The Handmade Island
בטינוס חיים מהאדמה. היא מניבה תאנים, צלפים, ארטישוק ועשבי תיבול מגוונים.
באדמה של חורה (טינוס טאון) נמצא פעם אייקון חשוב המחולל ניסים, מחייה חולים ומעניק ברכה. סביבו נבנתה הכנסייה החשובה בעולם היווני אורתודוקסי.
בטינוס האדמה היא מכרה של שיש לבן. הצבע הלבן באי הוא לא רק סיד כמו ביתר האיים הקיקלאדים, אלא חומר ביד היוצר.
שלטי הרחוב המגולפים בשיש, המורים את הדרך אל ביתו של בעל המלאכה, העלו בי חיוך שוב ושוב. המון שיש יש בטינוס, מריצוף הרחוב ועד למגדלי הפעמונים.
שובכי היונים שטופחו בטינוס במשך מאות שנים הם מלאכת מחשבת. את בשר היונים היו אוכלים, ובצואה שלהן היו מדשנים את האדמה כדי שתמשיך להניב יבולים.
היום מטפחים בטינוס דירות נופש יפהפיות המשלבות בין כל האלמנטים האסתטיים המאפיינים את האי וכל חומרי הבנייה הקיימים בו: שיש, אבן גיר וגרניט. דירה מעוצבת עם מרפסת הפונה אל הנוף עולה לא מעט, אבל אל דאגה, יש מקום גם לבעלי התקציב המוגבל, כמוני.
המסורות האלו של הבנייה, היצירה ומלאכת המחשבת הקנו לטינוס את השם:
The Handmade Island
המחשה טובה לכך ניתן לראות בסרט המצורף ובתמונות שצילמתי.
איפה נמצא האי טינוס ואיך מגיעים אליו?
טינוס הוא אחד האיים הצפוניים בקבוצת האיים הקיקלאדים. הוא קרוב מאוד למיקונוס שאליו מגיעות טיסות ישירות בעונה. כמה קרוב? 35 דקות בלבד במעבורת אטית, וזה כמעט פשע שלא להציץ אל השכן ההררי והמרתק כשמגיעים למיקונוס.
הוא נגיש מאוד גם מאתונה. אם תגיעו אליו מנמל פיראוס תוכלו לבקר בדרך באי סירוס הנהדר בפני עצמו, ואם תגיעו מנמל רפינה תוכלו לטייל באנדרוס.
טיילתי בטינוס לבד כחלק ממסע שערכתי בין כמה איים, אשר התחיל והסתיים במיקונוס.
במפה המצורפת טינוס מסומן בכתום ונמלי המוצא בירוק.
כמה זמן כדאי להקדיש לאי
טינוס הוא אי גדול יחסית לקיקלאדים. טיילתי בו ארבעה ימים והספקתי לראות די הרבה, אבל הייתי שמחה להישאר עוד. כמטיילת יחידה השכרת הרכב היתה לי יקרה מאוד וגם חסרה לי חברה מתאימה לבילוי בים. את עיקר הזמן הקדשתי לכפרים. הם באמת פנינת הכתר של האי הזה, אבל כדאי לדעת שגם החופים מאוד מוצלחים. אם משלבים בין ים לטיולים, אפשר לבלות בו חמישה ימים עד שבוע. כמובן, תמיד אפשר גם יותר.
חווית הנהיגה בכבישים
הנוף הנשקף מהכבישים מרהיב. הקושי בנהיגה הוא בכך שאין מפרצי חנייה מסודרים בצד הדרכים, הכבישים צרים והכניסות לכפרים לפעמים נסתרות או בזוויות שאינן עומדות בתקנים שאנו מכירים. באופן כללי הכבישים הם בסטנדרט נמוך מאלה שראיתי ביבשת.
למרות זאת מצאתי את טינוס, אולי כמו רוב האיים, נח להתנסות בנהיגה מפני שמרחקי הנסיעה קצרים והתנועה דלילה. במקרה של תקלה המרחק הגדול ביותר מסוכנות הרכב בבירה הוא פחות משלושים ק"מ.
בסוכנות הרכב נותנים מפה גדולה שעליה מסומנות כל נקודות העניין. מיעוט הכבישים אינו מצריך אמצעי ניווט על פי דעתם של הטיניאנים, אבל כמטיילת סולו הרגשתי צורך להפעיל את וויז שעבד ממש יפה.
בחודש יוני, התקופה שבה טיילתי, בלט בצדי הדרכים האחירותם בצבעו הצהוב. המטיילים באביב עשויים ליהנות ממנו אף יותר. חודש יוני הוא הקצה של העונה.
