החקלאות היא אלמנט בלתי נפרד מהנוף שלנו. יש יעדים בעולם שבהם החקלאות היא פלא המושך אליו תיירים ממרחקים. דרכי יין, טרסות אורז, פריחת חמניות, צבעונים, לבנדר ועוד מושכים אליהם תיירים כמו פרפר הנמשך אל הצוף.
כיום, כשהתנועה הכללית בעולם היא המעבר מהכפר אל העיר, יש מדינות הנותנות תמריץ לחקלאים ולו רק כדי לשמר את אופי הנוף ואת המאזן האקולוגי שהחקלאות היא חלק ממנו. ארגון אונסק"ו מכיר גם באזורים חקלאיים היוצרים נוף ייחודי כאתרי מורשת לשימור. אזור טרסות הגפנים ההרריות של עמק הדואורו בפורטוגל, שבו זכיתי לטייל, הוא אחד מאלה שהוכר על ידי אונסק"ו, וכן גם אזור טרסות האורז בצפון הפיליפינים שעוד ידובר בו בהמשך הפוסט הוכר על ידי הארגון.
גם כשאנו יוצאים לטייל בעקבות פרחי הבר אנו מוצאים את עצמנו לעתים מטיילים באזורים כפריים שבהם שטחי בור גובלים בשדות מעובדים. אצלנו בארץ יש כמה אזורים כאלה. רמות מנשה ואזור צפון מערב הנגב פופולריים במיוחד בימים אלה. מתברר שהתיירות הגואה מביאה עמה נזק כבד הן לפרחי הבר והן לחקלאות. מטיילים שמחים למלא שקיות בפרי הדר מהפרדסים, לפרסם בפייסבוק תמונות פסטורליות של הילדים בשדה החיטה ולפרוס מחצלת לפיקניק בלב ריכוז של כלניות.
הפוסט הזה נכתב להשראה, ובצדה גם לאזהרה ולחידוד המודעות לסביבה. נעזרתי בקולגות בלוגרים לשתי המטרות. אחרי המילים המתבקשות על מה שאנו יכולים לעשות למען הסביבה תמצאו בפוסט רעיונות ליעדים נפלאים שאולי יגרמו לכם לקנות כרטיס טיסה.
אז מה אנחנו יכולים לעשות
בהולנד, באירלנד ובמקומות אחרים בעולם מנסים להתמודד עם הבעיה באמצעות הסברה הכוללת סיורים ופעילויות בחוות החקלאיות. אני שילבתי בעבר ביקור בחוויה לגידול לבנדר בעת טיול בפרובנס. יש מדינות כמו בריטניה וקנדה שניסחו קודים אתיים למטיילים באזורי הכפר. על כך למדתי מהפוסט של עינת הרשקו שכותבת על תיירות מנקודת המבט של המחקר. התחברתי מאוד לקודים האלה הכתובים על דרך החיוב ואינם מאיימים. הרי דרך האיום גוררת את התגובות התוקפניות שאנו מכירים, ונכון שאנחנו הישראלים זקוקים לאמירות מאוד ברורות, אבל נראה לי שבין שני הקצוות עובר שביל זהב. ברוח זאת ניסחתי כמה כללים.
כמה כללי שטח חשובים
♦ היו יצירתיים בצילומי הילדים או בתמונות הסלפי. שדות החקלאים אינם סט צילום וגם לא שולי השדה.
♦ טיילו בשבילים בלבד. חשבו על תרבות המטיילים שלנו ועל אלו שיבואו בעקבותיכם. גם אם אתם יודעים לדלג בעדינות כמו בלרינה בין הכלניות, יבואו אחריכם אלו שידרכו ברגל גסה. אז הימנעו מכך באופן גורף.
♦ כבדו את החקלאים. השאירו את הפרי על העצים ואל תקטפו. זו אינה זכותנו כמטיילים להתכבד. קטיף פרי הוא גנבה.
♦ מצאו מקום ראוי לערוך פיקניק ולא בתוך שדה פרחים או שדה חקלאי
♦ כבדו את אנשי רשות שמורות הטבע הדואגים לניקיון ואל תשאירו להם "מתנות בשטח" לאסוף אחריכם. זה לא מכבד אותם, לא את תושבי האזור ולא את יתר המטיילים.
