תרבות קרובה רחוקה
זה היה טיול מתגלגל בין פסגות מושלגות, נהרות ודרכים יפהפיות. המוטיבציה היתה להגיע אל אלבניה, ועל הדרך, מבלי שהתכוונתי הרווחתי גם פנינה מרהיבה בצפון מקדוניה. לפני שאספר על מסלול הטיול אני רוצה לשתף בחוויות מהעיירה האלבנית פרמט (Përmet) שבה השתהינו יותר מאשר במקומות אחרים באלבניה וניתן היה לחוש בה קצת יותר את האווירה.
המיקום של פרמט בהרים נהדר. העיירה לכשעצמה אינה יפה. בתיה הם שיכונים מהתקופה הקומוניסטית, אך המרכז שלה מטופח. באפריל העצים בשדרה הראשית פורחים בוורוד והפסגה המבצבצת מעל לעיירה עדיין מושלגת. בקצה העיירה יש סלע גדול שניתן לטפס אליו בסדרה של גרמי מדרגות (וטיפסנו).
אכלנו בשתי מסעדות משפחתיות ברחוב הראשי של העיירה, באחת מהן אפילו פעמיים. ילדי המשפחה הגישו לנו את המנות. הם למדו להגיד "enjoy" ו"פליז הלפ מי" כשהמנות כבר מילאו את השולחן והיה צריך לפנות מקום לעוד אחת ועוד אחת.
בבוקר העזיבה של העיירה נכנסתי לאוטובוס ובחרתי מושב ליד החלון. כמה מחברי הקבוצה עוד היו בהתארגנות, והאוטובוס עמד במקום. ופתאום נגלה בחלון מראה לא רגיל. שלוש עובדות של העירייה עדרו ביחד בערוגה הקטנה שסביב העץ הסמוך ונקשו את העשבים החצופים של חודש אפריל. הן עדרו קצת ונעצרו לדבר. שוב עדרו ושוב דיברו. ואז הן המשיכו לערוגה שסביב העץ הבא לעשות אותו הדבר.
אלבניה – מדינה קומוניסטית לשעבר. האם אלה הן שאריות התקופה?
על מה אפשר לקרוא בפוסט
אביב מאוחר
אל אלבניה הגעתי פעמים רבות, כולן וירטואליות, ורק באביב האחרון הגעתי סוף סוף באמת. הרומן שלי אתה החל כשכתבתי עליה עבודת גמר לקורס שלמדתי במשרד התיירות. בחרתי בה באופן די אקראי, ומצאתי בה הרבה עניין. אלבניה היושבת בלב הבלקן, קרוב אלינו, היתה במשך עשרות שנים במאה הקודמת אחד המקומות המבודדים בעולם.
מה שהחל כמשימה לצורך קבלת תעודה היה בשבילי בתקופה מסוימת לדבר הכי מעניין שיש עלי אדמות. קראתי כמה מספריו של איסמעיל קדרה, הסופר הנודע ביותר באלבניה, שיצירתו מלווה פרקים בהיסטוריה המודרנית של המדינה. הקודים התרבותיים של החברה האלבנית ריתקו אותי. כתבתי על חלקם גם בבלוג מבלי שביקרתי בה כלל:
פוסט על מוסלמים שהצילו יהודים בשואה
גנרל וכומר נפגשים בארץ קרובה רחוקה – פוסט על ספריו של איסמעיל קדרה
לא רק הרים
הנוף של אלבניה הוא בחלקו הגדול הררי ודרמטי. למעלה משני שליש משטחה הוא מעל 1000 מ' בגובה. בחלקה הדרומי יש ערים היסטוריות יפות עם ארכיטקטורה שהזכירה לי את זו שראיתי בבולגריה ובצפון יוון. זוהי המורשת העותמנית של הבלקן, והיא יפה בכל הגרסאות שלה. בטיול הזה פגשנו אותה גם בעיר אוכריד שבצפון מקדוניה.
באלבניה חיים פחות משלושה מיליון תושבים, אך יש לזכור גם את קוסובו שרוב תושביה אלבנים וההיסטוריה שלה במאה העשרים הפרידה אותה מאלבניה.