כפרים שכדאי לבקר בהם
בטינוס יש למעלה מארבעים כפרים ורובם הרריים. נשמרה בהם התשתית העתיקה של הסמטאות הצרות והמעברים המקורים. המכוניות תמיד חונות במגרש בכניסה או בשולי הכפר. אין שום אפשרות להיכנס פנימה עם רכב.
בקו הנוף בולטים הרבה מגדלי פעמונים. הסיבה היא שיש בטינוס קהילות אורתודוקסיות וקתוליות, לפעמים באותו כפר. המאחז של הכנסייה הקתולית כאן הוא שארית מהשלטון הוונציאני באי.
ככל הנראה כל כפר שתבקרו בו יהיה יפה, ותמיד נחמד לגלות דברים באופן ספוונטני, אבל יש כמה כפרים ששווה לזכור ולבוא אליהם במיוחד.
קרדיאני – Kardiani
יושב במיקום מיוחד במדרון התלול
הכפר נאחז בצלע ההר ומשקיף על המפרץ תחתיו. הוא היה מהמקומות שההגעה אליהם היתה בעבורי אתגר. פנייה חדה בצומת נטול שדה ראייה, אל כביש צר היורד במדרון, כמעט הניאה אותי מהביקור בו. רק כשקיבלתי יותר ביטחון בנהיגה חזרתי אליו. את הכפר הזה אהבתי יותר מכולם ואני שמחה שלא ויתרתי.
הכפר טובל בשפע של עצי פרי: תאנה, ערמון, משמש ועוד. פלגי מים היורדים מההר מובלים בתעלות לצרכים השונים של הכפר.
אחת ההפתעות שמגלים כשנכנסים לכפר ברגל היא מרפסת תצפית שבמרכזה מזרקה מוקפת בצפרדעים משיש. מתחנת הדרך החיננית הזאת ניתן להמשיך ברחוב המשתרע לרוחבו של ההר לשני הכיוונים.
הרחוב אינו שטוח לחלוטין אבל הוא שומר פחות או יותר על קו גובה ותענוג ללכת לאורכו. בהמשך אגלה את הפטנט הזה גם כפרים אחרים ואני חושבת שצורת הבנייה הזאת המתחשבת במתווה של ההר היא גאונית.
גן עדן אחד ומחצבה אחת
כדאי לטייל ברחוב הזה מהקצה אל הקצה. בצד אחד נמצאת כנסייה ובצדה מגדל פעמונים גבוה. בצד הנגדי יש טברנה משגעת המתחבאת מתחת לסכך פורח צפוף. ברחוב רואים רק שער, ומאחריו יש מדרגות היורדות אל הטברנה.
ניתן להמשיך עם הרחוב הזה היישר אל שביל היוצא מהכפר ומתקדם על גבי המדרון תוך שמירה על קו הגובה. השביל היפהפה הזה הוביל אותי אל מחצבת שיש. ניסיתי לדמיין איך מובילים את חומר הבנייה מהמחצבה לכפר. תמונות של מריצות וחמורים מלאו את הסרט שהרצתי בדמיון.
כפר עם נשמה
נגינת פסנתר בקעה מאחד החלונות ברחוב הראשי השקט. זקנה ירדה מולי במדרגות עם שקית שבתוכה כמה מצרכים. איפה באמת היא קנתה אותם? אני ראיתי רק אוזריה (חנות אוזו).
כדאי לקחת פה את הזמן ולסטות מדי פעם מהרחוב הראשי לסמטה צדדית. קול מים זורמים הוביל אותי אל סמטה במדרון והגעתי אל המכבסה הציבורית העתיקה של הכפר.
בפינות ברחבי כפר נתלו תמונות ישנות של תושביו בשחור לבן: זקנים, ילדים, חבורה צוהלת מתרחצת בחוף, תמונת מחזור ליד מזרקת הצפרדעים. זו תערוכת צילום חיה הנותנת כבוד לאנשי הכפר ומוסיפה חיים ועניין למקום. כפר עם נשמה. וכמה עדין הכול ובטעם טוב.
מה אגיד? מדהים כאן. ביליתי בקרדיאני קרוב לשלוש שעות. אולי אפילו יותר. איבדתי קצת את הזמן.
פירגוס – Pyrgos
המרכז של תרבות השיש
זהו הכפר הגדול ביותר באי והוא שני בגודלו רק לחורה (עיר הבירה). הכפר יושב בעומק בין הרים. הדרך אליו יפהפייה מכל הכיוונים. כדאי לנסוע אליו ולו רק בשביל הדרך. נצלו את שני כבישי הנוף, זה המלווה את קו החוף הדרומי העובר דרך קרדיאני וזה העובר בכפרים Aetofolia ו-Kalloni.
באחרון נסעתי כעשרים דקות בבדידות מזהרת, בכביש צר המתפתל בהר. מראות נפלאים נשקפו לפני אבל חשש קל התגנב ללבי בנסיעה הבודדה הזאת, ונשמתי לרווחה כשהגעתי בחזרה לאזור המיושב.
