והשער שלנו לנורווגיה
קבלת הפנים בברגן היתה אפרורית, ומחום אוגוסט בישראל הגענו אל חורף ובגדים ארוכים. יצאנו אליה בזוג ופגשנו עיר נעימה ויפה היושבת בין ההר לים. הרגשנו בה כמו בעיירת פרברים ולא כמו בכרך גדול.
ברגן היא השער לפיורדים המערביים. מצפון לה – הסוגנה פיורד, ששלוחותיו חודרות אל היבשה עד לעומק של 200 ק"מ, והוא הגדול בנורווגיה. מדרום לה – הארדנג'ר פיורד, שהוא הסגן של הסוגנה.
לאחר שהות בת יומיים בעיר יצאנו ממנה ברכב למסע סביב הסוגנה פיורד, אך מצאנו שהיא מציעה שפע של עניין והיא מצדיקה את מעמדה כעיר השנייה בגודלה ובחשיבותה בנורווגיה.
פגישה ראשונה עם טרול
טיסת לילה מישראל, חניית ביניים בהלסינקי, אוטובוס משדה התעופה אל העיר, ואנחנו צועדים בגשם קל אל Marken Guesthouse. הגסטהאוס הוא למעשה אכסניה עם חדרי דורמיטור וחללים ציבוריים המשמשים לכל יתר הצרכים. ברגן יקרה והחלטנו להסתפק במועט. הזמנו חדר זוגי, אבל המקלחת וכל שירותי הבית היו משותפים. המיקום מצוין.
בהצצה מהחלון להיכרות עם הסביבה פגשנו טרול על הבניין שממול.
בהמשך נפגוש עוד טרולים ושלל ציורים של אמנות רחוב, שרבוטי גרפיטי וכל מה שביניהם.
האגם שבלב העיר – Lille Lungegårdsvannet
אחרי מנוחה בגסטהאוס בחרנו להתחיל מהאגם. קשה להאמין שהאגם בעל הצלעות הישרות הוא טבעי. בדרך אליו אנו חוצים את אזור מרקן, כשמו של הגסטהאוס שלנו. הרחובות ציוריים. בתי העץ הצבעוניים ילוו אותנו מכאן והלאה בנורווגיה. אני מאוד אוהבת אותם ועד סוף הטיול לא התעייפתי מהם. מאוד נקי ויפה מסביב אבל לא הכל מלוקק. היכן שיש קיר בטון חשוף הוא זוכה לשרבוטי גרפיטי.
הגשם בא והולך. כשקרן שמש מגיחה היא מאירה את האגם באור נפלא. הרבה יונים ושחפים מהלכים בגדה, מדדים מרגל לרגל ואז מתעופפים להם. המטריות הצבעוניות מוסיפות אף הן לתפאורה.
בסמיכות לאגם שוכנים מוזיאוני האמנות של העיר הנקראים Kode 2, Kode 1 וכן הלאה. ב-Kode 3 ישנו אוסף מציוריו של אדוארד מונק, אבל הוא הושאל באותם ימים שבהם שהינו בעיר למוזיאון אחר. בכל מקרה אני עייפה מלילה ללא שינה ומוותרת הפעם בצער.
הלב האלגנטי של העיר
מהאגם אנו ממשיכים אל פנים העיר אל אזור המתגלה כבעל מראה אירופאי קלאסי. מזרקה חביבה שפסל בראשה משמשת כמקום משחק לילדים. עוד טיפה הלאה יש פארק מטופח. כנסיית סט ג'והן הבנויה מאבני בריק אדומות יושבת בפוזיציה מרשימה מעל גרם מדרגות גבוה שמפל מים גולש בצדו. כאן הלב האלגנטי של העיר.
בשיטוט אינטואיטיבי אנו מגיעים אל האוניברסיטה של ברגן. בחזית שלה יש גן בוטני יפה שאפשר לטייל בשביליו. לילה נטול שינה מתחיל לתת את אותותיו ואנו מתחילים לחזור לכיוון הגסטהאוס. מבנה חריג בנוף מושך את תשןמת הלב. זהו אולם הקונצרטים הפוסט מודרני על שם אדוורד גריג.
אזור מרקן, מחוץ למסלולי ההמונים
לפני שנשים את הראש על הכרית אנו אוכלים ארוחת ערב במסעדה במדרחוב היפה הסמוך למלון. רשמו לכם את רחוב מרקן בלב אזור מרקן. הוא יפה ופחות תיירותי מאזור הנמל, היכן שרוב התיירות בעיר מתרכזת.
