כל המקומות שלא חייבים לראות
אך הם אלה שעשו לי את החופשה
ליסבון יפה ופוטוגנית. אין מה לומר. הרחובות התלולים, הקרוניות העתיקות המטפסות בהם, התצפיות המרהיבות ודגמי הריצוף של המדרכות העשויים מאבנים קטנות לבנות ושחורות – כל אלה ממלאים אותה בקסם אך גם הופכים אותה למאתגרת.
שמחת הגילוי וחדוות הטיול שלי בליסבון נמהלו בקושי, במיוחד אחר הגשם אבל גם בימים אחרים. ניהלתי יחסים מורכבים עם המדרכות של ליסבון.
למזלי היה לי מספיק זמן בעיר כדי להאט קצב ולהשתהות בחנות יפה או במוזאון, לשבת בספסל כמה שבא לי ולהעריך את המראות, להתפתות להליכה בסמטה צדדית ואז להחליט שבכלל בא לי לנוח במלון בלי לחשוש שהעיר תברח לי.
עשרה ימים מאפשרים גם זמן לצאת מהעיר, ויצאתי, אבל פחות ממה שחשבתי שאצא. העיר היתה מלאה בעניין. הטיול האטי הפך לזמן גילוי עם הרבה שיאים של התרגשות. חזרתי בהרגשה שיש באפשרותי להראות למטיילים הבאים ליסבון קצת אחרת.
הטיסה לפורטוגל אינה מהזולות וברור לי שמטיילים אשר רוצים לטייל ברחבי המדינה אינם יכולים לאפשר לעצמם להתנחל בעיר. אני בכלל התחלתי את ההיכרות שלי עם פורטוגל מהקנטריסייד שלה ולא מליסבון (ומוזמנים להציץ בדף פורטוגל כאן בבלוג). אבל כדאי לדעת שליסבון היא עיר שמתאימה גם לחופשה ארוכה. אם אתם בתחנת דרך קצרה יחסית בליסבון, תוכלו לדלות מהפוסט רעיונות בפינצטה.
האתרים שעשו לי כיף
מבצר סאו ג'ורג'
המבצר נמצא בנקודה הגבוהה ביותר של רובע אלפמה העתיק. זהו מבצר שחרב, ומה שנותר ממנו הם מעגלי הביצורים. בכניסה לאתר נפתחת מיד רחבה גדולה, מוצלת בחלקה ובה מעט שרידים ארכאולוגים. המקום מלא באווירה. יש בו פינות שאפשר לשבת בהן ולנוח לאחר הטיפוס למקום או הנסיעה.
הרחבה מוקפת בחומה המשמשת כמעקה ומזמינה לגשת אליה להשקיף על העיר סביב סביב. אחר כך אפשר לעלות אל החומות שבמעגל הפנימי, לטייל לאורכן ולטפס למגדלים. זהו טיול יפהפה המאפשר מבטים על העיר לכל הכיוונים.
מחיר הכניסה הוא בין היקרים בעיר (נכון לינואר 2024 – 15 אירו), מה שמרתיע רבים מהביקור במקום, אבל אני ממש התרגשתי שם. ראשית, זה היה הלב של העיר העתיקה, ובעבורי יש לידיעה הזאת ערך. ובעיקר, אין תחליף למראות שנשקפים משם. ככל שיש במבצר מבקרים אין בו צפיפות. הוא רחב ידיים ויש מקום לכולם.
יש במקום גם מוזאון קטן ובו ממצאים ארכאולוגיים שנמצאו בחפירות במקום, אבל הוא לא הפואנטה של האתר וגם לא הטווסים החביבים שמתהלכים ברחבה. כל אלה הם רק תוספת. אני מאוד נהניתי. מאידך, ברובע אלפמה יש יעדים נוספים מתחרים. ראו בהמשך.
מנזר סאו ויסנט ושוק הגנבים
דוב אחד חיפש ידיד ויצא להתהלך בשביל. באותו זמן היה גם איש אחד שחיפש חברה מתאימה ויצא להתהלך בשביל. השניים נפגשו והפכו לידידים טובים עד כדי כך שהאיש סמך על ידידו הדוב בכול.
יום אחד, בזמן שטיילו ביחד, האיש התעייף והתיישב לנמנם בצל עץ. לפתע הגיע יתוש והתיישב על קצה אפו. הדוב רצה להגן על ידידו מפני היתוש. הוא הרים סלע וזרק אותו על היתוש. החרק המטריד פרח מיד אך למרבה הצער ידידו האיש נפגע קשות.
זהו התוכן של אחד ממשלי לפונטיין המאוירים באריחי אזולז'וש כחולים בתערוכה בקומה העליונה של מנזר סאו (סט) ויסנט (וינסנט), הקדוש הפטרון של ליסבון.
