מישהו פה פיזר כבשים
מחלון הרכבת, בדרך מהעיירה קארנפורת (Carnforth) שבמחוז לנקסטר לסקיפטון (Skipton) שבמחוז יורקשייר, היה לי נדמה שאלוהים מפזר כבשים בשטחי המרעה האינסופיים. שלושה שבועות נסעתי בין משבצות האחו הירוק, וכשהלכתי בדרכים פתחתי וסגרתי שערים בגדרות של שטחי המרעה, כמנהג המקום.
עליתי וירדתי מאוטובוסים ומרכבות. בכל אזור חדש שאליו הגעתי, העליתי את האפליקציה של חברת האוטובוסים המקומית. אחר כך הסרתי. לרוב ירדתי בתחנות הסמוכות ליעד שלי אבל קרה שהתחנה הייתה רחוקה במקצת והלכתי ברגל כדי להגיע.
דברים שרואים בדרך מהתחנה
במקרים האלה זה היה רווח. פעם זו היתה הליכה לאורך נהר, ופעם דרך כפר קטן. גיליתי אז לראשונה את המצבה עטורת הפרגים של חללי מלחמות העולם. בהמשך אראה אותן עוד הרבה פעמים, אבל זאת היתה הפעם הראשונה. לא צריך לספר לאוהבי טיולים כמה דברים רואים בזמן ההליכה.
לא הכל היה דבש. גם זה לא מפתיע. קרה שהצטערתי שבחרתי באוטובוס במקום ברכבת, קרה שאוטובוס איחר וחיכיתי זמן רב בתחנה. קרה אפילו שאוטובוס התקלקל והלכתי שני ק"מ ברגל כדי להשלים את הדרך לתחנה. כן, זה קרה באנגליה. אבל החוויה הכללית היתה מיוחדת, פותחת את הראש וממלאת את הלב. הגעתי אל מפלים ואגמים. טיילתי בעיירות, בכפרים ובאתרים היסטוריים.
למה אנגליה?
זו תרבות שהשפיעה כל כך על העולם. באיים הבריטיים טרם טיילתי פרט לביקורים בלונדון וגיחה אחת קצרה מחוצה לה. יצאתי אז עם המשפחה מלונדון לטעימה קצרה באחד מחופי הדרום, במחוז סאסקס, היכן שהצוקים הלבנים של ביצ'י הד נראים כמו פרוסת עוגה שנחתכה בסכין. רציתי הפעם להרחיב ולתת לעצמי הזדמנות לספוג קצת יותר.
הטבע האנגלי מאוד נגיש, ובשבילי שכבר מתקשה בטרקים, זה מאוד משמעותי. באזורי הטבע היפים ביותר יש שבילי הליכה בכל דרגות הקושי וזה כלל לא מובן מאליו. יש אפילו מסלולי Miles without Stiles, הנגישים לכול.
ההרים באנגליה אינם גבוהים ולמרות זאת יש לה טבע יפה. הצמיחה חזקה ושופעת בזכות הגשם הדקיק שמזרזף לו כל השנה. מים זורמים בכל מקום. הירוק ירוק מאוד. היערות נפלאים.
ובאמת זכיתי לגעת בטיול גם בנופים וגם בהיבטים של התרבות. בחרתי בטיסה למנצ'סטר ובטיול בצפון המדינה, כי יש בו הרבה אזורים נהדרים במרחקים קצרים אלה מאלה.
רק באנגליה
אז מה פגשתי בגזרת התרבות האנגלית?
המון דברים:
הייתי באתרים שהניעו את המהפכה התעשייתית.
ביקרתי בבית שבו התגורר ג'יימס קוק כשהיה מתלמד בעיירת החוף וויטבי, לפני שיצא למסעותיו.
ראיתי אתרים מהברקזיט הראשון של אנגליה. תתפלאו, אבל מי שעשה אותו הוא לא בוריס ג'ונסון אלא הנרי השמיני שהחליט להתנתק מהכנסייה הקתולית כשזו הציבה לו גבולות בעניין נישואיו המרובים לנשים.
באותה הזדמנות הוא הכרית את מקור לחמם של המנזרים, שעשו עבודה סוציאלית לא רעה בכלל, באמצעות העברת אדמותיהם למקורביו. מאז הפכו המנזרים למונומנטים חרבים ענקיים, הניצבים כמו פסלים דוממים על רקע המרחב הירוק רחב הידיים.
