יום שמש בהרים מעל סולדן, קרוב לקרחונים

רק הרגליים שלנו זזו ביום הזה. האוטו נח.

סולדן (Solden) היא עיירת סקי מובהקת היושבת בעומק של עמק אוץ (Otztal). מתחילת הקיץ ועד ראשית הסתיו אפשר לתפוס שלווה בהרים, במסלולי ההליכה ובבקתות המטיילים. ישנו בה שלושה לילות, וליום הטיול שלאחר הלילה הראשון היתה לי תכנית גרנדיוזית: לעלות באוטובוס לקרחון טיפנבך וללכת מהבסיס של הקרחון בגובה 2800 עד לעיירונת הקטנה Vent היושבת בגובה 1900 מ' בעמק הקרוי על שמה. כשראינו את כמויות השלג בימים הקודמים בגבהים האלה החלה לחלחל ההבנה שהפנטזיה אינה תואמת את המציאות. ייתכן שהדרך בחלק העליון חלקלקה מדי. השותף רמז שאולי אני אממש את התכנית השאפתנית לבד.

סולדן

אבל היתה עוד פנטזיה, והיא זו שהתגלתה כברת מימוש. הרעיון המרכזי שלה היה לקום בבוקר בלי מושג מה נעשה, ללכת ללשכת התיירות ולהתייעץ עם דף נקי מתכניות וראש פתוח. הבחורה ב"טוריסט אינפו" מיד אמרה שהדרך בגובה 2800 מתאימה למטיילים מנוסים בלבד. No, No, We are not experienced at all, יריתי. היא שלפה מפה ושרטטה לפנינו את המסלול שהגתה במיוחד בשבילנו בתפירה אישית בהתאם לעונה וליכולות שלנו – "המסלול למטייל הבעייתי".

מבט מחלון החדר שלנו בגסטהאוס בסולדן

וזו היתה התכנית: לנסוע באוטובוס העולה בדרך הקרחונים עד לתחנה שנקראת בשם "מאוטסלה" (Mautstelle). זו הנקודה שבה מתחיל קטע אגרה. לנוסעי האוטובוס מחיר האגרה מגולם בכרטיס, ובכל מקרה היינו אמורים לנסוע רק עד כאן ולא להמשיך. משם נלך בדרך נוחה ופנורמית על צלע ההר עד לבקתה שנקראת Gaislach-Alm. הרבה בקתות בעונה הזאת כבר סגורות וזו עדיין פתוחה. אחר כך נרד לסולדן ברגל. אפשר כמובן גם לחזור חזרה לנקודת המוצא או לתחנת האמצע של רכבל Gaislachkogel.

קיבלנו דף עם לוח הזמנים לאוטובוס והתברר שיש לנו להעביר כ-50 דקות עד להגעתו. הלכנו לחפש תחילה את התחנה ואחר כך לטייל… בבית הקברות שבחצר הכנסייה. אבל היות שיש לי תכנית לרשומה העוסקת בבתי קברות, נושא מלבב לכל הדעות, אדלג כרגע על הרפתקאותינו שם ואראה רק את תוצאות השעשועים שלי בזוויות צילום.

שעשועים בזוויות צילום במתחם הכנסייה של סולדן

הנהג שלנו טס בדרך העקלקלה הזאת ועקף בקלילות משאיות שעלו להר עמוסות באדמה. אני מבינה שהוא מנוסה אבל לי זה לא התאים. עצמתי עיניים רוב הדרך.

באוטובוס היו עוד מטיילים, כולם עם מקלות הליכה, אבל היינו היחידים שירדנו בתחנת מאוטסלה. אולי התכנית המקורית שלי אינה שאפתנית במיוחד בעבור רוב המטיילים? נקודה למחשבה. ערפל סמיך כיסה את השטח ולא הבנו לאן עלינו לפנות. נעזרנו בבחורה שישבה בעמדה של גביית התשלום. היא אמרה שנלך לאורך הכביש קצת חזרה ונפנה ימינה כשתהיה אפשרות. גם הפנייה ימינה היתה בכביש, אבל תוך זמן קצר הגענו אל הכניסה ליער ואל המסלול, ובדיוק גם הערפל החל לסגת.

כניסה למסלול מהכביש. ראשיתו של המסלול בסביבות גובה 2000 מ'.