דז'ה וו
פירגוס הוא מרכז ליצירה בשיש ויש בו סדנאות המייצרות את קישוטי השיש ושלושה מוזאונים העוסקים בנושא.
הגעתי אליו עייפה בשעת צהרים אחרי בילוי ארוך בקרדיאני. חיפשתי מסעדה להשקיט את הרעב ולנוח. בדרך ליעד הנכסף עברתי ברחוב מלא בחנויות למוצרי חן, בגדים ותכשיטים. תנועת התיירים כאן ניכרת יותר מאשר בקרדיאני השקט.
כמה מסעדות מסודרות סביב כיכר מרכזית לא גדולה. התיישבתי בצל ולא זזתי שעה ארוכה. המנה שהזמנתי היתה נפילה אבל אולי זה מקרי. הכיכר היתה הומה מאוד. אנשים באו מהים לארוחת צהרים או שהיו בדרך אליו. זה ניכר בלבוש של הנשים שבגד הים הציץ ממנו.
המלצרים סביבי הגישו הרבה פיצות, עוגות ומשקאות. הרגשתי לזמן קצר כמו בבועה תיירותית אוניברסלית. לרגע היה לי דז'ה וו למיקונוס ההומה, אבל השפה היוונית בלטה בשטח באופן מאוד בולט. גם ליוונים מגיע לאכול פיצות ולהרגיש קצת קוסמופוליטיים.
עולם יצירה אינסופי
שיטוט בסמטאות גילה אינסוף קישוטי שיש וכנסיות גדולות שחזיתותיהן עשויות משיש. כשיצאתי מהכפר גיליתי שאפילו תחנת האוטובוס בנויה כולה משיש. הלסת שלי נשמטה.
אני בהחלט ממליצה לבקר בפירגוס. אני חושבת שהייתי עייפה ולכן חוויתי אותו בפחות התלהבות מאשר את קרדיאני. בנוסף, הבנתי שהגעתי אליו ממש ברגע השיא של כל השבוע, צהרי יום ראשון ההומה מתיירות פנים. גם עיירת החוף הקטנה שבה לנתי המתה בסוף השבוע, וביום שני הכל נרגע.
מוזאונים בפירגוס
ביקרתי בשני מוזאונים קטנטנים הצמודים זה לזה, האחד ליצירות של אמנים טיניאנים, בני האי. פחות התחברתי אל ראשי השיש שניבטו אלי. אהבתי יותר את אמנות השיש העממית ברחובות: קישוטי הקיר, המזרקות ושלטי הרחוב.
אבל במוזאון הסמוך המוקדש לאמן שיש נודע בן הכפר – Giannoulis Chalepas – שחי מאמצע המאה ה-19 ועד סוף שנות השלושים של המאה העשרים, דווקא נהניתי. ראשית, היה בו משהו אישי יותר וחלק מפסליו יפים ומלאי הבעה. שנית, המוזאון שוכן בבית שבו התגורר, והביקור במקום הוא גם חוויה של "איך היה פעם". מי שאינו מתעצל להציץ לכל הפינות יגלה גם את החדר המעניין ביותר – חדר השירותים.
דווקא על המוזאון הגדול – Museum of Marble crafts – שהוא חלק מרשת של כמה מוזאונים לאומיים ברחבי יוון, פסחתי. העייפות הכריעה.
כל התמונות למטה הן ממוזאון צ'לפס.
וולקס – Volax
סלעי ענק ושירים על הקירות והחלונות
וולקס הוא כפר קטן למדי אבל גם הוא מהווה מגנט לתיירים, וכל סממני התיירות ניכרים בכניסה: טברנה גדולה בצל העצים ודוכני מכירה למוצרים מקומיים: צנצנות עם צלפים מוחמצים ודבש, חפצי חן ומזכרות. גם בתוך הכפר פועלות גלריות.
וולקס יושב במקום שמתקיימת בו תופעה גאולוגית מיוחדת אשר ממלאת את הנוף בסלעי ענק. כבר מרחוק, כשרואים את הכפר יושב בנוף סלעי הבולבוס, הנשימה נעתקת, אבל לא מצאתי מקום טוב לעצור לצלם. גם בתוך הכפר רואים לפעמים בית הנשען על סלע או קיר שסלע גדול נעוץ בו.
בשולי הכפר נבנה אמפיתאטרון קטן. בין המושבים מציצים הסלעים הגדולים. כל כך יפה בעיני שלא שיטחו את השטח וסילקו את הסלעים. ואולי הסלעים הם בכלל אלה שנתנו את ההשראה ואת הרעיון להקמת האמפי.
