פינת צרפת איטליה

אשליות, אשליות רבות

בשירו של נסים סירוסי הן רובן אינן מתקיימות, אך בפינה הזאת על פני הגלובס, במפגש שבין שתי הענקיות, צרפת ואיטליה, הן מתקיימות ביג טיים. האשליות האלה מתקיימות במקומות שונים ומפתיעים. בפוסט הזה אני מספרת על ציורי האשליה הייחודיים לאזור ועל עוד כמה פנינים, פינות ורעיונות לטיולים לאורך הגבול בין שתי המדינות.

מה בפוסט

אשליות בריביירה הצרפתית

כיכר גריבלדי בניס – Place Garubaldi

כיכר גריבלדי היא אחת המרשימות והמרכזיות בניס. הכיכר מוקפת בבתים שחזיתותיהם צבועות בצהוב. אם נדמה את העיר העתיקה של ניס למשולש, כיכר גריבלדי נמצאת בקודקוד הצפוני שלה, אך בשונה מהכיכרות האינטימיות בלב העיר העתיקה, זוהי כיכר רחבת ידיים. שני קווי החשמלית החשובים בעיר עוברים בה, קו מס אחד מעל פני האדמה וקו שתיים מתחתיה.

בית הקפה המפורסם ביותר בכיכר הוא Le Cafe de Turin כשמה של העיר טורינו, והפסל בכיכר הוא של הגיבור האיטלקי גריבלדי המזוהה כאחת הדמויות המובילות בתהליך איחודה של איטליה במאה ה-19. זהו ממש מאחז איטלקי בלב ניס.

הונאה מושלמת

אנשים רבים שחולפים בכיכר גריבלדי בניס אינם שמים לב שכל עיטורי החלונות סביב הכיכר הגדולה והאלגנטית הם פייק מוחלט. הם אינם מגולפים אלא מצוירים. זוהי הכיכר הגדולה ביותר באירופה המכוסה בעיטורים כאלה שמהותם היא אשליה. אני מתקשה להבין איך מתחזקים את ההונאה הזאת. הרי צבע מתקלף לעתים וצריך לתחזק. בכל אופן, זו אשליה קסומה בעיני בשלמות ובטוטליות שלה.

לא רק בניס

ציורי אשליה שכאלה ניתן למצוא מניס ומזרחה. ראיתי אחד במנטון. כשזיהיתי את האשליה התלהבתי וצילמתי, אבל האשליה כל כך מושלמת שאני כבר לא בטוחה אם מה שרואים בתמונה הוא חלק מהארכיטקטורה או ציור אשליה. גם בניס עצמה יש עוד כמה, למשל בחזית המקסימה והחושנית של מוזאון מטיס. יש גם לאורך טיילת האנגלים, וכן גם בעיירה Villefranche sur Mer.

Trompe l'Oeil

ציורי האשליה האלה התפתחו מן המסורת של הציור האיטלקי. ברנסאנס ובברוק האיטלקי היו מציירים תקרות שבהן העין רואה אשליה של שמיים בעלי עומק אינסופי. היו מציירים גם ציורים גדולי מידות עם אלמנטים של ארכיטקטורה שנראים מוחשיים ממש כמו במציאות. הצרפתים העניקו לז'אנר את השם: Trompe l'Oeil (מבטאים "טרומפ לוי"), שפירושו הונאה של העין או להערים על העין.

הכיכר התאומה

ניס והאזור עברו מיד ליד לאורך ההיסטוריה, ובמאות ה-18 וה-19 היו חלק מממלכת סרדיניה עד לאיחודה של איטליה ב-1860. לממלכה הזאת היו חבלי ארץ נרחבים גם ביבשת. באותה שנה נאלצה ממלכת איטליה ההולכת ומתגבשת לוותר על סבויה (אזור באלפים) ורצועת החוף של ניס לטובת צרפת בתמורה לתמיכתה של זו באיחודה של איטליה. צרפת זכתה באזור היפה אך החותם האיטלקי על ניס, מנטון וכל מה שביניהן, נותר בעינו.

בירתה של ממלכת סרדיניה ההיסטורית היתה טורינו. כיכר גריבלדי דומה מאוד לכיכר סן קרלו שבמרכז טורינו, ועיטורי החלונות המזויפים בכיכר גריבלדי בניס דומים לעיטורי החלונות בכיכר סן קרלו בטורינו. גריבלדי, הגיבור הלאומי האיטלקי, הוא יליד ניס ודמותו המפוסלת ניצבת בחלק הדרומי של הכיכר. הכיכר נבנתה בשנת 1773 עוד בטרם נולד גריבלדי, והיא נקראה תחילה "כיכר נפולאון". במאה ה-19 הוחלף שמה לכיכר גריבלדי.