המנזר המרתק נמצא באלפמה. יש לו כניסה מהודרת ושתי חצרות קלויסטרים יפות מעוטרות באריחי אזולז'וש כחולים ובהם סצנות מרתקות מחיי היום יום במאה ה-18.
בצד התערוכה של משלי לפונטיין יש תצוגות נוספות של תכשיטים וכלים עתיקים. הסיור מאוד מובנה ואחת מתחנות הדרך היא בקומה גבוהה של כנסיית המנזר. בסיום הסיור עולים אל הגג לתצפית נפלאה.
ממש מאחורי המנזר נמצא שוק הגנבים – Feria da Ladra – הפעיל בימי שלישי ושבת. השוק מכיל סחורה מגוונת, ממציאות (שוק פשפשים אמתי), ספרים, גלויות ועד לעבודות יד וסחורות כגון בגדים וטקסטיל. השוק מתקיים בשטח הפתוח אך מכיל גם מבנה מקורה שבו יש דוכנים של עבודות יד ומזון וכן מקום לשבת ולאכול. גם בחוץ יש בתי קפה וחנויות קבועות הנפתחות ביום הזה אל הרחוב. אהבתי מאוד. אפשר להוסיף לביקור גם כניסה לפנתאון. אני התעצלתי.
אי אפשר לסיים את ההמלצה הזאת בלי התייחסות לשם המסקרן של השוק. קראתי שהמילה Ladra שפירושה בפורטוגזית "אישה גנבת", היא שיבוש מהמילה "לדרו", שפירושה חרק או פרעוש שנמצא בעתיקות. ומכאן שהכוונה היא ל"שוק הפשפשים". גלגולו של שם השוק הוא אחת העדויות להיסטוריה ארוכת הימים שלו.
מוזאון מאט (Maat) ותחנת הכוח הישנה
מאט הוא המוזאון החדיש של העיר והוא נועד לעסוק באמנות, ארכיטקטורה וטכנולוגיה. הוא נוסד ב-2016 ביזמת חברת החשמל EDF בסמוך לתחנת כח גדולה בגדת הנהר טאגוס, שאף היא משמשת כיום כמוזאון. תחנת הכח והמוזאון נמצאים ברובע בלם.
הביקור במוזאון הוא הזדמנות לחוות אדריכלות מעניינת בת זמננו. המוזאון נראה כספינה ענקית או אולי גל בים. המראה שלו שונה מכל זווית ונוף הנהר המתמזג עם הגוף הגדול בעל הצורה המעניינת מאוד מרשים. הסיור סביב המבנה כולל עלייה לגג המהווה מרפסת תצפית מיוחדת במינה. נוף הנהר וגשר 25 באפריל נחבא ונגלה בטיול הזה על הגג. כשנמצאים ברובע בלם שווה לערוך סיור סביב, ולבעלי הבלנות שווה גם לבקר בפנים..
למוזאון אין אוספים משלו ומתקיימות בו תערוכות מתחלפות. זכיתי לראות בו תערוכה נפלאה של ג'ואנה ושקונסלוש (Joana Vasconcelos), אמנית מקומית ששמה הולך לפניה ברחבי העולם, ואין לי מילים לתאר כמה שהתרגשתי. אבל אני חושבת שתמיד שווה להציץ.
בסמוך לו נמצא מבנה גדול ושונה כל כך. בעבר הוא שימש תחנת כח וכיום גם הוא חלק מהמכלול המוזאלי. בחלליו יש תערוכות אמנות ותצוגות הקשורות להפקת חשמל. השילוב מעניין. כרטיס הכניסה מאפשר גישה לשני המבנים.
כיכר כרמו ומנזר כרמו
כיכר כרמו – Largo de Carmo – שברובע שיאדו היא היפה בעיני מכל כיכרות מרכז העיר. היא שקטה ומוצלת ויש לה ניחוח פריזאי של ממש. בעבר היא ידעה סערות רבות. האחרונה שבהן היתה ב-25 באפריל בשנת 1974, שאז התרחש בה אחד האירועים המסעירים ב"מהפכת הציפורנים" אשר הובילה לנפילת המשטר הדיקטטורי. כיום ניצב בפינת הכיכר קיוסק. העוברים ושבים קונים בו שתייה ויושבים בכיכר. בשעות הערב יש סיכוי לשמוע כאן הופעה.
ליד הכיכר נמצא מנזר גדול מימי הביניים – מנזר גבירתנו של הר הכרמל. ברעידת האדמה הגדולה שאירעה ב-1755 התמוטטה התקרה של הספינה הגדולה (האולם המרכזי של כנסיית המנזר). כיום משמשות הספינה הגדולה והקפלות אשר נותרו בשלמותן כמוזאון ארכאולוגי קטן.
