי הליכה באולימפוס
מסלולי ההליכה המקובלים יוצאים ממקום שנקרא פריוניה (Prionia) בגובה 2100. כביש מפותל בהר יוצא מליטוכורו אל פריוניה שבה יש חניה, מסעדה ושירותים. מכאן מטפסים להר או יורדים לאורך נהר האניפאס אל ליטוכורו. אפשר לנסוע במונית מליטוכורו אל פריוניה אם רוצים לרדת ברגל. לאורך שני המסלולים, זה העולה להר וזה היורד לליטוכורו, עובר השביל האירופי ארוך הטווח E4.
האלתור שלנו
אנחנו לא מהמטפסים וגם המסלול לאורך האניפאס היורד לליטוכורו הרתיע אותנו ולא היינו בטוחים שהוא מתאים לנו. אורכו עשרה ק"מ, ולמרות שהוא במגמת ירידה יש בו גם עליות, בעיקר לקראת הסוף. לפיכך בחרנו לטייל לאורך הנהר הלוך ושוב בקטעים קצרים היכן שיש גישה אליו.
נקודות הגישה הן:
- ב-Prionia – גישה נוחה וקלה
- במנזר סט דיוניסוס שנמצא מעט נמוך יותר מפריוניה. יש אליו גישה מהכביש העולה להר וכן חניה. מהמנזר יורד שביל בתלילות אל הנחל, וההליכה לאורך הנחל נעימה וקלה למדי. חוץ מזה, נחמד לשמוע את שירת המקהלה בין כותלי המנזר המהדהדת בהר. המנזר נקרא: Old Holy Monastery of Saint Dionysios of Olympus.
- סמוך למסעדת Myloi Restorant בשולי ליטוכורו יוצא שביל באורך 800 מ' אל תוך הקניון. רובו בנוי מבטון, יש לו מעקה והוא נוח מאוד להליכה. קוראים למסלול מרחצאות זאוס (Zeus Bath). זהו מסלול קצר ויפהפה. המטיילים שעושים את המסלול המלא לאורך האניפאס מסיימים כאן.
מה עוד עשינו בהר אולימפוס?
- ביקרנו באתר הארכאולוגי דיון שבדיעבד היה מיותר בעבורנו. לחוקרים הוא בוודאי מרתק אך השרידים הקיימים שם לא אומרים לנו הרבה. אני מדמיינת את האתר מאוד יפה בחורף כשהכל פורח מסביב והטבע במיטבו. גם בסוף הקיץ יש במקום פינות יפות עם מים ומבט מרשים על הר האולימפוס.
- הלכנו במסלולון קצרצר אל אחד ממפלי אורליה. מגיעים אליהם מכביש העולה להר מהכפר דיון.
- בבוקר העזיבה של המלון בליטוכורו נסענו אל אזור ה"קאטו אולימפוס" (האולימפוס הנמוך). ביקרנו שם בשני מקומות: האחד הוא מבצר פלטמון המרשים החולש על נוף יפה של ריביירת האולימפוס וההר גם יחד. השני הוא הכפר פלאיוס פנטלמונס (Palaios Panteleimonas), כפר יפהפה אך תיירותי מאוד ומלא בחנויות מזכרות ומבקרים גם יחד.
Dyon, האתר הארכאולוגי
מסעדות באזור האולימפוס
המסעדות שאכלנו בהן באזור הזה לא היו ייחודיות. וזו ההזדמנות להפנות אל הפוסט המצוין של מיכל הולצברג על שמורת הר האולימפוס ובו מסלולים, אתרים ומסעדות.
עמק טמפי, בדרך למטאורה
עם הירידה מפלאיוס פנטלמונס נסענו דרומה בכביש הראשי E75 ולפתע הוא נכנס לעמק יפה בין שני הרים. מאיפה צמח פה לפתע עוד הר? האם זהו חלק מהאולימפוס?
בדיקה העלתה שמדובר בעמק טמפי (Tempi) שבין רכס האולימפוס לרכס Kissavos (או בשמו הנוסף: Ossa).
האגדה מספרת שהתנהל ויכוח בין שני ההרים מי יביא את הגשם ומי את השלג. האולימפוס נזף בחברו: "אל תתווכח איתי, קיסב. אני האולימפוס הזקן, ידוע בכל העולם. יש לי 42 פסגות ו-62 פלגי מים".
ומה נגמר? קיסבוס הביא את הגשם והאולימפוס את השלג.
קיסבוס נמצא בין האולימפוס לפליון, וכשמסתכלים במפה טופוגרפית העין רואה רצף של הרים. מבחינה מדעית מקובל לחשוב ששני ההרים נפרדו זה מזה ברעידת אדמה.
