השעה שמונה
לפי הגרניום ומרפסות העץ אנחנו באלפים. מעל הבתים מזדקרות פסגות. ההרים כאן לא גבוהים באופן יחסי. איך יודעים? אם הם מכוסים עצים עד לקצה סימן שגובהם פחות מאלפיים מ'. אבל הם מזדקרים בחדות וזה בהחלט מרשים.
אני מתעוררת לפני כולם ויוצאת להכיר את הסביבה. ערב קודם לכן הגענו לדירה בעיירה Pfronten שבדרך האלפינית הגרמנית, ועדיין המזווה שלנו ריק.
סגריריות נעימה של בוקר. אני עטופה. ממולי הולך תושב עם כלב. הוא במכנסיים קצרים. אני רואה בית שמאחוריו יש ערמות של ארגזי בירה ריקים. אולי זו מכולת? בכניסה דולק אור אבל הדלת סגורה. לפי המידע על הדלת המקום נפתח בשעה שמונה. עכשיו חמישה לשמונה ועדיין סגור.
אני מתקדמת. רואה לפני מאפייה. קונה כיכר לחם ועוגה עם שכבה של פירות למעלה. זה באמת מה שהכי נחוץ לנו לארוחת הבוקר. אם אין ירקות נאכל עוגה. גלינג גלינג. פעמוני הכנסייה מבשרים שהשעה שמונה. המכולת. אני נזכרת. אולי היא כבר פתוחה. הדלת מנחשת אותי ואני בפנים.
שמח כאן
בקבוקי בירה מסודרים בשורות ארוכות על מדפים אינסופיים. באחורי המכולת מבצבצים בקבוקים בצבעים שונים. זו מחלקת השתייה הקלה. אם מישהו מתעקש היא נמצאת מאחור. זו בכלל לא מכולת. זו חנות בירה. אבל יש כאן מדף עם מבחר קטן של ירקות, ומהמצרכים שאני מלקטת אוכל להפיק ארוחת בוקר ראשונה. במעמד התשלום מתפתחת שיחה ביני לבין בעל הבית. אני שואלת אם יש לו גבינה או חמאה ומספרת לו שהגענו בערב. הוא שואל אם אנחנו כאן בפעם הראשונה.
כבר טיילנו בגרמניה, אבל כאן עוד לא היינו.
כאן האנשים נחמדים, הוא אומר לי.
נהדר. אני כל כך שמחה לשמוע.
בברלין כולם הולכים ככה. הוא מדגים לי חיוך נפול על הפנים. כאן כולם ככה, ועכשיו הוא מדגים חיוך לדוגמה. אני מאושרת.
אני מאיטליה, הוא אומר.
באמת? אתה מאיטליה? אני שואלת בהפתעה אמתית. עכשיו נדמה לי שהכל ברור. איטלקים הם אנשים פתוחים (אופס, הכללה, אבל כשמדובר במחמאות, אני עושה לעצמי הנחות בגזרת ההכללות). פעם אכלתי במסעדה איטלקית באנגליה, אני מספרת לו, ובאמצע הארוחה הצוות התחיל לשיר ולחגוג יום הולדת לאחד מאנשיו. אולי יש לך איזו גבינה בחנות?
אני נולדתי כאן, הוא מתקן. ההורים שלי מאיטליה.
אה. אני מבינה. אבל איטלקי תמיד נשאר איטלקי, ואיזה יופי שכל האנשים כאן שמחים.
אם את רוצה גבינות, ה-Kasse נמצאת כאן ממול, מעבר לכביש. היא נפתחת בתשע.
מצוין. המון תודה. שמחתי להכיר.
זו היתה השיחה הראשונה וכמעט האחרונה שניהלתי בגרמניה עם מישהו מהמקום. זו שאחריה היתה עם פקידת הקבלה הלבבית במלון האחרון שבו ישנו, בעיירה Erding, סמוך לנמל התעופה. היא נסובה על הסדרי העזיבה שלנו והיתה מאוד מועילה.
כל דבר קטן הוא סימן
החלטנו לטייל בגרמניה. האיש שאתי אמר שזו ארץ חשובה והוא רוצה לטייל בה עוד. אנחנו אוהבים להכיר בטיול גם היבטים של התרבות. ההרגשה בגרמניה תמיד חצויה. קשה להתאהב. מה שהניע הוא יותר סקרנות. ניסיתי לבדוק את עצמי שוב ושוב ולהימנע ככל האפשר מפרשנות. זה לא תמיד קל ואני מגלה שככל שעוברות השנים זה יותר מורכב בשבילי.
