בין הנהר לתעלה העתיקה
המזוודות שלנו מקרקשות על אבני המדרכה ברחוב שלאורך הנהר. כתמי צבע של פרחי העונה מקשטים את החזיתות של בתי הלבנים האדומות. סירות עוגנות בנהר והשייטים יושבים על הסיפון הקטן ומנהלים שיחות חולין. אנשים יושבים סביב שולחנות בית הקפה המוצבים בקו המים. סירה מתקרבת מרחוק והגשר הסמוך נפתח ומתרומם, מאפשר לה לעבור. איזה תפאורה יפה יש לנו לימים הקרובים.
הדירה שלנו נמצאת ברחוב הזה, הרחוב של הנהר, וליתר דיוק – מעבר לסמטה צרה ואפופת מסתורין שהגישה אליה היא מהרחוב של הנהר. בקצה הסמטה יש שער, ומעבר לשער מחכים לנו ההורים של בעלי הבית. גם הם בחופש עכשיו ועל כן הזמינו את ההורים לשמור על הנכדים.
בדרך למכולת
בבקרים אני מתעוררת מוקדם, נהנית מכוס קפה מול החלון, מציצה אל חצרות השכנים, מנסה לפענח מה קורה שם בתוך הבתים ומשלימה את הפרטים בעצמי. אני נושמת את הרגע. בתי בת ה-16 עדיין נמה לה את שנת הבוקר. זה סידור נפלא לשתינו.
אחרי הקפה אני מתארגנת ליציאה מהבית, יורדת במדרגות, סוגרת אחרי את שער החצר, חולפת בסמטה המסתורית והולכת לאורך הנהר. אני עוזבת את הנהר, חוצה כמה סמטאות וחולפת על פני הכנסייה. ברחוב של התעלה העתיקה אני נזהרת מרוכבי האופניים. ברחוב חולפים תלמידי בית ספר והורים עם ילדים קטנים, כולם על גלגלים.
הגעתי למכולת. מה אקנה? אולי עוד שתי עגבניות למרות שבאמת אין צורך. אני עומדת מול מדף הגבינות ובוהה בהן. והנה על המדף שממול הספרינקלז – הנמלים השחורות ההולנדיות שמפזרים על פרוסת הלחם. גם מהן יש לנו מספיק. אני מסתפקת בלחמניות טריות ויוצאת. אני פשוט אוהבת את טקס הבוקר הזה של ההליכה למכולת ומחפשת תירוץ לקנות משהו.
חיפשנו אתונות ומצאנו את המלוכה
הגענו לכאן בעקבות מחיר הדירה הנח שלא יכולתי למצוא כמוהו באמסטרדם. אבל קרתה תאונה. התאהבתי. בסך הכל חיפשנו מקום לישון. השיקולים היו פרקטיים: העיירה וויספ היא מרכזית מאוד. יש לה קו רכבת ישיר לשדה התעופה סכיפול. היא נמצאת מדרום לאמסטרדם במרחק קצרצר ממנה אבל אין בה זכר לאווירת העיר הגדולה. התחבורה לאמסטרדם וממנה היא משעת בוקר מוקדמת ועד לשעות הקטנות בלילה.
היא בהחלט יכולה להיות בסיס לטיול גם באמסטרדם אם מחיר המחיה בעיר הגדולה הוא מחוץ לתקציב. היא מתאימה לטיול ראשון בהולנד שבו רוצים לבקר גם באמסטרדם וגם ביעדים מרכזיים אחרים. אפשר להגיע ממנה בקלות להמון מקומות בתחבורה ציבורית.
טיילתי בה עם נערה שבשבילה זו היתה הפעם הראשונה בהולנד ולכן זה כל כך התאים. ישנו גם ארבעה לילות באמסטרדם אבל לפי דעתי יכולנו לבלות חופשה מלאה בוויספ, היות שהדירה ששכרנו בה היתה מרווחת בהרבה מהדירה העירונית הקטנה שבה השתכנו באמסטרדם. אני כמובן לא מצטערת על כלום, רק מספרת על תובנות.
