הרים, יערות, מערות והרבה מסתורין
באוקטובר האחרון (2021) נפלה בידי ההזדמנות לטייל כמה ימים בקו שבין טולוז לברצלונה. בסיומו של שבוע שייט בתעלת דו מידי המשכנו לחמישה ימים של טיול זוגי ברכב.
השייט הסתיים בעיירה קסטלנאודרי הנמצאת מזרחית לטולוז. הטיסה חזרה הביתה היתה מברצלונה וזו היתה הזדמנות להתחיל להתיידד עם הפירנאים. אבל פרק הזמן הקצר שהיה בידנו אינו מספיק כדי לכבוש את השמורות המפורסמות, וחיפשתי מקומות מעניינים בקרבת הציר הראשי שבין טולוז לברצלונה.
במחוז אריאז' (Ariege) שמדרום לטולוז מצאנו את מבוקשנו. נסיעה קצרה בלבד מקסטלנאודרי שבגדת התעלה, וכבר אנו במחוז המעניין, מטיילים בין מרכז עיירה עתיק למפלון ציורי וליער שכל פינה בו קוראת לעצור לפיקניק.
המחוז משתרע בין אזור הגבעות שבשיפולי הפירנאים לבין פסגות בגובה 3000 מ' בגבול אנדורה. בנוסף לתפאורה של הטבע והנוף יש בו כמה רבדים לגלות: מבצרים קתריים בראשי צוקים (הסבר בהמשך), מערות רבות שהתגלו בהן ממצאים פרהיסטוריים ונתיבי הברחה ממלחמת העולם השנייה.
כדי לסיים את הפתיח הזה באופן קליל יותר, אומר שבסוף הפוסט תהיה התייחסות לטיול במחוז אריאז' עם ילדים.
פינת גן עדן במחוז אריאז'
הציר הראשי טולוז-אנדורה-ברצלונה עובר בעמק, לאורכו של הנהר אריאז' שעל שמו נקרא המחוז. שכרנו דירת air bnb במעלה ההר, במקום יפהפה, קרוב לציר הראשי, טיפה דרומית לעיר Foix, ובמשך ארבעה ימים למדנו לגלגל בפה את שם המחוז אריאז' ואת השם מונטוליו (Montoulieo), שמו של הכפר הסמוך.
את הבית בנה או שיפץ המארח שלנו במו ידיו. הוא עצמו גר בבית אבן סמוך. בשטחם של שני הבתים הוא נטע הרבה עצי פרי ועצי נוי מגוונים, שבעת שהותנו החלו להחליף גוונים.
מעבר לקו העצים יש כר דשא רחב ידיים שבבקרים התמלא בעדר כבשים של אחד השכנים. היינו מתעוררים לקול צלצול פעמוניהם ויוצאים כמו שני ילדים קטנים להתבונן בטלאים הקטנים ובאמהותיהן העגלגלות. בהזדמנות זו הייתי קוטפת כמה תאנים בשלות מהעץ.
בעת הקפה שמיד לאחר מכן או בקפה של אחר הצהרים, בישיבה במרפסת העץ, הנוף ממול היה הרים, הרים ועוד הרים. מהבית יצאנו לנסיעות בדרכים פתלתלות, אל עמקים פנימיים ושלכת בראשיתה.
כעבור ארבעה לילות הרגשתי שגורשתי מגן העדן, ורק יום הטיול שעוד היה לפנינו, בצד הספרדי של ההרים, ריכך מעט את המשבר של סיום הטיול.
לצערי, הבית אינו מופיע עוד ב-air bnb. אבל אם תרצו לטייל באזור תוכלו לבחור בית אחר באזור.
טיול בוקר לכפר
חלק מההיכרות עם המרחב של הבית היה בטיול אל הכפר הסמוך מונטוליו. שמש הבוקר האירה באור יפה את ההרים. בכניסה לכפר היה כרם קטן שכבר הזהיב בגווני שלכת. ממול הזדקרה כנסייה עתיקה בראש רכס, מתנשאת מעל לכפר. בכפר עצמו מצאנו כמה מזרקות חביבות. זה לא מקום לבוא אליו במיוחד אבל כיף לגלות פינות כאלה מתחת לאף.
