לכל אחד יש את נורמנדי שלו. יש אנשים שבשבילם נורמנדי זה מון סן מישל, המנזר הצומח מן הים כפירמידה, ואחרים רואים בדמיונם את ערוגות הפרחים הססגוניות שבגן היפהפה של קלוד מונה בג'יברני (Giverny).
מסלול התיירות בנורמנדי עובר בין אתרים מרתקים ומסעירים, כאלה שמסומנים ברשימות של "לראות פעם בחיים". בין ביתו של מונה בג'יברני ומונט סן מישל, שהם גם קצוות גאוגרפיים של המחוז הגדול, נמצאים הרבה אתרים הקשורים בזיכרון, הנצחה ומורשת קרב.
השטיח המפורסם של העיירה באיה (Bayeux tapestry) מתאר באמצעות רקמה על בד את ההשתלטות של ויליאם הכובש, דוכס נורמנדי, על ממלכת אנגליה. תככים פוליטיים, הכנות לקרב, שייט בים, ביזה של איכרים, סעודה דשנה לפני הקרב, גופות וגולגלות – הכל רקום בבד, פרט אחר פרט, כמו סיפור כיפה אדומה. את הסצנות הרקמות מלווה מדריך קולי בשפות שונות, ובכלל זה גם בעברית. אני התרגשתי.
ובקפיצת גדולה בזמן: לאורך 90 ק"מ מחוף נורמנדי נמצאים אתרי הנצחה, בתי קברות ומוזאונים המספרים על "הפלישה לנורמנדי" בשישי ליוני 1944. המונים עולים כיום לרגל אל האתרים האלה: קבוצות של תלמידי בתי ספר ותיירים וביניהם גם משפחות רבות. גם אנחנו ביקרנו בכמה אתרים לאורך חופי הפלישה. נדמה לי שמאז השביעי לאוקטובר הכל מתחלק ללפני ואחרי. בכל אופן, הביקור באתרים האלה בעיתוי של תקופת המלחמה אצלנו, היה בעבורי טעון ברבדים נוספים למרות שאירועי הפלישה היו דרמטיים לכשעצמם.







לדילוג בין תכני הפוסט
נורמנדי של האימפרסיוניסטים
יש גם נורמנדי אחרת, רכה יותר, זו של האימפרסיוניסטים שגילו אותה כבר בסוף המאה ה-19. הרכבת שהתפתחה אז הביאה אנשים אל חופי הים. כפרי חוף קטנים כמו טרוביל ודוביל התפתחו לעיירות נופש. האימפרסיוניסטים ציירו את מצוקי הים המחליפים את צבעם באור השמש, את הסירות ואת הגברות והאדונים המתהלכים בחוף.
קלוד מונה צייר גם את הקתדרלה של רואן באור היום המשתנה. אחר כך הוא התיישב בג'יברני וטיפח שם את ממלכת היופי שלו, הגנים שבהם צייר עד סוף ימיו. כאמור, ביתו של מונה וגניו מושכים אליהם היום המונים.
אין כמו לראות ציורים קרוב למקומות שבהם צוירו. זה מוסיף עוד ממד של סקרנות והתרגשות, ובנורמנדי יש הרבה הזדמנויות לראות את ציורי האימפרסיוניסטים. ראיתי תערוכה בנושא "האימפרסיוניסטים והים" במוזאון האימפרסיוניסטים בג'יברני. המוזאון חדש יחסית ולכן אין לו אוסף משלו אלא רק תערוכות מתחלפות. התערוכה היתה מצוינת כי יצרה קשר באופן פשוט ומובן בין ההיסטוריה לאמנות. לעתים התערוכות במוזאון אינן של האימפרסיוניסטים אך הן תמיד מתקשרות אליהם באופן כלשהו.
בהמשך הטיול ביקרנו במוזאון לאמנות יפה ברואן. יש שם אוסף אימפרסיוניזם גדול מאוד. הביקור ברואן היה בסוף הטיול והיה בו הממד המרגש של "כאן היינו".
ניתן לפגוש את האימפרסיוניסטים גם במוזאון לאמנות יפה בלה האבר ובמוזאון בודן בהונפלור.
הקיץ נפתחה תערוכה המוקדשת לאימפרסיוניסטים במוזאון תל אביב, לרגל 150 שנה לתערוכת האימפרסיוניסטים הראשונה שהתקיימה בפריז. טרם ביקרתי בה, אבל שמעתי הרבה טובות.