הפיצול הדתי גם הוא נושא מעניין באלבניה. רוב התושבים הם מוסלמים שאבותיהם התאסלמו בתקופת השלטון העותמני, והם נחלקים בין סונים לבקטשים (מעין זרם סופי). גם הנוצרים נחלקים לזרמים שונים. בדרום יש הזדהות עם הכנסייה היוונית אורתודוקסית ובצפון המושפע מאיטליה נפוצה הנצרות הקתולית. אך האלבנים אינם מייחסים חשיבות לחלוקות האלה. הזהות האלבנית היא מעל לכול. אלבניה היא מדינה מרתקת לחקור מהרבה היבטים, אבל איכשהו הצורך לראות אותה בעיניים נדחה שוב ושוב, ובשלב מסוים החלפתי דיסקט.
הטיולים של אוהבי הלכת
ופתאום הסקרנות שוב הרימה ראש והחלטתי לנסוע בהקדם לפני שהרצון הזה יברח. וכדי שזה אכן יקרה הצטרפתי לקבוצה מקסימה של "אוהבי לכת". הטיול נקבע לאפריל, מה שמבטיח אביב קסום עם פסגות מושלגות ופרחים.
גילוי נאות: המותג של אוהבי הלכת הפועל תחת השם של חברת מסעות הוא חברה שיזם אחי ערן אפרת. זוהי חברה משפחתית. האחיינית המקסימה שלי עובדת באופרציה. בחברה יש צוות מדריכים, אך את הטיול הזה לאלבניה הוביל ערן בעצמו שגם הוא נדבק בחיידק האלבני.
הקהל של אוהבי הלכת דומה בגילו לקהל של טיולים מאורגנים, כלומר אינו צעיר, אך מדובר באנשים המחפשים משהו קצת אחר ובעיקר אוהבים ללכת. מסלולי ההליכה הם עד עשרה ק"מ ביום והאתגר הפיזי בהם מוגבל. בנוסף, ערן עושה מאמץ לזמן חוויות מקומיות ככל האפשר. עוד תגלו אותן בהמשך הפוסט.
למעוניינים, בקישור המצורף ניתן לראות את המסלולים של אוהבי הלכת המוצעים לעונה הקרובה.
לא פוחדים מגשם
אשתף בחוויה שאפשרית רק בטיולים של אוהבי הלכת. באחד הימים יצאנו לטיול ברגל והגשם תפס אותנו בדרך. לאחר כברת דרך הגענו לנחל שבימים אחרים הוא ככל הנראה זרזיף קטן אך לאחר ימים רצופים של גשם הוא היה שוצף למדי. השביל חצה את הנחל מצד לצד שלוש פעמים וכדי לעקוב אחריו נאלצנו לחצות את הנחל על גבי אבנים וגזעים, ובעזרתם של ערן, רוברטו – המדריך המקומי, וגברי – חבר בקבוצה שחירף את נפשו ונכנס למים.
לרוב, אנשים שיוצאים לטיול אחד של "אוהבי הלכת" חוזרים שוב ושוב לטיולים נוספים. בקבוצה שלנו היו אנשים שכבר הכירו מטיולים קודמים. בסוף הטיול שאלו אותי בהשתוממות איך זה שרק עכשיו יצאתי לראשונה לטייל עם ערן.
אני מקווה שלא אאכזב את חברי החדשים מהטיול הזה. כולכם מקסימים, אבל יש בי געגוע עמוק לטיולי הסולו שלי ולטיולים הזוגיים העצמאיים. אני טיפוס די אטי וצריכה הרבה שקט בראש. וזה למרות שהיה לי נעים מאוד (פלוס פלוס) בחברתה של אודליה – זוגתי לספסל באוטובוס במשך כמה ימים.
שלב התכנון בשבילי הוא חלק בלתי נפרד מהטיול, ומה שהוא עול לאנשים מסוימים בשבילי זו אהבה גדולה. אני מניחה שעוד ניפגש בעתיד. הרגשתי זכות להשתתף בטיול הזה. בטיול סולו או בטיול עם האיש שלי בשום אופן לא הייתי חוצה נחל כזה.
הנה שוב היעדים הבאים של אוהבי הלכת
הגעה לאלבניה
לאלבניה אין טיסות סדירות לאורך כל השנה. נכון ל-2023 חברת ישראייר טסה בקיץ ישירות לטירנה, בירת אלבניה. יש המגיעים לאלבניה מאחת השכנות. אם אתם מטיילים עם רכב חשוב לברר האם הרכב מורשה במעבר בין המדינות.
