כמו פסל בנוף
הגשר הוא אלמנט ייחודי בנוף שמושך תשומת לב, וליחוד הזה שלו נוספות גם משמעויות שאנו מייחסים לו מהמרחב התרבותי או האישי והרגשי. אני מאוד אוהבת גשרים וכשערכתי את הפוסט הזה נוכחתי שכמה פעמים תפרתי מסלול במיוחד כדי לראות גשר. אני חושבת שזה החלק בי שאוהב פיסול ואמנות ואת השילוב שבין האדם והטבע. מאידך נוכחתי גם עד כמה גשרים קטנים, כאלה שלא נוסעים אליהם במיוחד, עשויים להיות אלמנט מאוד משמעותי בנוף.
בסיום הפוסט הוספתי גשר מאוד מיוחד שיצא במרד. נגד מי ונגד מה? תקראו עד הסוף ותגלו.
לאוהבי הגשרים
רק לפני שנתחיל – עוד משהו חשוב לאוהבי הגשרים. אני ממליצה בחום לקרוא גם את הפוסט שכתבה אילנה בר על גשרים. אילנה העמיקה בצד התרבותי של הנושא הזה והעלתה גשרים נפלאים ושונים מהאוסף שלי. אין סוף לגשרים היפים שיש בעולם.
הגשר, מתוך הבלוג "יצאתי מביתי למסעותי" של אילנה בר
גשר או גשרון?
יש נופים דרמטיים ויש נופים שבהם כל פלג מים וגשרון מעליו נראים ציוריים ומרחיבים את הלב. אולי זה כמו שאנו מתפעלים מסמטה צרה לא פחות מאשר משדרה רחבה. אולי כי הגשרון הקטן הוא כמו אלמנט בתוך "עולם קטן" הפרוש על כף ידינו, כלומר הגשרון הוא מעין ייצוג של גשר כמו שדימוי בציור הוא ייצוג מצויר של הדבר האמתי. אולי זה כמו שאנו אוהבים תינוקות וגורים, ואולי הפלגתי קצת רחוק מדי. שאלות, שאלות…
גשרים של חולין
אני כל כך אוהבת את הגשרים האלה בשימוש היומיומי האינטנסיבי, שאנשים ומכוניות חוצים אותם. סירות עוברות תחתם, ואם הן לא יכולות לעבור אז הגשר זז לכבודן. בטיול להולנד אהבתי להסתכל על הגשרים בכל הצורות והמופעים שלהם.
המים שקטים, הכל נראה פסטורלי מסביב, ורק הרמזור שלפני הגשר מזהיר מפני מה שעומד לקרות. הפסטורליה הזאת מזכירה לי את מר קרפד, מר תחש, חפרפר ועכברוש המים, גיבורי הרוח בערבי הנחל, בעת שחצו את הנהר או הפליגו בו להרפתקה. זה ספר שזכור לי לטוב מילדותי. הוא מתרחש בכלל בפסטורליה של אנגליה הכפרית אבל יכול להתאים גם לתפאורה הכפרית של העיירה ווייספ (Weesp) בהולנד, שבה צילמתי את הגשר הזה.
על זמן החלום וזמן הנהר של הולנד כתבתי כשחזרתי מהולנד לפני שנתיים וחצי
הגשרים האדומים בגנים היפנים
כשמדברים על גשרים קטנים הגשרים היפנים הם בהכרח חלק מהם. גשר אל אי בתוך הגן הוא אחד האלמנטים האופייניים בגן היפני. את התמונה הזאת צילמתי בגן יפהפה בעיר טקמצו ביפן. לא תכננתי הרבה את התמונה. היא יצאה לי כך באקראי, ומה שמרשים אותי הוא שהכל מתכנס כאן אל נקודת המגוז הקטנטונת שבגשרון האדום. וכמה שהוא קטנטן כך הוא משמעותי בנוף המרהיב הזה של הגן המלאכותי על רקע ההר הטבעי. מה זה אם לא יצירת מופת?