נורמנדי של הצייר דיוויד הוקני
אני נמשכתי גם אל נורמנדי של הצייר דיוויד הוקני ובה הבתים המפוספסים עם קורות העץ העתיקות והטבע הרך שהדרמות הגדולות המתרחשות בו הן ענף שנשבר בסערה, פלג מים בין כרי הדשא או עצי פרי הפורחים באביב. אצל הוקני אין מלחמה ואין פלישה. יש רק יופי.
דיוויד הוקני, הצייר הבריטי הנודע, הגיע לנורמנדי ב-2019 וצייר במשך שנה את נופיה שהודפסו ליצירת אמנות ארוכה כמו השטיח של באיה. גם הים של האימפרסיוניסטים נעדר מציוריו. הוקני מתאר את הקנטריסייד היבשתי העשיר בבתי חווה העוברים בירושה מדור לדור ואת אינסוף הירוק.
את "שנה בנורמנדי" ראיתי באביב 2022 באנגליה בעת ביקור בסולט מיל שליד כפר הולדתו של הוקני – ברדפורד. נופי נורמנדי האלה שנשקפו מרצועת הציור הארוכה שבו את לבי, וכשתכננתי את הטיול שלנו בנורמנדי חיפשתי את המראות האלה של הפסטורליה הפשוטה. מצאתי אותם בשפע באזור בנורמנדי שנקרא Pays de Auge. הם נמצאים לא רק שם אבל נדמה לי ששם יש איזו תמצית. נורמנדי שלי היא במידה רבה אזור איוג', ולכן בחרתי להקדיש את הפוסט הזה בעיקר לו.


Pays de Auge
זהו אזור גדול בנורמנדי המשתרע מרצועת החוף שבין הונפלור (Honfleur) לקבורג (Cabourg) ואל פנים השטח עד עומק של כ-75 ק"מ. המרחב הגדול הזה שופע בכפרים יפים, אחוזות, מרחבי שדות, גבעות וגאיות, חוות חקלאיות והרבה מורשת.
לצרפתים יש הרבה סיווגים ותווי תקן לתיירות ולגסטרונומיה, והאזור הזה מסווג כ"אזור של אמנות והיסטוריה". זהו גם האזור הגסטרונומי שבו מייצרים סידר מתפוחים וגבינות מפורסמות הנקראות על שם היישובים שבהם מייצרים אותן. מי לא מכיר את גבינת קממבר (Camembert)? אם אתם חובבי גבינות תמצאו בנורמנדי גם את Livarot ו- Pont l'Eveque.
האזור משתרע על פני חלקים נרחבים ממחוזות המשנה של נורמנדי: Calvados ו-Eure וחלק קטן גם ממחוז Orne. להיכרות עם מחוזות המשנה אין הרבה חשיבות בעבורנו אבל למתכנני הטיולים העצמאיים כדאי להכיר אותם לצורך חיפוש המידע.
הבסיס שלנו באזור
באזור הזה לנו ארבעה לילות בבית כפרי מסורתי עם קורות עץ שנמצא כשבעה ק"מ דרומית לעיירה Pont Audemer. בעלת הבית מתגוררת בו בעצמה. זהו הנכס שקנתה לפרק ב' של חייה. החדר שלנו היה מרווח ומעוצב ביד אוהבת סגנון כפרי. את ארוחת הבוקר קיבלנו במטבח של המארחת באווירה ביתית מאוד, ובזמן שסחטה את מיץ התפוזים והגישה את סלסלת הלחם והקרואסון התברר שיש לה חברים בישראל והיא ביקרה בארצנו כמה פעמים.
באחד הבקרים יצאתי להליכה כדי להכיר את הסביבה. הצצתי לחצרות דרך הגדרות החיות וראיתי חוות חקלאיות פעילות. בכולן יש בית עם פסים (כך אני קוראת לקורות העץ העתיקות) ובחזית – מדשאה ענקית.
מקום הלינה שבחרנו אינו מושלם. הוא פשוט. לארוחת הערב יש לנסוע. לאיש שלי חסרה טלוויזיה. הוא רצה לראות את הטור דה פראנס שהתחיל בדיוק בימים שבהם שהינו במקום. אבל המקום פסטורלי כל כך שאפשר להשתגע, ומה כבר צריך זוג פרט למיטה נוחה, מקלחת טובה, אירוח נעים ומקום שעושה שיר בלב? אפשר להתרשם ולהזמין מקום ישירות מהאתר של הבית עצמו או דרך בוקינג ואייר בנב. אנחנו הזמנו חדר לשניים. ארוחת הבוקר היא בתשלום נפרד. יש במקום גם דירה.