♦ היערכו לכך שלא תמיד יהיו שירותי דרך לאורך השביל. הביאו שקיות אשפה מהבית ואם אפשר לאסוף בדרך לכלוך שהשאירו מטיילים אחרים זו תהיה ברכה ודוגמה אישית מעולה לילדים.
♦ אם אתם פוגשים בדרך מטיילים שמשליכים אשפה הושיטו להם שקית בחיוך ואמרו להם ש"במקרה הבאתם"
♦ שימרו על התנהגותם של הכלבים. מה שאסור לכם אסור גם לכלבכם.
♦ אנא העבירו את התורה לכל מי שאתם יכולים סביבכם
יעדי טיול שבהם החקלאות היא הכוכב
ביקשתי משותפים שלי בעולם הבלוגינג, חלקם אנשי מקצוע (מדריכים ויועצי טיולים שכותבים בלוג) וחלקם בלוגרים מנוסים, לספר על יעדים שהנוף החקלאי מעצב אותם. מכאן והלאה הבמה לרשות הבלוגרים.
טרסות האורז בפיליפינים
בנצי גורן
הביטוי "הפלא השמיני של העולם" נועד לתאר תופעה בלתי רגילה ולהשוות אותה לשבעת פלאי העולם המוכרים. אחד האתרים המוגדר כ"פלא השמיני של העולם" הוא אזור בנאווי בצפון האי לוזון בפיליפינים, שם נמצאות טרסות האורז הידועות. ראיתי טרסות אורז בסין וגם את אלו שבאזור סאפה אשר בגבול סין & וייטנאם. כולן יפות אבל אינן משתוות לטרסות האורז בפיליפינים. בסביבות חודש מרץ, כאשר שיבולי האורז גדולות וירוקות, הנוף מרהיב במיוחד.
יותר מ-2,000 שנה מעבדים שבטי ההרים (בעיקר שבטי האיפוגאו והאיגורוט) את טרסות האורז במורדות ההרים, בגבהים שבין 700 ל-1,500 מטר על רכס הקורדיליירה. אם נחבר את אורכן של כל הטרסות באזור בנאווי, נגיע למספר שהוא כחצי מהיקף כדור הארץ ופי 10 מאורכה של החומה הסינית.
הטרסות הוכרו כאתר מורשת עולמית של אונסק"ו, ומשמעות הדבר היא שארגון אונסק"ו משלם לתושבי הכפרים כדי שימשיכו לעבד את חלקות האדמה שלהם בשיטות הישנות והמסורתיות. היות שאסור להם לעבד את השטח עם דשנים כימיקלים בשיטות המקובלות היום, הם מוציאים מהאדמה רק מחזור אחד או שניים של גידול בשנה. לצורך ההשוואה, באזורים אחרים באסיה מוציאים מהאדמה שלושה או ארבעה מחזורי גידול בשנה. ומדוע מגדלים בדרום מזרח אסיה כל כך הרבה אורז? זהו הגידול המניב את היבול הרב ביותר ליחידת שטח, וכשצריך להאכיל הרבה פיות זהו הגידול האולטימטיבי.
.
בנצי גורן הוא מדריך טיולים ומרצה במגוון נושאים. הטיול הקרוב לפיליפינים (כולל האיים בוהול & פלוואן) יוצא ב-14.05. לפרטים – פנו אל בנצי דרך דף צור קשר באתר שלו.
שדות הפרחים בהולנד בעונת האביב
רחלי לביא דגן
כאשר שואלים תיירים מהן האסוציאציות שלהם הקשורות בהולנד, רובם יגידו: צבעונים, טחנות רוח וגבינה. לא בכדי עומדים הצבעונים בראש הרשימה. בחודשי האביב הופכת הולנד לשמיכת טלאים צבעונית הנוצרת מהפרחים של גידולי הפקעת: הנרקיסים, היקינטונים וכמובן הצבעונים. יחד עם פריחת האביב מגיעים גם המוני התיירים, ובצד יתרונותיה הברורים מביאה עמה התיירות גם מטרד ונזק אמתי לחקלאי. כי מה לא נעשה בשביל תמונה שווה מוקפים באינספור צבעונים?