על טקמצו ועל גן ריטצורין, מתוך הבלוג שלי
גשר המניפה הרומי בפרובנס
את סדרת הגשרים הקטנים אסיים בגשרון המניפה הקטן בפרובנס. חבל הארץ הזה נודע במורשת הרומית שלו. כמה מהמונומנטים הגדולים והמרשימים שבנתה האימפריה הזאת עומדים עד היום על תלם בפרובנס. אבל דווקא הגשרון הקטן הזה מעל לפלג המים בהר הלוברון, כבש את לבנו בטיול משפחה לפני כמה שנים. איזה פתרון חביב מצאו הבנאים לייצוב הגשר הפשוט הזה. אין כאן סימטריה והמניפה נראית כטלאי. כמה יפה האלתור הזה.
גשר בין מדינות
תפקידו הישיר של הגשר הוא לחבר בין מקומות. גם בצד המטפורי זו המשמעות הראשונה שעולה בראשי, ונגזרות של השם בעברית (גישור, לגשר) מכוונות לכך. לאחרונה קראתי בבלוג של סהר ועופר קרט שנחל גשרון בגבול ישראל-מצרים נקרא כך מפני שהוא מגשר בין שתי המדינות.
הגשר שבתמונה נקרא Holzbrücke. הוא עובר מעל לנהר הריין בקטע שבו הוא זורם מדרום ליער השחור ומהווה גבול בין גרמניה לשוויץ. הוא מחבר בין העיירה הגרמנית היפה Bad Sackingen לכפר השוויצרי Stein.
ה-Holzbrücke מזכיר את גשרי העץ היפים והידועים של לוצרן, Kapellbrücke ו-Spreuerbrücke, אבל באופן מפתיע הוא ארוך מהם, ו-203 המטרים שלו מזכים אותו בתואר השיאן של גשרי העץ המקורים באירופה. היות שמגיע לו כבוד אוסיף שהוא נבנה בשנת 1700 על בסיס של גשר עתיק יותר מן המאה ה-13 שנהרס כמה פעמים.
הגשר המרשים הזה עורר בי את המחשבה על היהודים שחיו בשכנות לו לפני קרוב ל-80 שנה, ורק הנהר חרץ את גורלם – אלה למלתעות החיה הרעה ואלה לחופש. כיום האזור פסטורלי. מר קרפד וחבריו מהרוח בערבי הנחל יכלו בקלות לחיות גם כאן. קו עבה לבן בתוך הגשר מסמן את נקודת הגבול בין שתי המדינות. כיום הקו הוא סמלי בלבד ואין לו כמעט משמעות, אבל לילדים החיים בישראל – קווי גבול הם עניין גדול, וכך מצאנו את עצמנו קופצים על הקו קדימה ואחורה בטיול המשפחה לפני
גשרי רכבת בשוויץ
יש הרבה קווי רכבת בעולם העוברים על גשרים שנבנו במיוחד בעבור הרכבת. חלק מגשרי הרכבת נחשבים לפלא הנדסי. בשוויץ יש כמה קווי רכבת כאלה. קו הברנינה אקספרס וקו האלבולה (Albula) הוכרו על ידי אונסקו בזכות התכנון ההנדסי המורכב וריבוי הגשרים והמנהרות. אני שזפתי את עיני עד כה רק ברכבת הצ'נטוואלי שבקנטון טיצ'ינו העוברת אף היא על הרבה גשרים. בחרנו לטייל בעמק ברכב במקביל לקו הרכבת, ובכל פעם שראינו את הרכבת עוברת על פני הגשרים אחזה בי התרגשות (אולי גם זה קטע של ישראלים – להתלהב מרכבת?). האזור מאוד פסטורלי.