פרסומת וחזרנו:
יעוץ לטיולים בדרום צרפת
רוצים שאגלה לכם עוד פינות מקסימות, אערוך סדר בבלגן ואצור את הרצף המדויק של הטיול בהתאמה לרצונותיכם? אני מתכננת טיולים בדרום צרפת באזורי הריביירה, פרובנס, לנדוק רוסיון ומחוז דורדון. מוזמנים לפנות אלי 🙂
זיוה – 0523741683
ימי הביניים זה כאן
להלן יום הטיול הראשון שהתחיל בארוחת בוקר במלון ליד תעלת דו מידי ופרדה מהמשפחה המורחבת. בסופו של היום הגענו אל פינת גן העדן שלנו בבית על ההר.
מירפואה – Mirefoix
מירפואה נמצאת בגבעות שבשיפולי הפירנאים. פחות משעה לפני ההגעה אליה עוד היינו עם המשפחה המורחבת במלון שליד תעלת דו מידי, וכבר אנחנו בכיכר צבעונית. הכיכר המרכזית של מירפואה מוקפת בבתים מחושקי עץ, בני מאות שנים, שהחזית שלהם נישאת על עמודים ויוצרת שטח מקורה.
איזה שימוש היה לאזור המקורה בימי הביניים, אני באמת לא יודעת. אולי עבדו שם בעלי המלאכה? אולי השכינו שם בעלי חיים או אחסנו ציוד?
כיום שוכנים שם בתי קפה רבים. בחלק מחזיתות הבתים פוגשים במבטיהם של יצורים משונים המגולפים בקורות העץ, פרי מוחם של אנשי ימי הביניים. כשיוצאים לסמטאות הקסם מתפוגג מהר למדי, אבל הכיכר הזאת היא אוצר.
בימי שני מתקיים במירפואה השוק השבועי. באוקטובר 2021 הרגשנו צורך לטייל בסגנון המותאם לימי קורונה והתרחקנו מההמונים, אבל אם תגיעו פעם למירפואה נסו לכוון ליום שני. השוק הזה מופיע בהמלצות למטיילים באזור.
דרומה אל ההרים
ממירפואה המשכנו אל מבצר מונסז'ור. הגבעות החלו להתרומם והפכו להרים. המרחק למונסז'ור לא רב וזה מאפשר מעקף קטן והרפתקאות בכבישים. טיול צדדי אחד שכזה הביא אותנו אל Cascades De Roquefort – מפל קטן שמימיו גולשים על גבי סלע.
הרטיבות הצמיחה שכבת טחב ירוק על גבי הסלע, היוצרת מראה מיוחד. המפל היה יבש, אך בדרך הקצרה שהובילה אליו הלכנו בתוך יער יפה עם פינות פיקניק קסומות. אם תבואו בעונה אחרת או מיד לאחר גשם בוודאי תוכלו ליהנות ממנו יותר.
מבצר מונסז'ור – Montségur
בראש ההר שמעל מעבר ההרים מונסז'ור נמצאים שרידים של מבצר. ממצאים ארכאולוגיים מעידים על פעילות במקום עוד בתקופה הנאוליטית אך הסיפור הגדול של מונסז'ור הוא הפרק הקצר של ההתיישבות הקתרית במאה ה-13, שארכה 12 שנים בסה"כ, בין 1232 ל-1244. היות שמסע הצלב כנגד הקתרים הצליח יתר על המידה והקתרים נעלמו מן העולם, הם הותירו אחריהם שובל של אגדות והרבה מסתורין, העולה בספרות שנכתבה לאורך השנים.