Les Jardins du Pays d'Auge
שני יזמים קנו במאה הקודמת חווה חקלאית שננטשה והחלו לפתח בשטחה גנים תוך שילוב של בתי החווה המסורתיים כאלמנט בגנים. במקום יש מספר רב של גני נושא שחלקם לוקחים אותנו אל עולם הדמיון: גן השמש, גן הירח, גן האהבה, גן הריחות ועוד. הגן מתוכנן כך שההליכה בו תהיה מוכתבת במסלול כפי שאדריכלי הגן רוצים שנגלה אותו. ובאמת, תוך כדי ההליכה מתגלות ההפתעות. כל פינה בגן שונה מקודמתה. הגנים היפהפים נמצאים ממש ליד הכפר קמברמר (Cambremer) שבלב דרך הסידר.



חוות הסידר – Manoir de Grandouet
החווה מנור גרנדואה נמצאת במיקום יפהפה במרחק כמה ק"מ מהכפר קמברמר (Cambremer). מייצרים בה, כמו גם בחוות האחרות, מגוון של משקאות, כולם על בסיס של מיץ תפוחים:
הסידר הוא משקה אלכוהולי רך עם מעט אחוזי אלכוהול.
משקה הקלוואדוס הוא מעין ברנדי תפוחים עם אחוזי אלכוהול גבוהים המיושן בחביות.
הפומו הוא קלוואדוס מהול במיץ תפוחים.
האירוח בחווה כולל צפיה בסרט באורך כרבע שעה וטעימות מהמשקאות השונים. האמת היא שרק מהמידע הסתחרר לי הראש, ובמיוחד כשבעלת הבית הגישה לנו טעימות של סידר יבש וחצי יבש. כבר לא זכרתי מה טעמתי ומה זה מה. את השיעור האמתי קיבלתי למחרת כשהזמנתי בטעות במסעדה משקה פומו במקום ג'וס דה פומו. ראשי נהיה סחרחר והבנתי ששתיינית רצינית כבר לא אהיה בגלגול הזה..
יש מידע רב באתר האינטרנט של דרך הסידר ובכלל זה מידע על חוות שמארחות. תבחרו חווה שמתאימה לציפיותיכם ופתוחה ביום שמתאים לכם.