המסעדה שבה אכלנו ואף חזרנו אליה למחרת היא 2X2. זו מסעדה נעימה ולא יומרנית עם אוכל ביתי ליטאי טעים. הגענו אליה בספונטניות, ובעת כתיבת הפוסט גיליתי שהביקורות עליה מצוינות.
אזור הנמל
בבוקר אנו צועדים לנמל. בעלי הדוכנים בשוק הדגים מתכוננים לקראת המוני המבקרים שיגיעו בהמשך היום ומכינים בדלפקים את דוגמאות המנות שאותן ניתן להזמין. השוק הוא כיום אזור בילוי. יש בו גם דגים כמובן, אבל הוא מכוון להסעדה המונית. זהו מקום שמח אך לתחושתי האותנטיות ממנו והלאה.
לאורך קו המים עוגנות ספינות שחלקן יפליגו עוד מעט, עמוסות בתיירים, אל הפיורדים הסמוכים. חזיתות הבתים הצבעוניות של האזור שנקרא בריגן – הגרעין העתיק של העיר – בולטות ביופיין לאורך קו המים.
בתוך האווירה הימית המסורתית הזאת בולט מבנה גדול מודרני שעליו מתנוסס השלט של מרכז המידע לתיירים. הבניין מעוצב כמו מכולה ענקית המקושטת בפסים צבעוניים. ואולי מראה המכולה הוא האסוציאציה שלי. כך או כך אני מתלהבת. אדריכלות יוצאת דופן יוצרת עניין בחזות של עיר. המבנה מזכיר לי קצת את אולם הקונצרטים שראינו אתמול בדרכנו. הקומה הראשונה מכילה מסעדות, והקומה השנייה את מרכז המידע.
בריגן – Bryggen
בריגן (להבדיל מ-Bergen שהוא שם העיר) הוא אזור המסחר העתיק של ברגן וזהו ללא ספק המקום המרתק ביותר בה. זהו הלב ההיסטורי רב התהפוכות, שקם ונפל, עבר תקופות של פריחה, מגפה, שרפות, בנייה מחדש וחוזר חלילה. מאחורי שורת החזיתות היפות שבקו הנמל יש עולם של רחובות צרים מלא במסתורין.
מעל ראשי העוברים ושבים מתנשאים בתי עץ גבוהים. כיום האזור מלא בגלריות, מסעדות, חנויות בוטיק וגם מזכרות. זה מקום בעל חזות לא שגרתית שכיף לשוטט בו ולגלות אותו. גם אם תמצאו את עצמכם בין המוני תיירים, כאן יש לזה צידוק.
של מי ההיסטוריה הזאת?
רק לפני כמה עשרות שנים תושבי העיר רצו להכרית כל זכר למקום העתיק והיפה הזה. היחסים המורכבים האלה של תושבי העיר עם עברם ריתקו אותי, ומי שיצטרף אלי להרפתקה ההיסטורית בקובייה הוורודה יגלה את הסיבות לכך. אם אתם מאוהבי התכלס, דלגו הלאה.
פינת ההיסטוריה
ברגן נוסדה לקראת סוף המאה ה-11, ובתחילת המאה ה-14 היא היתה העיר הגדולה בסקנדינביה. הצלחתה הגיעה מפעילות סחר ענפה. היא יצאה דגים וייבאה תבואה, מלח וסחורות שונות מאירופה.
ב-1349 הגיעה לנמל של ברגן אנייה מאנגליה ואתה המוות השחור שלקח אתו שני שליש מאוכלוסיית העיר. הסחר נעצר והעתיד היה לוט בערפל.
כל אירופה ספגה מכה קשה בתקופה ההיא אך נסיבות שונות עזרו למקומות מסוימים לשרוד ולהתמודד טוב יותר מאחרים. ברית ערי הנזה בראשותה של העיר לובק (Lübeck) בצפון גרמניה היתה אז מהכוחות החזקים במרחב של צפון אירופה. בנסיבות הקשות של אותה העת הרשה מלך נורווגיה לסוחרי ברית הנזה להשתלט על המסחר בעיר.
בתי העץ של בריגן החלו להיבנות. נבנו מחסנים, בתי מלאכה ודירות מגורים. פירוש השם בריגן הוא "מזח", ושמה המלא של תחנת המסחר היה Tyskebryggen – המזח הגרמני.