מסלולי רכבת פנורמיים בשוויץ, מתוך "מי סוויס אלפס" (גם הצ'נטוואלי נמנית עליהם)
25 מסעות הרכבת המרשימים בעולם, מתוך "הטלגרף"
גשרי רכבת ביפן
ביפן נסעתי במערכת גשרים המקשרת בין האי הגדול הונשו לאי שיקוקו. בדרך יש כמה איים קטנים והגשרים מדלגים מאי לאי. בהצצות מחלון הרכבת זה נראה מרשים אבל האמת היא שלא רואים הרבה וכדי להתרשם צריך לראות את הפלא הזה מבחוץ.
באזור אחר של יפן, באלפים, חוויתי באחד הימים נסיעת רכבת בתוך קניון יפה – Kurobe שמו. הרכבת נוסעת לאט ובדרכה היא עוברת על פני כמה גשרים נהדרים הבולטים כאלמנט של צבע בנוף. חשבתי שאני באה לראות טבע במיטבו ושלכת מרהיבה, ואכן ראיתי אבל הגשרים היו הפתעה מאוד מרשימה. מסילת הרכבת נבנתה באמצע המאה הקודמת כדי לשרת את בניית סכר קורובה. כיום קו הרכבת משמש לתיירות בלבד.
שבוע באלפים היפנים, פוסט בבלוג שלי שבו סיפרתי גם על קניון קורובה
גשר לתיירים
במחצית הראשונה של המאה ה-19 התפתחה בגרמניה תנועה רומנטית שהתפשטה למערב אירופה. היא ניזונה בעיקר מהרעיון הלאומי שפרח אז. המצוקים הדרמטיים של אזור סקסוניה השוויצרית היוו השראה לאמני האקדמיה לאמנות של דרזדן, ובעקבותיהם באו גם אחרים לראות את הפלא. ציור מפורסם של קספר דוד פרידריך – צויר ככל הנראה בעקבות ביקור באזור. כיום מסומן באזור מסלול הנקרא דרך הציירים על שם הציירים שמצאו באזור הזה השראה.
בשנת 1826 נבנה גשר עץ המקשר בין כמה מצוקים בבסטאי במטרה להנגיש אותם לשוחרי הרומנטיקה ולמטיילים. ב-1851 הוא הוחלף בגשר אבן יפהפה. הגשר יושב כמאתיים מ' מעל לעמק נהר האלבה, והנוף ממנו מרהיב. הגשר הפך לאטרקציה תיירותית. לפני כמה שנים תכננתי טיול לצפון גרמניה ולאחר שסיימתי את התכנון שוטטתי בין תמונות בגוגל מפס לראות מה יש בחבלי ארץ שכנים. תמונת הגשר הזה הסיטה אותי מהמסלול הראשוני והפכה לי את כל התכנית. נסענו בעקבות הגשר לכמה ימים בסקסוניה השוויצרית.
גשר בסטאי, מתוך אתר התיירות של סקסוניה השוויצרית
גשר עגול
הגשר שבתמונה נמצא במרחב העצום של ארמון הקיץ בבייג'ין. מעולם לא ראיתי לפני כן גשר הבנוי בזווית כזאת. רוב הגשרים הם שטוחים או בצורה של קשת, אבל גשר שהוא מעוגל כל כך זה דבר מיוחד. פחד אלוהים לעמוד עליו למעלה. הוא נבנה במאה ה-18 במקום המפגש של הנהר יו והאגם הגדול – אגם קונמינג. הזווית החדה של הגשר תוכננה כך שספינת הדרקון השטה בנהר תוכל לעבור תחת הגשר. הוא נחשב לאחד הגשרים היפים בארמון הקיץ.
עוד על הגשר אפשר לקרוא בוויקיפדיה
גשר שנושא מים
כיום יש מחלפים גדולים וכאמור גם גשרי רכבת, אבל נדמה לי שרוב הגשרים בעולם, ובוודאי העתיקים, חוצים מכשול של מים. ויש גם גשרים שנושאים עליהם מים.