ישנם מגדלים אשר מניחים תשתיות לשבילי אופניים לאורך שדותיהם ורואים בתיירות ענף מכניס כשלעצמו. אחרים מנסים להילחם בתופעה על ידי הצבת שילוט אזהרה וגידור, אך זה אינו מראה מלבב ואינו מתאים לנוף ולאופי ההולנדי.
לאחר בדיקת התופעה הגיעו מגדלי הפרחים בהולנד למסקנה שהבעיה העיקרית היא חוסר ידע והבנה. רבים מאתנו לא יודעים עד כמה הנזק יכול להיות גדול. למשל, מסתבר שפרח היקינטון מאד רגיש למחלות בקטריאליות אשר עלולות להיות מופצות במגע אדם. יותר ויותר מגדלים מארגנים טיול מוסבר בשדות הפרחים. הם מסבירים על סוגי הפרחים השונים, על המחלות ועל הנזק שבכניסה העצמאית לשדות.
בואו בהמוניכם להולנד וטיילו בכבוד ובהנאה. אני כרגיל ממליצה לצאת מהאזור שבו רוב התיירים מסתובבים (גני קוקנהוף, אזור האג, אמסטרדם והפולדר) ולהגיע לשדות הצבעונים בפרובינציית פלייבולנד. שם תוכלו לטייל רגלית, לרכב על אופניים ולנסוע ברכב בין השדות.
.
רחלי לביא דגן מתגוררת בניימיכן (הולנד) ומובילה טיולי וינטאג' פרטיים למטיילים הישראלים בהולנד על פי תיאום
האתר של רחלי – רק עתיק
מידע שכתבה רחלי על אזורי גידול הפרחים, כולל תאריכי הפתיחה והסגירה של האתרים – עונת הצבעונים 2019.
חקלאות בהר הלוברון בפרובנס, צרפת
רבקה קופלר
כשנסעתי לפרובאנס ידעתי שאני מקדימה בתאריך את תקופת פריחת הלבנדר הסגול, שבשלה נוסעים תיירים רבים דווקא לחבל ארץ זה. נכון שהכפרים היפים, בעלי ההיסטוריה ארוכת השנים שהיו סט לצילומי סרטים רבים, הם מוקד משיכה מספיק, אבל אני שוכנעתי לנסוע לשם דווקא בגלל פריחת האפרסק. הריח משגע אמרו לי.
כך מצאתי את עצמי נוסעת בשדות הלוברון, שהוא המחוז המגדל את מירב הפרי של פרובאנס, ומחפשת את הפריחה עם הריח המשגע. רק על אם הדרך ירד לי האסימון – דוכנים רבים נפרשו לאורך הכבישים ומכרו משמשים בכתום עז ו…אפרסקים גדולים ובשלים. כלומר, את פריחתם כבר הפסדתי.
אבל עצי פרי רבים אחרים פגשנו בדרך, בעיקר של דובדבנים ותפוחים לצד שדות פרחי פרג בשיא הפריחה וגפנים צעירים. הריחות התערבבו בכל בוקר והיו אחת מההנאות הגדולות ביותר שלי בטיול ההוא.
.
רבקה קופלר היא בלוגרית, סופרת ושותפה שלי לניהול קבוצת הפייסבוק טיולים בראש טוב
פוסטים שכתבה בבלוג שלה – אוספת אוצרות – על פרובנס:
דרך היין של אזור לאבו בשוויץ
ענבל זק
גיל 11, הפעם הראשונה שאני נוסעת למשפחה שלי בשוויץ, שגרה דרומית לצ'ופצ'יק המזרחי של אגם ג'נבה.
הנסיעה משדה התעופה עוברת מצפון לאגם ולצד הגבעות המשתפלות אליו, הגבעות מלאות כולן בכרמים צפופים שמסודרים בשורות ישרות של גפנים כמו שרק השוויצרים הקפדניים יודעים לעשות.
אל המראה הזה שחקוק בזיכרוני כתמונה הראשונה מהטיול הראשון בחו"ל עוד חזרתי פעמים רבות, בעונות שונות עם צבעים אחרים.