אנחנו הגענו לטירנה בטיסה של אוסטריאן איירליינס עם קונקשן בווינה. בדרך לטירנה הקונקשן היה קצר וקצת מאתגר, אך צלחנו אותו יפה ואפילו המזוודות הגיעו כולן בשלום. בדרך חזרה היה קונקשן של כמה שעות שאפשר לנו גיחה קצרה לווינה.
המטבע
באלבניה הוא נקרא לק וסימונו ALL. נכון לזמן כתיבת הפוסט הוא שווה ל-0.0383 ש"ח.
במקדוניה הצפונית הוא דינר וסימונו MKD. נכון לזמן כתיבת הפוסט הוא שווה 0.0668 שקל.
בשתי המדינות מקבלים אירו. זה כמובן לא משתלם אבל בקניות קטנות זה גם לא נורא.
בצפון מקדוניה לא רצו לקבל לק. אני מניחה שזה גם להפך.
בשדה התעופה בטירנה יש דלפק להמרת כספים.
הטיול שלנו היה כמעט הכל כלול וההוצאות האישיות היו קטנות מאוד.
אזור זמן
למרות שיוון נמצאת באותו אזור זמן כמו ישראל, אלבניה וצפון מקדוניה השוכנות מצפון לה הן באזור הזמן של מרכז אירופה, כלומר UTC + 1, שעה אחר שעון ישראל.
כבישים, מלונות, שירותי דרך
אמנם לא טיילתי באופן עצמאי באלבניה ובצפון מקדוניה, אבל יש מלונות בכל מקום, תחנות דלק, מסעדות וכל מה שצריך. אלבניה נודעה בעבר בכבישיה האיומים. באזורים שבהם נסענו כל הכבישים היו טובים פרט לכביש אחד נידח למדי לאורך גבול יוון בין פרמט לקורצ'ה, ועדיין ניתן לנסוע בו בזהירות ברכב רגיל.
יתכן שבאלפים האלבנים, בצפון, יש כבישים מאתגרים. אין אוטוסטרדות כמו בישראל כי אין שם צפיפות כמו אצלנו, אבל כבישים חדשים נסללים מעת לעת ויש שיפור מתמיד.
מה שכן, אלבניה מלוכלכת במקומות רבים, אבל באתרים ובאזורי הטבע הרבה פחות. ככל שמעמיקים בטבע ומתרחקים מהיישובים המרחב הולך ונהיה נקי.
מה אוכלים
באזור החוף הגישו לנו דגים. באזורי הפנים ההרריים הגישו בשר בצורותיו השונות – קדרת בקר או קציצות. אכלנו בהרים גם פעם אחת דג פורל שגודל בברכות.
בנוסף היו מאפים בלקניים וסלטים. הצמחוניים זכו להתחשבות. לפעמים היו מרוצים יותר ולפעמים פחות. בעיירה ההררית פרמט הסמוכה לגבול יוון המאפה היה ממולא בעלים של שן הארי, צמח בר המצוי בסביבה, וגם המרק היה מבוסס על שן הארי (אך… כמה טעים היה).
יוגורט עם דבש ואגוזים שאכלנו בסיומו של טיול ברגל בריביירה האלבנית עורר בי געגוע ליוון. ובכלל יש לציין שחלק ניכר מהטיול היינו קרובים מאוד ליוון. אני משערת שבצפון ניתן לחוש יותר את ההשפעה האיטלקית (אך זה הניחוש הפרוע שלי). באופן כללי נהניתי מאוד מהאוכל.
איפה היינו
אלבניה מדינה מאורכת בכיוון דרום-צפון והמבנה הגאוגרפי הזה משפיע על מסלולי הטיול. המסלול שלנו התמקד בדרום בלבד והכיל גם יומיים באוכריד שבצפון מקדוניה. טיילנו תשעה ימים בסה"כ, כולל ימי הטיסות שהיו ימי טיול חלקיים מאוד. המסלול היה מעגלי. ירדנו מטירנה דרומה, התקדמנו מזרחה לאורך גבול יוון, עלינו צפונה אל אגם אוכריד שבמקדוניה הצפונית וחזרנו מערבה אל בראט ולאחר מכן אל שדה התעופה.