החלל הגדול נותר פתוח לשמים כתזכורת לאירוע המכונן של רעידת האדמה, והוא נראה כחצר של מוזאון פתוח. בקפלות היפהפיות יש קברים וממצאים מכל התקופות בהיסטוריה של פורטוגל, וביניהם משובצים גם כמה ציורים בני זמננו. זהו שילוב שתמיד עושה לי את זה. באחד החדרים מוקרן סרט על תולדות המנזר ועל רעידת האדמה ששינתה את פניו ואת יעודו.
בצד המנזר יש שביל המקשר בין התחנה העליונה של מעלית סנטה ז'ושטה (Santa Justa) לבין הכיכר. התחנה של המעלית היא מעין מרפסת תצפית שממנה נשקפים נופיה היפים של העיר. ניתן לגשת למקום גם אם אין נוסעים במעלית.
המכלול של התצפית, המנזר והכיכר הופך את הפינה הזאת ליעד ששווה להתעכב בו ולנשום אותו. מצאתי שהעלייה מבאישה לכיכר לא נוראית ואני יכולה לוותר על התור לסנטה ז'ושטה. הגעתי לכיכר כמה פעמים ביום ובלילה.
מוזאון המריונטות ושכונת לאפה
מריונטות זה שריטה אישית שלי. מריונטה היא בעיני הרבה יותר מבובה. יש משהו תאטרלי ואנושי מאוד גם יחד בהבעה המקובעת. הרבה בובות מריונטה מפעילות את הרגש עוד בטרם התנועעו או השמיעו מילה. זהו תחום שנושק למסורות עממיות ארוכות שנים של עמים רבים והוא מעניין גם בהיבט האנתרופולוגי.
בפורטוגל זו אמנות שיש לה מסורת מקומית מפוארת. מתברר שלאדם בגילי או אף צעיר ממני בפורטוגל, מופע מריונטות הוא זיכרון ילדות נוסטלגי.
חלק מחדרי המוזאון מוקדשים למריונטות מרחבי העולם, וכל יתר החדרים מוקדשים למריונטות מפורטוגל, לאמנים הבולטים ולהתפתחות של התחום עד ימינו אנו ממש. מדובר במוזאון לא גדול ומלא בקסם הנמצא בבניין היסטורי. בחדרים שבסוף המסלול יש פעילויות אינטראקטיביות. ראיתי משפחה שפעלה בהם ונראתה מאוד בעניין.
שכונת Lapa שבה נמצא המוזאון מאוד נאה. היא נמצאת על גבעה מערבית לגבעה של שיאדו. לאחר שיטוט קצר בכמה רחובות באזור נסעתי שלוש תחנות בחשמלית E28 המפורסמת שבאופן מפתיע היתה ריקה למדי. החשמלית ירדה מהגבעה, עלתה אל הגבעה של שיאדו והביאה אותי ל-Praca da Camoes המרכזית בשיאדו. ומשם, ראו באייטם הבא לאן המשכתי.
מוזאון המריונטות
חשמלית E24 והגן הבוטני
חשמלית E24 היא אחת מהחשמליות העתיקות של העיר. היא נוסעת בין Praca Luis Camoes לשכונת Príncipe Real. הנסיעה בה היא הזדמנות לראות עוד חלק יפה של העיר, והחשמלית הזאת לרוב אינה עמוסה. היא עוברת בסמוך לתצפית סאו פדרו דה אלקנטרה, אבל אני כבר הייתי בה והמשכתי עוד שתי תחנות עד לתחנה של מוזאון הטבע – Museu Nacional de Historia Natural e da Ciencia
ליד המוזאון יש גן בוטני. ניתן לקנות כרטיס משולב למוזאון ולגן או לאחד מהם. שבעה ממנת המוזאונים היומית שלי קניתי כרטיס כניסה לגן הבוטני בלבד. בחרתי במקום כי רציתי השלמה קלילה ליום הזה ולא ציפיתי לגדולות. זהו המקום שממנו מגיעות לפעמים ההפתעות.
ראשית, הגן עשיר מאוד בצמחייה ירוקה מגוונת (לא בפרחים). יש בו ברכות מים והוא נראה לרגעים כג'ונגל קטן בתוך העיר. אך ההפתעה שלי היתה מפסלי הקרמיקה שעיטרו את כל פינות הגן. השילוב הזה שבין הטבע העירוני לפסלים עשה בשבילי את הסיום הנהדר של היום הזה שעלה על כל הציפיות. אהבתי מאוד.
*לתשומת הלב: למרות שאני פסחתי על מוזאון הטבע, הוא עשוי להיות תחנת דרך מוצלחת למשפחות עם ילדים. השילוב שבין הנסיעה הנעימה בחשמלית, מוזאון הטבע והגן הבוטני – זה בילוי שכדאי למשפחות לקחת בחשבון.