הקתרים
הקתרים היו כת דתית אשר צמחה מן הנצרות ופעלה באירופה בין המאה ה-11 למאה ה-13. צמיחתם אירעה על רקע השחיתות בכנסייה הקתולית. הם האמינו שיש בתוך בני האדם ניצוץ של אור אלוהי ועל האדם להשתחרר מהעולם המוגבל והמושחת של הקיום החומרי. באמונתם יש טוב, שהוא הניצוץ הפנימי הזה, ויש רע המגולם בדמותו של השטן. האחרון הוא זה שיצר את העולם הפיזי שסביבנו.
ברחבי אוקסיטניה שבדרום מערב צרפת הם חשו סובלנות מצד האוכלוסייה. מאחזיהם באזור הלכו ורבו עד שהחלו להוות איום בעבור הכנסייה הקתולית ועל כן נאחזו ביישובים מבוצרים ובראשי צוקים בשיפולי הפירנאים.
בתחילת המאה ה-13 החל מסע צלב כנגד הקתרים שהיה למעשה רצח עם במושגים של ימינו. מונסז'ור היה המאחז האחרון שנפל, ומכאן גם שהוא עטור בהילה, אולי בדומה קצת לסיפור מצדה.
החוויה שלנו
חווית הטיפוס שלנו למבצר היתה קשה. שלט בתחילת הדרך מספר על 700 מ' של עלייה תלולה ובין 20 ל-40 דקות הליכה לבעלי הכושר הממוצע. התוצאות מעידות שאנחנו כבר לא בקטגוריה. קרוב לשעה לקח לי לצלוח את הדרך עם הרבה הפסקות לסדר את הנשימה כשהמוני צרפתים מדלגים מעלי בקלילות בשני הכיוונים. האיש שלי נשבר קצת לפני הסוף וירד למטה.
אבל הדוגמה שלנו לא אומרת כלום לאחרים ואני לא רוצה להבהיל, אלא רק לומר שמבצרי הקתרים אינם מונגשים לכלל הציבור. ובכלל האזור אינו מרושת ברכבלים. כאן זה לא האלפים.
הנוף למעלה מפצה. מהמבצר עצמו נותרו קירות הרוסים שהם זכר למבצר שנבנה במקום בכלל בגלגול מאוחר יותר, לאחר הקתרים. הסיפור והסקרנות הם שעושים את המקום. לאורך הדרך יש שלטים עם הסברים על התקופה ועל חיי הקתרים. הם בנו לעצמם בתים שנאחזו בסלעים ובכוכי הסלע, מעין בתי טרוגלודיטים, וחיו חיים סזיפיים.
כשמגיעים לאתר נראה כאילו הכניסה חופשית, אך יש דלפק כרטיסים בדרך, במעלה ההר.
לסקרנים
בנקודה הזאת נפרדנו מהקתרים, אך כדאי לדעת שלא רחוק ממונסז'ור נמצא גם Chateau Roquefixade. במחוז אוד (Aude) השכן יש עוד הרבה טירות של קתרים, והמרשימה שבהן היא ככל הנראה Peyrepertuse.
לפני שעלינו על הסירה בתעלת דו מידי וגם במהלך השייט ביקרנו בכמה התיישבויות קתריות, ואולי עוד אכתוב על כך פוסט. המרחב מלא במורשת שלהם.
בינתיים אתם מוזמנים לקרוא את הכתבה היפהפייה של אינגה מיכאלי בגלובס: בעקבות "האנשים הטובים" וכן את הכתבה המרתקת של איקי בר יוסף במסע אחר: צופן דה וינצ'י, טיול בעקבות הקתרים.
הכפר מונסז'ור
על המדרון במורד מעבר ההרים נמצא הכפר החביב הזה. הוא התפתח לאחר נפילת הקתרים ככפר הררי טיפוסי. תושביו עשו שימוש באבנים מן המבצר ההרוס והתפרנסו מחקלאות ואריגה. במהלך המאה-20 מספר תושביו קטן בהדרגה וכיום מתגוררים בו 132 אנשים בלבד, אך הוא חמד של מקום.