כשהייתי בטרייר היפה בעמק המוזל התלהבתי. עכשיו המחשבות מתרוצצות בראש וכל סימן מקבל משמעות גדולה. אני רוצה להסתכל בעיניים נקיות, ולא תמיד מצליחה בזה. אנשים סגורים ושתקנים זה סימן. דלת שנפתחת בדיוק של חלקיק השנייה זה סימן.
טיול קיץ עם הרבה אטרקציות, כמו פעם
לאיש שלי קל יותר. כל אחד בנוי אחרת. אבא שלו גדל במינכן והוברח ממנה לארץ כשהיה נער צעיר מאוד. ובכל זאת יש לו יחס פשוט יותר לעניין של טיול בגרמניה.
אף פעם לא היינו במינכן. הוא לא ביקש לטייל דווקא במינכן, אבל אני יודעת שהגיע הזמן, ובעצם, הזמן היה כבר מזמן. היכן גר האבא, כבר אין מי שיראה לנו. ובכל זאת יש דחיפות פתאום להרגיש את מינכן.
נסענו עם שתי נערות מתבגרות. אחת שלנו ואחת היא החברה של הבת. זהו אולי טיול הקיץ הקלאסי האחרון, ובוודאי אחרון כטיול משפה קלאסי, כזה שמשלבים בו יעדים לנוער ולמבוגרים. לבת היתה פנטזיה לשחזר משהו מהטיולים שעשינו פעם, שכללו גם פארק שעשועים ועוד אטרקציות. מכל אלה יש בבוואריה הרבה, בנוסף לאגמים, ליערות, להרים ולשפע המים הזורמים.
אוסטריה ובוואריה, האם זו אותה תרבות?
אז אנחנו כאן, ובעצם מצאנו את עצמנו בגבול אוסטריה, בעיקר בגבול טירול שבה כבר היינו בזוג. גם התרבות כל כך מוכרת מהטיול הטירולי שערכנו שנתיים קודם לכן. מבחוץ, בעין הלא רגישה שלנו כתיירים, היא נראית כמעט אותו דבר.
אנשים רבים משני עברי הגבול לובשים את התלבושת המסורתית הטירולית. חנויות בעיירות ובערים מלאות בהן. זה כל כך מוזר. על מה זה מעיד? על שורשיות? על זהות אזורית נבדלת? ואולי דווקא זהות לאומית? ושוב, כשמדובר באוסטריה וגרמניה זה קצת מרתיע אותי אף על פי שנחמד לראות אנשים שלבושים בבגד שאינו ג'ינס וטריקו ואינם נענים לחוקי הכפר הגלובלי.
יעד למשפחות
הסבר על ציר הדרך ופירוט של המסלול כתבתי בפוסט נפרד. מוזמנים לטייל אתנו בין תחנות הדרך שלנו. בפוסט יש הסברים מפורטים על כל תחנת דרך, על הייחוד שלה, על הרושם האישי שלנו ועל שלל טיפים.
בפוסט הזה ניתן להתרשם מהדרך האלפינית בתמונות. מצורפת גם רשימה של אטרקציות למשפחות, שכן אני מאמינה שזה יעד משפחתי לא פחות מהיער השחור ואולי אף יותר. בכל אופן, בגרמניה עצמה זהו יעד תיירות הפנים מספר אחד.
אטרקציות לילדים, נוער וצעירים לאורך הדרך האלפינית
רשימת האטרקציות פרושה על פני הדרך האלפינית. למשפחות המטיילות עם כמה ילדים הייתי מציעה לבחור מיקום אחד לאורכה ולטייל ממנה. אפשר לחלק כמונו לשתי נקודות אך לא יותר. בכל מקום יש המון מה לעשות ולראות.
.
מגלשות הרים
המגלשה הארוכה ביותר בבוואריה היא באורך קרוב ל-3000 מ', באגם Alpsee ,קרוב לעיירה Immenstadt im Allgau
מגלשת הרים באורך 1258 מ, ליד אוברמגאו
מגלשת הרים באורך 1250 מ' בהר בלומברג ליד באד טולץ
מגלשה באורך 850 מ' בהר Sollereck ליד העיירה Oberstdorf
.
פארקי שעשועים
פארק סקייליין – הפארק הגדול של בוואריה – ליד העיירה Bad Wörishofen
פארק שעשועים ליד העיירה Ruhpolding
פארק שעשועים מדרום לאגם כימזה, ליד העיירה Marquarstein
פארק לגולנד ליד העיירה Gunzburg, נמצא בבוואריה אך הרחק מהדרך האלפינית.
פארק פליימוביל, נמצא בבוואריה, בצפון הדרך הרומנטית, במרחק מהדרך האלפינית
.
זיפליין (אומגה ארוכה) ליד העיירה Nesselwang
.