Château de Crèvecœur
באזור איוג' יש הרבה בתי אצולה עתיקים ואחוזות היסטוריות. בחלקן יש גם גנים מטופחים. הבחירה שלי נפלה בסופו של דבר על פיסת ההיסטוריה של שאטו דה קרווקור השונה מכולם. השאטו הזה הוא למעשה חווה פאודלית עתיקה שהשתמרה ובה מבנים מהמאה ה-12 עד המאה ה-15. במקום יש בית אחוזה לא גדול, מוגבה מעט מהסביבה ומוקף בחפיר. שם התגורר האדון.
במפלס התחתון של השטח נמצאת החווה שגם היא היתה מוקפת בחומה, ובה נמצאים המבנים החקלאים והבית של האיכרים. הכנסייה נמצאת במפלס התחתון אך קרוב לבית האחוזה ונראה ששימשה את כולם.
היה לי מעניין לראות שיש הבדל של דרגה אחת בסה"כ בין מעמדם של האיכרים למעמדו של האדון שלהם. בעוד שהם ישנו במיטה פשוטה ואכלו תפוחי אדמה, ביצים ונקניקיות, הוא ישן במיטה נאה יותר, שתה יין מכד נאה ואכל טלה רך ביומו. גם הוא היה בסך הכל חוליה בהיררכיה. בטח היה אביר שחזר מהקרב וקיבל שטח. בחדרו הלא גדול היתה גם מכתבה, מה שמלמד שידע קרוא וכתוב או ששיחק אותה בכתיבת מכתבים וזכרונות. יש במקום ראיונות בסרטי וידאו, כמובן בצרפתית. בכניסה מקבלים ברושור באנגלית.
במקום יש לא מעט פינות אינטראקטיביות ומשחקים "כמו פעם" המיועדים לביקורים של משפחות. הייתי בטוחה שיום שבת יהיה הומה אך היו שם מעט מאוד אנשים. שעותיו היפות של המקום הן כנראה בתאריכים מסוימים בשנה שבהם מתקיימים פסטיבלי ימי ביניים, ימי סדנאות ואירועים שונים. אם אתם עם ילדים, כדאי לבדוק את תכנית הפעילות.



כפרים יפים ועיירות באזור Pays de Auge
אחדים מהכפרים באזור מאוד יפים אך חשוב להבין שהבילוי בהם מוגבל. הם אינם מהווים מוקד לבילוי כמו כפרים באלזס או בפרובנס. ברובם יש רחוב אחד פוטוגני ולא הרבה יותר מזה. במפורסמים הנמנים עם רשימת "היפים בצרפת" יש גם כמה חנויות יפות. בעיני שווה לתזמן הגעה לכפרים האלה לשעה קלה של ישיבה בבית קפה או למסעדה בצהרים/ערב.
Beuvron en Auge
הכפר נמנה עם רשימת היפים בצרפת והוא אכן בונבוניירה. יש בו כמה חנויות יפות ובתי קפה. בכניסה, ליד משרד התיירות, יש מתחם לבעלי מלאכה וביניהם גם שוקולטיר. אבל ביום שבת סגרירי מאוד של סוף יוני המתחם היה סגור ומסוגר.
Beaumont en Auge
אינו נמנה עם הרשימה המפורסמת אבל מי שמטייל הרבה בצרפת כבר יודע שלא כל הכפרים היפים חברים באגודה הנ"ל. הכפר שמור מאוד ומרשים. הוא יושב במקום גבוה ויש ממנו תצפית על הגבעות סביב ועל הנוף הירוק. במרכזו יש בית קפה/מסעדה.
כמו בוורון מדובר ברחוב וחצי ואין הרבה מה לעשות במקום פרט לסיבוב קצר או לתזמון הגעה לזמן ארוחה במסעדה. שימו לב שהוא קרוב לאוטוסטרדה A13 והוא עשוי לשמש להפוגה כשנוסעים בה ומחפשים תחנת התרעננות.
כפרים נוספים
קראתי שלאחרונה התווסף גם הכפר Blangy-le-Château לרשימת "היפים בצרפת", אבל לא יצא לנו לבקר בו. אם תטיילו באזור אולי יצא לכם לבקר ב-Le Bec-Hellouin המוכר כאחד "היפים בצרפת". קראתי טובות גם על הכפר קורמל (Cormeilles). קורמל הוא כפר גדול יחסית ויש בו כמה מסעדות.
זו ההזדמנות להזכיר גם כפרים שמחוץ לאזור איוג'. בסוף הטיול בילינו שעה של עונג במסעדה בכיכר היפהפייה של הכפר Lyons la Foret. גם שם אין הרבה מה לעשות אבל הכיכר המרכזית נהדרת, והכפר מטופח מאוד. בימי חמישי יש שוק בכיכר המרכזית ואז בוודאי המקום הומה וכדאי להזמין מראש את מקומכם במסעדה.
אם יש זמן, בדרך אל פריז וממנה שווה לבקר גם בכפר Gerberoy שנמצא במחוז פיקרדי קצת מחוץ לנורמנדי. הכפר הזה מתאפיין בפריחה פרועה ממש בחזיתות הבתים. זהו כפר שהוא ממש כמו גן פורח. יש בו גן מפורסם שאותו פיתח הצייר הנרי סידונר. הגן סגור בימי רביעי, בדיוק בעיתוי שבו ביקרנו בכפר, אבל עצירה בבית התה/מסעדה Le Jardin des If (שירות שונה לאורך שעות היום) גילתה גן היסטורי נוסף. הכניסה בתשלום. הגן חביב. כאמור, הכפר הזה כולו הוא גן פורח.