מוזאון האריחים הלאומי
החיסרון היחיד של המוזאון הנפלא הזה שהוא נמצא בשום מקום ויש לנסוע אליו במיוחד.
רואים בו אוספים מכל התקופות בליווי הסבר פשוט על הגעתם של אריחי האזולז'וש מסביליה והתפתחותם לאורך הדורות. למדתי שם על ההשפעה שהגיע מפלנדריה, על התקופה הכחולה במאה ה-18 ועל חזרת הצבע מאוחר יותר. הכל מומחש באופן מאוד ברור ובהסברים קצרים ובהירים. התצוגות מכילות פנינים כמו שיעור המחול שרואים בתמונה, שיעור המוזיקה שנראה כמו הצצה אל חדרי ההלבשה של נשות האצולה המקומית או התמונה של ציידת החלומות.
בקומות העליונות יש תצוגות של יצירות בנות זמננו ופנורמה ענקית של ליסבון מהמאה ה-18 כפי שנראתה לפני רעידת האדמה – הכל בציורי אזולז'וש.
למי שיכול – אני ממליצה בחום.
סיור אמנות בתחנות המטרו
למטרו של ליסבון יש ארבעה קווים המוכרים על פי צבעיהם במפה. לקראת סוף השהות שלי בעיר נסעתי במטרו האדום והופתעתי לגלות לאורכו תחנות בעיצובים מגוונים ומסקרנים, חלקם נועזים מאוד.
כשירדתי בתחנת אוריינט, התחלתי לנוע אחר ההמון בכיוון היציאה ופתאום נתקלתי בהפתעה ביצירה מקסימה של האמן האוסטרי הונדרטוואסר על גבי אריחי החרסינה של התחנה. ההמון המשיך ואני נעצרתי. ליד היצירה היפהפייה היתה יצירה נוספת של אמן אחר, בסגנון שונה לחלוטין אך מקסימה גם היא. בנות ים, סירות קטנות ויצורי ים מוזרים שייטו על גבי אריחי הקרמיקה שעל הקיר.
חזרתי לחדר במלון ופתחתי גוגל. מתברר שהמטרו של ליסבון זכה ליחס אמנותי כבר עם היווסדו בסוף שנות ה-50. האמנית Maria Keil עיטרה ועיצבה תחנות מטרו במשך עשרים וחמש שנה והספיקה לעטר 19 תחנות. נושא הציורים מתקשר במקרים רבים למיקום התחנה. כל תחנה קיבלה טיפול ייחודי אך בכולן צוירו הציורים על גבי אריחי חרסינה בלבד, מתוך כבוד למסורת ציורי האזולז'וש.
מפעל חייה של האמנית השפיע על אמנות האזולז'וש העתיקה והחיה אותה מחדש בשלל ביטויים של ציורים מודרניים.
הקו האדום שבו נסעתי הוא המודרני מכולם. הוא נפתח לקראת תערוכת האקספו הבינלאומית שהתקיימה בפארק האומות בליסבון ב-1998. גם תחנת הרכבת אוריינט נפתחה לקראת התערוכה וזכתה בפרסי אדריכלות. בתחנת המטרו שובצו ציורים של אמנים מקומיים ומהעולם. הנושא שהתבקשו להתייחס אליו בציוריהם הוא "האוקינוס". קראתי שאחת היצירות המעטרות את התחנה היא זו של האמנית היפנית יאוי קוסמה. מיד החלטתי שלמחרת בבוקר אחזור למטרו לחפש את יתר היצירות שאמורות על פי הכתוב להיות בה ולבקר בתחנות נוספות.
ובאמת, בהליכה לאורך רציף הרכבת בתחנת אוריינט למחרת בבוקר, זכיתי לראות את כל היצירות. אחת מהן, שצוירה כסצנת קומיקס ענקית, הרשימה אותי במיוחד. חיוך נמרח לי על הפנים באופן לא רציונלי. ירדתי בהמשך גם בתחנת Chelas המעניינת ובתחנה המשוגעת מכולן: Olaias. גם הציורים ב-Bela Vista נראו לי יפים דרך החלון אבל לא ירדתי.
תחנת Olaias היא יעד תיירות לכל דבר. כל פינה בה מעוצבת. יצאתי מהרציף כדי לראות גם את אולם הכניסה והיציאה. העיצוב לעתים פסיכודלי אבל משתנה מפינה לפינה, מעניין ומהווה פנטזיה של ממש.
רציתי לנסוע לעוד תחנות אבל נגמר לי הכסף בכרטיס התחבורה והחלטתי לעצור את ההוצאות ולהתמקד בתכנית המקורית לאותו היום – האושינריום. אני מצטערת קצת שלא המשכתי אל תחנות Avalade ו- Campo Grande שבקו הירוק, אבל שמחה במה שראיתי.