אזור לאבו (השייך לקנטון וו – Vaud) פורה מאוד ובמיוחד המדרונות שטופי השמש הפונים לכיוון דרום. הוא מפורסם ביינותיו וביקבים המקומיים שחלקם שוכנים בתוך טירות עתיקות. אם נמצאים באזור כדאי מאוד לשלב ביקור בכפרים ובעיירות מימי הביניים שהחלו ככפרי דייגים על גדות האגם.
על הגבול שבין קנטון וו לקנטון ואלה נמצאת העיירה איגל. מזרחית לעיירה, שתולה בין כרמים נוספים, בולטת מרחוק טירת איגל הציורית והמקסימה שהחלה את דרכה כמקום מושבם של מושלי סבויה והיום היא משכנו של מוזיאון היין. טיול באזור הטירה מחזיר אותי תמיד לתמונות מהסרטים של פדריקו פליני, למרות שכאן זה שוויץ והוא… בכלל איטלקי.
.
ענבל זק היא יועצת טיולים ומתכננת מסלולים למטייל העצמאי באירופה.
על דברים נוספים שאפשר לעשות בסביבה, מתוך הבלוג של ענבל:
חקלאות טרופית בצ'אנג ראי, צפון תאילנד
אורלי אופק
בטיולנו במחוז צ'אנג ראי בצפון תאילנד, טיילנו ביערות הגשם הירוקים, וראינו שפע של חקלאות טרופית – טרסות של שדות אורז, מטעים של פולי קפה, שדות אננס, מטעי בננות ומנגו, ועוד מיני פירות שלא הכרנו עד כה. התברר לנו, שחקלאות שופעת זו לא היתה נהוגה כאן בעבר… איזור זה של צפון תאילנד, הגובל בבורמה (מיאנמר) ולאוס, ידוע גם בשם "משולש הזהב", ועד לפני שנים לא רבות גידלו וסחרו בו בעיקר באופיום.
מי שאחראית להפסקת גידול האופיום ושיקום תושבי השבטים המקומיים היתה המלכה האם, אימו של המלך ראמה ה-9, שהגיעה לכאן בשנות ה- 1960 המאוחרות. המלכה, שהתחנכה באירופה, הגיעה אל צפון תאילנד במסוק, ולכן התושבים המקומיים כינו אותה בשם "האמא המלכותית שירדה מהשמיים" – "Mae Fa Luang". המלכה העתיקה את מגוריה לאיזור זה, במטרה לסייע לתושבים המקומיים להשתקם: להפסיק את גידול האופיום, ובמקומו לפתח חקלאות של ירקות ופירות, על בסיס יערות הגשם הטבעיים.
פרויקט הדגל של המלכה האם, כחלק משיקום האיזור, היה "הגנים המלכותיים בדוי טונג" – גנים בוטניים פורחים יפיפיים, אותם ביקשה המלכה לעצב בסגנון אירופאי, כמו שראתה בצעירותה כשהתגוררה בשוויץ. הגנים המלכותיים הם מתנת העם התאילנדי למלכתם האהובה, ששיחררה אותם מכבלי האופיום ופתחה בפניהם את האפשרות להתפרנס בכבוד מחקלאות יצרנית ומקדמת.
.
אורלי אופק כותבת בלוג טיולים בדגש על טיולים עם ילדים ומתבגרים,
ומנהלת את קבוצת פייסבוק חו"ל עם מתבגרים
פוסט מורחב שכתבה אורלי על טיול באזור צ'אנג ראי, מתוך הבלוג שלה:
חקלאות באירלנד
מיכל בן ארי מנור
הדשא של השכן ירוק יותר אינו רק ביטוי כאשר מדובר באירלנד, אחת המדינות הכי ירוקות שבהן ביקרתי. אחוז ניכר מהירוק הזה מקורו בגידולים חקלאיים ואפילו סמלה המפורסם של המדינה הוא תלתן (ירוק כמובן).
כשנוסעים בדרכים האירים הצרות, מתגלים לעינינו מרחבים על גבי מרחבים של נופים, בחמישים אלף גוונים של איזמרגד, המורכבים מתבואה, סלק סוכר, מספוא ועוד ומנוקדים בכבשים שרועות בשלוה באחו וניזונות ממנו, ללא הורמונים או תוספים מלאכותיים אחרים. אירלנד, אגב, היא אחת מיצואניות החקלאות הכי גדולות באירופה.