Pont Audemer
פונט אודומר היא עיירה. היות שהתגוררנו קרוב אליה היא היתה "עיירת הבית" שלנו. יצא לנו לעבור בה כמה פעמים ולהיכנס אליה לארוחות ערב. בעיירה יש הרבה בתים היסטוריים וכמה תעלות מים. הנהר Risle עובר בשוליה. פונט אודומר חיננית אך היא אינה יעד חובה. קיסמה בפשטותה. המרכז שלה תוסס. יש בה כמה פינות שהן פנינה, למשל הבית הקטן עם קורות העץ הצמוד לכנסייה. בבית יש מסעדה בשם La Garqouille שמגישה קרפים ומנות של דגים או בשר בתוך טפיחה של בצק עלים. זה נראה משונה אבל הפטנט התגלה כמעניין וטעים, ואנו בהחלט ממליצים.
אם אתם באזור עם ילדים, אולי תרצו להכיר את העיירה באמצעות שייט בקייק בתעלות העיר או בנהר בקרבת העיירה.
שימו לב אל העיירה Pont l'Eveque. גם היא עשויה להיות מעין "עיירת בית" חביבה כמו שפון אודומר היתה בעבורנו.


שדות עד קצה האופק
אי אפשר לספר על המרחב הכפרי של נורמנדי בלי לתת כבוד למרחב החקלאי. אז מה פגשנו בנורמנדי?
שדות חיטה שפוכים הרחק מעוטרים בפריחת פרגים בשוליהם.
שדות פשתן כחלחלים המיועדים לתעשיית הטקסטיל. אם יש לכן שמלת פשתן בארון, יתכן שהיא החלה את דרכה בנורמנדי. השדות פורחים בדרך כלל, בתלות במזג האוויר, בין סוף יוני לתחילת יולי. זכינו לראות שדות בפריחה ושדות רבים רגע לפני הפריחה. זאת היתה הפתעה ממש נחמדה.
בשיטוט הבוקר ראיתי גם שדה ירק אבל לא זיהיתי איזה בדיוק.
וכמובן פוגשים בנורמנדי פרות הרובצות באחו. מטעי התפוחים מסתתרים משום מה מאחורי גדרות חיות גבוהות. זה היה קצת כמו משחק מחבואים לחפש אותם. מרחבי השדות הם אחד הדברים שכנראה אזכור מנורמנדי.


