בסגוביה הקירות דיברו אלי, ואני מצאתי את עצמי מאוד מופתעת. משהו במרקם ובאופי שלהם יצר לעיר חזות אחרת ממה שהכרתי. מונומנטים מרשימים יש בעיר הזאת: גשר בן 2000 שנה שלא ברור איך בנו אותו ועוד יותר לא ברור איך נשמר עד היום; קתדרלה ענקית וטירה שמתנשאת לשמים. אני לא מגזימה. המונומנטים של העיר הזאת עצומים. הגרעין העתיק של העיר והגשר הרומי הוכרו על ידי ארגון אונסקו. אבל הקירות הם אלה שדיברו אלי.
החלון שלי לספרד
טיילתי מעט מאוד בספרד. בקוסטה ברווה שבה ביליתי בעבר שבוע מרתק מדברים קטלנית. זו תרבות ייחודית בפני עצמה אבל לא בדיוק הלב של תרבות ספרד, ובמחוזות אחרים של ספרד עדיין לא טיילתי.
בדרך חזרה לשדה התעופה במדריד, אחרי טיול בפורטוגל, עצרנו בסגוביה לכמה שעות. כל מה שידענו עליה הוא שיש בה גשר רומי מפורסם – אקוודוקט. בדיוק שנתיים קודם לכן שטנו מתחת לאקוודוקט של פרובנס בקייק, וקיווינו לראות את האח שלו בסגוביה.
ובאמת, האקוודוקט של סגוביה מרשים לא פחות מאחיו הפרובנסלי – פונט דו גאר, אבל ככל שהאקוודוקט מרשים, הוא היה רק נקודת פתיחה לכל ההפתעות שבאו אחריו.
אחרי שעמדנו בכיכר ההומה מאנשים מתחת לקשתות האדירות של האקוודוקט, טיפסנו במדרגות העולות לעיר העתיקה, ובין הסמטאות החלו להתגלות הקירות.
יד נעלמה פרשה שטיחים על קירות הרחובות.
הכל משתנה ודינמי. העין לא נחה. השטיח שבקיר משמאל משוחח עם הקיר החשוף ממול. המרפסות מנהלות דיון עמוק. הכל חי כל כך.
באיזשהו שלב התחלתי לצלם רק שטיחים – קטעי אורנמנטיקה. יש כל כך הרבה דוגמאות. ניסיתי למנות כמה דגמים ראיתי.
ספרתי והתבלבלתי. שוב התחלתי. בכל קיר – וריאציה אחרת.
הנה קיר מפוסל. החומר כל כך מוחשי, כאילו הוא גוש אדמה, חומר העבודה של הקרמיקאי, שאפשר לעצב בו. אני משלה את עצמי שאם אגע החומר יענה לאצבעות שלי וישנה את צורתו.
ב-Plaza de Medina del Campo שסביבה יש כמה מבנים היסטוריים גדולים, השטיחים שעל הקירות נפגשים, מתחככים זה בזה ויוצרים קולאז'.
מוזיאון חי
בקרבת מקום נמצא המוזיאון לאמנות בת זמננו. רציתי להיכנס, אבל ביום שני המוזיאון סגור, ובכל מקרה הבנו שבשעות המעטות שיש לנו עדיף לחוות את הרחובות. הם הרי מוזיאון חי.
יש עוד מונומנטים בעיר, ואפילו מרשימים. נכנסנו אל הקתדרלה הענקית. הקשתות הגותיות בפנים בהחלט מרשימות ודי מעניין בפנים, אבל הרגשתי שהרחובות קוראים לי.
טירת אלקזאר
Plaza Mayor היא כיכר גדולה מוקפת בבניינים גבוהים. חיפשנו מקום לשבת לאכול סביב הכיכר, וחשבנו שכאן מסתיימות ההפתעות של סגוביה, ואז התברר שכל התיירים נוהרים לכיוון טירת אלקזאר (Alcázar).
קשה לתאר כמה שהמונומנט הזה עצום ומפתיע בדומיננטיות שלו במרחב. נאמר עליו ששימש השראה לטירת סינדלה של דיסני. זה לא פלא כשרואים את המגדלים והצריחים שלו, אף על פי ששמעתי את האמירה הזאת על לפחות עוד טירה אחת. הקירות הגבוהים נראים אדירים ממש.
בירור קצר העלה שהוא נבנה כמבצר ושורשיו עוד בתקופה הרומית, אבל מעט נשאר מהמבנה הראשון. בהמשך בנו אותו המוסלמים, ואחר כך הוא שימש כארמון לשליטים הנוצרים, מלכי קסטיליה. עם השנים הוא הוסב לצרכים שונים וביניהם בית כלא ואקדמיה צבאית. כיום הוא משמש כמוזיאון. אנחנו התרשמנו רק מבחוץ. כל ניסיון שלי לצלם את המכלול של המבנה מול אור השמש הבוהק של אחר הצהריים נכשל.
חזרנו אל סמטאות העיר. שוב "טפטים" על הקירות, מרפסות ואלמנטים שונים ברחוב שמנהלים שיחה ערה עם משטחי האורנמנטיקה.
