טולדו בחושך ובאור

8 תגובות

1. 
   שיר ים דצמבר 14, 2018 בשעה 12:19 pm הגב

   מעוררת השראה!
   איך הצלחת למרות המגבלות והקושי למצוא את הדרך ליהנות מהמקום.
   בסופו של דבר גם הספקת לראות לא מעט 🙂

• 
  זיוה דצמבר 14, 2018 בשעה 10:53 pm הגב

  תודה שיר ים. בסך הכל רציתי לחזור הביתה בשלום (כלומר עם חוויות). יש כנראה איזה מנוע חזק שפועל במיוחד בטיולים. בהחלט הספקתי לראות די הרבה בסופו של דבר. אחרי סיור המורשת עוד התרוצצנו לחפש מסעדה ובילינו בעיר יום ארוך.

2. 
   יעל ברזילי דצמבר 15, 2018 בשעה 9:55 am הגב

   נשמע מרתק חוץ מעניין הרגל. ושום מילה על המרציפנים המיוחדים של טולדו?

• 
  זיוה דצמבר 15, 2018 בשעה 1:24 pm הגב

  היום הזה באמת דרש ממני הרבה כוחות. לא נכנסתי לחנויות. ברובע היהודי וסביבתו הכל נראה לי תיירותי להחריד. רק בסוף היום גיליתי שיש איזה קטע עם מרציפן בעיר הזאת.

3. 
   ינינה דצמבר 15, 2018 בשעה 10:01 pm הגב

   זיוה, קראתי בעניין רב את טולדו שלך. הייתי בה כחלק מטיול בספרד לפני שנים רבות. אהבתי מאוד את הארכיטקטורה במיוחדת . האם בית הכנסת לא שימש זמן מה כמסגד? או אולי היה מסגד שהפכו אותו לכנסיה? בוודאי עשיתי פה סלט היסטוריה. טענה מענינת טוענים הספרדים שזה לא היהודים של אז.. גם בפולין מנכסים לעצמם את ההיסטוריה היהודית. גם אני הרגשתי כמוך לגבי הנושא הזה כשהייתי בקרקוב . שאלה קשה וסבוכה.

• 
  זיוה דצמבר 16, 2018 בשעה 5:37 pm הגב

  באמת חשבתי על דברים שסיפרת על קרקוב בהקשר הזה. אני יודעת שהנשיא שלנו רובי ריבלין היה בביקור בטולדו ונתן את ידו למאמצים להשיב את בית הכנסת אל טרנסיטו. השאלה באמת סבוכה.
  עד כמה שאני זוכרת מהמידע שקראתי האסלם קשור לבתי הכנסת רק בצד של האדריכלות והעיצוב. שניהם נבנו בתקופה שהמוסלמים כבר לא שלטו בחצי האי האיברי והנצרות היא זו שהשתלטה על בתי הכנסת ונכסה אותם לעצמה.