בתחנת האוטובוס תלויה על הקיר ספריית ספרי יד שנייה. ממול מצאנו מסעדה קטנה שלא נראתה מיוחדת כלל אך היינו רעבים ונכנסנו. אחד העובדים הוביל אותנו לחצר אחורית מקסימה שבה אכלנו סלט נהדר עם גבינת עזים. בהמשך שוטטנו בכפרון והגענו אל המאפייה של הכפר, אל הכנסייה כמובן ואל פינות חמד חביבות.
זה היה יום הטיול הראשון שלנו. מכאן נסענו לבית שליד הכפר מונטוליו.
בעומק הפירנאים
ביום השני של הטיול אנו נכנסים אל לב שמורת הטבע האזורית של אריאז'.
מערת ניו – Niaux
במחוז אריאז' יש מערות רבות שבחלקן התגלו ממצאים חשובים מהתקופה המגדלנית. מדובר בתקופה שלפני 13.000 עד 17.000 שנה לפני זמננו והיא נקראת על שם אתר לה מדלן במחוז דורדון. ריבוי המערות כאן בהחלט מזכיר את זה שבדורדון. הריכוז בדורדון אמנם רב יותר, אבל גם כאן לא חסר. במערות רבות נמצאו חריטות על הקיר, כלי עבודה וחפצים שמלמדים על התקופה.
מערת ניו היא חלק ממערך מערות עצום ממדים, וייחודה בכך שהתגלו בה סימנים וציורי בעלי חיים שצוירו בצבע. מבקרים בה בסיור מודרך בלבד, וזוהי אחת המערות המעטות במרחב של דרום צרפת וצפון ספרד שעדיין פתוחות לציבור.
המערה נמצאת בתוך אזור הררי של ממש, בפתחו של מרחב אשר הוגדר כשמורת טבע אזורית:
חווית הסיור
היתה מאוד מרגשת, אך גם כאן היא נמצאה על ידנו כמאתגרת. כדי להגיע אל Salon Noir (האולם השחור) שבו נמצאו הציורים המרהיבים ביותר, הולכים תחילה במערך של חללי מערה שאורכו 600 מ'.
המרחק אולי לא נשמע רב, אך מדובר במערה אותנטית לחלוטין שכמעט ולא נגעו בה פרט לחבל מתוח המסמן את נתיב ההליכה וכמה מדרגות פה ושם. הדרך עולה ויורדת מעט אך הקושי הוא בעיקר ההליכה במשטח החלקלק המלא בבורות, כולל שלוליות מים.
רוב משתתפי הסיור היו צעירים מאיתנו, ולמרות שהמדריכה ציינה את סכנת ההחלקה, הקצב הטבעי היה מהיר בעבורי. פרט לכך שהקהל היה צעיר הוא היה גם דובר צרפתית בלבד. הרגשנו זרים, ניסינו לעמוד בקצב, אבל אני מעדתי בדרך והדגמתי השתטחות מרהיבה על הקרקע. בנס יצאתי ללא פגע. כולם כמובן התעניינו בשלומי ואמרתי שהכל טוב אך זו היתה פדיחה שגרמה לי מבוכה רבה.
הסיור היה מעניין ומרגש. מאחר שזו היתה שנת קורונה לא התקיימו סיורים באנגלית, אבל המדריכה הסבירה לנו פה ושם באנגלית והשתדלה ככל יכולתה לאפשר גם לנו חוויה טובה ומעניינת.
חשוב לקנות כרטיסים מראש באתר האינטרנט.
.
אני ממליצה לקרוא גם על חוויותיה של רבקה קופלר ממערה זאת. רבקה זכתה לטייל בשנה אחרת, בסיור באנגלית שהשתתפו בו ישראלים נוספים, ולקראת סיום הסיור זכו בחוויה מיוחדת. גם הפוסט של רבקה מכיל תיאור מסלול והחוויה במערה היא חלק ממנו.
פירנאים צרפתיים – מזרח – מתוך הבלוג אוספת אוצרות של רבקה קופלר
Auzat
אחרי הסיור המשכנו לנסוע אל עומק פארק הטבע האזורי של אריאז', ועצרנו בעיירה Auzat היפהפייה. בלב העיירה זורם נחל, וגדותיו מקושטים בפרחים.