חוף הפרחים – Côte Fleurie
כך מכונה רצועת החוף שבין הונפלור הסמוכה לשפך נהר הסן לבין Merville-Franceville-Plage הסמוכה לשפך הנהר Orne. היא נחשבת לחלק מ-Pays de Auge אבל מגיע לה תשומת לב משלה, ולמען האמת היא מפורסמת יותר מכל היעדים שתיארתי עד כה. זוהי רצועת החוף שאליה נהרו הפריזאים עם בוא הרכבת במאה ה-19, וכאן התפתחו עיירות הנופש עם הווילות המלבבות למראה. את החופים של העיירות האלה האימפרסיוניסטים הרבו לצייר.
דיב סור מר – Dives sur Mer
עיירת חוף קטנה היושבת בגדת הנהר דיב (Dives) סמוך לשפך שלו. דיב היא תמונת המראה של קבורג (Cabourg) היושבת ממול בגדה הנגדית של הנהר. דיב היא עיירה מאוד עתיקה ומוכרת כבסיס שממנו יצא לפני קרוב לאלף שנים ויליאם הכובש לאנגליה. כאן הוא בנה את צי ספינותיו ומכאן יצא אל תעלת למאנש בדרכו לאנגליה.
בעיירה יש שוק מקורה – Les Halles – שיסודותיו מתוארכים לתחילת המאה ה-15. במשך השנים חלו בו התאמות אבל הוא שומר על אופיו המקומי המסורתי.
בימי שבת מתקיים בעיירה שוק המתפרס מעבר למבנה המקורה אל הרחובות הסמוכים ומגיע עד ל"כפר האמנות של ויליאם הכובש" (Village d'Art Guillaume-le-Conquérant). בשוק יש דוכני מזון מגוונים, בגדים ואקססוריז כיאה לשוק צרפתי ראוי לשמו.
כפר האמנות הוא מקבץ של בתים בני מאות שנים הבנויים סביב שתי חצרות. בחזיתות הבתים מגולפים שעון שמש ופסלים המתארים את ג'ורג' והדרקון, ויליאם הכובש ולואי ה-14. בחצר נמצאים פסלי השליחים של ישו. בחללים של הבתים העתיקים האלה יש כיום חנויות עם מוצרים יפים וחנויות סטודיו של אמנים.
ברחובות העיירה יש ערבוביה נעימה לעין של בתים עתיקים, וילות מתקופת הבל אפוק כמו בעיירות אחרות בחוף הפרחים ובתים בני זמננו. נהנינו מאוד מבוקר של יום שבת בעיירה החביבה הזאת.


דוביל – Deauville
דוביל היתה בעבורי הפתעה. חשבתי מה כבר יכול להיות בעיירת נופש עם וילות נובורישיות ופסאדה של עושר. אבל אחרי כחצי יום בעיירה נאלצתי להודות בטעות המרה. העיירה התפתחה במהלך המאה ה-19 מכפר דייגים קטן, ובשנות הפריחה אכן נבנו בה וילות ומלונות פאר. אך הם נבנו בסגנון האזור ונוצר שם איזה בל אפוק ייחודי מקומי ומלא בקסם. מזל שלא ויתרתי.
בתחילת המאה העשרים נבנה שוק מקורה בחלקו. המבנה חכם מאוד, עשוי בקפידה בסגנון האזור ונותן מענה מושלם לשוק. הוא מגן מפני מזג האוויר אך אינו מנותק מהרחוב.
הנמל של דוביל יושב בגדת הנהר, קרוב לשפך שלו. בגדת הנהר שממול נראים בתיה של העיירה התאומה טרוביל פרושים על המדרון. המרחק מהנמל לשוק קצר. הופתענו לגלות את תמונות החטופים בחזית של השוק ולידן זר טרי של חזנטמות צהובות. בדוביל יש קהילה יהודית ואנשים מהקהילה שומרים בקפידה על הפינה הזאת.
אחרי בילוי באחד מבתי הקפה הסמוכים לשוק המשכנו אל חוף הים. בדרך עברנו ברחבת בית העירייה. מזג האוויר היה קודר, השמשיות הצבעוניות בחוף היו סגורות. אנשים עברו בטיילת אך החוף עצמו היה ללא המולה של מתרחצים. ולמרות זאת הוא היה מקסים. טיילת דק עץ שבה הלכנו מלווה את מלתחות החוף שאליהן הוצמדו שמות כל הסלברטאים שביקרו במקום. ללא ספק לעיירה יש ניחוח הוליוודי.