ברגן מעולם לא היתה עיר הנזה אך הגרמנים תבעו לעצמם את האזור הזה של תחנת המסחר, ומוסדות ציבור של ברגן נאלצו לעבור דירה. הגרמנים התיישבו כאן בהמוניהם ובכנסיית סט מרי המקומית נשאו דרשות בגרמנית. נורווגיה כולה שקעה בעקבות המגפה השחורה והפכה לפרובינציה של ממלכת דנמרק. כוחה של ברית הנזה אפשר לה להתמודד היטב מול הדנים ולהמשיך לפעול בברגן ולעשות בה כשלה.
בבריגן שהיתה בנויה כולה מעץ פרצו לעתים שרפות. ב-1702 התחוללה השרפה הגדולה האחרונה שכילתה את בריגן כולה. רוב הבתים שרואים היום נבנו לאחר אותה דלקה.
המחצב של ימי הביניים
פסל העץ הזה שבתמונה מתאר סטוקפיש. פירוש המונח הוא דג שעבר תהליך של ייבוש, לרוב דג קוד. הייבוש מאפשר שימור של הדג במשך שנים, ובעולם נטול מטוסים זה היה דבר חשוב מאוד.
דגי הקוד היו נשלים מהים בתקופת החורף באיי לופוטן שבצפון נורווגיה. פעמיים בשנה היו יוצאים אנשי לופוטן אל ברגן כדי להביא אליה את הסחורה, וממנה היא היתה מופצת הלאה לרחבי אירופה.
דג הקוד היה בימי הביניים המחצב החשוב של נורווגיה. הוא זה שאפשר לצפון נורווגיה לשרוד, ובעוד שבברגן עצמה לא אהבו את הסוחרים הגרמנים והשלימו עם נוכחותם בלית בררה, אנשי הצפון העריכו אותם מאוד.
ההיסטוריה החדשה
תחנת המסחר של ברית הנזה פעלה בברגן מאות שנים והשפיעה עליה רבות, אך בסופו של דבר דעכה. בתי העץ התיישנו ונאכלו על ידי חולדות. במלחמת העולם השנייה התחבאו חברי המחתרת הנורווגית בחדרים הנסתרים של בריגן עד שנתפסו ונשלחו למחנות הריכוז.
לאחר סיום המלחמה היתה התנגדות רבה בנורווגיה לגרמניה ותושבי ברגן רצו למחוק את הזכר לעבר הגרמני. הקידומת הגרמנית לשם המקום הוסרה ונותר השם בריגן. לאחר השרפה שפרצה בברגן ב-1955 לא ניתן היה לשפץ גם את בתי ברגן וגם את בריגן וגורלה של בריגן כמעט נחרץ.
בנקודת השפל הזאת עמד להיבנות במקום מלון רדיסון בלו. לקראת הבנייה נערכו חפירות הצלה שהתגלו בהן ממצאים רבים ועל כן התארכו ונמשכו שנים. הממצא החשוב ביותר היה המחסנים העתיקים שהתקיימו במקום עוד לפני הפרק הגרמני, שקודם לכן לא ידעו כלל על קיומם.
ההבנה שחיי מסחר פעילים התקיימו בבריגן בשנים מוקדמות מאוד ושבריגן נוסדה על ידי נורווגים ולא על ידי גרמנים שינתה את התמונה ויצרה את המוטיבציה לתהליך השימור. בתי העץ והרחובות הצרים והאפלוליים ניצלו. בשנות השבעים הוכרה בריגן על ידי אונסקו כאתר מורשת עולמי לשימור.
את ההיסטוריה הזאת למדתי מקריאה במקורות שונים ברשת, כמו למשל כאן וכאן.
סיורים ומוזיאונים בבריגן
אני מאמינה שכדאי להצטרף לסיור מודרך בבריגן. זה עולם ומלואו. חפשו סיורים באתר ויזיט ברגן. השנה הסיור אינו מתקיים עקב הקורונה.
במרחב של בריגן יש שלושה מוזיאונים שבוודאי גם הם מעניינים:
המוזיאון הקטן של המחתרת הנורווגית שפעלה במלחמת העולם.
המוזיאון הפתוח של ברגן – Gamle Bergen
המוזיאון קרוב לחוף אך נמצא בשולי העיר והגענו אליו באוטובוס. בחזית בתי העץ של בריגן עוברים קווי אוטובוס רבים. קווים מס' 3, 4, 5, 6 מגיעים למוזיאון הפתוח. יורדים בתחנת Gamle Bergen והולכים לאתר על פי השילוט.