הגשר שבתמונה נקרא Pont canal de Briare והוא נמתח מעל לנהר הלואר במרכז צרפת. הוא נושא עליו קטע מתעלת Latéral à la Loire שהיא חלק מרשת נתיבי המים המלאכותיים של צרפת אשר שימשה במשך שנים רבות למסחר. היות שמפלס הנהר משתנה והוא נתון להצפות ולירידה במפלס היה צורך למצוא נתיב תעבורה שיחליף אותו.
הגשר נבנה במחצית הראשונה של המאה ה-19, ולקראת סופה של המאה בנה לה גוסטב אייפל את הרציפים ואת התמיכות המאסיביות מהפלדה הנושאות אותו. אורכו 662 מ' והוא היה שיאן עולמי עד שנבנה גשר המים במגדבורג בצפון גרמניה בשנת 2003.
בעיני היכולת להוביל מים בחלל האוויר ולהשיט בהם ספינה זה אחד הפלאים הטכנולוגים הגדולים ביותר שהדמיון המוגבל שלי מסוגל להכיל. ראשון לו רק ספינה מעופפת. ובעצם כבר המציאו כזאת. קוראים לה "אווירון". ועדיין זה מפעים אותי. הגשר נמצא באזור פחות מתויר של הלואר, ועשינו סיבוב גדול בצרפת כדי להגיע אליו בטיול לפני כמה שנים. צירפתי הפעם תמונה מוויקיפדיה מפני שהתקשיתי לתפוס את הגשר במלוא אורכו במצלמה שלי.
קישורים שממש שווה לפתוח
גשר התעלה בבריאר, מתוך אתר התיירות של עמק הלואר
עשרה גשרי מים ששווה להכיר. לא פלא שרבים מהם בהולנד. גם בריאר נמצא ברשימה.
כתבה על שלושת גשרי המים המרשימים ביותר בעולם. האחד הוא הגשר של מגדבורג והשניים האחרים בבריטניה. בטח הכותב הוא אנגלי. אבל התמונות באמת יפהפיות. שווה להציץ ואולי אפילו לתכנן פעם שייט באחד מהם.
גשרים שמובילים מים
האקוודוקטים הרומיים שנבנו לצורך הובלת מי שתייה הם מהפלאים המרהיבים של העת העתיקה. הגדול ביותר הוא Pont du Gard שבפרובנס. זכיתי לראות אותו מזווית הקייק (מתחת לגשר) וגם מהמפלס העליון. סיפרתי עליו בכמה הזדמנויות. הנה כאן אפשר לקרוא על השייט בקייק.
האקוודוקט בסגוביה (ספרד) נחשב לסגן של האקוודוקט מפרובנס. הוא בנוי אמנם בשתי קומות בלבד (לעומת שלוש בפרובנס), אבל הקומה הראשונה נישאות על גבי עמודים דקים וגבוהים. כשראיתי אותו לראשונה היה לי נדמה שעוד רגע קשתות האבן יצאו במחול.
אם נראה לכם שהדמיון שלי התפרע מיד תראו שלא רק אני חשבתי על הדימוי הזה, אבל לפני כן עוד קצת כבוד לאקוודוקט הזה. העיר סגוביה המודרנית יושבת ממש מתחתיו, והוא ניצב במרכזו של צומת סואן. המכוניות והאנשים ברחוב נראים פצפונים לעומתו. בנוסף, כשמסתכלים עליו מלמעלה, מהכניסה לעיר העתיקה, בשעות יום שונות, הקשתות יוצרות משחקי צל יפים.
אמת המים של סגוביה באתר "הכל על"
סגוביה – פוסט שכתבתי על העיר
המהפכה של האקוודוקט
אמות המים הרומיות מובילות אותי אל הגשר הבא. בשנת 1937 צייר האמן פול קלה ציור שבו קשתות הנושאות עליהן גשר פרצו במרד, יצאו מהשורה והחלו לצעוד. הציור נקרא בשם "המהפכה של הויאדוקט" (או האקוודוקט).
