עיניים קטנות, מסתכלות וחוקרות, מציירות לי את כל העולם, פי רי פי פי…
התחושה ברחובותיה של ברגן, העיר השנייה בגודלה בנורווגיה, היא כפרית כמעט. פעם היא היתה מרכז סחר תוסס. היום היא השער
איסלנד מעולם לא היתה החלום שלי. יש שם נופי בראשית אבל באיטליה יש אנשים וביפן גם, וזה יותר מעניין, חשבתי.
בששי לאוגוסט 1945 נפלה פצצת האטום הראשונה בתבל על העיר הירושימה, והחיים לא שבו למסלולם. יפן השתנתה ללא הכר. העיר
לזכרו של שחר דאובר כששחר היה ילד ושיחק בחוג כדורסל, מאמניו קראו לו "כספית". את חייו הקצרים חי בעצמה. הוא
זהו הפוסט הראשון שכתבתי בבלוג, והוא מבטא את המקום הזה של ההתחלה, החזון שראיתי מול עיני בתחילת הדרך ושמחת היצירה.
שעות של נסיעה על הכביש, מפגש מתסכל עם דלת סגורה והתרוממות רוח במקום מפתיע. זה מה שחוויתי בשבת אחת סוערת
משחר ינקותנו הגוף היה. לא הצריך טיפול מיוחד טיפוח מיוחד לא צריך היה לייפות אותו. היה לתינוק, תינוקת, לילדה, לילד
אני כותבת לאנשים:
אני כותבת על המוכר והפחות מוכר. יש לי גם טיפים, ולפעמים הם לא רעים בכלל.
שווה להישאר, לא?
ההרשמה כאן. תמיד אפשר גם לבטלה.
כלי נגישות