אפשר לראות כאן את ציר הטיול הכללי.
הריביירה האלבנית
תחנת הדרך הראשונה בטיול היתה ולורה (Vlorë) שאליה נסענו מיד עם היציאה משדה התעופה.
בוולורה הוכרזה עצמאותה של אלבניה ב-1912, וההתחלה של הטיול שם זכתה לצביון סמלי.
למחרת טיילנו בריביירה האלבנית המתאפיינת בהרים דרמטיים הצונחים לים בתלילות. הריביירה משתרעת בין ולורה לסרנדה. יש כביש הררי יפהפה העובר בה וטיילנו בנקודות לאורכו.
קרוב למעבר ההרים שהכביש הזה חוצה נמצאת שמורת Llogara שבה טיילנו במסלול קצר ברגל. מסלולי הטיול יוצאים ממקבץ המלונות שבכביש הראשי. יש במקום אווירה אלפינית.
עצרנו לתצפית משגעת אחרי מעבר ההרים, טיילנו בכפר העתיק Himara וסיימנו בצ'יפס ובירה במסעדה בכפר Borsh היושבת על פלגי מים היורדים מההרים בשצף.
בסוף היום הגענו לסרנדה (Sarandë) ולקראת השקיעה יצאנו אל המבצר של העיר לתצפית מרהיבה ולארוחת ערב במסעדה שבמצודה – Kalaja e Lëkurësit. בין מנה למנה חווינו מופע של להקת פולקלור מקומית.
בוטרינט וג'ירוקסטרה
מסרנדה המשכנו אל בוטרינט (Butrint) – אתר המשלב בין טבע וממצאים ארכאולוגים מתקופות שונות. האתר יושב מול חופי האי קורפו היווני. זהו אתר מקסים שהוכר גם ע"י אונסקו. יש מטיילים בקורפו המגיעים במעבורת ליום טיול באלבניה ומבקרים בבוטרינט.
לאחר מכן נסענו אל העיר ההיסטורית היפה ג'ירוקסטרה (Ģirokastra או Girokaster) – עירו של הסופר איסמעיל קדרה. נדמה לי שכאן, בעירו, בחר הסופר לשתול את הסצנה מספרו "גנרל צבא המתים" שבה האיטלקים שכבשו את אלבניה במלחמת העולם השנייה הקימו בית בושת אל מול פניהם ההמומות של המקומיים.
בג'ירוקסטרה יש בזאר, מעין רחוב שוק יפהפה, מלא בחנויות עם שטיחים צבעוניים, קרמיקה ומוצרים מקומיים, וכן מצודה מרשימה. בג'ירוקסטרה תפס אותנו הגשם לראשונה והמשיך ללוות אותנו לפרקים במשך כמה ימים.
עמק הנהר וסוצ'ה והאזור של פרמט
המשכנו בנסיעת נוף יפה אל העיירה פרמט (Përmet). החל משלב מסוים בדרך הכביש מלווה את הנהר וסוצה (Vjoca) שטיילנו לאורכו, ברכב וברגל, גם בימים הבאים. המטיילים בצפון יוון אולי מכירים אותו. זהו הנהר שממשיך ליוון ונקרא שם בשם אאוס (Aoos), העובר ליד קוניצה.
לאורך הדרך ליוותה אותנו פריחת כליל החורש הנפלאה שניקדה את ההרים המיוערים בסגול, אבל לא הצלחתי לתפוס אותה טוב בתמונות. תצטרכו להאמין.
כנסייה עתיקה
בעת שהותנו בפרמט טיילנו ברגל מהעיר אל הכפר Leusa השוכן מעט גבוה מעליה. לכפר יש כנסייה עתיקה המעוטרת מבפנים בציורים צבעוניים בני מאות שנים ומוכרת כנכס לאומי. מי שפתח לנו את הכנסייה וגם סיפר עליה כמה דברים הוא בעל הגסטהאוס היחיד בכפר. בהזדמנות הזאת של המפגש עמנו הוא סיפר גם קצת על עצמו ועל החיים בכפר.