מדוע הוא צייר את המרד הזה? עם עליית הנאצים לשלטון פוטר קלה מעבודתו כמורה בבית הספר של תנועת הבאוהאוס. עבודותיו הוכרזו כמנוונות והוצגו ללעג בתערוכת האמנות המנוונת במינכן. פול קלה נולד בשוויץ אולם הוא היה אזרח גרמני ולא שוויצרי, והחרם שהכריזו עליו הנאצים פגע בו באופן קשה מאוד. הוא הצליח לקבל מקלט בשוויץ אבל חווה שנים של מחלה ודכדוך ונפטר בשוויץ ב-1940 בגיל 61 בלבד. אבל השנים האלה שבהן חי בשוויץ היו מאוד פוריות. ככל הנראה ביקור של קנדינסקי ופיקסו רומם את רוחו ועודד אותו ליצור. בין הציורים הרבים שצייר אז היו גם כמה ציורי מחאה.
השפה של פול קלה מרומזת ואישית יותר מזו של פיקסו שצייר בתקופה המקבילה את גרניקה וציורים נוספים כגון חתול הטורף ציפור. אבל אני מאוד אוהבת את השפה המופנמת והעדינה של פול קלה לומר דברים. רגלי הקשתות של הגשר, הצועדות בגאון, מעוררות בי חיוך ואת תחושת ההישג של הרוח האנושית ושל זכויות הפרט.
מכירים גשר מיוחד שניהל דו-שיח עם הנוף? ספרו לי על כך בתגובות.
ולסיום אני מזכירה שוב את הפוסט שכתבה אילנה בר על גשרים.
וממליצה גם על שני פוסטים יפהפים של רבקה קופלר, האחד על גשרי האבן היפים בחבל זגוריה בצפון יוון והאחד מתאר מעבר צר בהרי האלפים לפני מאות שנים בגשר ובמנזר שנבנו במקום הדרמטי הזה.
עוד כתבה מקיפה ומעניינת שלך.
תמונת גשר העץ המחבר בין גרמניה לשויץ Holzbrücke מזכיר לי סיפור משפחתי.
אחרי ליל הבדולח, הסבא והסבתא של חמותי ברחו מגרמניה לשוויץ.
בהתחלה עברו לעיירה דיזנהופן Diessenhofen שבשוויץ.
דרך הגשר המחבר בין דיזנהופן לגרמניה, הבן הבכור הבריח יהודים מגרמניה על אופנוע או בתא מטען של מכונית,
בין שריקות הכדורים של הגרמנים תוך סיכון חיים.
לאחר מכן הספיקו לעלות לארץ ישראל לפני פרוץ מלחמת העולם השניה.
סמדר, הדברים שלך העבירו בי צמרמורת. הסתכלתי במפה היכן הגשר שציינת. הוא נמצא קרוב ללשפהאוזן ולמפלי הריין. זה לא כל כך רחוק מההולצברוק. לא מצאתי סיפורים דומים על ההולצברוק אבל אני בטוחה שהיו. הקו השרירותי הזה של הנהר הוא כל כך משמעותי. תודה רבה על התגובה שלך ועל הסיפור.
סקירה נהדרת זיוה. אני מאד אוהבת לצלם גשרים בטיולים שלנו. נהנתי מאד מהכתיבה, מהאבחנות הדקות והצילומים.
פוסט נהדר, גשרים גם פיזיים וגם מטאפורים הם הדברים האהובים עלי
אני שמחה לשמוע על העניין המשותף שלנו. תודה, גלית 🙂
שלום זיוה. הגשר המסויים עליו דיברתי נמצא בעיר Ronda באנדלוסיה שבספרד. בדף הפייסבוק נמצא סרטון אודותיו. בהנאה ויותר ממומלצים הגשר, העיר הקטנה וכל השאר…
תודה רבה, דרורה, ומצטערת שראיתי את התגובה רק עכשיו. שמעתי רבות על רונדה מבלוגרית קולגה. אני מאוד מקווה להגיע אליה.