הכי הולנד שאפשר
אומרים שאין צורך לבוא אליה במיוחד ואני מסכימה עם המשפט הזה רק משום שיש לוויספ המון מתחרות ברחבי הולנד וחלקן מהן אף יפות ממנה. אבל היא יפה מאוד בעיני, והיא עיירה ששייכת לתושביה.
בחמשת הלילות שבהם שהינו בה ביוני 2016 נשביתי בקסם. הזכרתי את וויספ בפוסט שכתבתי מיד עם שובנו וביתר פירוט בפוסט שבא אחריו, אבל כל השנים האלה אני מרגישה שמגיע לה פוסט משלה.
יש בוויספ כמה נקודות עניין אבל אף אחת מהן לא הכרחית. היא טובלת בהמון מים. יש בקרבתה טחנת רוח, סבך צמחייה, מסלולים לטיולי בוקר או ערב, אפשרויות לטיולי אופניים, ברווזים במים ואינסוף פינות ציוריות שהשלווה שורה עליהן, בעיקר בסמטאות, לאורך הנהר ובשולי העיירה.
עיירה עתיקה
בוויספ מתגוררים כ-18,000 תושבים. את זכויותיה כעיר היא קיבלה בשנת 1355 אבל ככל הנראה שורשיה ארוכים יותר. במרכז העיירה יש כ-200 בתים שמורים בעלי ערך היסטורי.
בשנת 2005, כשמלאו לעיירה 650 שנה, הוצב במרכזה פסל עם ציפורים מצופות בזהב.
מרכז העיירה
לנהר שחוצה את וויספ קוראים פכט (Vecht). זהו אותו הנהר שחוצה את העיר אוטרכט ומצטרף לריין קצת דרומה ממנה. ויש בוויספ גם תעלות רדודות שאינן משמשות לשייט, ולפיכך הן מלאות בחבצלות מים. בסוף חודש יוני החבצלות נמצאות בראשית פריחתן. אני מניחה שבהמשך הקיץ המראה שלהן מרהיב ממש. התעלה המרכזית מקבילה לרחוב הנהר ונקראת אודה גראכט (Oudegracht) – התעלה העתיקה. מרכז החיים של העיירה נמצא לאורך התעלה הזאת. ברחוב הזה ובסמטאות השכנות נמצאים רוב בתי העסק.
השוק
בכל יום שלישי מתקיים שוק ברחוב שלאורך התעלה העתיקה. זהו שוק חקלאי שיש בו גם דוכני בגדים, אקססוריז, עציצים לבית ועוד. השוק גדול למדי, עשיר, ומאוד נעים לשוטט בו. הדוכן הכי מדליק בעיני היה של המזון והציוד לחיות מחמד, אבל אין לי תמונה טובה שלו.
ברחובות הסמוכים לתעלה העתיקה אפשר למצוא חנויות יפות.
הביצורים והבסטיונים
בשל מיקומה האסטרטגי של וויספ בציר של הנהר פכט ובקו ההגנה על אמסטרדם, העיירה בוצרה, בעיקר במאה ה-17, באופן מאסיבי. שרידים של חלק מהבסטיונים נותרו בשטח. באי שבתוך הנהר יש כמה בסטיונים. כדי להגיע אל האי יש לחצות את הגשר שבתמונה למטה. רק שימו לב לרמזור. כשהאור אדום סימן שתכף יפתח, ולכן, בהולנד חשוב לנהוג כהולנדים.
בית התה
הבסטיון הראשון שרואים כשנכנסים לאי מוקף בחפיר מלא במים ובהם חבצלות מים. בעומק האי יש גן פורח קטן ובמרכזו בית תה. המקום משמש לעתים להשכרה לאירועים ולא תמיד ניתן לאורחים מזדמנים בלות בו. עכשיו, בעת עריכת הפוסט, אני קוראת שתמיד ניתן להיכנס לשיטוט בגן עצמו בין 10.00 ל-17.00. בעת שהיינו באי השער לגן היה סגור או שטעינו בכניסה. אם תגיעו לוויספ שווה לנסות. הנה האתר של בית התה לפניכם, לעדכונים.