אמפלקיה
בקצה העמק טיפסנו במעלה הכביש אל הכפר אמפלקיה (Empalakia) שבצד של הר קיסבוס. אמפלקיה התגלה ככפר מסורתי ושמור. אמנם הוא פחות זוהר מפנטלמונס, אך השיטוט בו מגלה אוצרות והוא אינו תיירותי.
בין בתי הכפר הפשוטים מתנשא בית אחוזה מרשים מהמאה ה-18 – ארחונטיקו גאורגיוס שווארץ, אשר שימש כקואופרטיב לאנשי הכפר וכיום הוא מוזאון המתאר את התקופה. להבנתי הוא ייחודי מאוד והייתי שמחה לבקר בו. הוא פתוח בימים שני עד שישי אך אנחנו איחרנו את שעות הפתיחה (פתוח רק עד 15.00).
שלטים מובילים אל "מוזאון 1940 – 1949". הוא עוסק בהתנגדות היוונית באזור מחוז תסליה במלחמת העולם השנייה ובמלחמת האזרחים שהתחוללה לאחריה. הנושא מסקרן אך הוא פתוח לכמה שעות בשבת וראשון בלבד.
יש גם מוזאון פולקלור בכפר, אך נראה שיש לתכנן את הביקור כאן טוב יותר כדי להרוויח משהו מהאתרים האלה. אם אתם דואגים שמא תהיו רעבים, במרכז הכפר יש כמה טברנות.
ואם אתם מטיילים אטיים ומאלה שחוזרים לצפון יוון שוב ושוב, כדאי לדעת שגם הקאטו אולימופס והר קיסבוס הם יעד אפשרי לטיולים, חקר ובילוי. בשניהם יש מסלולים ביערות, פלגי מים וכפרים מסורתיים נוספים. שווה לחקור את האתר המצורף.
מכאן המשכנו בנסיעה למטאורה
מטאורה
בצוקים המשונים הפורצים מהאדמה נבנו בימי הביניים, במאות ה-14 עד ה-16, מנזרים בראשי הצוקים. מהמנזרים הרבים נותרו ששה הפעילים כיום ופתוחים לציבור. המראה שלהם מעורר פליאה. הצרה היא שהפלא מפורסם ברחבי העולם, והביקור במנזרים כרוך בהסתופפות ביחד עם ההמונים. יש קושי ביצירה של חווית טיול טובה ומשמעותית. בשני טיולי לצפון יוון שהיתי שני לילות בקסטרקי (ארבעה בסה"כ) ולהלן הניסיון שצברתי.
.
קסטרקי
לרגלי המצוקים נמצאים הכפר קסטרקי והעיירה קלמבקה, ובהם שפע של בתי מלון. בביקור הקודם התרשמתי מאוד מקסטרקי, לעומת קלמבקה שנראתה לי אז עיירה סתמית. בביקור החוזר ראיתי את הדברים קצת אחרת:
קלמבקה היא עיירה יוונית רגילה שיש בה גם תיירות. קסטרקי הוא כפר הסובב כולו סביב התיירות. ברחובות המרכזיים טברנה צמודה לטברנה, וכולן משמימות למדי, מעין מלכודת תיירים.
למרות זאת, יש בקצה הכפר בתים ומלונות היושבים ממש לרגלי המצוקים, וכשמטיילים בין הבתים האלה או מטפסים בשביל העולה מעט בגובה מתקבלים מראות יפהפים. זה מה שעשיתי מיד אחרי שנכנסנו למלון Pyrgos Adrachti היושב במעלה כביש תלול שפורחת הנשמה בפעם הראשונה שמגיעים אליו.
הגעתי אל מדרגות אפלוליות ביער ואל מקבצים גדולים של רקפות. טיפוס נוסף הביא אותי אל מנזרים קטנים ואל תצפית דרמטית ומקסימה.
מלון פירגוס אדרצ'טי, להזמנה ישירה מהמלון (ובהחלט ממליצה. כבר פעם שנייה פה)
מלון פירגוס אדרצ'טי, באתר בוקינג
מה עשינו במטאורה
- מנהל המלון הזמין לנו בבוקר מונית שהביאה אותנו למטאורון הגדול. בחרנו להיכנס דווקא למנזר וארלם הסמוך, אך הבחירה לא משמעותית. שני המנזרים סמוכים זה לזה.
- הלכנו ברגל ממנזר ורלאם לקסטראקי (הסבר על המסלול בקובייה הוורודה בהמשך). בדרך אפשר להתרשם ממראה המנזרים מזוויות אחרות, ליהנות משביל האבן המוצל ביער, ובעיקר לברוח ממסלול ההמונים ולחוות את מטאורה קצת אחרת.