לקריאה נוספת, כיכר גריבלדי – פיסה קטנה של איטליה

אשליות בעיירה ההררית

העיירה טונד – Tende

ביום חורף שמשי יצאתי לטיול ב"רכבת הפלאות" – Train des Merveilles – היוצאת מניס אל העיירה ההררית הקטנה טונד (Tende) הסמוכה לגבול איטליה. מסלולה של הרכבת הוא חלק מהציר אשר מחבר את ניס לטורינו. טונד עצמה היא חלק מהפארק הלאומי מרקנטור שפסגתו הגבוהה מגיעה לגובה למעלה מ-3000 מ' והוא נחשב לאחד הפארקים האלפיניים הפראיים והמעניינים, בהיותו בעל השפעות ים תיכוניות.

הרכבת מטפסת במשך למעלה משעתיים אלף מ' בגובה, דרך המון מנהרות, אל העיירה. כשהרכבת מגיחה ממנהרה נגלה נוף ההרים המרשים ומהר מאוד שוב נעלם כשהרכבת נבלעת במנהרה חשוכה אחרת. זה די מתסכל ובכל זאת אפשר ליהנות מפעם לפעם מהנוף הדרמטי.

טונד הצטרפה אל צרפת רק ב-1947. אחרי המפלה של איטליה בסוף מלחמת העולם השנייה נערכו כמה תיקוני גבול. תושבי טונד והכפר השכן לה בריג בחרו במשאל עם להיות חלק מצרפת.

באמצע פברואר מצאתי את העיירה ההררית הזאת אפרורית מאוד וישנה שנת חורף עמוקה. הסמטאות השקטות הפילו עלי דכדוך, וכבר החלטתי להסתלק בהקדם עוד לפני יציאת הרכבת החוזרת לניס בשעת צהרים מאוחרת. חשבתי לנצל את האוטובוס הנוסע לסוספל ומשם להמשיך הלאה. אבל עד שהאוטובוס הגיע כבר נשביתי בקסם של סבך הסמטאות, המעברים המקורים והמדרגות הרבות.

כמו פטה מורגנה במדבר

ופתאום, מתוך הסמטאות האפורות וגגות הצפחה האפורים צצה כנסייה בעלת חזית צבעונית מאוד. דלת הכניסה מעוטרת במעין מסגרת העשויה מאבן ירוקה המצויה בעמק הנהר רויה, ובאבן משובצים דמויותיהם של שנים עשר השליחים. אך יתר האלמנטים הארכיטקטונים שסביבה מצוירים, כולל חלון הרוזטה.

הכנסייה נקראת Collegiate Church Notre-Dame de l'Assomption והיא יצירת מופת של סוף המאה ה-15 ותחילת המאה ה-16. הניגוד שבין הרקע המונוכרומטי של בתי העיירה לססגוניות של הכנסייה הופך אותה לבלתי נשכחת.

טונד – מרכז פעילות אזורי

יש בטונד ובאזור עוד מה לראות, בעיקר אם אתם אוהבים טרקים בהרים, פעילויות אאוטדור וציורים פרהיסטוריים. אם אינכם מיטיבי לכת תוכלו להגיע אל הנופים ואל הציורים הפרהיסטוריים באמצעות סיור מודרך ברכב שטח.

אפשר לראות דוגמאות של הציורים הפרהיסטוריים (וליתר דיוק חרוטות סלע) גם במוזאון החדיש שבעיירה. הטקסטים במוזאון הם בצרפתית בלבד אבל הכניסה בחינם ושווה להתרשם. "רכבת הפלאות" הנוסעת לטונד נקראת על שם עמק הפלאות שבו נמצאו חרוטות הסלע המופלאות.

בדרך חזרה לתחנת הרכבת ראיתי פתאום אישה מבוגרת, כפופה מאוד, יורדת בקושי במדרגות התלולות, נאחזת במעקה, וחשבתי: איך יתכן שבצרפת הגדולה והמפותחת, בעיירה הקטנה בהרים, במרחק שעתיים וקצת מהריביירה הנוצצת, חיים אנשים מבוגרים בסמטאות תלולות שאין אפשרות להכניס אליהן רכב, לא קלנועית ואף לא הליכון. לעומת זאת, יש בטונד כנסייה עם חזית ברוק מפוארת המשלבת ציור "טרומפ לוי" שאומרת כולה ססגוניות וצבע, ויש מוזאון חדיש יפהפה עם אוצרות מימים רחוקים.