המסעדות המעטות במקום נסגרו בפנינו כי הגיעה עת מנוחת הצהרים הקדושה, וחזרנו מעט אחורה אל הכפר הגדול יותר Val de Sos כדי למלא את הצורך. מצאנו מקום בפאב שלא היה לו היצע רב של אוכל. בדיעבד, עדיף לארוז מצרכים לפיקניק וחשוב שיהיו עמכם באזור הזה כי לעתים ממש קשה למצוא מסעדה פתוחה.
אגם סכר ומפל בהרים
אחר כך הדרמנו. מהעיירה היפה אאוזט יוצא כביש צר דרומה אל ההרים, לכיוון גבול אנדורה. מספרו D8 והוא מגיע בקצהו אל אגם סכר בגובה 1500 מ'. אפשר לטייל לאורך האגם. בגדה הצפונית יש גם חוף רחצה, אך באוקטובר קר מדי לזה. מהמקום יוצאים גם מסלולי הליכה למיטיבי לכת אל אגמים הרריים טבעיים.
חזרנו מעט בכביש והמשכנו בפיצול אל מגרש חניה שממנו הולכים, מרחק קצר, אל מפל ארטיגה – Cascades de l'Artiga.
בדרך ראינו כבשים בצד הנחל, פריחת סתיו בצבע ורוד ומראות מאוד פסטורליים. היו לאורך הדרך גם פינות פיקניק נהדרות.
בסימן שלכת
היום השלישי לטיול היה בסימן שלכת. שוב נסענו אל עומק פארק הטבע האזורי, תוך ניצול דרכים אחרות. זה היה היום שבו נסענו הכי הרבה, והנסיעה בדרכים היפות היתה חלק מהטיול. עברנו במעבר ההרים Cole de la Core. המטרה היתה להגיע אל אגם שעל פי הפרסומים הוא יפה במיוחד בתקופת השלכת. בדרך התעכבנו בעיירה החביבה Seix.
כדאי לדעת שמהעיירה Seix יוצא כביש המטפס להרים, בדומה לכביש D8 שנסענו בו ביום הקודם, וניתן להגיע דרכו לפינות הרריות יפות ולשבילי הליכה בנוף הגבוה. בדיעבד הצטערתי שלא ניצלנו אותו.
Lac de Bethmale
זהו אגם סכר קטנטן היושב בגובה 1000 מ' ומוקף בהרים גבוהים ממנו שמדרונותיהם מיוערים. מותר לדוג בו אך לא להתרחץ. אפשר להקיף אותו בחצי שעה ואולי אף פחות אך אנחנו מתחנו את הזמן. זו פינה מאוד פסטורלית. בלשון היבשה הקטנה שחודרת אל תוך האגם ניתן לשבת ולהתחבר לטבע.
למרות שהשלכת היתה בראשיתה בהחלט חווינו כאן מראות יפים ושילוב של כל הגוונים מירוק עמוק ועד לזהב.
מוזאון דרך החופש בסט ג'ירון
באולם בתחנת הרכבת לשעבר של העיר St Girons יש מוזאון המספר על נתיבי ההברחה בפירנאים במלחמת העולם השנייה. חשבתי שיהיה מעניין אבל התברר שהתערוכה ברמה מקומית והטקסטים בצרפתית בלבד. במקום יש ככל הנראה חומר ארכיוני רב וניכר המאמץ לתת מקום של כבוד לפרק הזה. עובדת של המקום חיפשה חומרים באנגלית שעשויים לעזור לנו אבל גם הם היו מאוד לא ידידותיים.
יש במקום סרט המתאר את "שביל החופש" בפירנאים החוצה גם את מחוז אריאז', שהוא אחד משבילי ההליכה ארוכי הטווח באזור, בנוסף ל"דרך הקתרים". אבל בסופו של דבר הביקור במקום היה בעבורנו מתסכל ואת הקריאה השלמתי בבית.