אם אתם מחפשים פתרון ליום גשם, זקוקים למנוחה לרגליים או סתם סקרנים – כדאי לדעת שטיול במטרו של ליסבון הוא חוויה, ובוודאי לחובבי אמנות ועיצוב. חוץ מזה, המטרו של ליסבון מתוק ממש. הכיסאות האדומים מרופדים בשעם, החומר הלאומי. הזמינות של הרכבות גבוהה מאוד. אחת יוצאת, אחרת נכנסת תוך רגעים ספורים. אילו ידעתי מראש הייתי מתכננת לעצמי סיור ארוך יותר, אבל כיף גם לגלות דברים בהפתעה.
יש הרבה אתרים שעוסקים באמנות שבתחנות המטרו ומאפשרים לתכנן. הנה שניים:
אמנות רחוב
ליסבון אינה עיר גרפיטי כמו אתונה, ואפילו הופתעתי עד כמה העיר שמורה. אבל יש במקומות מסוימים גם גרפיטי, קצת באלפמה וככל הנראה במיוחד בשכונות מורריה וגראסה הסמוכות. לא הייתי בהן. זה נשאר לטיול הבא. אבל יש לא מעט אמנות רחוב אחרת ברחבי העיר ששווה להיות ערים לה.
בולט במיוחד האמן המקומי ארתור בורדלו המכנה את עצמו Bordalo II כמחווה לסבא שלו שהיה גם הוא אמן. בורדלו יוצר תבליטים או פסלים גדולי מידות, לרוב של בעלי חיים, מפסולת בלבד. המטרה שלו היא לעורר את המודעות לסביבה ולסכנת היעלמותם של בעלי החיים. די מהר התחלתי לזהות את היצירות שלו ושמחתי לפגוש אותן בכל מקום.
אלו הן היצירות של בורדלו שראיתי:
- צמד שקנאים במעלה גרם המדרגות שמאחורי מעלית סנטה ז'ושטה
- רקון על קיר בבלם, מחוץ ל- Centro Cultural
- דבורה יפהפייה על קיר ההוסטל ב-LX Factory
- סדרת דיוקנאות מפסולת המנצנצים בלילה נמצאים ממש ליד המלון שלנתי בו Ikonik Lisboa ברובע פארק האומות. יש במקום מעבר מתחת לקו הרכבת ולאורכו נמצאים הדיוקנאות. המראה שלהם מקורי ומפתיע. משני צדי המעבר הזה, על גבי חומת הבטון שמתחת למסילת הרכבת, יש ציורי ענק של אמנים רבים. כדאי ללכת קצת לאורך החומה ואחר כך לחזור למעבר ולחצות אותו כדי לראות את הציורים שבצד השני של החומה.
- החתול בשדרת הדגלים שבפארק האומות. ואולי הוא בכלל נמר? הרי החתולים לא ממש מתמעטים עד כמה שידוע לי. בכל אופן זוהי יצירה מונומנטלית מרשימה מאוד. שווה לקפוץ לפארק האומות ולו רק בשבילה.
אמן נוסף שהיה לי מעניין לפגוש הוא O Gringo 75. הוא יוצר עבודות בזיקה למסורת אריחי האזולז'וש אך משווה להן מראה מאוד עכשווי ומודרני. לרוב הוא משתמש בגוף. הציורים הכחולים ההיסטוריים מקועקעים כזיכרון עתיק על גבי הפנים והידיים והיצירה החדשה מצולמת או מצוירת על גבי אריחי חרסינה. תצוגה של כמה עבודות שלו נמצאת במעלה הרחוב של מעלית גלוריה. ראיתי אחד גם באזור שוק הגנבים באלפמה.
נסיעה על גשרי הנהר
לליסבון יש שני גשרים מונומנטלים מרשימים החוצים את הנהר טאגוס. גשר 25 באפריל מרשים מבחינה אדריכלית. גשר ושקו דה גמה הארוך ממנו בהרבה בנוי על עמודי בטון בגובה לא רב מעל למים. המבנה שלו לכאורה פשוט אך הנסיעה בו מרתקת.
יותר במזל מאשר בתכנון יצא לי לנסוע בשניהם. אחרי שבוע בעיר נסעתי באוטובוס אקספרס לחבל אלגארב שבדרום המדינה. האוטובוס חצה את גשר 25 באפריל. לפתע הרגשתי שאני בתצפית יפה על גגות רובע אלקנטרה והבנתי שאני על הגשר. זה מאוד ריגש אותי. נזכרתי שנסעתי בו כבר פעם בטיול אחר עם רכב שכור ולא זכרתי את הנסיעה ככזו. נראה שהעיר נכנסה לי הפעם ללב.