ביקרתי בבתיהם של סופרים ומשוררים שטיפחו בחצר ביתם גן יוצא דופן.
גינון, יש לדעת, זו תרבות ענקית באנגליה, וכיום המורשת הזאת מתחברת גם לגישות חדשות של עיצוב נוף, יצירת מסדרונות אקולוגיים, קיימות וחינוך לערכי טבע.
החנויות שבגנים ובאתרים ההיסטוריים הן קסם שאין שני לו. הן שופעות במוצרים, ספרים ומשחקים לילדים המלמדים אותם אינספור שמות של ציפורים וחרקים. איפה עוד אפשר לקנות כף ומזלג שתילה כמתנה או רשת פרפרים? ואיפה עוד יש כל כך הרבה מוצרי ניר יפהפים?
חלקתי עם המוני האנגלים כבוד למלכתם בחגיגות הג'ובילי.
פגשתי אנשים צוהלים סביב כוס הבירה בפאב.
התמודדתי עם ארוחות הבוקר האנגליות שהוצעו לי. לא פשוט להתחבר לתרבות הקולינרית הזאת, כי מי יכול לאכול שעועית מבושלת, נקניקיה, בייקון ולביבת תפוח אדמה רגע אחרי שפקח את עיניו? לזכות כל מארחי יאמר שתמיד הציעו וריאציות וחלופות.
בלית בררה אכלתי גם קצת פיש אנד צ'יפס.
אביב באנגליה
על קצת גשם אני לא מתלוננת, ומבחינת הפריחה יצאתי בטיימינג נפלא. תפסתי אפילו את הזנב של עונת הבלו-בלז והתרגשתי, אף על פי שכבר לא היו בשיאן. הרודודנדרום, לעומת זאת, משגשג בצפון אנגליה בעונה הזאת ומוסיף המון צבע.
לבד באנגליה
מה טוב בזה?
אנגליה נוחה לנו כי מדברים בה אנגלית. לא צריך להתמודד עם טקסטים בשפה זרה.
הרווח האישי יותר הוא תחושת האוטונומיה הבלתי רגילה וההזדמנות לשבת בספסל מול הנוף ולבהות, פשוט לבהות.
על מה ויתרתי בהיעדר חברה?
על הפינוק הנפלא של תה אחר הצהרים. הסתכלתי על המגשים התלת-קומתיים האלה בעיניים כלות ולא הזמנתי, כי אפטרנון-טי זו חוויה חברתית. לזלול לבד שלוש קומות זה חזירות לשמה ובעיקר פדיחה. מצאתי גם את חווית הפאב האנגלי בעייתית לאנשים המבלים בגפם, בכל אופן עבורי. לא בכל מקום הרגשתי נוח.
שלושה שבועות זה הרבה זמן?
זה תלוי.
זה פרק זמן שמאפשר לספוג הרבה, אבל לא ניתן לכסות בו את כל אזורי צפון אנגליה ובטח שלא את אנגליה כולה.
זו ארץ גדולה ויש לה המון מה להציע. חתכתי במספריים גסות רעיונות ורצונות. הייתי נחושה וקשוחה אל מול חרדת הפומו, וכך ויתרתי על הפיק דיסטריקט, על ליברפול, על לידס, על נורת אמברלנד (המחוז הצפוני ביותר) וגם על הצצה שרציתי לעשות לצפון ווילס (אמנם לא אנגליה אלא בריטניה, ובכל זאת חלק מהמרחב הגאוגרפי).
המשך הפוסט מוקדש לתיאור כללי של מסלול הטיול ולכמה המלצות. יש אזורי טיול שטסתי על פניהם בתיאורים מתוך מחשבה שעוד אכתוב עליהם יותר בפירוט בעתיד.
מנצ'סטר תחילה
הגעתי למנצ'סטר באישון לילה, ובעזרת מונית – הופ למיטה במלון בעיר. אני מברכת על כך שהשתקעתי במנצ'סטר חמישה לילות חרף העובדה שהחיבור שלי לעיר לא היה אהבה ממבט ראשון. זהו זמן מצוין להתאקלמות. המלון היה נוח מאוד והוא היה מעין מקום בטוח לחזור אליו.
אני ממליצה בחום על מלון מוטל וואן פיקדילי. הוא נותן תמורה מעולה למחיר הנוח, והמיקום ליד תחנת פיקדילי מושלם למי שרוצה לטייל בעיר עצמה ומחוצה לה.