הונפלור – Honfleur
הונפלור היא עיירה עתיקה הידועה כפנינה של חוף הפרחים. הלב של העיירה הוא הנמל העתיק הבנוי בצורת האות ח' ומוקף בבתים גבוהים מהמאות ה-16 עד ה-18 שרבים מהם עם חזיתות של צפחה שחורה. הקומה הראשונה ברוב הבתים האלה משמשת כיום כמסעדה, והמבקרים רק צריכים לבחור בין המסעדות הרבות בנמל, לשבת וליהנות מהאווירה. הקסם נמצא ברחובות סביב הנמל העתיק וברחבה של כנסיית סט קתרין המרשימה הבנויה מעץ.
בהנפלור בילינו במחצית השנייה של היום, אחרי הביקור בדוביל. אולי היה עדיף לבחור בעיתוי אחר, מכבד יותר. איכשהו משהו פחות עבד לי שם. הונפלור יפה אבל אני לא חשתי התרגשות או עניין כפי שמצאתי במקומות אחרים. אולי זה מפני שהציפיות היו גבוהות. אולי חסר לי אלמנט ההפתעה שחשתי בדוביל ובדיב סור מר. ובכלל, הגעתי למסקנה שכדי ליהנות מכל המקומות דרוש זמן נינוח שלרוב חסר לנו במסלולי הטיולים הסטנדרטיים. אולי ארוחת ערב בנמל, אחרי שהמוני התיירים כבר מתקפלים, זהו זמן טוב.
הצייר האימפרסיוניסט אז'ן בודן הוא יליד העיירה, ובהנפלור יש מוזאון המוקדש לו. היות שראינו לא מעט אימפרסיוניזם בטיול הזה, ובכלל זה גם לא מעט ציורים של בודן, ויתרנו. אבל כדאי לדעת שזו בהחלט הזדמנות. אז'ן בודן הוא צייר נפלא.
בהונפלור יש חממת פרפרים קטנה וגלגל ענק. קרוב לחוף הים יש גן ובו פסלים של אישים מפורסמים. הוא נקרא: Jardin des Personnalités. אחרי שביקרנו כבר בכמה גנים בטיול ויתרנו עליו, אבל כדאי לדעת שניתן להעביר בעיר וסביבתה לא מעט זמן, בעיקר כשמבקרים עם ילדים.



נורמנדיזם
הצייר דיוויד הוקני לא שב לאנגליה אחרי שנה בנורמנדי, אף על פי שגם אנגליה מצטיינת בנוף ירוק, שליו ונהדר. הוקני מתגורר כיום בכפרון קטן ליד הכפר המפורסם Beuvron en Auge. הקיץ (2024) מתקיימת במוזאון לאמנות יפה ברואן תערוכתו "נורמנדיזם". ברואן העברנו יום נהדר ואני רוצה לספר עליה בפוסט נפרד, אבל היות שגם אני לקיתי קצת בנורמנדיזם, אין מתאים מלסיים את הפוסט הזה בתערוכה של הוקני.
התערוכה הפתיעה אותי מפני שהיא שונה מאוד מאותה פסטורליה של "שנה בנורמנדי", אף על פי שהיא שומרת על נאמנות לאותם נופים. יש שם גם כמה מאלה וביניהם ציור אחד של ג'יברני, אבל שתי סדרות הציורים הגדולות בתערוכה מייצגות עולמות מעט אחרים.
חלל שלם במוזאון מוקדש לדיוקנאות שצייר בשנים האחרונות. מי שמכיר את הוקני מהעבר יודע עד כמה הוא מצטיין בתיאור בני אדם, ובמיוחד בלהעביר משהו מהאופי שלהם אל משטח הציור.
בחלל הגדול ביותר בתערוכה מוצגים נופי נורמנדי בשעות הלילה. החדר הזה חשוך. הקירות נצבעו לכבוד התערוכה בשחור, והציורים מוארים בתאורה עדינה. במרכז החדר ניצב ספסל, וכשישבתי עליו והסתכלתי סביב הרגשתי שאני שומעת את קולות הלילה.


לקריאה נוספת על נורמנדי
אני מקווה להביא לאוויר העולם פוסטים נוספים על האזור, אך ניתן להתרשם גם מדברים שכתבו בלוגריות אחרות.
נורמנדי מתוך הבלוג חמושה בעדשה של ניני אטלס
נורמנדי – המשך, ניני אטלס
עוד על נורמנדי, ניני אטלס
מון סן מישל ועוד, ניני אטלס
נורמנדי ובריטני, מתוך הבלוג של אסתי גרשוני בלמטייל
זריחה במון סן מישל, מתוך הבלוג "המצלמה מוסיפה 5 קילו" של עפר קידר
Facebook Comments