פינת הזיכרון
ליד הבסטיון שבכניסה לאי יש אנדרטה צנועה לזכר חללי מלחמת העולם השנייה. במרכזה – פסל של אלמנה עם ילד. יצרה את האנדרטה הפסלת Buma-van Mourik Broekman.
לפי הנושא שבחרה הפסלת לתאר – אלמנה עם ילד – אני מבינה שתושבי העיירה היהודים לא היו חלק מהזיכרון של האמנית בעת שעיצבה את האנדרטה. הנאצים הרי לא ריחמו על אלמנות ולא על ילדים. העציב אותי לגלות שתושבי העיירה היהודים נעדרים מההנצחה הזאת, אבל באיחור התברר לי שזו לא התמונה המלאה, ועל כך אספר מיד.
בלוח הזיכרון כתוב (בתרגום גוגל מהולנדית שערכתי על פי הבנתי):
זיכרון המתים הוא סימן לחיים. הזיכרון שאנו משמרים הוא השומר על קיומנו אנו, מה שההיסטוריה לכשעצמה אינה יכולה לעשות. כך עלינו לחיות כבני אדם.
אתרים יהודיים
את האתרים האלה פספסנו. לא היה לי מידע עליהם לפני ארבע שנים או שהחמצתי אותו. אבל היות שנגעתי בנושא הזיכרון אני מוצאת לנכון להוסיף גם על נושא חשוב זה.
בוויספ היתה קהילה יהודית קטנה שמנתה בשיאה במאה ה-19 קרוב ל-200 נפש. מסיבות שאינן ידועות לי הקהילה קטנה ולפני מלחמת העולם השנייה היא מנתה כמה עשרות. יהודי וויספ והסביבה נשלחו למחנות ההשמדה באפריל 1942.
בית הכנסת
בוויספ היה בית כנסת שפעל מ-1840 ועד למלחמת העולם. לאחר המלחמה עבר בית הכנסת שימושים שונים אבל בסוף שנות התשעים הוחל במאמץ להשיבו לייעודו הקודם. הוא שופץ והוא מושכר כעת לתערוכות ולאירועים משפחתיים. אז אם תרצו לחגוג בר או בת מצווה בהולנד, אפשר לפנות דרך האתר של בית הכנסת. ניתן כמובן לראותו מבחוץ. כתובתו: Nieuwstraat 5.
אבני מדרך לזיכרון
בוויספ יש בכמה מקומות אבני מדרך לזכר יהודים שנרצחו בשואה, המוצבות מול הבתים שבהם התגוררו. זהו חלק מפרויקט הזיכרון היפה שהחל בגרמניה. בערים רבות בהולנד הוצבו אבני המדרך האלה. לאיתור הכתובות בוויספ פשוט חפשו בגוגל: Stolpersteine of stumbling blocks, ויעלו כמה כתובות.
בדרך לטחנת הרוח
יש בוויספ ובשוליה שלוש טחנות רוח. אחת מהן – Molen De Vriendschap – עדיין פעילה ומייצרת קמח. ניתן להגיע אליה בהליכה בת כעשר דקות עד רבע שעה ממרכז העיירה. הטחנה פתוחה לציבור בימי שבת, אבל לא זכינו לבקר בה מפני ששעות הפעילות מצומצמות והעדפנו לנצל את השעות הטובות של היום ליציאה מוויספ ליעדים שונים.
בכל זאת ערכנו באחד הימים טיול אחר הצהרים לראות אותה מבחוץ. זה טיול בהחלט יפה שבו ראינו עוד קטעים מקסימים של העיירה. חצינו תעלת מים רחבה שנראית בקטע מסוים ממש כאגם עם סבך של צמחייה בגדותיו ותחושה של טבע. הטחנה נמצאת בגדת הנהר פכט, היכן שהוא נפתח אל המרחב החקלאי, והמראה מאוד ציורי. בעיני זה מסוג הטיולים הקלים הטיפוסיים להולנד, שלא משנה איפה עושים אותם אבל שווה להקדיש להם זמן היכן שנמצאים. הנוף לא דרמטי אך מאוד פסטורלי.