טקסטים על הקירות, הדלתות והחלונות
בוולקס נשמרה מסורת של קליעת סלים אבל האמת היא שראיתי סלים רק במקום אחד. מה שמאוד מייחד את הכפר הוא הטקסטים והשירים הכתובים על הדלתות, הקירות והחלונות. הטקסטים האלה מוסיפים חן לכפר ואלמנט של הפתעה. שמתי לב שלפחות חלקם נמצאים על גבי חזיתות של בתים שנזנחו.
יתכן שהכפר עבר תהליך של התרוקנות והשירים הם הברקה שבאה להעלות את קרנו. הכפר מטופח מאוד כשאר הכפרים, אבל בין הקירות הבוהקים, הבוגנוויליה וקישוטי השיש מבצבצות גם פינות מזדקנות שכוסו במילים, שירים ומסרים. חבל שלא יכולתי לקרוא. אולי בעוד שנה שנתיים מישהו יסדר שם ברקודים עם תרגום.
טרמפדוס וקמבוס
שובכי היונים, מוזאון לאמנות בת זמננו וקסם שיש רק בכפרים קטנים
בין האלמנטים המעצבים את הנוף בטינוס בולטים שובכי היונים העתיקים שהפכו באי הזה למסורת מקומית שהיא מלאכת מחשבת. התאים הקטנים של היונים מעוצבים בשלל צורות, והצירוף שלהם יוצר מארג דקורטיבי. רואים אותם בכל מקום באי אבל הריכוז הגדול ביותר שלהם הוא בעמק המחבר בין שני הכפרים הקטנים טרמפדוס (Tarampados) וקמבוס (Kambos) הסמוכים זה לזה.
ליד קמבוס הם במצב של התפוררות ואילו בקרבת טרמפדוס הם נשמרו יפה. כשהייתי שם ראיתי אפילו יונים מתעופפות סביב, מתרחקות וחוזרות במשק כנפיים. שביל עם סימון אדום לבן בתוך הכפר טרמפדוס מוביל אל מרפסת תצפית שממנה רואים היטב את השובכים.
בתצפית יש ברקודים לסריקה לקריאת הסברים אבל לא הצלחתי להפעיל אותם בגלל קושי בקליטה. אשתף בידע האישי שצברתי: שובכי היונים הם מורשת עתיקת יומין שהביא עמו השלטון הוונציאני במאה ה-12. למבנים יש שתי קומות. הראשונה מיועדת לאחסון ציוד וכלי עבודה, והקומה השנייה היא שובך.
אפשר להמשיך ממרפסת התצפית אל שבילים בנוף החקלאי היפה הזה. האחד מהם הוא לאורך תעלת השקיה פתוחה מוצלת ואחד אל תוך העמק לכיוון הכפר השכן קמבוס.
סלט אוגוסט
לקמבוס הגעתי כדי לבקר במוזאון קוסטאס צוקליס השוכן בו. למרות שהכפר קטן הסתבכתי בסמטאותיו, איבדתי את הכיוון וכשחיפשתי את דרכי התאהבתי בו. השיטוטים הובילו אותי אל שבילים מחוץ לכפר ובאחד מהם הגעתי אל עומק הערוץ, קרוב לשובכי היונים, והתגלה בפני המבנה העתיק של המכבסה הציבורית.
במרכז הכפר ישנה טברנה קטנה, ביתית ממש. השולחנות פזורים בצומת הרחובות, ובשלט הרחוב המציין את שמו מופיעות שתי דמויות רוקדות. היות שהכפר נמצא במרחק לא רב ממקום הלינה שלי החלטתי לחזור אליו כדי לחגוג בו את הפרדה שלי מהאי.
בארוחת הערב הנעימה שחוויתי כאן כשחזרתי לחגוג, הסביר לי המלצר שמפגש הרחובות נקרא כיכר הריקודים (חורפטיה), והמסעדה (חורפטרה) נקראת על שמה. אני בהחלט ממליצה עליה. התפריט מבוסס על מוצרים טריים מקומיים. אכלתי פאי ארטישוק ו"סלט אוגוסט" הנקרא כך על שם התאנים המבשילות באוגוסט. ביוני הן מיובשות ולא טריות, אבל אני כל כך אוהבת תאנים ושמחתי לגלות אותן בתפריט.
ומה עם המוזאון? הוא בהחלט שווה ביקור ואף ראוי לכותרת משל עצמו. ראו בהמשך.
כפרים נוספים
אטופוליה – Aetofolia
מכאן והלאה כל בחירה תהיה העדפה אישית. אזכיר בקיצור עוד שלושה שהייתי בהם:
בכפר אטופוליה טיילתי בשביל רוחב הנצמד לקו גובה אחיד בהר כמו זה שתיארתי בכפר קרדיאני (ממש גאוני הדבר הזה).
