חמישה כוכבים בטבע, בגן ובגינה
בית מלון ל…
חרקים.
חיוך מטופש עלה על פני אל נוכח ההפתעה.
מדוע חרקים זקוקים למלון?
פגשתי את בתי המלון המשונים האלה בגנים ובשמורות באירופה. הם משכו את לבי כאלמנט בנוף, מעין פסל במרחב של הגן או הטבע. לראשונה ראיתי מלון שכזה בגן של טירת מיודן בהולנד. נדמה לי שהיה שם שלט בצד שהסביר שמדובר בבית מלון לחרקים, כי לפני כן לא הכרתי את הנושא. מאז התחלתי להבחין במבנים האלה גם במקומות אחרים. כבר ממרחק אני מתמלאת שמחה אל נוכח הגילוי.
הדחליל החדש
בהמשך של אותו קיץ טיילתי גם בפרובנס וראיתי מלון חרקים בכניסה לפארק הציפורים והטבע Pont de Gau שבשמורת הקמארג, בדלתא של נהר הרון. בליל של עשב יבש, אצטרובלים, קרטון גלי מגולגל ולבנים עם חורים מלאו את חדרי המלון.
אחת מחברותי בטיול ההוא לפרובנס היא גננת במקצועה ומיד כשראתה את מלון האורחים הזה התלהבה ואמרה שתנסה לבנות אחד כזה ביחד עם ילדי הגן. ובאמת הערך החינוכי הטמון בהמצאה הזאת הוא אחד היפים שבדבר.
מדוע החרקים זקוקים למלון?
או במילים אחרות: מדוע הם זקוקים לסיוע של בני האדם?
החרקים הם חלק ממארג המזון בטבע. בעלי חיים רבים ניזונים מהם, ואילו חלק מהם ניזון מצוף ומאבקת פרחים. במעופם מפרח לפרח הם מאביקים את הפרחים ומאפשרים את המשך קיומם. יש חרקים שממלאים גם תפקידים כגון דישון הקרקע או הדברה ביולוגית.
מיני חרקים רבים בעולמנו הולכים ונעלמים בדורות האחרונים. האורבניזציה והחקלאות מצמצמים את שטחי המחיה שלהם. השימוש בכימיקלים בחקלאות, בתעשייה ובמשקי הבית עושה בהם שמות.
בערך חרקים בוויקיפדיה מופיע נתון מדהים: בין השנים 1920-1990 הצטמצמה אוכלוסיית החרקים העולמית ב-27% לפי מחקר של אוניברסיטת מישיגן.
השימוש בבתי המלון לחרקים בא לעודד את אוכלוסיות החרקים באזורים המוכרזים כשמורות טבע, בגנים ובגינות. המאמצים מכוונים במיוחד לחרקים הנחשבים בעינינו כמועילים להמשכיות הצמיחה.
קורה שגם חרקים פחות רצויים נהנים משירותי האירוח האלה. לדוגמה, צרעות עלולות לפגוע בדבורים או בביציהן. אין על כך שליטה, אולם ההנחה היא שהעידוד לכלל אוכלוסיית החרקים מביא בסופו של דבר ברכה.
בעל החיים החשוב ביותר בעולם
בין כל המאביקים בטבע הדבורים הן המצטיינות ביותר. הן נחלקות בין דבורי דבש ודבורי בר. מי שמאביק את הפרחים בשטחים הפתוחים אלה הן דבורי הבר. על המגוון הביולוגי הרב שלהן ועל הדינמיקה העדינה שבין דבורי הדבש והבר אפשר לקרוא כאן.
ישראל התברכה במגוון רב מאוד של דבורי בר, אולם מספרן הכולל של הדבורים בארץ ובעולם הולך ופוחת בהתמדה. בהיעדרן טמונה סכנה של ממש.
החברה הגאוגרפית המלכותית של לונדון בחרה בשנת 2019 בדבורה כבעל החיים החשוב ביותר בעולם.
חברתי הבלוגרית ינינה זסלבסקי אפק כתבה על עולמן המופלא של הדבורים ועל הסכנה שבהיעלמותן בבלוג של משפחתה – אפקים מטיילים. שם הפוסט: מתוק מדבש: מה היינו עושים ללא דבורים?
איך אפשר לעודד את הדבורים להישאר עמנו?
- לשתול בגינה או במרפסת הבית צמחי נוי צופניים לדבורים
- לבנות להן בית מלון
מה אוהבות הדבורים במלון שלהן?
חורים קטנים. הדבורים נכנסות אל חורים קטנים בעץ או אל חללי הצינוריות של הבמבוק או הקנה הגדל בגדת נחלים. שם, במקום המוגן, הן מטילות את ביציהן.
מוזמנים להסתכל בסרטון כיצד הן נכנסות אל החורים הקטנים שהוכנו בעבורן באמצעות מקדחה.
וכאן יש הסבר על בניית בית מלון למאביקים
ומה אוהבת חיפושית מושית השבע?
היא תודה לכם אם תכינו לה בבית המלון עלים יבשים, מקלות או קש.
לא רק יפה
לחיפושית מושית השבע יש תפקיד שונה. היא ניזונה מכנימות ועל כן משמשת כמדבירה ביולוגית מצטיינת. הכנימות הן יצורים קטנטנים מסדרת הפשפשאים. הן ניזונות מעלים ופוגעות הן בגידולים חקלאיים רבים והן בעצי נוי וצמחי הגן.