כאן המקום לומר שלנו בפרמט במלון נעים בלב העיר, אך אם אתם רוצים חווית אירוח מיוחדת בדקו אם יש מקום בגסטהאוס בכפר לאוסה. הוא נקרא בשם הבלתי נשכח: Chri Chri Guest House. אחותי ובן הזוג שלה התארחו בו שלושה לילות שהיו בשבילם חוויה מיוחדת. אל הכפר ניתן להגיע בג'יפ בלבד, ובעל הבית מביא את אורחים אל המקום, ממליץ היכן לטייל ועוזר בכול.
כנסייה סודית
בהמשך היום יצאנו לטיול נוסף ברגל. חצינו את הנהר וסוצ'ה בגשר יפהפה והלכנו אל הכפר Dracove. הדרך שהלכנו בה אינה מסלול טיולים מוכר או מקובל אלא פשוט דרך כבושה המשמשת כדרך הגישה לכפר. מה יש בו? שום דבר מיוחד. פשוט יפה כל כך בעמק הנהר. מסביב – משטחי פרחים והפסגות הגבוהות ממול לאורך כל הדרך.
ילדים מהכפר התלהבו לפגוש מטיילים שמתעניינים בכפר שלהם והם הובילו אותנו אל "כנסייה סודית" ומבודדת ביער ובדרך לכנסייה החל לרדת גשם. זה היה יום מלא בחוויות.
כשאתם בפרמט כדאי לנצל את משרד התיירות המקומי למידע על מסלולי הליכה, אופניים והרפתקאות שונות בהרים. נעשים שם מאמצים לפתח את התיירות ורואים את זה בשלטים שבמרכז העיר.
לאורך גבול יוון
לאחר הפרדה מפרמט נסענו לבלות במעיינות הטרמיים החמימים –Llixhat e Bënjës. החום שלהם 28 מעלות (כמו בסחנה), אינו מספק בשבילי באפריל הסגרירי אבל רבים מגיעים לשם ליהנות מהסגולות של המים ומאתר הטבע היפה. הגשר העתיק Kadiut מייצר תפאורה מאוד יפה.
אחר כך יצאנו לנסיעה ארוכה לאורך גבול יוון. זה היה הכביש היחיד שבו נסענו בטיול הזה שהיה רעוע. התעכבנו בתצפית על העמק שבו טיילנו אתמול ולטיול ברגל אל חוות הפורלים היפהפייה Farma Sotira שבה אכלנו ארוחת צהרים. במסלול הזה קרתה לנו ההרפתקה של חציית הנחל השוצף בגשם.
אם אתם מטיילים באלבניה באופן עצמאי כדאי לדעת שניתן ללון בחווה. יש בה בקתות עץ, מעין בונגלו. אפשר לצאת מהחווה לטיול רכיבה באופניים, ברגל או על סוסים. מכרה ותיקה שלי מעולם הטיולים היתה בחווה עם המשפחה והמליצה בחום.
ווסקופיה וקורצ'ה
באותו לילה לנו בעיירה ההיסטורית ההררית הקטנה ווסקופיה (Voskopoja) שהייתה מרכז גדול בעבר ונותרו בה הרבה כנסיות. בווסקופיה וברחבי האזור היתה פריחה יפה של עצי שזיף קוצני ואחרים.
התכנית למחרת היתה לטייל ברגל בהר אבל הגשם המתמשך הביא לשינוי בתכניות. נסענו לבלות קצת בבזאר ההיסטורי היפהפה של העיר המרכזית באזור – קורצ'ה (Korçë).
מה כדאי לדעת על קורצ'ה? מייצרים בה את הבירה האלבנית: בירה קורצ'ה. כמו כן, היא קרובה מאוד לאגמי פרספה המשותפים לאלבניה, יוון וצפון מקדוניה. כחצי שנה לפני הטיול באלבניה הייתי בחלק היווני של צמד האגמים האלה.
הצצה למקדוניה הצפונית וחזרה לאלבניה אל העיר בראט
מכאן המשכנו לאגם אוכריד, ותחילה לארוחת צהרים בפוגרדץ (Pogradec) היושבת בגדת האגם ונחצית על ידי תעלות מים, ולאחר מכן – מעבר גבול. זהו אינו מעבר כמו במדינות שנגן. היה עלינו להמתין בסבלנות עד שיבדקו כל הדרכונים.