את אטופוליה מצאתי ככפר פרחוני במיוחד אבל אולי זה נדמה לי. בכל אופן, כאן ראיתי צלף קוצני הפורץ מהקיר שאין מתייחסים אליו כאל עשב שוטה. יש בכפר חנות שבה מוכרים את המוצרים המקומיים. יש כאן גם מוזאון קרמיקה אבל אמרו לי שלא יפתח השנה.
קטיקדוס – Ktikados
קטיקדוס יושב במיקום נהדר המשקיף על המפרץ של קיוניה, היכן שהיה הבית שלי בטינוס. גם בקטיקדוס יש רחוב ראשי רוחבי המלווה קו גובה אחיד בהר. הגעתי לכפר בשעת אחר צהרים חמה והכניסה לטברנה המוצלת מול הנוף היתה משיבת נפש ואחת היפות שראיתי.
כביש הגישה לכפר הוא בפיתולים חדים במורד ההר, והנסיעה בו היתה מהמפחידות שחוויתי (סעו בזהירות). לפיכך הסקתי שהכפר לא מתויר, אבל כשהגעתי אל מגרש החנייה הקטן הופתעתי לגלות שהוא מלא, ובטברנה ישבו לא מעט סועדים.
בדיעבד התברר לי שהיא אחת המומלצות באי כולו. קוראים לה Drosia Tavern. כשהייתי בה לא הייתי מודעת לכך והסתפקתי רק ביוגורט היווני שנהגתי להזמין בשעה הזאת של היום. הציעו לי יוגורט עם דובדבנים וסירופ שהיה בהחלט משודרג. אם אבוא פעם שוב לטינוס אחזור אל הטברנה הנהדרת הזאת לארוחה של ממש.
דיו הוריה – Dio Horia
גם הכפר דיו חוריה (Dio Choria) יושב במקום אסטרטגי בנוף. הוא פונה אל החוף הדרומי של האי. על רקע הנוף המרשים ניצבת אנדרטה משיש לחללי שתי מלחמות הבלקן שאירעו ב-2012 ו-2013. הטברנה של הכפר מוצלת בעצי דולב ענקיים, מה שהזכיר לי את הטברנות המקסימות של צפון יוון.
בקיצור, הכפרים של טינוס הם אוצר, והיכן שתבחרו לבלות תמצאו משהו מעניין ותיהנו.
מוזאון קוסטאס צוקליס
המוזאון נמצא בכפר קמבוס, הכפר הקטן שהסתבכתי בסמטאותיו.
הוא שוכן במבנה אשר שימש בעבר כבית ספר יסודי אשר שופץ והוסב למוזאון לאמנות בת זמננו ב-2010. המוזאון מוקדש לאחד מאמניה הגדולים של יוון – Costas Tsoklis. זהו מוזאון לא גדול אך עדכני ועומד בכל הסטנדרטים של מוזאון אמנות מכובד. המבנה שלו משלב בין חומרי הבנייה של טינוס לסגנון הקיקלאדי והוא יפהפה בפני עצמו.
התצוגות במוזאון מתחלפות מעת לעת והן מציגות את מגוון העשייה של האמן. בחוץ יש פסל קבוע שהאמן יצר במיוחד למוזאון. פסל ג'ורג' והדרקון מבטא היטב את רוחה של יצירתו העוסקת בתכנים בני זמננו בראייה המחברת אותם לנושאים המלווים את תרבות יוון מהתקופה הקלאסית ועד לנצרות.
צוקליס הוא יליד 1930 ועבר בחייו את הכיבוש הנאצי ואת מלחמת האזרחים ביוון. קשיי החיים, האכזריות שלהם, ההתמודדות המתמדת עם האתגרים, יסוד הסזיפיות והגלגול המתמיד של האבן הכבדה, הם תכנים שחזרו על עצמם בעבודות שראיתי בפנים. הביקור בו היה לי מאתגר וחסר לי תיווך באנגלית, ובכל זאת אני ממליצה לבקר בו כשמטיילים באי.
הפרשנות האישית
כתמיד, לאסוציאציות הפרטיות, לדמיון ולרגש יש מקום ביצירה גם כשהיא טעונה בסמלים ותכנים הנסתרים מאתנו. כשעמדתי מול קרש הבנייה הזה עם המסמר החשוף אשר ניתק ממקומו ומול המשטח הלבן עם החוט הדקיק המתפתל ודמותי המשתקפת בו, המון מחשבות לקחו אותי לכיוונים שונים ולמסע פרטי משל עצמי.
אני מספרת על כך למען הקוראים המרגישים נבוכים אל מול יצירות אמנות בנות זמננו. הטיפ שלי הוא להשתהות מול היצירה. הזמן השקט עושה את שלו. אפשר גם לקרוא אחר כך על האמן בבית.