4. 
   אוהד דצמבר 28, 2018 בשעה 5:27 am הגב

   איזה פוסט מקסים, תיארת היטב את העיר היפה והמורכבת והתמונות בכלל הופכות הכל לחוויה אדירה.
   שני שקל שלי בנושא:
   בספרד של היום קוראים שני תהליכים מדהימים של סוג של קבלת אחריות על העבר – תהליך אחד הוא אל מול הגירוש של היהודים. שכולל בתוכו שחזור של הרבה מאוד רובעים יהודיים והפיכתם לאטרקציה תיירותית אך יותר מכך לסוג של אתרי מורשת (אני לא בטוח כמה נם רווחים בפני עצמם) – מבסלו וחירונה שבצפון דרך טולדו וסגוביה שבמרכז ועד מאלגה בדרום. במסגרת אותו תהליך הרבה ספרדים מגלים את שורשיהם היהודים, מושקע לא מעט כסף במחקר היסטורי בתחום וצריך לומר שגם קהילות יהוידיות מצפון ודרום אמריקה משקיעות כספים ועניין בנושא – שלא לדבר על לא מעט יהודים בישראל שמחפשים שורשים בספרד ופורטוגל – מי כחלק מרצון להכיר שורשים ומי כדי להשיג דרכון – והרשויות מאוד אוהבות ומקדמות את הנושא (לא כולן כנראה אבל יש מגמה כזו).
   אנו כתיירים בספרד מאוד מרגישים את התהליך הזה כמובן, ופתאום פוגשים רובעים יהודים מושקעים בהרבה ערים ועיירות, חומרים בעברית (בברצלונה, טולדו, חירונה וקטלוניה בכלל – לי אישית יצא להוביל פרוייקטים קטנים של תרגום והתאמה לקהל הישראלי כאלו לכמה חברות תיירות וארגונים אקדמים שונים בספרד בשנים האחרונות ואני יודע שיש כל הזמן פרוייקטים נוספים גדולים בהרבה שקולגות שלי מבצעים).
   תהליך נוסף, שמאוד מעניין בחברה הספרדית קורה במקביל, מתייחס ללקיחת אחריות על הפגיעה בתרבויות ובתושבי דרום אמריקה שהתחילה פחות או יותר באותם שנים (אותה איזבל שגרשה את היהודים גם שלכה את קולומבוס למסעו, ושלחה את הספרדים להתחיל להתיישב בעולם החדש, המעניין שזו גם אותה אחת שבעצם סיימה את שחרור ספרד מהמורים המוסלמים והחזירה אותה להיות נוצרית עד היום). לנו התהליך הזה פחות שקוף. אבל זה באי לידי ביטוי בכספים שעוברים לכל מיני עמותות, מחקרים הסיטוריים, מרכזים תיירותים בספרד המנציחים את תרבות דרום אמריקה וכו'.
   לגבי שאלת הניסוך התרבותי קטונתי.
   לגבי הדיון שעלה פה על השפעה המוסלמית של בתי הכנסת ומי שלט בספרד באותה תקופה. זו שאלה בעייתית.
   הרֶקוֹנְקִיסְטָה המלחמה של הנוצרים במוסלמים ערכה מאות שונים. היא התחילה במאה ה8 בצפון שם השליטה המוסלמית הייתה קצרה ביותר וההשפעה שלה קטנה מאוד, והמשיכה דרומה עד המאה ה15 כאשר הגיעו הכוחות המאוחדים של איזבל ופרדיננד למלגה. במשך כל אותם מאוד שנים, היו בעצם החלפות ידיים של אזורים הלוך חזור בין הנוצרים לבין המורים שגם אילו וגם אילו לא תמיד היו מאוחדים ולאורך הדרך היו שיתופי פעולה, בריתות והשפעות הדדיות ניכרות – כאשר לאט לאט הנוצרים דוחקים את המוסלמים דרומה.
   אני לא סגור על כל החלפות הידיים השונות, אבל התקופה הזו של בניית בתי הכנסת המדוברים במאה 12-13 זו בדיוק התקופה שבה התרחשה המערכה והחלפת הידיים בין הנוצרים לבין המוסלמים באזור קסטליה – כך שהשפעות המוסלמיות הן עדין קארדניליות, ולימטב זכרוני אחד מבתי הכנסת בטולדו (אני כבר לא זוכר איזה), התחיל להיבנות תחת המוסלמים, הסתיים תחת הנוצרים וכשעלה שלטון נוצרי סבלני פחות לזרים ולדתות שאינן נוצריות (אנחנו שוכחים שגירוש היהודים מספרד ופורטוגל, כלל גם גירוש של מוסלמים וכך גם תהליכי הנצרות) הוא הוסב לכנסיה.

• 
  זיוה דצמבר 30, 2018 בשעה 7:03 am הגב

  אוהד, אלף תודות לך על תגובתך המשמעותית והמרחיבה. הרחבת לי בכמה נושאים. ראשית, הקשר עם דרום אמריקה כמובן ידוע לי אך לא בהקשר שהעלית וזה בהחלט מעניין להביר אותו באותו קונטקסט שמחבר גם את ההיסטוריה שלנו. חלקי ההיסטוריה השונים הרי אינם נפרדים, ולנו יש נטייה, אולי טבעית, לראות רק את החלק שלנו. לפני כמה חודשים סיפר לי ישראלי שהוא יליד מצרים שבתקופה שבה מצב היהודים במצרים החל להיות בעייתי, מה שהביא את משפחתו לישראל, ספרד נחלצה לעמוד על זכויות היהודים גם שם, בשל תחושת האחריות על הגירוש מספרד.
  דבר שני, חידדת לי את עניין חילופי השליטה בקסטיליה וספרד כולה בין המוסלמים לנוצרים. הוא לא היה חד כפי שחשבתי אלא מתמשך, וזה באמת הגיוני.
  ולגבי הרבעים היהודיים השונים: לא טיילתי הרבה בספרד (ובהחלט מגיע לה) אבל במעט שיצא לי להכיר במקרה ביקרתי בחירונה (בסלו עדיין לא), בסגוביה ובטולדו. בדרך לפורטוגל רציתי לעבור גם דרך Béjar שנמצאת לא רחוק מהציר שדרכו נסענו לפורטוגל, אבל בסופו של דבר זה לא הסתדר. יש עוד הרבה לגלות 🙂

השארת תגובה

ביטול