בתחילת הדרך. שמש חזקה וערפילים יוצרים ניגוד מוזר

המסלול שלנו עובר בתחנת הרכבל האמצעית Gaislachkogel. בעונה הזאת הוא עבד רק עד לתחנת האמצע. בתחנת הזאת ניתן לשכור אופניים. הנה משפחה שירדה מההר באופניים. תפסתי בתמונה את שני בני הנוער שהזדנבו אחר ההורים. זו היתה משפחה סולידית. בהמשך היום פגשנו בני נוער ללא הוריהם שגלשו כמו קמיקזים על הסלעים וכל המהמורות בירידה תלולה דרך היער.

משפחה גולשת מההר באופניים.

הגענו לתחנת הרכבל. הגובה שלה 2176 מ'. ההגעה אליה ממאוטסלה היתה בעלייה. כדאי לדעת שאפשר להתחיל את המסלול גם מכאן וזה מקצר את המסלול. הנסיעה באוטובוס כמובן יותר זולה, ורלוונטית בעיקר למי שרוצה דווקא להאריך את המסלול.

Almzeit, מסלול למשפחות בין בקתות הרים

אותיות הענק המוצבות מול הנוף ליד תחנת הרכבל ועליהן מתקני השעשועים יוצרות את השם ALMZEIT. זהו שמו של פרויקט המשותף לבקתות שמעל סולדן. יש המון. וכולן מציעות פעילות לילדים ולמשפחות. במסלול שלנו נתקלתי רק במתקנים לילדים יחסית צעירים אבל ראיתי שבקתות שכנות מציעות ירי בחץ וקשת או ביקור במוזיאון מינרלים קטן ועוד. כל משפחה יכולה ליצור לעצמה את המסלול שלה בהתאם לגיל הילדים, לפעילויות המוצעות בבקתות השונות ולשיקולים נוספים. גם תחנת הרכבל הזאת משתתפת בפרויקט. יש בה מסעדת הרים ומתקן נוסף, מעין מבוך ובו מסלול קצר בין מתקני שעשועים.

מתקני משחק בתוך המבוך

מכאן והלאה הדרך באמת פנורמית, שטוחה וכיפית. ההליכה בדרך רחבה כשהמבט פונה אל ההרים המושלגים. סולדן נמצאת עמוק למטה ובשעת כמעט צהריים הזו היא עדיין בתוך ערפל.

הדרך מתחנת הרכבל האמצעית של Gauslachkogel אל בקתת Gaislach-Alm

ולאט-לאט הערפל החל להתפוגג וסולדן נגלתה למטה.

סולדן מתחת לענן

הקטע האחרון בדרך לבקתת גייסלך-אלם הוא ירידה בגובה בשביל מתעקל רחב ונוח. העמק שבתמונה למטה הוא לא Otz, העמק הראשי, זה שסולדן יושבת בו, אלא עמק Vent, המתפצל מעמק אוץ.

תצפית על עמק ונט בדרך לבקתה

הגענו לבקתה. היא יושבת בגובה 1981 מ' ויש לה תצפית נהדרת על עמק ונט. המותג ALMZEIT מקבל את הבאים לבקתה. בשטח שמחוץ לבקתה יש מתקני משחק לפעוטות בלבד ופינת חי קטנה. בקיץ ניתן לצאת מכאן לטיול קצר על חמור. בסוף ספטמבר בעלי החיים כנראה כבר הורדו מההר. הם לא היו שם. הבקתה משמשת גם כגסט-האוס, ומחזיקה קו הסעה למתגוררים בה. אבל, כאמור, כיף להגיע אליה ברגל.

בכניסה לבקתה

ביום השמש הזה היה נעים לשבת בחוץ. הבקתה גדולה. גם בפנים יש המון מקום.

במרפסת של הבקתה

חזית הבקתה. האמת, היא נראית קצת גדולה בשביל השם "בקתה".

המנה שלי היא המרק עם ה"קאסר-קנודל". הוא בעניין נקניקיה ותפוחי אדמה.

התחלנו ללכת לכיוון סולדן. בתחילת הדרך – כמה בקתות עץ רומנטיות. אין לי מושג למה הן משמשות.

בדרך, קצת אחרי העזיבה של הבקתה

אחר כך מתחילה הירידה התלולה. יש לצלוח מאות מטרים של ירידה בגובה עד לעיירה. בדרך יש ספסלים נחמדים לשבת לנוח ולצפות בנוף.

ספסלים בירידה התלולה לסולדן

הספסלים עם הפסים הצבעוניים המתחלפים כמו צבעי הקשת הם חלק מפרויקט Almzeit – הפרויקט של מסלולי המשפחות.

הספסל הפרטי שלנו בירידה לסולדן, כאן בחרנו לעשות תחנת דרך ארוכה.