בשנים האחרונות צמח באירלנד סוג מיוחד של סיורים – סיורי חוות חקלאיות. תיירים מוזמנים לבקר בחוות חקלאיות – לצאת לנסיעה בטרקטור ברחבי שדות התבואה, להאכיל את הכבשים והתרנגולות, לשוחח עם החוואים, ללמוד על שיטות הייצור, הגידול והשיווק שלהם ולטעום מהתוצרת המקומית. חלק מהחוות גם מארחות תיירים ללילה, במגוון רחב של סגנונות לינה וכמיטב מסורות האירוח האירית הידועה לטוב.
משרד החקלאות האירי רואה חשיבות גדולה למגמה זו, היות והיא מאפשרת למחוזות כפריים להציג בפני תיירים את האנשים, הנופים, ההיסטוריה והתרבות שלהם דרך מוצרים חקלאיים ומזון ומשקה מקומיים.
מיכל בן ארי מנור היא בלוגרית טיולים ותיקה ושותפה שלי לניהול קבוצת הפייסבוק טיולים בראש טוב
פוסטים שכתבה על בבלוג שלה – רואה עולם – על אירלנד:
מטעי התה של מונאר, דרום הודו
מלי אברמוביץ'
אזור מטעי התה של מונאר הוא אחד המקומות היפים שבדרום הודו. העיירה מונאר מוקפת גבעות ומדרונות שכמו רופדו במרבדי קטיפה בצבע ירוק בקבוק זרחני, והמראה כמו לקוח מתוך סרט פנטזיה ואגדה.
מונאר נמצאת במרחק 130 ק"מ מקוצ'י (קוצ'ין) ובגובה של 1600 מטר מעל פני הים. בשל מזג האוויר הנח יחסית השורר בה נבחרה להיות אחת מעשרות עיירות ה"היל סטיישן" שהקימו הבריטים על מנת להימלט מהחום המהביל של תת-היבשת. הבריטים הם גם אלה ששתלו את מטעי התה במקום וקידמו את התעשייה והייצור של התה.
האטרקציה התיירותית העיקרית במונאר היא טיול בין המטעים, ברגל או בריקשה, וצפייה בקוטפות החרוצות, שגוזמות את העלים וממלאות את הסל שעל גבן. ניתן לשלב גם ביקור במפעל תה ובמוזיאון התה שבעיירה. ביקרתי במותג התה של המותג Ripple שבו ניתן לצפות על עבודת הייצור ולשמוע הסבר על התהליך. שם גם למדתי שהבתה הוא לא רק שחור וירוק, אלא שיש גם תה לבן. עלי התה צומחים במבנה תלת-זוגי. מהזוג הראשון, החיצוני, מפיקים את התה השחור, מהזוג האמצעי – את התה הירוק, ומהזוג הפנימי, הצעיר ביותר – את התה הלבן, שנחשב למשובח ביותר ולכן גם יקר יותר.
מלי אברמוביץ' היא בלוגרית והרפתקנית.
מדריך שכתבה בבלוג שלה – הטוריסטית – על דרום הודו:
מטעי הקפה בגווטמאלה
כרמל קמין
מטעי הקפה של גואטמלה נמצאים בכל מקום במדינה הזאת, ולכן כדאי מאוד לעצור לאיזה בוקר ולעשות סיור מודרך באחד מהמפעלים. הגואטמלים גאים מאוד בקפה שמיוצר אצלם ובסיור תוכלו לשוטט בין עשרות דונמים של עצי קפה ירוקים, ללמוד על הצמח הכל כך מוכר אצלנו במטבח ולראות את תהליך הקלייה והטחינה. הידעתם למשל שהפרי שעוטף את פולי הקפה מזכיר בצורתו דובדבן וניתן לאכול אותו? הטעם אפילו מתקתק. בסיום הסיור ניתן כמובן לרכוש קפה הביתה, אם כי בלי מקינטה הוא לא טעים כמו שהיה בגואטמלה.