בתי העץ
ביציאה מהעיירה, לקראת ההגעה לטחנה, יש קטע שבו הבתים הם בתי עץ המזכירים קצת את אלו של וולנדם או מרקן (כפרי הדייגים שמצפון לאמסטרדם). מתברר שבקטע הזה שאורכו כ-300 מ', הקרוב לקו הביצורים, אסור היה לבנות בתי לבנים וגם לא לעבד שדות. מותר היה לבנות בו רק בתי עץ קטנים. מטרת התקנה הזאת היתה לשמור על המרחב הזה כעל שטח אש. הרעיון היה להעלות בו אש במידת הצורך בעת סכנה. מעניין איך אנשים העזו לבנות לעצמם בית באזור כזה שבו יש אזהרת אש תמידית. לפי הגינות שבחוץ הבתים מאוכלסים. נראה שאין ממה לחשוש היום.
טחנת הרוח ושייט בנהר פכט
והנה טחנת הרוח, ולידה בית מגורים יפה. השטח סביב הטחנה מטופח ומסודר. התמונה שצילמתי מגלה חבורה שעורכת שייט בנהר בסירה קטנה. בעקבות התמונה בדקתי אם יש בעיירה סירות להשכרה, ומתברר שיש. אתרי האינטרנט הם בהולנדית בלבד.
נקודת ההשכרה היא באי שבנהר, קרוב לבסטיונים. זו נקודה מאוד נוחה לשוהים בעיירה ללא רכב.
החברה הזאת נמצאת קצת דרומית לוויספ. מי שעם רכב יכול להגיע ואפשר גם באופניים.
3. מידע נוסף מלשכת התיירות של וויספ על השכרת סירות, מדוגית ועד סירה גדולה. יש גם השכרת סאפ
טחנת הרוח פתוחה לציבור בשבת בשעות 10.00 – 16.00
טיולי אופניים מוויספ
אפשר לשכור אופניים בתחנת הרכבת בוויספ ולרכוב לאורך הנהר פכט או במסלול אחר ומאוד מקובל אל טירת מיודן והעיירה המבוצרת בצורת כוכב נארדן. ובאמת שכרנו באחד הימים אופניים אבל הגשם קלקל לנו את התוכניות. בשלב מסוים הוא הפך למשמעותי ומציק, והסתפקנו במסלול מקוצר לטירת מיודן, סה"כ 3 ק"מ לכל צד. הטירה מאוד שלמה ועל כן גם מרשימה. מחוץ לטירה יש גן יפה.
פסטיבל הקניות
איתרע מזלנו והזדמן לנו לשהות בעיירה בסוף שבוע של סוף חודש יוני, אשר בו התקיים בעיירה פסטיבל קניות. זהו לא פסטיבל ותיק אלא נוהג שהוחל בו בשנים האחרונות כדי למשוך קהל אל העיירה, להראות את הפוטנציאל שלה ואת חנויותיה.
וויספ אינה תיירותית ואולי טוב שכך אבל נראה שתושביה, ובעיקר בעלי החנויות, מעוניינים לעודד את הציבור להגיע אליה. ביום שבת שבו נחגג הפסטיבל הוציאו בעלי החנויות את הסחורה לדוכנים ברחוב ונפתחו פינות ישיבה בין הדוכנים. רוב שעות האירוע הזה לא שהינו בעיירה כי כאמור יצאנו לטייל במקומות אחרים, אבל יצאנו לדרכנו רק לאחר טקס הפתיחה וחזרנו לפני שעת סגירת הדוכנים.
מנדלסון בתעלת המים
אני מדמיינת פסטיבל קניות בארצנו האהובה כאירוע המוני ולא מלבב במיוחד, והאמת היא שבגלל המחשבה המוטעית הזאת ויתרנו מראש על נוכחות יותר משמעותית בפסטיבל. כבר היתה לנו תכנית ליום הזה וכמו שקורה לפעמים בטיול ננעלנו עליה, אבל בוויספ פסטיבל קניות זה עולם שכולו רוגע ופסטורליה.
