סיטי ברייק באיים הקיקלדים
ביליתי בו בתחילת הקיץ שעבר (2021) שלוש יממות נפלאות, וסיפרתי עליו בקצרה בפוסט על המסע הקיקלדי שלי. אבל מגיע לו פוסט משל עצמו.
אי ששייך לתושביו
ההגעה הקצרה לסירוס בחודשי הקיץ, לבאים מישראל, היא בטיסה למיקונוס ושייט קצר במעבורת הנמשך חצי שעה ברחפת ושעה במעבורת. מחוץ לעונה אפשר להגיע דרך אתונה. השייט מנמל פיראוס אורך כשעתיים ברחפת וארבע שעות במעבורת רגילה.
הגעתי אליו ממיקונוס, והנה מה שכתבתי בפייסבוק כמה שעות לאחר שהגעתי לאי.
נפגשים לפנות ערב ילדים ומתאמנים בסקייטבורד. נערות זוללות ארטיק בפינת הכיכר ובני הנוער יושבים על מדרגות העירייה.
הנה עשר עובדות שאולי לא ידעתם:
איפה ישנים
טיילתי בסירוס לבד, וכשאני מטיילת לבד אני מחפשת את פתרונות הלינה הזולים ביותר שיהיו עדיין בתנאים מכובדים ונוחים, וכמובן עם מזגן.
לנתי במלון דירות פשוט בשם Paradise במחיר 65 אירו ללילה. העיצוב היה מאוד מיושן וזה פרמטר שדווקא חשוב לי למדי, אבל התפשרתי כדי לחסוך בהוצאות. יתרונות המקום היו המרחב בחדר, הקרבה לנמל, לכיכר מיולי ולמרכז העיר, וכן מרפסת הנוף הנפלאה של המלון.
Paradise rooms (ישנו גם בבוקינג)
במחיר 80 – 90 אירו אפשר להתפנק הרבה יותר, ומי שיכול ומוכן להשקיע עוד ימצא מלונות מקסימים ברובע ופוריה (הסבר על הרובע הזה בהמשך).
צפון ודרום
רחובות העיר הסמוכים לנמל מרוצפים בשיש. זהו מחצב זמין באיים הקיקלדיים הצפוניים. אך השייש הוא כמובן גם עדות לתקופת השגשוג במאה ה-19. ולמרות זאת לא בכל מקום הוא זוהר. טיול ברחובות האלה ממחיש את המורכבות של העיר וגם את פלאיה.
החנויות בקו הנמל משדרות פשטות ומכילות שתייה קרה, צורכי בית וציוד לים. ביניהן יש סוכנויות לקווי המעבורת. הרחוב הפנימי המקביל הוא רחוב הקניות של העיר. תמצאו בו חנויות לנעליים, בגדים, תכשיטים, רהיטים, ספרים וצעצועים. הן הופכות לאלגנטיות יותר ויותר ככל שמתקדמים צפונה ברחוב.
בשלושת ימי השהות שלי בעיר נוכחתי שהאזור הדרומי של ארמופולי מייצג את התקופה במאה ה-20 שבה העיר חוותה שקיעה, ובאזור הזה נותרו עדיין הרבה בתים הצמאים לשיקום.
.
רובע ופוריה – Vaporia
לעומת זאת, החלק הצפוני של העיר הוא אלגנטי יותר. רובע ופוריה מלא בבתי אצולה נאים. המלונות האיכותיים והיקרים יותר נמצאים כאן. הפינות האינסטגרמיות של העיר כאן. באזור הזה כדאי לבקר גם בכנסיית ניקולס הקדוש – Agios Nikolaos. היא מאוד פוטוגנית מבחוץ, אך גם הצצה פנימה שווה לעשות.
.
סמטאות מוצלות ושפע מסעדות
בקרבת כיכר מיולי ולרגלי רובע ופוריה, יש כמה סמטאות המקשרות לקו החוף. לחלקן יש הצללה חלקית באמצעות מטפס או בוגנווילה, וכולן מלאות חן.
חוף רחצה ופינה אינסטגרמית
יש נקודה מסוימת לרגלי רובע ופוריה שממנה מפיקים כל האינסטגרמרים תמונה אחת אייקונית. בנקודה הזאת יש גם חוף רחצה קטן, שגם הוא אייקוני במידה רבה. זהו לא חוף עם חול ים אלא רמפה מבטון שממנה קופצים למים. בתמונה האייקונית רואים את כנסיית סט ניקולס (Agios Nikolaos), הפטרון של העיר, בעלת הכיפה הכחולה המקסימה, מעל המפרץ ובתי העיר. אני לא אינסטגרמרית אבל ניסיתי גם אני להפיק תמונה שכזאת. יש טובות ממנה. אבל היי, זו שלי.