המוזאון עורך פעילויות חינוכיות לתלמידים ויוזם אירועי תרבות למען הקהילה.
מתברר שלמוזאון יש גישה משלו ואפשר להגיע אליו גם ישירות. יש לידו חניה גדולה, אמנם בשדה ולא במגרש אספלט. זו יוון עם המשאבים הדלים, אבל אפשר להתקרב עם הרכב אל הרמפה המיועדת לבעלי מוגבלויות. המוזאון בהחלט מונגש יפה לכול.
הר אקסומוורגו – Exomvourgo
הר אקסומוורגו בולט בשטח ולא ניתן לחמוק ממנו כשמטיילים בטינוס. גובהו כ-640 מ'. הוא הפסגה השנייה בגובהה באי (הגבוהה היא סביב 700 מ'), אבל יש לו צורה מיוחדת ההופכת אותו להר אייקוני הבולט ממקומות רבים. הראש שלו עשוי מסלע גרניט בולט המשווה לו מראה מיוחד.
קרוב לפסגה יש שרידים של מצודה ונציאנית וניתן להגיע אליה ברגל מאחד הכפרים הסמוכים: Xinara או Koumaros. המרפסת של מוזאון צוקליס בכפר קמבוס היא אחת מנקודות התצפית היפות על ההר והתמונות שלי הן משם. הכפר הנראה במורד ההר הוא קסינרה.
חורה – Chora (טינוס טאון)
בחורה (טינוס טאון) נמצאת הכנסייה החשובה ביותר ביוון בעבור המאמינים מהזרם הארתודוקסי שהם הרוב המכריע ביוון. היא נקראת פנגיה אוונגיליסטריה – גבירתנו הקדושה מביאת הבשורות הטובות – או מגלוכארי, כלומר רבת החסד.
על פי המסורת הבתולה מריה היתה נגלית לנזירה מהר קצ'רוֹוָני ׁ(קרוב לכפר דיו הוריה שבו הייתי) והיא הנחתה את הנזירה לחפור במקום שבו נמצאת היום הכנסייה. הנזירה מצאה אייקון מופלא אשר על פי האמונה מחולל נסים, מביא ברכה ומקים אנשים מחוליים. הכנסייה בנויה סביב האייקון הזה העטוף בכסף, זהב ותכשיטים.
האייקון נמצא בינואר 1923, זמן קצר בלבד לאחר כינונה של יוון המודרנית. הדבר נחשב לנס המחזק את המדינה החדשה, ובניית הכנסייה בטינוס היתה הפרויקט הראשון שהמדינה הצעירה השקיעה בו. מאז עולים אליה מאמינים לרגל ובמיוחד בשני תאריכים בשנה, האחד במועד שבו קיבלה מריה את הבשורה על הולדתו הצפויה של ישוע בתחילת השבוע הקדוש, החל לרוב סביב יום העצמאות של יוון ב-25.03, ואחד ב-15.08, יום עלייתה של מריה השמימה.
נוכחות הכנסייה השפיעה על עיצוב העיר
מיקומה של הכנסייה החשובה בטינוס השפיע רבות על עיצובה של העיר. שני רחובות ראשיים מובילים מהנמל אל הכנסייה. האחד – Megalocharis – הוא היום רחב ידיים ונועד למכוניות. בשוליו פרוש שטיח בעבור המאמינים האדוקים המטפסים אל הכנסייה על ברכיהם. ברחוב הזה נמצא גם מוזאון ארכאולוגי.
רחוב מקביל – Evaggelistrias – נועד להולכי רגל ולאורכו חנויות ודוכנים ובהם הרבה מזכרות למאמינים. זהו מעין רחוב שוק.
הקו הראשון של העיר הנושק לים מלא במלונות שנועדו לאכלס את המאמינים, והעיר אינה מזכירה במבט הראשון את הערים הקיקלאדיות עם הסמטאות הלבנות. מאחורי כל התפאורה הזאת ישנה עיר קיקלאדית לחלוטין עם הסמטאות הלבנות המוכרות, הבוגנוויליה והמרצפות הייחודיות.
חדרים חדרים ומוזאון אין
אחרי כל הכפרים היפים לא היתה לי מוטיבציה לחקור את הסמטאות של חורה והחלטתי להסתפק בסיור הבסיסי בעיר המתמקד בנמל ובעלייה לכנסייה.
מצאתי מקום באחת החניות שברחוב הנמל ונכנסתי ברגל לרחוב השוק (אווגליסטריאס). השוק לא הרשים אותי, ובהצצה לרחוב מגלוכריס לא ראיתי אף אדם זוחל על ברכיו. בכנסייה היה מעניין למדי אבל הרגשתי קצת כמו גנבת בסתר. אחרי שראיתי את המאמינים המדליקים נרות ופוסעים בדממה סביב האייקון, שוטטתי בחצרות השקטות והיפות. חיפשתי מוזאונים לאמנות שאמורים להיות שם ולא מצאתי. עברתי במסדרונות, הצצתי בחורי מנעולים, חיפשתי שלטים ומוזאון אין. אולי השנה לא מאמינים בתיירות חוץ ולכן אינם פתוחים.