שעון שמש נפלא שולח מחוג כמו שר חוץ, היוצא לדבר עם הנקודות שעל הקיר וכתמי החלונות.
תרבות שעוצבה ממפגש של עמים ודתות
לאחרונה רציתי להבין טוב יותר את מה שראיתי וחוויתי בסגוביה ופניתי לחוכמת ההמונים בקבוצת הפייסבוק טיולים בראש טוב. העליתי תמונות של כמה קירות מדברים בקבוצה וביקשתי שיסבירו לי מאיפה צמחה האסתטיקה הזאת.
אורנה צפריר ראובן, שהיא דר' לגיאוגרפיה ומדריכת טיולים לספרד (שאף התראיינה פעם ברואה עולם של מיכל בן ארי מנור), הסבירה שהמוסלמים יצרו אורנמנטיקה מרהיבה בתוך המבנים. הנוצרים אמנם גירשו את המוסלמים אבל הושפעו מתרבותם, אהבו את הערבסקות (המוטיבים והדוגמאות של האורנמנטיקה המוסלמית) ויצרו אותן על הקירות החיצוניים.
קישוטי המודחאר
נורית דגן שטיילה לא מעט בספרד וקוראת ספרדית תרמה עוד תובנות מעניינות על הקירות המדברים של סגוביה:
קישוטי הקיר של סגוביה הם סוגים שונים של סגרפיטו (מונח איטלקי המתייחס לציורי קיר הנעשים בטכניקה של חריטה בטיח הרטוב). בסגוביה ניתן לראות את הסגרפיטו הקטלני שמקורו בסגרפיטו האיטלקי, אבל בעיקר את האורנמנטיקה של המודחאר.
השם מודחאר מתייחס למוסלמים שנשארו בספרד לאחר גירוש רוב המוסלמים מספרד. הם שיתפו פעולה עם הנוצרים וככל הנראה התנצרו והמשיכו לקיים בסתר מנהגים מוסלמים. למעשה, הם הפכו לאנוסים מוסלמים. תרבות ספרד עוצבה מהמפגש בין מוסלמים, נוצרים ויהודים, שחיו ביניהם תחילה בשלום ונפרדו באיבה.
קישוט הקיר שבתמונה למעלה הוא דוגמה לסגרפיטו קטלני, כזה שחרוט בטיח, והקישוט שבתמונה למטה עשוי בטכניקה של המודחאר.
חידוש פני העיר
עוד מידע שלמדתי מנורית הוא שבמחצית השנייה של המאה ה-19 סגוביה היתה בשפל כלכלי וחזותה היתה ירודה. ב-1859 יצא צו המחייב לשחזר את הציורים העתיקים ולקשט את חזיתות הבתים כדי לשפר את מראה העיר.
במשך השנים חלה אבולוציה בציורים והם ספגו השפעות מקומיות. ניתן לראות אותם במקומות שונים בספרד אולם הם אפייניים במיוחד לסגוביה ולערים שבסביבתה.
מידע נוסף אפשר לקרוא בכמה אתרי אינטרנט בשפה הספרדית:
רגע לפני שהשלמנו את המעגל וחזרנו אל האקוודוקט הרומי ארך הרגליים, צילמתי קטע של קיר שבו נראה כאילו חשפו במכוון קטע משכבת הקישוט כדי להראות את אחד משלבי האבולוציה של הקיר.
בסגוביה בהחלט אפשר לדבר אל אבנים, ואם תעמדו מול קיר, יש סיכוי רב שהוא יענה לכם.
הכיוון שבו מונחות האבנים, השכבות של הדורות השונים, הגילוי והכיסוי, הדוגמאות הנהדרות של הערבסקות, הגוונים של הקירות – בכל אלה יש עושר רב כל כך.
קפיצה קטנה ממדריד
סגרנו את הסיבוב שלנו דרך סמטאות הרובע היהודי הצרות והשקטות. לא הספקנו לתת לו את המקום הראוי – לרובע היהודי. כשאבקר בעתיד במדריד, אני מתכננת להגיע לכאן ליום מלא של השלמות. אני יודעת שבמרחב של מדריד נחשבת טולדו לפנינת הכתר, ובטח גם בה אבקר. לספרד יש כנראה הרבה מה לומר ואני כבר מצפה לטיולים שאערוך בארץ הגדולה הזאת. בכל אופן, למי שמבקר במדריד כדאי לדעת שסגוביה קרובה וממש שווה להקדיש לה יום.
אנשים הולכים ברחוב עם הראש למעלה
התחלנו את ההיכרות שלנו עם סגוביה באקוודוקט הרומי וסיימנו בו. רגע לפני סיום בכל זאת מגיעות לו עוד כמה מילים:
הוא אמנם אינו מאסיבי כמו אחיו – Pont du Gard שבפרובנס, ואמת המים נישאת על גבי שתי קומות בלבד ולא שלוש כמו בפרובנס. אבל האקוודוקט ארוך מאוד והקומה הראשונה שלו גבוהה ובעלת רגליים דקיקות. הגזרה המינימליסטית הזאת מעוררת השתאות. איך הרומים תכננו, מדדו ובנו את האמה על גבי הרגליים החטובות בקו ישר כפלס – זו בעיני שאלת השאלות.