טקס הפתיחה היה במשט חגיגי. המשט החל באחד הגשרים המתרוממים והמשיך לאורך התעלה המקשרת בין הנהר לתעלה העתיקה. הסירה שפתחה את המשט היתה קטנה וצבעונית. הנהג ישב בסירתו המצחיקה וניגן יצירה של מנדלסון בכלי נשיפה כלשהו. אתם חייבים לפתוח את הסרטון הקצר כדי להבין איזה רוגע נוסכת הנגינה של הנשפן.
הבית הכחול יצא לשוח
אחרי הפתיח המוזיקלי החלו קבוצות שונות לעבור בתעלה. היו שם גולשי סאפ וקבוצה שישבה בסירה מקושטת בבלונים. ופתאום הגיח דרך הגשר בית צף. חשבנו שזהו המשרד של לשכת התיירות והתפלאנו לראות אותו יוצא לשוח, אבל ממחקר רשת קטן אני מבינה שהוא אמנם שייך ללשכת התיירות, אך היא מפעילה אותו לצורכי תיירות. כל אחד יכול לשוט בבית הכחול. הבית הזה הוא גאוות העיירה (כן, כן. כך כתוב באתר המידע של וויספ)
למה בעצם התאהבתי בוויספ
אני חושבת שזו לא בהכרח וויספ אלא איזו תמצית הולנדית שמצאתי בה ויכולתי למצוא גם במקום אחר. פגשתי כאן את הנהר, את התעלה העתיקה ואת החיים הרוחשים בצדם. פענחתי את מערכת היחסים שבין הנהר לתעלה. נהר הוא לא תעלה, ותעלה אינה יכולה להיות נהר גם אם תרצה. יש ביניהם חלוקת תפקידים כמו אצל זוג נשוי. הוא נתיב השייט, היא מרכז החיים, הוא גובה מסים על המעבר, היא מספקת אוכל, שתייה, בגדים ואת צורכי הקהילה. ובין שניהם יש סמטאות צרות ובתים עתיקים.
התאהבתי בנוחות וביעילות של התחבורה הציבורית בהולנד בכלל. התאהבתי באסתטיקה של חנות המכולת ברחוב של התעלה העתיקה ובסלי העציצים שבכניסה. התאהבתי בפסטורליה שובת הלב של הסירה הקשורה לגדת הנהר והברווז ששט בסבך הצמחייה. אפשר למצוא את כל אלה כמעט בכל מקום בהולנד, ודווקא בגלל זה אין צורך לרוץ למרחקים.
כל טיול צריך וויספ אחת כזאת
לא משנה אם זה טיול ראשון או טיול למתקדמים, אם זו פינה נחבאת סמוך לעיר הגדולה או בפריפריה, בעיני כל טיול צריך איזה וויספ אחת כזאת שהיא יפה דיה, שהיא מחוץ למסלול ההמונים וניתן לחוות בה את דופק החיים המקומי, לשוטט, לראות את פינת הרחוב בבוקר וגם בערב.
כשמטיילים עם ילדים קטנים אין תחרות לנוחות של כפרי הנופש, וגם זו "חוויה הולנדית". אבל כשמטיילים עם בני נוער או בהרכב של מבוגרים בלבד (ואני בהחלט בעד הולנד למבוגרים) הכי מעניין להיבלע לכמה ימים בין תושבי המקום בעיר, בעיירה או בכפר, כל אחד וטעמו.
לצאת ממרכזי התיירות ההומים
אמסטרדם נהדרת ושווה לבקר בה, אבל היציאה ממנה מבורכת. אם כבר הייתם בה באמת שווה לחשוב על אלטרנטיבה. לפני פרוץ הקורונה לחיינו אמסטרדם הפכה לאחת הערים עם עומס תיירים שהפר את האיזון הרצוי. הולנד עשתה מאמצים להפנות את התיירים למקומות שבהם מחכים לתיירים. כדאי לזכור את זה גם כשנחזור לטייל.
מי שעושה עבודת קודש במתן מידע למטיילים הישראלים על הולנד שמחוץ למסלול המוכר היא רחלי לביא דגן, בעלת הבלוג רק עתיק העורכת גם סיורים למטיילים במסלולים ייחודיים ובשווקי וינטאג'. לצערי טרם פגשתי את רחלי בהולנד, ואני מקווה שזה יקרה בעתיד, אבל יצא לי לשוחח אתה רבות ברשת וגם בטלפון ואני מאוד ממליצה להיעזר בה.