כרמל קמין היא בלוגרית טיולים עם קילומטראז' של טיולים בארץ ובעולם
הבלוג של כרמל – מסוף כרמלית
מטעי הדובדבן, הנקטרינה והתפוח ברמת הגולן
מתוך הבלוג שלי
אני מוסיפה יעד חקלאי בארץ שמתאים לחודש מרץ. בצפון רמת הגולן פורחים בתקופה הזאת מטעי הנשירים. גווני הפריחה הנעים בין לבן לוורוד על רקע הצבע הכחול של ברכת רם והפסגה המושלגת של החרמון במרחק הם מראה מרהיב. עצים הפורחים בוורוד או בלבן על רקע פרחי השדה הצהובים נדמו לי כמו ציור של ון גוך.
ההליכה היא לאורך קטע משביל הגולן. לפרטים – כנסו לפוסט שכתבתי על המסלול:
יעדי חקלאות על פי עונות השנה
סיכום ועוד כמה המלצות
במרץ – טרסות האורז בפיליפינים הן במיטבן, ובארץ – המטעים ברמת הגולן בפריחה. שווה לבדוק מתי פורחים המטעים בפרובנס, האם במרץ או באפריל. אין לי ניסיון בזה.
באפריל הופכים שדות הפרחים בהולנד לשמיכת טלאים צבעונית. במערב ספרד גדלים אלפי עצי דובדבן בטרסות על המדרונות של עמק חרטה (Valle del Jerte), ובאפריל הם פורחים. בשנה שעברה הייתי שם בסוף מרץ והקדמנו מעט את הפריחה. שם גם נקעתי את הרגל, ואני עוד אצטרך לחזור לשם פעם באפריל כדי לתקן את הזיכרון המר ולסגור מעגל.
במאי פורחים שדות הפרג בפרובנס ובדרום אירופה (ראיתי למשל בקטלוניה) וגם שדות הקנולה הצהובים ביעדים רבים. אני ראיתי בדלתת הויסלה בצפון פולין. ביעדים קרים כמו נורווגיה פורחים מטעי הנשירים במאי ולא במרץ כמו אצלנו ובדרום אירופה. על פי מה שקראתי מומלץ במיוחד בתקופה זאת טיול ב-Hardangerfjord הקרוב לברגן.
ביוני פורחות החמניות במקומות שונים בארץ. בקיץ האחרון ראיתי שדות רבים בעמק חרוד. לפני שנתיים ושלוש גם בעמק יזרעאל המערבי (הבית שלי) אבל משום מה לפני שנה היו פחות.
ביולי פורחים שדות הלבנדר בפרובנס, ובתחילת החודש ניתן לראות לעתים שדה לבנדר נוגע בשדה חמניות. באזורים ההרריים של פרובנס ניתן לראות את הפריחה הסגולה של הלבנדר עד אמצע אוגוסט. אני ראיתי ב-9.08 בהר ונטו.
טיולים בדרכי יין אפשריים מאפריל ועד נובמבר. בחורף הכרמים עומדים בשלכת והמראה פחות מרנין. לפי דעתי עונות מוצלחות במיוחד לדרכי היין הן סוף הקיץ והסתיו. סוף הקיץ וראשית הסתיו זו תקופת הבציר, ואילו הסתיו המאוחר הוא התקופה שבה הכרמים זוהרים בגווני השלכת.
מקווה שמצאתם רעיון לטיול הבא.
זוכרים מאיפה התחיל הפוסט?
מכאן:
פסטיבל דרום אדום, מה לעשות ומה לא, מתוך הבלוג של ערן פאר
ואלס להגנת הצומח, מתוך הבלוג של עינת הרשקו
פוסט חשוב ויותר מזה מלא רעיונות לטיולים נפלאים. אהבתי גם שציינת את החודשים בהם כדאי לבקר בכל מקום. ותודה רבה על השיתוף, זיוה.
🙂 🙂 🙂
זיוה'לה
אולי בגלל שכבר שנים לא נתקלתי בקטיפת פרחי בר, היה לי רושם מוטעה מסתבר, שאנחנו נהנים מהפירות והפריחות בעקבות
"ואלס להגנת הצומח" הישן והטוב.
תודה על עוד פוסט נהדר, שמחדש ומעלה את המודעות בדרך חיובית ובשפת הטיולית.
טובה, כמו גמד לילה הגעת לבקר. איזה כיף לי. תודה על הפרגון 🙂