- אחרי ארוחת צהרים בקסטרקי וסייסטה במלון יצאנו להכיר את קלמבקה. עלינו אל הכנסייה הביזנטינית מהמאה ה-11 היושבת במקום גבוה בקרבת המצוקים וצופה על העיירה. זו פינה מפתיעה ובעיני מומלצת. בגלל השרב ששרר בשעות אחר הצהרים הסתפקנו בזה וברחנו לבית קפה מוצל.
- לפנות ערב יצאנו ברכב שלנו לסיור שקיעה בכביש העובר בין המנזרים. אין קושי לאתר את מוקדי התצפית כי רבים מסתופפים בהם. רגע לפני שירד החושך גילינו שאם ממשיכים עוד קצת הלאה מעבר להתכנסויות ההמוניות, יש מפרץ חניה שומם למדי מול מנזר הולי טיריניטי ויש ממנו תצפית יפה.
- בבוקר העזיבה, בשעות הקרירות שלפני החום הגדול, יצאנו לסיבוב פרדה מהמנזרים. טיפסנו למנזר הנשים רוזנאו. גרם המדרגות העולה אליו עובר בתוך יער והוא יפה בפני עצמו, אך כשהגענו התברר שהקדמנו ועדיין סגור. המשכנו אל מנזר הולי טיריניטי הידוע כמנזר המבודד ביותר. העלייה אליו נחשבת לקשה יחסית, והקושי הזה מייצר מסננת. גם אליו מגיעה תנועה של מבקרים אך היא פחותה מאשר במנזרים האחרים. ובינינו, אם אני עשיתי את זה, רבים יכולים.
מסלול ההליכה ממנזר וארלם לקסטרקי
זהו שביל מרוצף באבן המתחיל ממש ליד רחבת הכניסה למנזר וארלם ויורד ביער מאחורי המנזר. השביל מוצל ומתפתל בירידה בתוך יער יפה.
לקראת סופו יש פיצול. אם ממשיכים עם השביל המתפתל לכיוון ימין אפשר להגיע למנזר סט ניקולאס אנפזיס או סמוך אליו. לא ניסינו את הקטע הזה כי היה חם מאוד באותו יום ולא היתה לנו מוטיבציה לטפס למנזר נוסף.
הפנייה שמאלה מחברת תוך זמן קצר עם הכביש המתפתל בין המנזרים. חוצים את הכביש והולכים לצדו מרחק קצרצר בכיוון הירידה עד שפוגשים את השביל היורד לקסטרקי.
זהו מסלול קליל ממש שאורכו להערכתי כשלושה ק"מ (אולי פחות) בירידה.
תוספת קטנה
אם תלכו במעלה הכביש במקום במורד, תגיעו כעבור זמן קצר למקום שממנו נשקף סלע גדול ובו מערת מסתור אשר שימשה בעבר להתבודדות. יש שם שביל היורד מהכביש ואפשר לרדת בו טיפה כדי לשפר את זווית הראייה על הסלע ואחר כך לחזור. הרבה אנשים עוצרים בנקודה הזאת לצלם (ולצערי אני לא צילמתי).
לאחר מכן תרדו בכביש ותתחברו לשביל היורד אל קסטרקי. ההליכה על הכביש אינה ארוכה, ורבים עושים זאת.
מה עוד אפשר לעשות במטאורה?
יש לא מעט אפשרויות:
- פרט לשביל ביער היוצא ממנזר וארלם, יש גם שביל מסודר היוצא מקלמבקה אל מנזר הולי טיריניטי. ניתן לקרוא על כך בבלוג של נילי ומעיין
- בטיול הקודם יצאנו לסיור מודרך בשטח ולמי שיכול הוא מומלץ מאוד, בוודאי אם מדובר בעונת מעבר. הוא אפשרי לרוב גם בקיץ כי היציאה בבוקר לפני שעות החום. הרחבה על הסיור בקוביה הוורודה כאן מתחת.
- קראתי שסיור השקיעה המאורגן מאוד מומלץ וקיבלתי המלצה על כך גם מלקוח שתכננתי עבורו טיול. זה נכון שניתן לנסוע באופן עצמאי אל נקודות התצפית, אבל בסיור מקבלים הסברים על המנזרים, מגלים את הסוד הגדול כיצד בנו אותם וכיצד חיים בהם, מבקרים באחד המנזרים ומסיימים בשקיעה.