רכבת הפלאות

סיור מודרך ברכב שטח (חברה אחת מיני כמה שפועלות באזור)

מוזאון הפלאות – המוזאון לפרהיסטוריה בעיירה טונד

פארק לאומי מרקנטור

כנסיית נוטרדם דה ל'אסומפשן

פנינת טבע ועיירה איטלקית נטולת אשליות

הנהר רויה

הנהר רויה (Roya) נובע בקרבת מעבר ההרים Col de Tende הסמוך לעיירה טונד וזורם לאורך 59 ק"מ לים התיכון. הוא סולל את דרכו עמוק בין ההרים. בקרבתו ובקרבת יובליו חיים אנשים בכמה כפרים עתיקים וגם עיירה אחת – Breil sur Roya. כדאי לדעת שמבריי סור רויה אפשר לצאת אל חוויות רפטינג, קניונינג וכל סוגי פעילויות המים. רכבת הפלאות, זו שהביאה אותי לטונד, נוסעת למעשה בעמק הנהר ועוצרת גם בבריי סור רויה.

כעשרים ק"מ לפני הים התיכון הנהר חוצה את הגבול ונשפך לים בשטח איטליה, בעיירה ונטימיליה (Ventimiglia). השפך הרחב המהווה מרחב מחיה להרבה עופות מים, מפריד בין ונטימיליה החדשה לעתיקה. העיר העתיקה יושבת על גבעה. המבט עליה מהגדה שממול, על רקע הנהר והברבורים הלבנים המעטרים אותו, מאוד יפה.

רפטינג בנהר רויה (חברה אחת מכמה שפועלות בעיירה בריי סור רויה ובסביבה)

ונטימיליה – Ventimiglia

כשנכנסים בשערי העיר העתיקה האווירה הפסטורלית משתנה. הבתים בצדי הרחוב גבוהים, חלקם נסמכים על מדרון ההר. חלקם צבועים בצבעים החמים שאפייניים לרחוב האיטלקי המזוהה כל כך בכל מקום ברחבי ארץ המגף. אבל כאן הצבעים עייפים מאוד ואינם מזכירים את הרחובות הרעננים הצבועים בצבע עז במנטון הסמוכה או בניס. רוב הבתים חשופים, אפרוריים מאוד. האווירה מזכירה במקצת את זו שבסמטאות העיירה טונד, אלא שכאן נראתה יותר כביסה מתנפנפת ואשליות אין כאן.

כמו בטונד, חשבתי רגע להסתלק, אבל יש בוונטימיליה גם משהו אנושי מאוד. כשמתמסרים אליה מגלים פינות שיופיין בפשטותן. ברחובות הצרים עולה ריח תבשילים מהחלונות. חיים כאן אנשים שלא קונים מהמוכן. טיפסנו ברחובות מהנהר ועד לראש הגבעה. הנוף מלמעלה היה שווה את המאמץ.

כדאי לדעת שבימי שישי יש בוונטימיליה שוק גדול ומפורסם המשתרע לאורך הרחוב הנושק לים בעיר החדשה. זהו שוק שבאים אליו אנשים משני צדי הגבול.

רעיונות לטיולים בהרים

בהרים מעל ונטימיליה יש כפרים עתיקים המפורסמים ביופים בכל האזור כגון Apricale או Dolceaqua. גם במרחב של מנטון הסמוכה יש כפרים הרריים, עתיקים ויפים, כגון St Agnes או Gorbio, ובדרך לטונד יש עוד כמה כפרים ששווה לחקור.

הגבול שבין צרפת לאיטליה הוא הררי לכל אורכו. ציר הנסיעה המוכר כדרך של פסגות האלפים הגבוהות – route des grandes alpes – מלווה למעשה את הגבול הזה מצדו הצרפתי. הדרך צולחת מעברי הרים גבוהים ומרשימים. אפשר לטייל לאורכה ממנטון שבים התיכון ועד אגם ג'נבה. היא חוצה למעשה את האלפים בין דרום לצפון. אוהבי הטיולים האטיים יכולים להקדיש לדרך כמה ימים ולנצל נקודות לאורכה לטיולים בסביבה, בעיקר בצרפת אבל גם באיטליה.

דרך פסגות האלפים הגבוהות