אם מישהו כאן דובר צרפתית, הנה הפרטים: מוזאון דרך החופש
על נתיבי הבריחה בפירנאים במלחמת העולם השנייה
בדרום שהיה תחת שלטון ממשלת וישי ולא נחשב לשטח כבוש היה קל יותר בתחילת המלחמה לפעול בשטח והרבה אנשים ניסו להימלט לספרד מסיבות רבות ומגוונות. היו ביניהם מדוכאי משטר, יהודים, נרדפים אחרים ואנשים שרצו להצטרף אל כוחות הברית כדי לעזור במלחמה כנגד הנאצים. בשטח היו הרבה רועים, חקלאים ומדריכים מקומיים שהיו נכונים לסייע.
כשהנמלטים הגיעו לספרד הם נעצרו על ידי כוחותיו של פרנקו, השליט הדיקטטור של ספרד באותה העת שהיה בן ברית של היטלר, והוסגרו לגרמנים. אולם בהמשך המלחמה הושגו הבנות שקטות שאפשרו לבורחים להישאר בכלא בספרד מספר חודשים ולהשתחרר לאחר מכן.
בהמשך המלחמה הגרמנים הידקו את הלחץ על המעבר הפרוץ דרך הפירנאים והרבה מבריחים שעשו את עבודתם נאמנה שילמו בחייהם.
מה שהצלחתי להבין במוזאון הוא שנתיבי בריחה היו בכל רחבי הפירנאים ואחד מהם היה בדיוק בציר שבו נסענו ביום הזה. הוא החל מסט ג'ירון, המשיך דרך העיירה סיקס, וממנה אל ההרים.
הכל מהכול: עיר יפה, מבצר, מערה וכפר
יום רביעי ואחרון שלנו באזור. הוא התחיל בחוויה המופלאה של בדיקת הקורונה (מישהו זוכרת את זה?). בעוד יומיים אנו חוזרים הביתה, ולכן שמרנו את הביקור בפואה, העיר השכנה שלנו, ליום הזה.
פואה – Foix
הבירה של מחוז אריאז' היא העיר פמיאר (Pamiers) שעליה פסחנו. אולם פואה היתה עיר הבית שלנו וזו עיר ששווה בהחלט להקדיש לה זמן.
בלב העיר מתנשאת גבעה המזדקרת מפני השטח בתלילות ועליה מבצר שמתוכו בולטים שלושה מגדלים – שניים מרובעים ואחד עגול. המראה שלהם דומיננטי כל כך שהוא מעצב את קו האופק של העיר ומהווה נקודת פוקוס מכל זווית.
המבצר עצמו שמור מאוד ומכיל מוזאון חדיש ואינטראקטיבי המלמד על ההיסטוריה שלו. במקום יש הפעלות לילדים והדגמות לכלל הציבור על מתקנים בתחומיו. דמי הכניסה יחסית גבוהים לאתרים אחרים שבהם היינו אך זה מוצדק לחלוטין ובכניסה נותנים צמיד כדי שניתן יהיה ללכת לעיר במהלך הביקור ולחזור בהמשך היום.
בטיפוס באחד המגדלים עברנו חדרים שונים, האחד דימה אולם בית משפט, האחד חדר מגורים ועוד.
המבצר שימש שליטים רבים החל מתחילת האלף השני, סביב שנת 1000 לספירה.
בבמאה ה-13, בתקופה של הרדיפות אחר הקתרים, הוא לא היה מאחז קתרי אך ייצג את הסובלנות הדתית שאפיינה את האזור ושימש מקלט לרבים מהם.
הנופים הנשקפים מהמבצר – עשרה כוכבים.
העיר העתיקה
שוכנת בין המבצר לנהר. היא בהחלט נאה. ראיתי הרבה דלתות סגורות והיתה לי תחושה שזו תוצאה של תקופת הקורונה. גם כאן, למרות שמדובר בעיר של ממש, מסעדות סגרו דלתותיהן בצהרים, והאווירה היא של עיר פריפריה. אך החנויות שהיו פתוחות החזירו אותי אל צרפת של השיק, העיצוב, היצירתיות והחן.