בשונה מחרקים רבים שאנו סולדים מהם, מושית השבע אהובה מאוד על בני אדם. אנו מכירים אותה בשמה העממי "פרת משה רבנו".
לא רק אנו הענקנו לחיפושית העדינה את השם פרה. באופן משונה דבקו בה הדימוי הזה בצירוף שמות של גיבורי תרבות, כאשר כל עם יצר את הנוסח שלו. אסתפק כעת רק בשם שקיבלה בתרבות הרוסית: "פרת האלוהים הקטנה", ובשם ביידיש: "פרת רבנוס פרדעלע". אני מציעה לפתוח את הסרטון הנפלא המצורף שהפיקה רשות הטבע והגנים, ובו גם הסבר על מקורו של השם בעברית.
גם אצלנו בגינה
בעת שחיפשתי חומר על בית מלון לחרקים בעברית נתקלתי בפרויקטים חינוכיים רבים שבהם הזמינו ילדים והורים לבנות בתי מלון שכאלה. יש ערך רב לעצם העשייה שמלמדת את הילדים על עולם החרקים, מקרבת אותם לטבע ומשדרת שאין צורך להיבהל מעכביש או לדרוך על נמלה. בניית המלון עשויה להיות פעילות יצירתית והתוצאה מקשטת את הגינה. גם אם לא יבואו האורחים, הרי שערכי העשייה המשותפת והתוספת החיננית לגינה הם בעלי משמעות וערך.
את המלון מציבים בחורף, לקראת האביב. חשוב שיהיה לו גג כדי לשמור על חדריו יבשים. יש שמוסיפים רשת כנגד הציפורים. מניחים אותו מעט מעל לאדמה (ואפשר גם לתלות על קיר חיצוני של הבית או על עץ) בכיוון דרום או דרום מזרח כך שיפנה אל השמש.
יש בתי מלון שמארחים צפרדעים ודו חיים למינהם בתוך חורי לבנים, ויש שמניחים במלון אפילו קופסה לקיפוד. אבל עיקר המאמץ נעשה בעבור דבורי הבר וחיפושית מושית השבע או הארינמל שאף הוא זולל כנימות.
איך לבנות בית מלון לחרקים בכתבה ב-Xnet
אביב של בתי מלון לחרקים
לאחרונה ביקרתי שוב בפרובנס. בשוק הגדול של ארל הקטנה היה דוכן שלם שהוקדש לבתי מלון ביתיים לחרקים. הם היו צבעוניים ולא גדולים, ונראה שכוונו אל קהל של הורים וילדים.
התלהבתי מהגילוי, ובעל הדוכן אמר שבצרפת מתקינים בית מלון שכזה בכל גן. מאז אותו רגע התחלתי לראות בית מלון לחרקים במקומות רבים: בשדרה בנים, בגן האטלייה של סזאן באקס, בגן המנזר בניס ובטח היו עוד שכבר שכחתי.
בתמונות שכאן למטה רואים בית מלון לחרקים בגן של המנזר בגבעת סימייאז בניס ולידו שלט המסביר שהתקנת בית מלון לחרקים בגן תורמת לשמירה על המגוון הביולוגי.
יחס בלתי אמצעי לחרקים. האמנם?
נזכרתי בציקדות של צרפת וחשבתי שאולי גם הן מעידות על איזה קשר בלתי אמצעי שיש לצרפתים כלפי החרקים. תושבי פרובאנס אימצו את היצורים הרועשים כקמע שלהם. קוראים להן בצרפתית Cigales. הן נמצאות בכל מקום ברחבי המחוז: בעיצובי הבדים, כקישוט לחלון וכמזכרות בחלונות ראווה ובשווקים.
דרכן אל מזוודות התיירים החלה מהמשל של לה פונטיין "הנמלה והצרצר", שנכתב במאה ה-17. מוסר ההשכל בא לשבח את הנמלה החרוצה ובכך לעורר את האיכרים שלא יאריכו את מנוחת הצהרים שלהם, אך הפולקלור של פרובנס נתן לזה טוויסט. האיכרים מצאו את קולה של הציקדה כקול שירה ערב ומרגיע המנעים את ימי הקיץ.
אגב, הצרצר בשם המשל הוא ככל הנראה בתרגום לעברית בלבד. שכן, הצרצר מזמר בשעות החשכה והציקדה בשעות היום.
האם זו באמת הוכחה לסיפור אהבה או שאני בודה דברים מלבי? ואולי זו התודעה הסביבתית בלבד היא זו שאחראית על שפע בתי המלון לחרקים?
כך או כך, זכותנו ליהנות מתמונה של ציקדות ססגוניות.
והנה עוד בתי מלון חמישה כוכבים לחרקים.
אני מזמינה אותך להירשם ולהיות תמיד בעניינים
פוסט משובב נפש ממש. מכל מילה ניכרת אהבת הטבע והכבוד אליו. במילה אחת – תענוג
תודה רבה, ניני. לצערי אני פחות עושה (לא גננית מצטיינת) אבל אוהבת להתבונן, ללמוד ולעודד את מי שיכול לעשות. זו תרומתי הצנועה 🙂