מפיקדילי יוצאות רכבות ליעדים מוצלחים מחוץ לעיר. גם תחנת חשמלית (Metrolnik) יש כאן וזהו גם הבסיס של שלושה קווי אוטובוס חינמיים.
Motel One Piccadilly (באתר בוקינג)
Motel One Piccadilly (האתר הישיר)
.
בסיס מצוין לטיולים בסביבה
מנצ'סטר נגלתה בפני כג'ונגל אורבני. בתוך הג'ונגל הזה יש כמובן פינות מעניינות ויפות. יש שאוהבים אותה. אני הרגשתי שדרוש לי זמן כדי שזה יקרה. בכל אופן היא בסיס מעולה להרבה טיולים במרחב.
יצאתי ממנה לעיר יפהפיה בשם צ'סטר,
לגן חדיש בשם RHS Bridgewater Garden
ולאתר מורשת מרתק מימי המהפכה התעשייתית, המוקף בפארק משגע.
למנצ'סטר הקדשתי פוסט משלה, אבל למען שמירת הרצף הנה המלצה על מקום שאהבתי במיוחד..
.
המלצה חמה
מקום שאהבתי במיוחד במנצ'סטר הוא ה"קנאל סטריט" – Canal Street.
על קטע מהתעלה הזאת יושב ה"גיי וילג'", הכפר של הקהילה הגאה. עצם קיומו של הכפר הוא דבר יפה בעיני. נראה שיש מה ללמוד. הכפר הוא גם אזור בילוי, ולפנות ערב הוא נראה כמו גן בירה אחד גדול. כשממשיכים עם הרחוב מערבה לכיוון קאסלפילד, התעלה עוברת בין בתים גבוהים ובמרחק נראים מגדלים של ממש. הנוף העירוני לאורך התעלה משתנה כל הזמן, וההליכה לאורכה מלאה בעניין.
Canal Street – תמצאו בקישור המלצות למקומות בילוי, מסעדות ואתרים באזור הקנאל סטריט.
מנצ'סטר – קבוצת כדורגל או כוורת דבורים? – הפוסט שכתבתי על מנצ'סטר
הפסקה קצרה לפרסומת וכבר חוזרת להמלצות
אני מאוד אוהבת לכתוב ולחלוק בהתרגשויות, בתובנות ובחוויות. בשנים האחרונות אני נהנית גם לעסוק באופן מקצועי בייעוץ ותכנון טיולים.
אם אתם רוצים עזרה במיון היעדים וארגון שלהם, אם אתם נוסעים עם ילדים ומחפשים מקומות ואטרקציות שיעניינו אותם, אם חסר לכם מידע על התחבורה, אם עולה צורך כלשהו אחר – אתם מוזמנים לפנות אלי.
זיוה: 052-374-1683
אזור האגמים
שבוע באזור האגמים היה תענוג צרוף. זה אזור לא גדול יחסית השופע באינסוף אפשרויות של טבע ובילוי. יש בו עניין לכל גיל. זהו גן עדן למשפחות. זהו אוצר למטיילים בתחבורה vציבורית. רשת האוטובוסים כאן מגיעה להמון מקומות שווים.
אהבתי את כל העיירות באזור בבתיהן הבנויים מאבני צפחה וחלונות הראווה היפים. אזור האגמים הוא במידה רבה פנטזיה של מתיקות עם דימויי ברווזים, כבשים וארנבונים. אבל איכשהו הוא לא גולש בעיני להצטעצעות יתרה. גם במסעדות היה נעים לשבת. הרגשתי שם בבית.
לנתי בעיירה באונס און ווינדרמיר אצל משפחה המחזיקה שלושה חדרי אירוח בתוך ביתה ממש. החדר שלי היה חמוד. ארוחת הבוקר המפוארת הונחתה מדי בוקר בחדרי. כל ההתנהלות סביבה שעשעה אותי מאוד. הבית מצטיין בגינה היפה ביותר באזור כולו. המחיר היה נוח. אם אתם מוצאים מקום מוצלח באמבלסייד, זה עדיף. היא מרכזית יותר. גם ווינדרמיר נוחה למטיילים בתחב"צ מאחותה באונס און ווינדרמיר, אבל הסתדרתי יפה גם בבאונס.