כשנבנתה מערכת הובלת המים של סגוביה במאה הראשונה לספירה היתה העיר קטנה בהרבה מאשר היום והיא ישבה אז על הגבעה. סגוביה המודרנית התפשטה הרבה מעבר לגבולות העיר העתיקה והתפתחה כלפי מטה. התוצאה היא שהאקוודוקט עובר מעל העיר החדשה של היום. מאוד מרשים לראות את המונומנט האדיר הזה מתנשא מעל לכיכר הומה מאנשים, שממנה מסתעפים רחובות לכל הכיוונים. זה בהחלט משהו שמעניק ייחוד לעיר.
אני רוצה להודות שוב לאורנה צפריר ראובן ולנורית דגן שעזרו לי מאוד.
מודה גם לכם – הקוראים שמלווים אותי, וסקרנית לשמוע מה הרשים אתכם בסגוביה, מכל מה שתיארתי במילים ובתמונות.
ציורי הקיר בבוואריה, חגיגות פולקלור צבעוניות, מסלולים בטבע ובעיר, אמנות ביפן, תקופת השלכת; על כל אלה ועוד אכתוב בחודשים הבאים. בואו תצטרפו לרשימת התפוצה ותהיו מעודכנים במייל.
זיוה בוקר טוב , עשית לי את הבוקר ,אוהבת אורנמנטיקה וצילומייך המגוונים עשו לי חשק לבקר שם , תודה.
תודה רבה, ידידה. ואת עשית לי את הערב 🙂
אני שמחה מאוד לשמוע.
זיוה, כמה יופי ועושר יש בפוסט שלך. הקירות מספרים על תרבויות (דתות) שעברו והשאירו חותם ואיך הן השפיעו אחת על השניה. מקסים ומעורר רצון לבקר בסגוביה. אני לא מכירה את ספרד אבל יש לי רושם שיש בה הרבה פנינים כאלה שנוצרו מדו-שיח בין התרבויות והדתות שחיו שם לפעמים בדו-קיום פורה ומעשיר ולפעמים באכזריות ודיכוי.
אני מאמינה שזה הסיפור של ספרד, וסקרנית לגלות באיזה אופן הוא בא לידי ביטוי בכל מקום. כיום זה מקור לגאווה. הרבעים היהודיים (ראיתי גם בג'ירונה או בחירונה כפי שאנחנו אומרים) משומרים מאוד יפה. בעבר זה היה אחרת, כידוע לנו. תודה, יפעת. שמחה שזה עבר.
נכנסתי לפוסט בלי שום ידע על המקום, ככל שקראתי וגילגלתי למטה גילית את התמונות והסתחררתי מהיופי של הקירות המדברים. חזיתות הבתים הלבושות בתחרות מגוונות, מרהיבות וקסומות. שמחתי להכיר ולטייל איתך בסגוביה היפה.
תודה, מיכל. אני שמחה שאת מטיילת אתי, ובדיעבד חושבת שמאוד תאהבי את הקירות בסגוביה בזכות העיסוק שלך. אם יצא לך לטייל בעתיד בספרד, אשמח מאוד לראות את לוחות ההשראה שתיצרי ואת הפוסטים שתכתבי בעקבות החוויה.
בהחלט מרשים, מאוד יפה תודה לך על השיתוף בטוחה שהבנת מאוד בטיול
הי מיכל. זה באמת היה טיול של הפתעות, בשונה מאוד למה שאני רגילה – הטיולים שאליהם אני יוצאת עם ידע מראש. תודה לך. אני שמחה שהגעת וראית.
זיוה הייתי מרותקת. פוסט עשיר ותמונות נפלאות. עושה חשק לטייל שם. תודה
תודה על המילים החמות, ריקי. נעים לשמוע.
זיוה,
את יודעת שתמונות כאלו מקפיצות לי את " השם אני רוצה להיות" (ככה זה עובד אצלי) .
לשאלתך – לפני הקירות המדברים והדיאלוג שלך עם השטיחים והתחרות שמאוד הרשימו אותי
תמונת הפתיחה, זוויות הצילום של האקוודוקט, עשו עלי את הרושם הראשוני, שכידוע מאוד חשוב(ואותו כנ"ל תמונת הסיום, כי אורח זוכר את הארוחה האחרונה )
מעבר לזה, ההסברים שלך תמיד עושים לי את זה 🙂
ועוד משהו, את מוכיחה את הטענה שלי משנים "כולנו מגרוש ספרד"
תודה
טובה,
בהחלט התוודעתי ל"איך זה עובד אצלך" ואני מאוד שמחה שהפעם זה עבד. ובקשר לגירוש ספרד, באמת יש כל כך הרבה קשרים שמתגלים כל הזמן, ומה שאת אומרת בהחלט ייתכן. תודה רבה לך 🙂