אם רוצים לנסוע בו (מבלי לנסוע לאלגארב) אפשר לבקר בפסל ישו הגדול שבצדו השני של הנהר, ההעתק של פסל ישו המפורסם מריו דה ז'נרו בברזיל. ואולי באמת הנסיעה בגשר היא עוד תירוץ כדי לבקר את הפסל. יש אוטובוסים החוצים את הגשר (ראו בגוגל).
בגשר ושקו דה גאמה נסעתי כשחזרתי מאלגארב. לא הבנתי תחילה מה קורה. ראיתי ברכות מים ושטח שנראה כאזור ביצות ופתחתי גוגל מפס כדי להבין איפה אני. הנהר בקטע הזה מאוד מעניין. הוא נהיה רדוד, ביצתי ורחב מאוד. זו הסיבה שגשר ושקו דה גאמה הוא ארוך בהרבה מגשר 25 באפריל.
בנסיעה רואים את הנעשה בנהר. תחילה היה כאמור אזור הברכות. אחר כך הנהר נראה כמו ים, והיו בו סירות דיג קטנות וגם אנשים שהתהלכו במים. המים הגיעו להם עד קו המותניים. מה הם עשו שם ביום חורף? האם חיפשו צדפות או בעלי חיים אחרים? לא יודעת להגיד, אך היה מעניין לראות.
אם גם אתם רוצים לנסוע על הגשר, כדאי לדעת שמתחנת אוריינט ניתן לנסוע באוטובוס אל מרכז הקניות Alegro Montijo שבצד השני של הנהר. יש גם קניון גדול לפני הגשר, ממול לתחנת אוריינט (קניון ושקו דה גאמה), אבל הקניון בצד השני של הנהר הוא תירוץ לנסוע בגשר. אם יש לכם מספיק זמן בעיר, אני ממליצה.
אחרי הכל קצת פרקטיקה
איפה לנים?
הכי נח ללון ברובע באישה (Baixa), האזור המרכזי והשטוח של העיר. המיקום הספציפי בתוך הרובע פחות חשוב. הוא לא גדול בסה"כ ולכל מיקום יש יתרונות משלו. אפשר כמובן גם להתרחק. אישית שמחתי שלא עשיתי את זה הפעם בגלל אתגרי ההליכה שליסבון מציבה. עד שאתם לא מכירים את העיר, קשה להבין מהמפה איפה מדובר בעלייה תלולה ואיפה הפשרה של המרחק אפשרית יותר.
אני לנתי שבוע במלון Vincci Baixa ושלושה לילות ברובע של פארק האומות ותחנת אוריינט במלון Ikonik Lisboa. בין לבין הייתי ששה לילות במחוז אלגארב. למעשה, חזרתי לליסבון לטיסה, אבל מתחתי את החזרה ההכרחית לליסבון לשלושה לילות נוספים.
החזרה לעיר היתה כיף גדול. ממש התרגשתי ושמחתי בהזדמנות הנוספת הזאת. ראיתי בה מתנה. הפיצול בין שתי הנקודות פתח הזדמנויות חדשות. בתחנת אוריינט יש רכבת ומטרו, מה שמאפשר לנסוע למרכז העיר או לצאת ממנה. חשבתי שאנצל את הימים האלה בפארק האומות ליציאה מהעיר אבל בסופו של דבר יצאתי רק לחצי יום של השלמות בסינטרה, והעדפתי להמשיך לבלות בעיר.
.
כמה מילים לגבי בחירת המלונות:
מחירי המלונות דינמיים. יש מלונות שמורידים מחיר ברגע האחרון ויש שמעלים. יש כאלה שמחירם סטטי יותר ומשתנה רק בחילופי העונות. אין כלל אחיד. את המלון שלי בבאישה הזמנתי ימים ספורים לפני ההגעה לעיר מאחר שמחירו ירד פתאום והוא אפשר ביטול בחינם עד יומיים לפני ההגעה.
גם הנסיעה בתקופת המלחמה השפיעה הפעם על ההתנהלות. פחדתי להתחייב מתוך תחושה שמי יודע מה עלול לקרות. הביטחון של רבים מאיתנו הישראלים ירד מאוד מאז השביעי לאוקטובר. רוב המלונות אינם מאפשרים הזמנה עם תנאי ביטול מפליגים כפי שהיה בעבר.
בעקבות הניסיון שלי אני ממליצה להכין רשימת שמורים ולעקוב אחריה מדי פעם. אין הרבה טעם בהמלצה של מישהו על מלון מסוים. מלון שהיה זול בעבורי עלול להיות יקר מאוד בעת שהייתכם בעיר ולהפך. חוץ מזה, הפרמטרים שלנו לבחירה שונים.
וגם כמה טיפים
נעליים
נעליים נוחות זה הטיפ הנדוש ביותר שתקראו בכל רשימת טיפים לליסבון וגם אני בוחרת להיות נדושה. זה המפתח להנאה מהעיר. צעירים ממני עוברים יחסים מורכבים עם המדרכות של ליסבון.