אגם אוחריד משותף לאלבניה וצפון מקדוניה, אולם אנחנו טיילנו רק בצד המקדוני. התחלנו בשייט במעיינות המזינים את האגם והשתקענו בעיר אוכריד היפהפייה לשני לילות. לאוכריד ולצפון מקדוניה בכלל מגיע יותר מאזכור קצר ומיד ארחיב עליהן.
רק לפני כן אציין שאחרי יומיים באוכריד נסענו חזרה לאלבניה דרך מעיינות ווצ'אני (vevčhani Springs) המרשימים (עדיין בצפון מקדוניה) הסמוכים לכפר ווצ'אני. מתברר שבכפר הזה מתקיים קרנבל כל שנה באמצע ינואר. להרפתקני החורף זו עשויה להיות חוויה מיוחדת. תחנת דרך נוספת בדרך לבראט היתה במבצר של אלבסן – Kalaja e Elbasanit אשר הפך למתחם של מסעדות ופנאי המשלב גם את השרידים ההיסטוריים.
מאלבסן המשכנו לסיום של הטיול שהוא סוג של שיא בעיר היפה בראט (Berat) הזוכה לתואר עיר אלף החלונות. בבראט העברנו את הלילה האחרון, ובבוקר מי שהקדים קום (אני) עוד הסניף אותה טיפה, וחזרנו לשדה התעופה.
צפון מקדוניה
כשהגענו לצפון מקדוניה השמש הפציעה אחרי כמה ימים אפורים וגשומים לפרקים, הפריחה באוכריד היתה נפלאה, והנוף – עשרה כוכבים. אוכריד הוא אגם גבוה המוקף בהרים גבוהים. פנינה האגם הזה.
המקדונים הם עם סלבי קטן המונה כיום כשני מיליון נפש בסה"כ. בעבר שלטו באזור הרומים, אחריהם הביזנטים ואחריהם האימפריה העותמנית. כשזו התפוררה הפכה מקדוניה לחלק מיוגוסלביה.
במלחמת העולם השנייה יוגוסלביה נכבשה, ובשלב הזה בולגריה נכנסה לתמונה. היא ראתה בזהות הסלבית של המקדונים חלק ממנה ועשתה עסקה עם הגרמנים: קחו לכם את היהודים ותנו לנו את מקדוניה.
אחרי המלחמה – שוב היתה מקדוניה לחלק מיוגוסלביה, ואת הפרק הזה אנחנו כבר קצת זוכרים. כשלבסוף זכתה בעצמאות ב-1991, יוון תבעה לעצמה את הזהות המקדונית הקדומה והיתה מסוכסכת אתה על שמה עד לשנת 2018. בולגריה תבעה לעצמה את הבעלות על תרבותה הסלבית ועל שטחיה.
הצרות האלה הן כיום כבר מאחור אך הרפובליקה הקטנה מתקשה לצמוח.
המראות היפים שספגנו במקדוניה הם ניגוד גמור לקולות התסכול ששמענו שם בביקורנו הקצר.
אוכריד
אניטה
עם התמונות האחרונות מהאגם היפהפה, אני מסיימת את הפוסט הזה שהכתיבה שלו החזירה אותי אל חוויה עם הרבה רגעים מרגשים, מפגש עם אנשים נחמדים, סגריריות של אביב ויופי אינסופי.
אני מזמינה אותך להצטרף אל מועדון הקוראים של שמתי לב
גם לי יש עניין עם אלבניה כמה שנים. הצטיירה בעיניי כיעד שטרם התמסחר ושיש בו עניין רב. טוב שקפצת על אלבניה לפני ששוב הרצון יברח. זה קרה לי כבר כמה פעמים עם אלבניה. נראה היה שוויתרתי אך בעקבות הפוסט שלך היא חזרה לקנן בי.
אני כבר מחכה לחוויות שלך מאלבניה. יהיה מעניין.
קראתי בענין זיוה והתמונות נפלאות. אותי שכנעת למרות שאם אגיע זה יהיה כנראה בטיול עצמאי. גם אני בדכ מעדיפה כך. שמחה שהגשמת חלום וסגרת מעגל.
אני שמחה לשמוע, איריס. בטוחה שתתכנני מסלול יפה.