אטרקציות אחרות
חממת פרפרים ליד Pfronten
מסלול סקיי-וולק ןמסלול רגליים יחפות ב-Scheidegg
מסלול צמרות עצים ליד פוסן
קרטינג ב-Kaufbeuren
מוזאון פתוח ליד העיירה Wolfegg
מוזאון פתוח לא רחוק מאגם Kochel
פרט לאתרי האטרקציות, יש עוד המון פעילויות שמהוות אטרקציה, כמו שייט באגמים (ברוב האגמים), רפטינג (יש הרבה חברות. חפשו rafting בצירוף השם Allgau או Upper Bavaria), רכבלים, טיול ברגל, רכיבה על אופניים וסתם פיקניק באחו או על גדת האגם.
אני מזמינה אותך להמשיך לטייל אתי
מבחר פוסטים שכתבתי על הדרך האלפינית הגרמנית ועל פינות ומסלולים באוסטריה השכנה
זיוה, אהבתי את השילוב שעשיתם בין טיולים בטבע, ביקור בעיירות ואטרקציות למתבגרים. יצא לכם טיול מגוון ומעניין. נהנתי לקרוא. נתת שפע של מידע וקישורים כך שאפשר בקלות לטייל בעקבותייך. במהלך טיול באוסטריה הגענו לגרמיש ביום מעונן וגשום. למרות הגשם, הצלחנו להתרשם מציורי הקיר המעניינים ומהאיצטדיון האולימפי עם הסמלים הנאצים. אין לי סיבה ברורה אבל יותר נהנינו להסתובב בעיירות באוסטריה.
תודה, יפעת, על המשוב. נעים לשמוע. האם ביקרתם בתוך האצטדיון או שפשוט הייתם עם עין פקוחה? בכלל לא שמתי לב לסמלים. לא סיפרתי אבל בביקורנו הקצר באגם קונסטנץ היינו במוזיאון הצפלין, ומשם יצאנו בתחושה חמוצה, כי תקופת הזוהר של ספינות האוויר האלה היתה בתקופה הנאצית והצילומים הנוסטלגיים היו מלאים בסמלים הנאציים. הגרמנים מספרים את הדברים כפי שהם, לא בגאווה ולא בהסתרה. הם פשוט מספרים. ייקים, נו. איך לומר. ישרים כמו קרש. וזה הפריע לנו קצת. אני לא זוכרת שבילינו הרבה בעיירות באוסטריה. לנו באימסט ובסולדן. טיילנו ביום ובלילה הן ערים רדומות לגמרי. אבל מאינסברוק וזלצבורג בהחלט יצאנו עם רשמים משלנו. ביקור בשירותים בזלצבורג זו תופעה אנתרופולוגית יוצאת דופן. צריכה למצוא הזדמנות מתאימה לספר על כך.
זיוה, קיבלתי גלויה מזמינה, פרחונית ויפה. היתה הבטחחה לטבע ,תרבות, קירות מספרים, מסורות עתיקות… ואזהרה על אורך הפוסט
קפצתי פנימה ללא היסוס (למרות שאני לא מטיילת בגרמניה גם לא בסיפורים -לא בא לי בטוב, אם כי לא ברמה העקרונית).
אני בפנים. מייד התאהבתי במילים, במשפטים, במנגינה "גלינג גלינג"
בהומור העדין של מפלגת המתוקים "אם אין ירקות נאכל עוגה"
במפגש עם אנשים, בנופים ושוב המבנה של המילים …
נדלג לקו הסיום, לתמונות של בית מונתר
והראשונה בסדרה של אגם המלכים
מקום שעושה טוב על הלב
מי סופר מילים כשנהנים?
תודה
טובה, אמרת ממש הכול, ואמרת את זה בדרכך. לפי המבנה יצא לך שיר. ראית? :). המון תודה. בשביל תגובה כזאת כיף להשקיע את המאמץ שבכתיבה.
היי זיוה,
אוהבת ללמוד כל פעם קצת על המקום אחר בעולם דרכך.
הדרך האלפינית הוותיקה ניראת קסומה, יפייפיה, ירוקה וקרירה (מתאים בול לברוח לשם בעונת הקיץ שלנו).
אהבתי לדעת שמסלול הטיול המפותל שבחרתם הוא מסלול טיול מיומנו (בלוג הטיולים) של מלך בוואריה מהמאה הקודמת קודמת.
נהנתי מהמידע ומהתמנות המשגעות של הטבע באלפיני.
הדרך האלפינית היתה ירוקה וקרירה במיוחד לכבודנו. כבר קרה לנו שטיילנו באלפים בחמסין. הפעם גשם, גשם, גשם, אבל גם שמש שיצאה לכמה שעות במשך היום ואפשרה לטייל. נעים לשמוע את המילים החמות שלך. תודה, מיכל.