יש לי המלצה אחת כללית על האזור וכמובן גם אחת ספציפית. בעיני הייחוד שלו הוא בשילוב שבין הטבע והנוף לבין המורשת. האזור היה ביתם של משוררים וסופרים. הוא קיבל הכרה של אונסקו בזכות השילוב הזה. כאן החל להתפתח ה"נשיונל טראסט" (המקבילה של בריטניה לרשות הטבע והגנים שלנו). טיילתי בכמה מסלולי טבע ומאוד נהניתי, אך בעיני, אין טיול לאזור האגמים בלי ביקור באחד או שניים מהבתים ההיסטוריים.
.
והנה ההמלצה
כשנכנסתי לגן בחצר הבית ההיסטורי של ויליאם וורדסוורת בריידל מאונט נעתקה נשימתי. זה נכון שגדלנו על קן לציפור ולא על נרקיסים של וורדסוורת, ולכאורה מה לנו ולו. אבל ברגע שנכנסים פנימה נמצאים בתוך האווירה של המקום.
אפשר לדמיין את דורה, בתו של וורדסוורת, מתהלכת בטרסה שלה גבוה מעל למדרון התלול עם הצמחייה הפראית שהמצלמה לא יכולה לתפוס ולתאר. יש באתר כמה טקסטים המחברים למקום. אם מרגישים צורך, אפשר להשלים בהמשך קריאה בוויקיפדיה.
ליד בית וורדסוורת יש גם בית אחוזה היושב על שטח עצום ובו נהר, גנים, שטח מרעה, שביל אמנות ביער ועוד.
יש עוד הרבה בתים היסטוריים באזור האגמים ודגמתי מעט מהם. אני בטוחה שגם האחרים נהדרים. ברובם יש גנים. היתרון בריידל מאונט שניתן לשלב אותו בטיול ברגל סביב אגם ריידל, ובאמת, זה מה שעשיתי גם אני.
צפון יורקשייר
להגיד שהייתי ביורקשייר זה כמו להגיד "הייתי בישראל". זהו מחוז גדול מאוד, ובתשעה ימים טעמתי מעט ממנו. למעשה, הייתי בצפון יורקשייר בלבד, וגם שם ראיתי מעט בלבד מתוך ההיצע. שהיתי בו לפרקי זמן קצרים בשלושה מיקומים שונים:
סקיפטון (Skipton)
מטרת התחנה בסקיפטון היתה לחלק את הנסיעה הארוכה שבין אזור האגמים לחוף יורקשייר, ובהזדמנות להרוויח אתר מעניין בסביבה שקשור במהפכה התעשייתית.
שהיתי בסקיפטון שני לילות בסה"כ, אבל אפשר להיות בה הרבה יותר, היות שהיא נחשבת לשער ליורקשייר-דיילז, אזור של גבעות ירוקות, הרבה מים זורמים וכפרים יפים.
מצאתי את סקיפטון עצמה כעיירה תוססת מאוד ומגניבה למדי. בניגוד גמור לעובדה שגודלה הוא חצי מזה של מגדל העמק יש לה וייב עירוני של ממש ותחילה היא נראתה לי רועשת ולא מזמינה. אבל מהר מאוד גיליתי בה חצרות יפות, מעברים מקורים עתיקים, מבחר פאבים ומסעדות, שוק המתקיים כמה פעמים בשבוע, טירה שמורה מוקפת ביער נהדר ותעלה אחת – תעלת ליברפול לידס החוצה אותה.
בסקיפטון לנתי בחדר חמוד, נוח, נעים ושקט מעל לפאב שהיה רועש בימי סוף השבוע, הימים שבהם התארחתי במקום. זה היה מן ניגוד שכזה.
.
אז על מה אני ממליצה?
על רחוב הכבשה – Sheep Street, שהוא מדרחוב נטול תנועת מכוניות,
ועל מרכז הקניות היפהפה קראוון קורט – Craven Court שנמצא במבנה מקורה בסגנון ויקטוריאני.
וממליצה מאוד על העיירה סולטייר (Saltaire) שאליה נסעתי מסקיפטון, ועל הביקור בה ובמרכז התרבות סולט מיל. על החוויות מיום הטיול הזה כתבתי בפוסט העוסק במהפכה התעשייתית.
חוף יורקשייר
בחרתי באזור הזה כי רציתי לגוון ולהחליף את השילוש הקדוש של ירוק, מים וכבשים במשהו בעל אופי אחר. ובאמת, כשירדתי לראשונה מהאוטובוס בוויטבי (Whitby) קידמו אותי ריח הים וצרחות השחפים.