המוזיאון ממחיש את החיים בברגן מהמאה ה-18 ועד תחילת ה-20. אל שטח של אחוזה פרטית שעבר לידי המדינה הועברו בתים שבנסיבות שונות היו בסכנת הריסה. חלק גדול מן המוזיאון פתוח ללא תשלום, אך בקיץ ניתן לראות את כולו, להיכנס לבתים ולהתרשם מחנות הממתקים, מבית האופה, מביתו של רופא השיניים, מבית המלאכה לייצור חבלים, מבית הספר ועוד.
בשעה 11.00 בבוקר נערכה הצגה קצרה ברחבה של המוזיאון. הגברת שרואים בתמונה ניהלה דו שיח קולני עם רופא השיניים שהוציא את ראשו מביתו. היא התלוננה על כאב ולא היתה מרוצה ממחיר הטיפול הגבוה. בסיומו של המשא ומתן הרופא צעק לה שמצדו תלך לרפא את השן אצל הנפח. בתמונה רואים אותה בדרכה אל הנפח.
האם כדאי לבקר במוזיאון?
במקומות רבים בברגן רואים בתי עץ יפים שאינם שונים בהרבה מהבתים במוזיאון ונשאלת השאלה האם ההשקעה במקום שווה. התחושה שלי היא שזה בהחלט לא אתר חובה, בוודאי אם הזמן בעיר קצר. יש מוזיאונים פתוחים שבהם למדתי הרבה יותר על אורחות החיים בעבר, אבל אולי זה משהו בי ובסיטואציה. קשה לי לומר. ומצד אחר, המקום יפהפה והמכלול של המוזיאון הפתוח עם מוזיאון הדייג שאליו המשכנו והרובע היפה שביניהם – זה טיול מקסים, מהנה ומלמד. אני בהחלט מרוצה מהבחירות שעשינו.
אזור סנדוויקן – Sandviken
האזור הנקרא סנדוויקן נמצא בין המוזיאון הפתוח – גמלא ברגן – לבין מוזיאון הדייג. זהו אזור היסטורי שהיה תמיד פרבר של ברגן. הוא יושב בין ההר לים ומאוד יפה ללכת לאורכו. בדרך רואים גם פיתוח מודרני וגם הרבה בתי עץ יפהפים, ולאורך כל הדרך נשקפים המראות של הים. יצאנו מהמוזיאון הפתוח מדרך אחורית המובילה אל אזור סנדוויקן והמשכנו ללכת עד למוזיאון הדייג.
מוזיאון הדייג
מוזיאון הדייג מתפרש על פני שני בתים ישנים שחוברו ביניהם, היושבים על כלונסאות בתוך המים. זו פינה יפה בברגן המקושרת לנמל המרכזי של העיר גם בשאטל חינמי (מיניבוס קטן) וגם בסירה שיש לה כמה תחנות במסלול, כך שההגעה מאוד פשוטה. בחדרי המוזיאון יש תצוגות מגוונות שחלקן אינטראקטיביות וידידותיות גם לילדים.
הנה כמה דברים מעניינים שלמדתי במוזיאון:
- המרחב הימי של נורווגיה גדול למעלה מפי שניים משטח המדינה. הפלגות הדייג הן לעתים לעומק הים.
- החיים בעבר אמנם היו קשים אבל תושבי החוף והאיים זכו ברווחה כלכלית לעומת החקלאים בעומק היבשה שהיו עניים.
- המשימה של דורנו – לשמור על המאזן האקולוגי גם בים. זה אמנם נושא חם אך אינו מובן מאליו במדינה כמו נורווגיה שלאורך שנים חיה מן הים.
שאטל המוזיאונים החינמי של ברגן
סיפורים מסמרי שיער
הר פלוין – Fløyen
אחרי הבילוי באזור הנמל ובמוזיאונים חזרנו למדרחוב שברחוב מרקן, אכלנו פיש&צ'יפס בדוכן של אוכל רחוב והלכנו לנוח בחדר בגסטהאוס. לפנות ערב יצאנו להר פלוין שהאטרקציה העיקרית שלו היא תצפית נהדרת על העיר. ראשית חיפשנו את תחנת הפוניקולר, ובזכות טעות בניווט זכינו לראות עוד מבתי העץ הנהדרים של ברגן.
העלייה להר פלוין היא חלק מכל מסלול ובילוי כמעט בברגן, ועל כן אני ממליצה לנצל את ההזדמנות לשיטוט באזור הפוניקולר, במיוחד אם לא הספקתם לשוטט בסנדוויקן או ברחובות היפים שליד האגם.