חוף הרחצה ונקודת הצילום: Paralia Asteria (באנגלית Asteria beach)
בעלייה מהחוף יש מסעדה שממנה נשקף נוף יפה. הזמנתי מה שהזמנתי (הצלחה בינונית, אבל נראה לי שהיא מעניינת גם קולינרית.
תאטרון אפולו
הוא נבנה בימי הזוהר של סוף המאה ה-19, כשארמופולי היתה עיר נמל חשובה. ההישגים של הימים ההם הם נכס בלתי רגיל שאפשר את ההתאוששות של העיר לאחר השפל הגדול של המאה העשרים. לאחרונה הוא אירח את פסטיבל הגיטרה. בימים אלו הוא מארח פסטיבל קולנוע ולאחריו יתקיים בו פסטיבל מוזיקה קלאסית. יש שעות ביקור מיוחדות לביקורים במבנה עצמו. וכנהוג במקומות כאלה יש במקום גם תצוגה של תלבושות ותמונות של שחקנים שכיכבו בו.
הפתעות
העיר משתנה חלא רק בין דרום לצפון אלא גם בין קו החוף והרחובות הסמוכים לו לבין השכונות הגבוהות. נדרש זמן כדי לחקור את העיר ובשיטוטי החקר שלי גיליתי ראיתי חצרות מעניינות, ציור קיר בחצר בית ספר, חתולים מנמנמים על מדרגות, שיחי בוגנווילה מטפסים על הקירות, תריסים מתקלפים וגם רחובות מטופחים וסמטאות נאות.
בחצר כנסיית הטרנספיגורציה שבמעלה ההר מצאתי אי של שקט ואסתטיקה. תחקיר קצר העלה שהיא נבנתה ב-1824 על ידי פליטים מהאיים פסרה וכיוס הסמוכים לאיזמיר. לכנסייה שני מגדלי פעמונים ואחד מהם נושא פעמון שהביאו אתם המהגרים מפסרה (Psara).
אנו סירוס – Ano Syros
הכפר אנו סירוס שוכן גבוה מעל ארמופולי. הוא נוסד ב-1207 על ידי הוונציאנים בעת שלטונם באזור. גם כשעזבו הוונציאנים את האי נותר הכפר בעל זהות קתולית. אבל מיד נגיע לכנסיות. בדרך אליהן צריך לצלוח הרבה מדרגות. רחובות הכפר הם סמטאות צרות וסבוכות כמו בימי הביניים, והוא פנינה של יופי שקשה לתאר במילים.
אפשר להגיע אליו במכונית או במונית. יש גם איזה מיניבוס או אוטובוס שעולה למעלה אבל לא הצלחתי לדלות את הפרטים עליו. אפשר לשאול על כך את המארחים במלון. מהחנייה בכניסה שום דבר לא מסגיר את מה שעתיד להתגלות. נכנסים פנימה במעבר מקורה והקסם מתחיל לקרות.
למי שיכול אני ממליצה לעלות אליו ברגל מארמופולי באינסוף מדרגות, כפי שאני עשיתי. תתנשפו, תזיעו, ורגע לפני שתיגמר לכם הנשימה, היופי של הכפר יפציע לו פתאום ויהמם אתכם.7
השילוש הקדוש: סמטאות, כנסיות ובתי קפה
אם בארמופולי המדרגות הן דומיננטיות, מה נאמר על אנו סירוס. הסמטאות הצרות אמנם מוצלות למדי אך המדרגות… כמה מדרגות יש לטפס.
לבסוף הגעתי גם אל כנסיית גאורגיוס הקדוש (Agios Georgios) היושבת בנקודה הגבוהה ביותר בכפר. כבר סיפרתי שהיא קתולית ושזו מורשת מהשלטון הוונציאני. המהגרים שבנו את ארמופולי היו אותודוקסים, כמו בכל יוון. כיום, הכנסיות באי נחלקות שווה למדי כיום בין שני הזרמים, וכולם חיים בשלום.