השתקעתי לארבעה לילות במלון פשוט ויפהפה בוויטבי, וממנה יצאתי אל יעדים אחרים לאורך החוף. מדובר בחוף שמצפון מזרח לעיר יורק, והוא חלק מהפארק הלאומי "נורת יורק מורז" – North York Moors National Park.
ה"מורז" הן הגבעות שבדרך לעיירות החוף, והן מכוסות במשטחי אחו ירוקים ובאברש הצובע אותן בחודש אוגוסט בסגול. למרות שטיילתי בעונה אידאלית, המיטב של האזור הזה באופן ספציפי הוא כנראה באוגוסט.
החוף מצוקי ברובו. הכפרים והעיירות יפים כולם, כל יישוב בדרכו. היעדים המפורסמים ביותר הם העיירה וויטבי, כפר המבריחים לשעבר רובין הוד'ס ביי (Robin Hood's Bay) והעיר מהשיר של סיימון וגרפינקל – סקרבורו (Scarborogh) שרבים באנגליה זוכרים אותה כאתר הנופש של ילדותם.
כנסו לקישורים ופתחו רמקולים לשמוע את "היריד של סקרבורו".
היריד של סקרבורו בביצוע הקלאסי של סיימון וגרפינקל
היריד של סקרבורו בגירסה קלטית מיוחדת
.
המלצה למטיילים האטיים
ההמלצה הכללית שלי היא לאפשר לעצמכם לספוג את האזור הזה במשך כמה ימים ולא רק לחלוף בו, וההמלצה הספציפית היא להקדיש יום אחד לטיול בקטע של דרך קלוולנד – Cleveland Way.
זוהי אחת מהדרכים הלאומיות ארוכות הטווח של אנגליה. באחד הימים הלכתי כמה ק"מ בקטע ממנה, בין הכפר המתוק רונסוויק ביי (Runswick Bay) לבין העיירונת החביבה סטייטס (Staithes).
החוף של רונסוויק חולי והוא אחד הטובים באזור. רונסוויק יפה וכבר בירידה מתחנת האוטובוס למפרץ שלה הנוף היה משכר. ההליכה היתה נעימה. משמאלי היו משטחי הירוק ומימיני – מצוקי החוף והים. בירידה לסטייטס, כשבתי העיירה התגלו לפתע, זו היתה הפתעה מרגשת.
נֶרְסְבּוׁרוׂ (Knaresborogh) וסביבתה
היא היתה התחנה האחרונה שלי בטיול ותחנת הדרך האחרונה בצפון יורקשייר. הגעתי אליה בזכות הקרבה שלה ליורק. הימים היו ימי הג'ובילי, חגיגות השבעים למלכותה של אליזבת השנייה, ומחיר הלינה ברוב המקומות היה בשמים. המלון הפשוט בנרסבורו היה החלופה שלי ללינה ביורק. הרי אי אפשר לסיים טיול בצפון אנגליה בלי לראות את יורק, שנחשבת לאחת מעריה היפות של אנגליה.
יצאתי פעמיים מנרסבורו, יום אחד ליורק ויום אחד לפונטיינז אבי וגן המים המלכותי סטדלי. דווקא ליורק פחות התחברתי למרות שהיא עתיקה מאוד ויש בה הרבה שכבות. נראה שלא הייתי במוד מתאים לערים הגדולות בטיול הזה. הן עייפו אותי מאוד.
על האתר האחרון, פונטיינז אבי, אני מאוד ממליצה. פונטיינז אבי הוא מנזר חרב ענק, אחד מאלה שהזכרתי בתחילת הפוסט. האתר שרואים היום הוא מכלול שיש בו הרבה מה לראות, מתקופת הנזורה ומתקופות אחרות. יש בו גן מים טיפוסי לאנגליה שהוקם במאה ה-18, טבע יפה ועדר איילים מסתורי שלא הצלחתי לראות, אולי מפני שבאביב האמהות רגישות ומנסות להתרחק עם גוריהן מאנשים. כך נכתב באחד משלטי ההסבר. בכל אופן, זה מקום שאפשר לגלות במשך שעות, ולא פלא שזכה להכרה של אונסקו.
.