בכל אופן, סיימתי את סיבוב החובה שלי והפלגתי עם הסיטרואן לכפר ההררי דיו הוריה לשבת בטברנה כיפית, לעשות תיקון לסנדוויץ הירוד שקניתי ליד הכנסייה ולהסניף קצת נוף.
עולם אחר בסמטאות הצדדיות
הייתי נפרדת מחורה בטעם החמצמץ הזה, אבל שעה קלה בעיר רגע לפני העלייה למעבורת שינתה מעט את התמונה. כשהחזרתי את הרכב לסוכנות בשולי העיר, מול הנמל, נותר עוד זמן עד להפלגה. הגעתי מוקדם כדי להימנע מצרות אבל הפרדה מהרכב היתה מהירה. עובד של סוכנות הרכב חג סביב הסיטרואן הקטנה, הביע שביעות רצון ממצבה, ביקש לראות את הקבלה על הדלק שמלאתי (תזכרו לשמור) וסגר עניין.
הוא התעניין מתי ההפלגה שלי והציע שאשאיר את המזוודה במשרד כדי שאוכל ללכת לעיר. שמחתי לקבל את הצעתו הנדיבה. הגעתי הפעם למרכז העיר מכיוון אחר, נכנסתי לסמטאות וגיליתי עולם אחר.
לפתע נגלה לפני סבך של סמטאות לבנות עם שפע של בתי קפה וחנויות אבל באווירה אורבנית יותר מאשר בכפרים וגם שונה במעט מזו שבמיקונוס. היה שם משהו יותר אישי, יצירתי ומאוד חי.
היה לי רק זמן קצר לבלות בעיר אבל התרשמתי שעשוי להיות בה כיף. אפילו סמטה עם טרנד המטריות מצאתי שם. זו היתה פרדה מאוד נחמדה מהאי. ותודה לפקיד מסוכנות הרכב וידליס שבזכותו הגעתי לסמטאות היפות.
שבילי הליכה
באי מסומנים הרבה מסלולי הליכה, בעיקר בין כפר לכפר, העוקבים לרוב אחר נתיבים עתיקים. רעיון מתבקש לאוהבי הלכת הוא לבקר בטינוס בסתיו או באביב.
סימון השבילים בין הכפרים ואף בתוכם הוא תמיד אדום לבן. כמעט בכל כפר יש שלט ובו מפה עם ציון השבילים הרלוונטיים לכפר הזה ופרטים על אורך המסלול ועל הפרשי הגובה. סימון האדום לבן על המדרכות בתוך הכפרים מלמד שזהו חלק ממסלול בעל עניין תיירותי.
בכמה כפרים יצאתי אל השבילים האלה להליכה קצרה של כמה מאות מ' הלוך ושוב. העונה לא התאימה להליכות ארוכות יותר וחסרה לי גם שותפות לעניין, אבל טעימות הייתי חייבת לנסות. הסקרנות הובילה את הרגליים.
שבילים שאהבתי*:
- השבילים היוצאים מהכפר טרמפדוס אל העמק החקלאי הסמוך ובו שובכי היונים. המסלול המקשר עם הכפר קמבוס נראה כמסלול קצר וקל.
- שביל היוצא מהכפר קרדיאני על דופן ההר לכיוון דרום מזרח. הגעתי עד למחצבת השיש. יש גם שביל המקשר עם החוף שלרגלי הכפר.
- שביל מהכפר וולקס אל הכפרים פלטדוס ומירסיני נחשב ל"מסלול גאולוגי". בולבוסי האבן מעצבים את הנוף סביב הכפר וולקס.
- שביל היוצא מהכפר קטיקדוס ויורד אל מפרץ קיוניה. מקטיקדוס יש גם שביל היורד אל חורה (טינוס טאון).
- שבילים שלא ניסיתי כלל אבל שווה לשים לב אליהם: הליכה אל שרידי המבצר שבהר אקסומוורגו מהכפר Xinara או מהכפר Koumaros
*הכוכבית באה להדגיש שהלכתי קטעים קצרים בלבד ואין לי התנסות במסלולים המלאים.
אתר לאוהבי הלכת על שבילי ההליכה של טינוס
המלצות נוספות
חופים ומפרצים
חוף קיוניה – Kionia
הבילוי שלי בחופים היה כאמור מינורי ובעיקר בסופם של ימי הטיול בחוף קיוניה מול הדירה ששכרתי. נסעתי לזמן קצר גם למפרץ פנורמוס ולחוף קולימפיתרה.