למתקשים בהליכה
הקושי בהליכה אינו אמור למנוע מאף אחד לטייל בעיר. כשהרגליים כבר מתקשות, עדיין יש דרכים לטייל.
טוקטוק: בכל כיכר מרכזית עומדים טוקטוקים שממתינים לערוך סיור לתיירים בעיר.
חשמלית בשיטת הופ און: בכיכר קומרסיו נמצאת תחנת המוצא של חשמלית ייעודית לתיירים. מזהים אותה לפי הכיתוב: Hills Tramcar Tour. היא עושה סיבוב מורחב בעיר בדומה מאוד לזה של החשמלית המפורסמת E28. זה שירות יקר יותר (נכון לינואר 2024 – 25 אירו), ןלכן גם אינו עמוס. הכרטיס הוא ל-24 שעות והוא מאפשר לרדת ולעלות שוב ושוב היכן שרוצים.
שימו לב שהחשמלית מופעלת על ידי חברת Yellow Bus וזה קצת מבלבל כי אין מדובר באוטובוס צהוב אלא בדגם של חשמלית עתיקה שמנצלת את תשתית מסלולי החשמליות של העיר.
אוטובוס התיירים נקרא City Sightseeing. הבסיס שלו הוא בכיכר Marques de Pombal בקצה שדרת ליברדדה. אפשר להגיע לשם גם בקו המטרו הכחול. זהו שירות יקר יותר (נכון לינואר 2024 – 33 אירו) אך הכרטיס תקף לארבעה קווים המגיעים עד לבלם, למוזאון האריחים ואפילו לפארק האומות. הבעיה היא: מי מספיק לנצל את כל הנפלאות האלה ב-24 שעות? נראה לי לא סביר, אבל בדקו ותגיעו לתובנות שלכם.
המוניות בליסבון לא יקרות באופן יחסי. כדאי להיעזר באפליקציות של Uber, Bolt או Free Now
כרטיס תחבורה
אני בעד להיעזר גם בתחבורה הציבורית, בנוסף למוניות או בשילוב עמן.
ישנן מעליות כמו גלוריה או ביקה שצולחות עלייה תלולה. הנסיעה בהן קצרה ומשתלמת גם אם עומדים בנסיעה. תחשבו שהמטרה היא קיצור דרך ולא חוויה. גם בארץ אנחנו עומדים לפעמים באוטובוס. המעלית היחידה שלא אהבתי היא סנטה ז'ושטה (Elevador de Santa Justa) בגלל התור הארוך המשתרך אליה רוב שעות היום.
בנוסף, ישנן החשמליות העתיקות הנוסעות בכמה קווים ברחבי העיר ההיסטורית. אלה ואלה נראות אותו דבר: קרון אחד יחיד שמבפנים הוא מעץ, ממש כמו פעם. מאחר שמדובר גם בשימור של קווים היסטוריים הרבה אנשים מתייחסים אל הקרוניות האלה כמו אל גימיק תיירותי. אני נעזרתי בהן הרבה, לפעמים גם כדי להתקדם שתיים, שלוש או ארבע תחנות בלבד.
ניתן אמנם לשלם בחשמלית לנהג, אבל אם יש בידכם כרטיס תחבורה הנסיעה תהיה זולה יותר. כרטיס תחבורה אנונימי המיועד לנוסעים מזדמנים (כמונו התיירים) קונים במכונה באחת מתחנות המטרו, וכדאי לעשות זאת גם אם אין בכוונתכם לנסוע במטרו עצמו.
עלות הכרטיס עצמו נכון לינואר 2024 היא 0.50 אירו. לאחר הקניה מטעינים אותו בהסדר כלשהו. אני מציעה לבחור בשיטת ה-Zapping, שמשמעותה חיוב פר נסיעה (כמו שיטת הערך הצבור אצלנו). הזאפינג מקנה הנחה משמעותית בכל נסיעה. הוסיפו סכום קטן כדי שלא תישארו בסוף הטיול עם עודף. תמיד אפשר להטעין בסכום קטן נוסף.
יש גם הסדר של כרטיס יומי. לדעתי מעט מאוד פעמים מגיעים לרף שלו, אבל יתכן שבטיול קצר ומרוכז זה משתלם.
מסעדות
אני לא אחת שארוץ למסעדה בצד השני של העיר לארוחת גורמה. גם התקציב והסיטואציה שלי כמטיילת סולו לא מתאימים לזה. אבל כן חיפשתי מסעדות שארגיש בהן ערך מוסף כלשהו, אם באוכל ואם במראה.
מצאתי באזור של המלון שלי – Vincci Baixa – מסעדות בעלות אופי שונה מהמסעדות הגנריות של רחוב אוגושטה ויתר הרחובות המרכזיים של באישה. אלו מסעדות הפונות למחפשים אינטימיות וארוחה טובה לא יקרה.