חשבתי שתחנות ה-Almzeit של המשפחות הן רק באזור קו גובה 2000 מ' אבל היתה כאן, בירידה לסולדן, לא רחוק מהעיירה, בכפר הנופש הקטן Waldesruh, עוד תחנה של הפרויקט ובה מגרש משחקים מאוד חביב בתוך היער. בקיצור, מי שינסה יראה שדואגים כאן לילדים לאורך כל הדרך.

Waldesruh – כפר נופש קטן שלידו יש תחנה במסלול המשפחות Almzeit

קטע ממגרש המשחקים ב-Waldesruh

מזרקה ביציאה מ-Waldesruh

יש ירידה לסולדן מ-Waldesruh לשני כיוונים. האחת, זו שמתחילה קרוב למגרש המשחקים, נראתה לנו תלולה ולא מתאימה ל"פחדני ירידות". בחרנו בירידה היוצאת מהכפר מצדו הנגדי, ליד המזרקה החביבה מהעץ המגולף.

סוף הירידה תלול-תלול. כאן דווקא קטע דרך קצר נוח וחביב.

היות שהשארנו את הרכב בחנייה שליד לשכת התיירות היה עלינו לרדת עד לתחתית העיירה, לרחוב הראשי של סולדן. הגסטהאוס שלנו היה ברחוב גבוה של העיירה. הפרשי הגבהים שם משמעותיים מאוד, ויש תחנה גם למקבץ המלונות היושבים ב"קומה" העליונה של העיירה. אבל עשינו את זה ללא תלונות. הכל כל כך יפה, רק הרגליים נגמרו לנו מהירידה המצטברת הארוכה.

לקחנו את הרכב ונסענו במעלה דרך הקרחונים, הפעם בנהיגה אטית וזהירה. נחמד למעלה בקרחונים אבל אחרי חווית היום הזה בטבע – ההגעה לשם כבר לא היתה מרגשת.

לסיכום

במסלול הזה עלינו 150 מ' בגובה וירדנו 800. בירידה הלכנו יותר זמן מההערכה המשוערת, שאם זכור לי היא היתה אמורה להיות שעה בלבד מהבקתה. כבר נוכחנו בטיול הזה שזוהי נקודת התורפה שלנו, ובקטעים האלה עלינו להוסיף זמן להערכות. דווקא בעלייה אנחנו עומדים יפה בקצב המקובל. הרגליים נגמרו לנו ביום הזה. קשה לי להעריך את מרחק ההליכה. לא בטוחה שהיה הארוך שעשינו אבל היה הממושך ביותר בזמן, כחמש וחצי שעות מרגע שעלינו לאוטובוס. יש לומר שבזכות השמש שיצאה בילינו זמן רב יותר גם במרפסת של הבקתה וגם בספסל המפנק בדרך. זה היה יום מקסים וחוויה מהנה מאוד.

יש לזכור את זמן הייעוץ בלשכת התיירות ואת ההמתנה לאוטובוס. אבל במקומות כאלה ממילא לא מתחילים לטייל השכם בבוקר כי הכל מכוסה בעננות. בעיירה הררית כזאת לוקחים את הזמן ולא נכנסים לסד של הספקים. זה העניין וזה הכיף שהמקום מציע.

התובנה האחרונה שברצוני להוסיף היא בזכות גבהי הביניים ותחנות האמצע של קווי התחבורה. לא פעם קראתי על ויכוח בין מטיילים איזה תצפית מושלמת יותר, כשהכוונה כמובן היתה לתצפיות שבגובה הקרחונים, קו 3,000 מ' ומעלה. גבהי הביניים (1500 – 2500 מ') הם נקודת התחלה בלבד להרפתקה של המשך היום, ומלבד חוויית הבילוי בטבע, המסלול מזמן נקודות מבט שונות לאורך הדרך והגעה לנקודות תצפית מפתיעות. אמנם היינו היחידים שירדנו בתחנת מאוטסלה שבקו האוטובוס, אבל פגשנו מטיילים רבים מאוד שהתחילו את מסלולי ההליכה מתחנת האמצע של הרכבל.

Almzeit – פעילויות למשפחות בבקתות מעל סולדן ומסלולי הליכה

ברשומה הקודמת ניתן לקרוא על המסלול המעגלי של קניון רוזנגרטן באימסט ועל בית קפה נהדר באמצע המסלול.

יום שמש בהרים מעל סולדן, קרוב לקרחונים

Facebook Comments

השארת תגובה

צרפת

פורטוגל

הי,
אני שמחה שהגעת לכאן ומזמינה אותך להישאר.

שלום,