מפרץ פנורמוס – Panoramos
פנורמוס הוא כפר קטן היושב במפרץ יפה בין הרים ובו מעגן סירות (ניתן לשכור) ושפע של טברנות. .
חוף פנורמוס קרוב לכפר פירגוס ומתאים לשלב בין השניים.
חוף קולימפיתרה – Kolympithra
בקולימפיתרה יש שני מפרצים יפהפים בקצהו של עמק ירוק, חלקו חקלאי וחלקו מלא בצמחיית מים עבותה ופראית. העמק הזה מאוד שונה בנוף של האי.
בשני המפרצים יש חופים חוליים. באחד מהם יש מיטות חוף ומסעדת חוף (טברנה), ובאחד – שמשיות בלבד וביץ' בר. החופים של קולימפיתרה עמוסים ובשעת צהרים מאוחרת התקשיתי למצוא חניה.
יש עוד הרבה חופים ומפרצים יפים. אפשר לקרוא עליהם בקישור המצורף.
מסעדות מומלצות
סיפרתי בהרחבה על שתי המסעדות הכפריות האלה בתיאור הכפרים קטיקדוס וקמבוס, ולשימושכם ריכזתי כאן את ההמלצות.
טברנה דרוסיה בכפר קטיקדוס (Ktikados) – יושבת במיקום נפלא וחוויה לשבת בה. היא מושכת סועדים מקומיים ותיירים גם יחד.
טברנה חורפטרה בכפר קמבוס (Kambos) – אווירה כפרית נעימה, השירות אדיב והתפריט מבוסס על מוצרים טריים מקומיים.
על המלצות נוספות, בכפרים ובחורה (טינוס טאון) קראו כאן: Greek Gastronomy Guide
איפה ישנים
Fabio Studios בעיירת החוף קיוניה נותנים מענה זול ומכובד לבעלי התקציב הנמוך. כמטיילת סולו הוצאות הרכב והלינה הכבידו עלי, וזה היה פתרון מתאים. קיוניה סמוכה לעיר הבירה וניתן לקפוץ לעיר לבילוי ערב. בדיעבד, לא עשיתי זאת אבל זהו אחד היתרונות של המקום. אם מעדיפים להישאר בסטודיו יש שפע של טברנות ממש לידו. הסטודיו שלי וכן רוב מלונות הדירות והטברנות בקיוניה פרושים לאורך קו החוף, והים הוא במרחק נגיעה.
אילו הייתי מטיילת בזוג או עם חברה הייתי מעדיפה בית מעוצב יפה בסגנון המקום באחד הכפרים ההרריים. לכל מטייל השיקולים שלו. בחרו לינה לטעמכם. כדאי לדעת שהאי אמנם גדול ביחס לאיים אחרים אך קטן במונחים של מרחקי נסיעה. להמחשה אומר שהוא קטן מעמק יזרעאל ואין חשיבות יתרה למיקום הגאוגרפי.
אני שמחה שטיילת אתי בטינוס ומזמינה אותך להירשם למועדון החברים של שמתי לב ולהיות תמיד בעניינים.
תודה על הכרות עם האי היפה. הכרתי אותו קודם בשם בלבד. לאחרונה טעמתי קצת מאי אחר ומעניין לראות קווי דמיון וגם הרבה שוני. האיים היוונים מגוונים והפוסט עושה חשק לגלות עוד מהם.
כשנכנסים לפרטים באמת מתגלה האופי השונה של כל אי. לא נוכל לבקר בכולם אבל מקווה להגיע מפעם לפעם לארץ האיים הזאת.
זיוה איזה טיול מדהים עשית, ועוד לבד. שאפו. עקבתי אחריו בזמן אמת. אני חולמת כבר המון זמן על טיול גדול ביוון ואחרי הקריאה עשית לי עוד יותר חשק. מקוה שאוכל להעזר בפוסט שלך במהרה בימינו. את כותבת ברגישות ותמיד כיף לקרוא.
ובאמת יש אנשים ומשפחות שיצאו השנה ליוון עם כרטיס פתוח. גם אני חולמת על מסע ארוך יותר. תודה, תמר. את עוד תגיעי.
תודה זיווה על כתיבה נעימה תוך התייחסות למרכיבים שונים של הטיול.
עוד כחודש טסים לשם, ועכשיו אנחנו בטוחים שזו ההחלטה הנכונה.
סקירה מעולה. יסייע לנו מאוד בבניית הטיול באי מחר
תודה רבה על הבלוג ונשמתו הנוגעת ללב … וספציפית על המלצותיך על הכפר kardiani היפהפה והטברנה הנהדרת .
תודה גם לך גלי ומתנצלת על התגובה המאוחרת. תמיד נעים לשמוע.