ממש מאחורי המלון היתה מסעדה איטלקית חמודה מאוד (Pizzaria Tapas la Familia) ומסעדת ראמן יפנית נהדרת (Yuki Ramen). יש שם גם מסעדה ויטנאמית שלא הספקתי לפקוד אותה. גם הקירבה לאלפמה היתה יתרון. אכלתי במסעדה פורטוגזית (A Gaucha) שבפאתי הרובע, ובוקר אחד הלכתי לסניף Dear Breakfast של אלפמה.
מהמסעדות שאכלתי בהן באמצע היום הכי מוצלחת היתה Bica Dos Cavalos. היא נמצאת בכיכר חמודה באלפמה שנקראת Largo do Chafariz ומוכרת בכינוי Old Alfama Square.
אז המסר שלי הוא לחפש בפינות ובצדדים את המקומות בעלי האופי ולהיעזר בדירוגים של גוגל.
לארוחה קלה באמצע היום אפשר להיכנס לבתי המאפה (נקראים לעתים "פשטלריה" – Pastelaria) ולהזמין מרק וקרוקט אחד או שניים הממולאים בבקר, עוף, טונה או ירקות. ואם רוצים משהו מתוק אז כמובן Pastel de Nata בצד כוס קפה. הארוחות האלה מאוד זולות.
סיורים מודרכים
יש אנשים שאוהבים להתחיל את ההיכרות עם עיר חדשה בסיור מודרך. הוא נותן תמונה על העיר, ופרט להיכרות ולידע שאוספים מקבלים לפעמים גם טיפים והמלצות מהמדריך.
אישית אני אוהבת לחקור את העיר בעצמי, אבל גם אני נהנית לשלב בטיול סיור או שניים, לאו דווקא בהתחלה. השתתפתי בסיור "אלפמה בלילה" בהדרכתו של איתמר מכוכב ליסבון ומאוד נהניתי. הייתי כבר באלפמה עוד לפני כן, אבל ההיכרות עם העיר בלילה היתה אחרת. נהניתי לשמוע את הסיפורים, להכיר פינות שטרם הכרת, ובעיקר להקשיב לדברים שנאמרו בין לבין על פורטוגל או על החיים בליסבון.
יש גם סיורים בנושאים שונים המוצעים ע"י חברות מקומיות ומתקיימים באנגלית. שווה לבדוק גם את הסיורים האלה באתרים Get Yoyr Guide או Viator. אציין שהיתה לי התנסות אחת רעה בטיול הזה שקרתה לפי דעתי על רקע מצבנו הפוליטי.
נרשמתי לסיור "אמנות רחוב". ככל הנראה הייתי הנרשמת היחידה. לא קיבלתי הודעה על ביטול. המדריך לא הגיע. בשירות הלקוחות של "גט יור גייד" הבטיחו לברר, ותוך זמן קצר הועברה אלי תשובה תמוהה מאוד מהחברה בליסבון City Guru. אני לא רוצה להלאות כאן בפרטים אך הישמרו ממנה. אציין שקיבלתי החזר, ופרט לאירוע הזה לא נתקלתי ביחס רע בשום מקום.
עוד כמה תמונות מהעיר היפה
האושינריום
מקסים ומעניין לקטנים ולגדולים. יש בו התייחסות מעניינת לאוקיאנוסים בעולם, לתהליך יצירת האושינריום ולנושאים הקשורים בשימור.
אלפמה
לא השכונה הכי יפה אבל ככל הנראה הכי מעניינת
אני מזמינה אותך להצטרף אל מועדון הקוראים של שמתי לב.
פוסט נהדר ומלא רעיונות שווים!! נהנתי לקרוא. שומרת עבורנו ומעבירה לבן שנוסע בקרוב. תודה זיוה
פוסט מעניין ומסודר, בהחלט איישם כמה מההמלצות כאן בביקורנו באפריל
תודה ❤️
היי זיוה'לה.
נהנתי לקרוא את ליסבון שלך.בהחלטה ספונטנית שלא אופיינית לי ,הזמנתי טיסה לליסבון לתחילת ינואר.אנחנו זוג מבוגרים.פעם ראשונה בליסבון.הפוסט שלך בהחלט יביא לנו תועלת ,שכן עונה על רוב השאלות שלי.רק עכשיו מתחילה לגשש ולבדוק.תוהה אם כדאי לקחת טיול יום מחוץ לליסבון ואם כן לאן.יש לנו 6 ימים מלאים.תודה ושיגיעו ימים טובים יותר מימים קשים אלו.
תודה לך, –קראתי בעיון ואהבתי. בטוח אשתמש בכמה טיפים. אנחנו נוסעים ל5 ימים לליסבון.