בגשר שבנהר התנוססו דגלי קטלוניה, ובשילוט הרחובות שובץ גם כן דגל קטלוניה. פואה קרובה יחסית לטולוז והפגנת ההזדהות הקטלונית הזאת הפתיעה אותי.
בקיצור, אני ממליצה לבקר בה. ראיתי שלמבקרים בטולוז מוצעים סיורים במירפואה ופואה. בהחלט שווה.
מאס ד'אזיל – Mas d'Azil
זוהי תופעה גאולוגית יוצאת דופן: חלל ענק בסלע, מעין מערה הפתוחה בשני הצדדים. אורך החלל 420 מ' ובתוכו עובר כביש D119.
יש חניה בשני צדי האתר, אולם בצד הדרומי יש גישה אל שביל הולכי רגל הנכנס אל החלל פנימה. בתמונה רואים רק את הכניסה להולכי הרגל. התקשיתי לצלם את המפתח כולו. דמיינו לוע נוסף מימין שבו עובר הכביש.
השביל הזה מוביל למעשה אל מערה בעלת חללים עמוקים וגדולים, שהכניסה אליה היא מתוך קשת האבן הענקית הזאת. במערה התגלו ממצאים פרהיסטוריים רבים ומתקיימים בה סיורים. בהיעדר סיורים באנגלית ויתרנו על החוויה, אך עברנו בנסיעה בחלל האבן האדיר הזה ונכנסנו בשביל המוביל אל המערה כדי להתפעל.
בכפר הסמוך Mas d'Azil יש מוזאון לפרהיסטוריה המשלים את החוויה. גם עליו פסחנו.
כרטיסים לסיור (כדאי לבדוק אם יש סיורים באנגלית)
Saint Lizier
סיימנו את היום בכפר היפה הזה, אחד היחידים באזור שזכה לתו התקן "כפרים היפים בצרפת". זהו כפר שקט שבמרכזו מונומנט ענק ושתי כנסיות מרשימות. פעם הוא היה מקום מושבו של בישוף.
גשר השטן – Le pont du Diable
בבוקר העזיבה של האזור ירדנו מהכפר אל אתר הנמצא ממש לרגליו. במקום יש גשר מימי הביניים מעל הנהר אריאז'. הוא נקרא גשר השטן ועל פי ויקיפדיה הוא אחד מ-49 גשרי שטן שיש בצרפת. כולם נבנו תוך חירוף נפש ומכאן נולדו אגדות השטן למיניהן.
זוהי עדות שבפינת גן העדן השלווה שמצאנו היו בעבר גם חיים קשים. זו לא ממש נחמה, אבל הנסיעה היפהפייה שהיתה לנו באותו יום לספרד והטיולון הקטן שערכנו שם היו בהחלט נחמה. על כך בפעם אחרת.
טיול עם ילדים במחוז אריאז'
מדוע אני חושבת שזהו אחד האזורים המשתלמים למשפחות?
יש בו המון דברים שמטבע הדברים אנחנו לא עשינו ואם מנצלים אותם אפשר להעביר שבוע בקלות.
לא רחוק ממערת ניו יש פארק גדול מכוון למשפחות בנושא האדם הקדמון.
ליד מאז ד'אזיל יש פארק דינוזאורים ביער יפה שניתן לטייל בו כמה שעות.
לא רחוק מפואה יש מוזאון פתוח על החיים בעבר בפירנאים
בעמק אורלו (אזור שלא כתבתי עליו אך גם הוא חלק מהמחוז) יש פארק זאבים ועוד אתרים למשפחות.
באזור ההררי שבדרום המחוז ישנן כל פעילויות החוץ והאדרנלין כגון רפטינג, קניונינג ועוד.
אפשר לקפוץ מכאן ליום טיול בטולוז.