המלצות
כבר המלצתי למעשה על המכלול של פונטיינז אבי, אבל זו ההזדמנות להקדיש כמה מילים לעיירה המארחת. נרסבורו יושבת גבוה מאוד מעל לנהר ניד. בשל הפרש הגבהים נבנה בה ויאדוקט (גשר רכבת) גבוה מעל לנהר. הויאדוקט מייצר את הנוף המיוחד של העיירה.
בגדת הנהר יש בתי קפה וסירות להשכרה.
הטירה של נרסבורו חרבה אך שטחה משמש כיום גן ציבורי שממנו נשקף הנוף הנהדר של הויאדוקט והנהר. במורד התלול יש גן יפה.
מרכז העיירה מטופח ויש בו הרבה חלונות ראווה יפים. בימי רביעי מתקיים בעיירה שוק. בעיתוי של חגיגות הג'ובילי התקיים שם שוק יפהפה למלאכות יד.
תחנת הרכבת של נרסבורו היא התחנה המטופחת ביותר שראיתי מימי. היא קטנה ומקושטת בסלי פרחים. יש בה בית תה קטן וכמה חנויות מדליקות, האחת למסגור תמונות ואחת לעתיקות ויד שנייה. בפינת התחנה יש ציור קיר גדול, ולא תאמינו, אפילו מלון לחרקים הועמד שם. נדמה לי שרק באנגליה זה יכול להיות.
אז פוטיינז אבי ונרסבורו הן ההמלצות שלי לאזור הזה, ובטח יש עוד הרבה מקומות שהחמצתי כי נגמר זמני באנגליה והגיע הזמן לחזור הביתה.
קולגות שכתבו על צפון אנגליה
שירלי שקד בבלוג הנפלא מנצ'סטר שלי (בעיקר מנצ'סטר אבל לא רק)
עדי וייץ על טיול של משפחה עם מתבגרים לצפון אנגליה וסקוטלנד
מיכל בן ארי מנור על טיול משפחתי רגוע בפיק דיסטריקט (למיכל יש עוד הרבה פוסטים על אנגליה)
אני מקווה לכתוב בקרוב עוד על צפון אנגליה, ומזמינה אתכם להצטרף אל מועדון החברים של 'שמתי לב'
עוד כמה תמונות להשראה
עוד על אנגליה
וואו .. זיוה, כמה יפה כתבת על צפון אנגליה ועל החוויות הרבות שחווית. ליוויתי אותך במסע גם בפייסבוק ממש און ליין כשכל יום חיכיתי לפוסט בכיליון עיניים על מה הנושא יהיה הפעם ואיפה ביקרת . שאפו על המסע בתחבורה הציבורית שלעיתים לא היה לך קל. אלופה! …אה! ותודה גם על הפירגון ..שירלי .
עקבתי כמובן אחר המסע שלך בלייב, אבל הפוסט השלם הוא סיפור דרך נפלא הכתוב בלשונך הנעימה והקולחת. תענוג לקרוא, תענוג להתבונן בצילומים היפים ולהרהר על אנגליה של היום ושל פעם, לקנא בתחבורה הציבורית שמגיעה למקומות האלה, להתקנא בתרבות ובמורשת. ואת עכשיו אנגלופילית מושלמת!
פתאום נהייתי אנגלופילית. זה משעשע אותי.
האז והיום – באמת נושא מרתק. אלו תקופות שחסרות בהיסטוריה שלנו ובאנגליה הן כמו ספר פתוח.
תודה, מלי
זיוה, תענוג. היינו באנגליה פעמיים -פעם אחת באזור קורנוול ופעם שניה באגמים וצפון ווילס והיא מרחיבה את ליבי. קראתי בשקיקה את תאורייך הנפלאים והתענגתי על התמונות הנפלאות. תודה ששתפת אותנו בטיול המופלא הזה.
זיוה יקרה הפוסט שלך מארח לי חברה לארוחת הבוקר הישראלית בעודי צופה על מראות צהבהבים של מישור החוף. אוי איזה אסקפיזם מושלם.
עקבתי בעניין אחרי הטיול שלך ואני קוראת העניין רב יותר את החוויות ותובנות מהמסע שלך.
מתחברת מאוד לקושי של לשבת במסעדות ופאבים לבד.
מצפה לפוסטים הבאים.
זיוה, נהניתי מאד מאד לקרוא, יערות הבלו בלז הם חלום רחוק שלי ובריטניה היא מושא תשוקה קבוע… כיף לחלום עם התיאורים שלך. תודה