למעלה יש תצפית נהדרת על העיר ומסלולי הליכה. ערכנו טיול קצר דרך אזור מיוער אל אגם יפה. בימים הבאים נראה אגמים מרשימים מזה ונוף דרמטי יותר, ועדיין יש הרבה קסם ביציאה אל הטבע מתוך המרחב האורבני.
בקרבת תחנת הפוניקולר העליונה יש כמה פעילויות לילדים וביניהן פארק חבלים ומתקני משחק. מה ששבה את ליבנו היה חלקת יער ובה פסלים של טרולים.
פרדה מברגן
למחרת בבוקר יצאנו בגשם עם מטריות, גוררים אחרינו מזוודות, אל עבר תחנת ההשכרה של המכוניות ויצאנו צפונה במסע סביב הסוגנה פיורד. ברגן היתה פתיח מעניין למה שנראה בהמשך בנורווגיה. לקראת החזרה לארץ ישנו בפרבר עמוס בבתי עסק ומלונות. בחרנו במלון טוב הפעם, אבל כבר לא נכנסנו למרכז היפה של העיר.
ברגן עשויה לשמש גם כאתנחתא ארוכה יותר של "סיטי ברייק". יש בה מוזיאונים מגוונים מאוד. ברבים מהם לא היינו. בקצה הנמל יש אקווריום. יש אפשרויות יציאה נחמדות מהעיר למרחב הקרוב. בנוסף לפוניקולר להר פלוין העיר מציעה גם רכבל אל הר אולריקן. בהר יש תצפית על העיר, זיפ-ליין מאתגר ומסלולי הליכה. רוב המטיילים נוטים לקצר בערים של נורווגיה כדי להקדיש את מרב הזמן לפיורדים. גם אנחנו היינו שבויים בקונספט אך גילינו שאנו זקוקים לחוויות מגוונות, וזהו משהו שניקח אותו אתנו לטיול הבא.
מעניין מאוד הטיול המחודש שלך בברגן. בעיר הזו לא היינו כשהיינו בנורווגיה , והיה מאוד מעניין לקרוא את ההתרשמות שלך. שמתי לב שמזג האוויר היה אפרורי ולפרקים גשום. אני מניחה שבימים יפים העיר יפה עוד יותר. ףנורווגיה אני עוד אחזור ואעזר בפוסטים שלך. אגב – גם אני נהנית לחזור לאחר כמה חודשים ואפילו שנים ליעד ולכתוב אליו. ההתבוננות לעיתים קרובות היא שונה.
הפרספקטיבה בהחלט מאפשרת מבט אחר וגילויים חדשים. היה לי מאוד מעניין להכין את הפוסט הזה ואני שמחה שגם את נהנית. הכתיבה המחודשת על נורווגיה בכלל שיקפה לי פתאום עד כמה הטיול הזה היה מיוחד ואף מעורר געגועים למרות שכשחזרנו הרגשתי אחרת. אולי גם אני עוד אהיה בה. יש לי הרגשה שבטיול חוזר אוכל לאפשר לעצמי להתמסר יותר לשקט ולחוויה הנורדית. ולגבי האפרוריות: ברגן היא כנראה אחת הערים הגשומות בעולם ויש בה יותר ימי גשם מימים נטולי גשם. היום שבו טיילנו בנמל ובאתרי החוף היה יום יפה למרות שאולי ניכרת גם קצת עננות בתמונות. בהגעה לברגן ובעזיבה ליווה אותנו גשם, וזו כנראה תמונת המציאות. קרני השמש שבוקעות מהעננים הן היפות ביותר בעיני 🙂
כתיבה מרתקת, קראתי בעניין רב. נורווגיה היא ללא ספק אחד היעדים עליהם אני חולמת. הפוסט בהחלט חיזק את הרצון הזה.
אני דווקא חוויתי בה איזו תאונת דרכים קטנה בעניין מול הציפיות שאתן נסעתי. השקט, הריחוק הטבעי בין האנשים, הבדידות באזורים שבהם הנוף הוא המרהיב ביותר…
לקח קצת זמן עד שהתחלתי לעכל ולעבד את החוויה. עכשיו כמובן אני מתגעגעת.
כתבת מקסים… כמו תמיד!
עוד אחזור לברגן ואעזר בפוסט היפה הזה.
תודה רבה, הדר. גם אני מקווה מאוד לחזור לסיבוב נוסף 🙂