אציין שסביב טולוז יש עוד אזורי טיול יפים ועשירים באפשרויות ובפרט הדורדון. באזור הדורדון יש הרבה יותר כפרים יפים ועיירות תוססות. באריאז' יש הרים יותר גבוהים, קירבה רבה יותר לעיר הגדולה (טולוז) ואפשרות לפעילות אדרנלין אם אוהבים. לכל אזור היתרונות שלו.
בעונת 2022 יש טיסות של חברת טוס לטולוז.
נקווה שבעתיד יחזרו לטולוז טיסות של חברות נוספות.
תמשיכו ללוות אותי העונה? עכשיו, כשהשמים שוב פתוחים, יהיה מעניין.
פוסט מקסים עם רעיונות נהדרים לאזור שטרם ביקרתי בו. תודה רבה על הפרוט, עושה חשק ללכת העקבותייך.
תודה רבה, איריס. זה מרחב אינסופי ממש. אפשר להעמיק בפירנאים. אפשר לבקר באלבי, בקורד העתיקה ובקרקסון שהיינו בה בשייט. אני כמובן מאוד ממליצה.
מאד אהבתי רשימתך, בסגנון מאד אישי ואינטימי, על המחוז בו גם אני ביקרתי כבר כמה פעמים. לא רבים מטיילים לכפרים ופינות נידחות בהרי הפירנאים. שמחתי לקרוא ש"טרחת" להגיע למוזיאון של מבריחי גבולות במחוז. הריני להסב תשומת לבך – וגם של קוראים אחרים – למוזיאון דומה בעיירה הקטנטנה Sort, באזור, בה קיים מוזיאון קטן של תנועת הברחת פליטים מצרפת החפשית אל ספרד
http://visit.guide-spain.com/Catalonia/Lleida/Comarca_del_Pallars_Sobira/Sort/_id=683
למוזיאון קטן זה נלווה תיאורו של יעקב שמואל, יומן מסע של יהודי צעיר הגונב הגבול בדרכו מהעיר טולוז, אל מחוזות החופש בספרד
מעבר הפירנאים – הסבר
* * *
במהלך חקירה ובדיקה של מסלולי טיול בהרי הפירנאים, הצד הספדי, נתקלתי בסיפור על מוזיאון קטן בעיירה הספרדית SORT, המנציח סיפורם של מבריחי הגבול בתקופת מלחמת העולם השניה (1939-1945) אשר הבריחו משטחי צרפת, בדרך לא דרך, במעברי הרים מושלגים ובלתי עבירים, אנשים שאוימו ונרדפו על ידי השלטון הנאצי : לוחמי המחתרת הצרפתית, מרגלי בנות הברית, אנשי אצולה וסוחרים עשירים שהגרמנים איימו לגנוב את רכושם, ואחרים. ביניהם – הרבה יהודים.
לידי אחד הקוראים התגלגלה חוברת קטנה (כ-30 עמודים), יומן מסע, של יהודי צעיר בשם יעקב שמואל המתאר את מסעו – הוא וחבריו עם חלק מבני משפחתו – מחוה חקלאית ליד העיר טולוז אל ספרד, מדרום להרי הפירנאים. בהמשך הגיע הצעיר לארץ ישראל.
לימים, בשנת 1983, תרגם יעקב שמואל – כבר לא כל כך צעיר – את יומנו לעברית.
החוברת נתגלגלה אל הקורא הנ"ל באמצעות אחותו של הכותב יעקב שמואל, שהגיעה אף היא לישראל, והינה חברת ילדות של אמו של הקורא.
* * *
החוברת "מעבר הפירנאים" – כ- 30 עמודים – שמורה ברשותי, לכל המעונין, ואשמח להפיצה הלאה
yossi.drory {at} gmail.com
תודה, זיוה, על הבאת הנושא לתודעה הציבורית ועל רשמי הטיול המהנה שלך. אני מצטרף אליך לכל מילה
יש כאן המון רעיונות נהדרים לטיול סתוי ונינוח ! אני רושמת לפני. מתחילה לחשוב על ידע לסתו.