אבל ככל שהסוגיה הדתית וההיסטורית הזאת מעניינת, הלב שלי היה נתון לסמטאות המשגעות ולבתי הקפה היושבים בנקודות צפית מרהיבות על ארמופולי ועל הים. הייתי חייבת לשבת הרבה. בבית קפה אחד שתיתי מיץ, באחד קפה ובאחר אכלתי יוגורט יווני עם פירות.
עוד באנו סירוס
הפיאצה
המקום הוא לא בדיוק פיאצה אלא רחוב. בגלל מבנהו הטופוגרפי הכפר נראה כמבוך של רחובות, חסר מרכז, שניתן ללכת בהם לאיבוד. אך יש בו רחוב אחד המנקז אליו כמה רחובות ולאורכו מרוכזות הגלריות והחנויות היפות של הכפר. גם כשהולכים לאיבוד, פוגשים מדי פעם מקבץ של שלטים המפנים אל נקודות עניין. חפשו בשלטים הפניה לפיאצה.
מוזאון ומווקאריס
מרקוס ומווקאריס נולד באנו סירוס בשנת 1905. בהיותו נער בן 12 הוא עזב את האי לטובת רחובות פיראוס. שם הוא עבד בעבודות מזדמנות ופגש נגן בוזוקי. הנער התאהב בכלי. החל לנגן, לכתוב שירים ולהופיע, תחילה במאורות החשיש ולאחר מכן במקומות מהוגנים ומוכרים יותר.
ומווקאריס יצר טוויסט למוזיקה בעלת הגוון התורכי הכבד שהביאו עמם המהגרים היוונים מאסיה הקטנה בתקופה של חילופי האוכלוסיה. כך נוצר הרבטיקו, המוזיקה העירונית היוונית, שפרחה בשנות השלושים של המאה ה-20, גוועה מעט ושוב שגשגה החל משנות ה-60 ועד היום.
ומווקאריס מכונה לעתים הפטריארך של הרבטיקו. תושבי אנו סירוס הקימו לזכרו מוזאון קטן בבית מסורתי ובו תמונות, כתבי יד וחפצים. נחמד להציץ לפינה הזאת שנמצאת בקרבת הפיאצה.
אירועים בארמופולי, באנו סירוס וברחבי האי
לקראת סוף אוגוסט יתקיים בכנסיית ג'ורג' הקדוש פסטיבל אורגן בינלאומי ולאחריו יתקיים בכפר פסטיבל רבטיקו.
לאורך כל הקיץ והסתיו מתקיימת באי תכנית אירועים עשירה וכדאי להתעדכן. רוב האירועים מתקיימים בארמופולי ובאנו סירוס אבל פה ושם יש גם אירועים בכפרים שברחבי האי ובחופים. מצורף קובץ pdf עם תכנית האירועים המלאה לעונת 2022
עוד דברים שאפשר לעשות בארמופולי
לנסוע לים
יש קו אוטובוס שנוסע בסיבוב מעגלי בין כפרי החוף. זו הזדמנות לראות את נוף האי ולבלות בים. אחר צהרים בחוף הים של הכפר Galissas היה מאוד נחמד. בגמר הבילוי ישבתי עוד כשעה באחת המסעדות של הכפר הסמוכות לים. כדאי לנצל את מלוא המעגל של האוטובוס כדי לראות את האי. גם חוף Kini נראה נחמד.
.
לשתות קפה בנמל היאכטות
כשנוף העיר כולה פרוש לפניכם, ולטייל לאורך הנמל עד לקצה שלו.
.
לבקר במוזאון הארכאולוגי
הוא קטן ומקסים ונמצא ליד בית העירייה, בסמיכות לכיכר מיולי, הכיכר המרכזית. ביוון הרי יש ממצאים בכל מקום שבו מרימים אבן. הממצאים במוזאון הם מסירוס ומאיים שכנים. מידותיו הקטנות של המוזאון מאפשרות להכיל ולעריך את המוצגים. לא מספיקים להשתעמם, והופ זה נגמר.
.
ומה עוד?
ביקרתי גם במוזאון התעשייה של ארמופולי אבל הוא לא באמת דיבר אלי כי מכונות לכשעצמן לא אומרות לי כלום אם אין מאחוריהן סיפור מעניין. בכל מקרה תמצאו עליו מידע בקישור המצורף.
בעונות אחרות אפשר לטייל ברגל, באופניים או בסוסים. מזכירה שתמיד כדאי לבדוק תכניות בתאטרון אפולו. אפשר לחפש עוד מציאות באן:
אני מזמינה אותך להצטרף אל מועדון החברים של 'שמתי לב'
Facebook Comments