- האתר visit meteora מציע עוד הצעות כמו שכירת אופניים חשמליות לטיול בשטח או ביקור במוזאונים כגון מוזאון הטבע של קלמבקה. יתכן שניתן לצאת לסיור של ציד פטריות כמהין המאורגן ע"י המוזאון. לבדיקתכם.
סיור מודרך במטאורה
זהו סיור של חצי יום בקבוצות המונות עד 12 איש. אם אתם משפחה בת כמה נפשות יתכן שאתם תהיו הקבוצה. בסיור עולים תחילה לאחד המצוקים הנגישים ולאחר מכן הולכים אל מנזר יפפנטי (Yapapanti) המקסים הרחוק מעיני הציבור הרחב.
נסו לדמיין את תחושת ההתעלות כשמגיעים לראשו של אחד מסלעי הענק המאפיינים את מטאורה, ובראשו דגל יוון, דגל האימפריה הביזנטית, אתם והנוף מסביב.
הסיור נחשב לקל יחסית. אורכו כשבעה ק"מ ואנשים המטיילים באופן קבוע ברגל לא יתקשו בו. כיום, ניתן להזמין את הסיור ישירות מאתר visit meteora או מאתר ההזמנות Get Your Guide.
להרפתקנים יש גם סיורים מאתגרים יותר אל מערות מסתור של נזירים ואל מקומות המצריכים שימוש בחבלים.
אני מרשה לעצמי להיות קצת מיסיונרית הפעם ולומר דווקא למשפחות המטיילות עם ילדים גדולים ונוער: אם לא תתארגנו לסיור ייחודי, עצמאי או מודרך, תאבדו את הילדים שלכם (במובן של איבוד עניין) כי סביר מאוד שהטיפוס למנזרים לכשעצמו, ביחד עם המוני אנשים מבוגרים, לא ידבר אליהם.
מידע
במלונות מקבלים מפות של מטאורה עם פרטים על כל הסיורים וכמו כן מידע על שעות וימי הפתיחה של המנזרים. שווה לעשות הכנה מקדימה באתר האינטרנט. יש בו מידע על כל מה שהזכרתי, כולל דרכי הגעה ברכבת מאתונה ומסלוניקי ועוד. וכמובן, ניתן לבקר במשרד ה"טוריסט אינפו" בקלמבקה.
הכתובת של משרד המידע המקומי: Patriarchau Dimitriou 2, Kalampaka
מצובו – Metsovo
פנינו אל מחוז אפירוס ההררי. ממטאורה הכביש מתחיל להתפתל בהרי הפינדוס. לקחנו את הזמן ונכנסנו אל נתיב הנסיעה של מעבר קטרה (Katara pass) שממזרח למצובו, המתפתל בכביש E92 במקום באוטוסטרדה החדישה שמספרה 2 (או E90).
יערות משתרעים משני צדי הכביש. בשלב כלשהו הם הופכים למחטניים ובאלו שאינם מחטניים אולי תהיה שלכת יפה בהמשך העונה. בהמשך הטיול נראה נוף דרמטי יותר אך יפה גם כאן. התצפית על מצובו, לאחר מעבר ההרים, מאוד יפה.
העיירה עצמה יפהפיה. בתיה פרושים בהר בצורה מרשימה, אבל בצהרי יום ראשון זו כמעט התאבדות להיכנס אליה. בסופו של דבר, אחרי סיבובים רבים במרכז העיירה ההררית, מצאנו חניה מצוינת סמוך לרחוב Averof.
חוויה תיירותית
מצאנו את העיירה עמוסה. בעלי המסעדות עמדו בפתח וניסו לצוד אותנו, חלקם בעזרת מילים בעברית: שלום, קבב, כבש, רק ביבי, ממולאים…
אחרי ארוחת צהרים באחת המסעדות, החלטנו להיפרד ממצובו לשלום, אבל רגע לפני כן נזכרתי ב-Averoff Gallery.
לפני שאספר עליה אציין שתמונת המצב שתיארתי עשויה להיות אחרת אם מתארחים במלון במקום וחווים את העיירה בשעותיה השקטות. מטבעו של טיול שפה מרוויחים ושם קצת פחות. כמה שלא נמתח את השמיכה לא נצליח לעשות זאת עד אינסוף. יש לנו זכות בטיול להיות אורחים לשבריר של רגע בנקודת זמן אקראית. ומה שספגנו ברגע הזה הוא מה שמעצב את החוויה שלנו.
גלריה Averoff
פנינו אל צומרקה. בקרוב, בפוסט הבא – על צומרקה ויתר היעדים שבהם טיילנו
הישארו מעודכנים 🙂
Facebook Comments