רק עתיק, האתר והבלוג שופע המידע של רחלי לביא דגן
מה עוד אפשר לעשות בוויספ
לשבת בשמש המלטפת בבית קפה בגדת התעלה או הנהר, בשעות שבהן השמש מואילה בטובה להגיח בין העננים.
לטעום את העוגיה של וויספ. מסתבר שיש לוויספ עוגייה קטנה העשויה משקד (אולי סוג של מרציפן?) שהיא הספציליטה של העיירה. ניתן לקנות אותן במאפיות של העיר. לא ידעתי על כך לפני ארבע שנים. ומתברר אפילו שיש פסל של איש הנושא את העוגייה ליד הפסל של יוני הזהב. מאפיות מומלצות על פי אתר Viki Voyage
- Cor Mühl, Nieuwstad 64
- Wesselman, Breedstraat 23
- Hans Klercq, Slijkstraat 45.
לשוט בבית הכחול. ממאי ועד ספטמבר, בימים שלישי, חמישי ושבת, אפשר לשוט בבית הכחול בנהר פכט, מוויספ ועד ל-fort Uitermeer (אחד הביצורים שנמצא דרומית לעיירה). זהו שייט של ממש באורך כמה ק"מ בנהר. התענוג עולה 12 אירו לאדם. רכישת כרטיסים באינטרנט בלבד. אני מעדיפה שתמשיכו את העבודה שהתחלתי ותרגמו בעצמכם את האתר, כי יש שעות משתנות ומסלולים באורכים שונים, וכמו כן, המידע עלול להשתנות.
לבקר במוזיאון העיר השוכן בבית העירייה הישן. הבית הוא דוגמה לארכיטקטורה נאו קלאסית בהולנד. ניתן ללמוד בו על ההיסטוריה של וויספ. הוא פתוח רק בסוף שבוע מ-10.00 עד 17.00. נמצא ב-Nieuwstraat 41.
לראות בלבד את חזית הבית העתיק המשמש כמוזיאון מוזר למכונות ממכר עתיקות. הוא פתוח רק לקבוצות בהזמנה מראש, אבל חזית הבית חביבה וצבעונית. נמצא ב-Middenstraat 37.
האתר של וויספ (מלא מידע אך בהולנדית בלבד)
לטייל מוויספ בתחבורה ציבורית
ערים שיש להן קשר תחבורה ישיר עם וויספ הן: אמסטרדם, אוטרכט, אמרספורט, ליידן, דן האג, לליסטד (Lelystad) וזוולה (Zwolle). מהן אפשר להמשיך לאינסוף יעדים אחרים. אנחנו נסענו גם ליעדים שדרשו החלפה לקו אוטובוס. זה קל ופשוט. רק צריך לדעת שמחירן של הנסיעות למרחקים הקצרים סביר וכשמתרחקים המחיר מתחיל להכביד.
הורה שנוסע עם ילד ורוצה להגיע לפארקי השעשועים – זה אפשרי ולא מסובך אבל דורש תכנון מראש. ושאלת השאלות – אפשר להגיע גם לחיטהורן, אבל אני ממליצה בחום לשקול בכובד ראש חלופות טובות אחרות ולפתוח את הראש לאתרים פחות תיירותיים.
מחירו של כרטיס רכבת בהולנד הוא קבוע ואין יתרון לקנייה מוקדמת. משמעות הדבר שלא צריך להתחייב לכלום ואפשר להחליט בכל בוקר לאן לנסוע.
הכי נוח להשתמש בכרטיס חכם הנקרא: או ווי צ'יפקארט
אפליקציית התחבורה של הולנד היא: 9292
אם אתם צריכים עזרה שלי בטיפים נוספים על תחבורה ציבורית, באתרים שנח להגיע אליהם בתחבורה ציבורית, במרכזי תחבורה מרכזיים נוספים, במידע על כרטיסי תחבורה ובכל דבר הקשור בתחבורה – אתם מוזמנים לפנות אלי.
I`m totally in love 🙂
כיף לשמוע. תודה תודה