בעלי המלאכה בעיר
אני מתנערת מההזיה. אני בסיור ליל רמדאן בשפרעם ביחד עם קבוצה. המדריך אמין סואעד מוביל אותנו ברחובות העיר העתיקה. זוהי התקופה בשנה שבה שעות האור הן הארוכות ביותר. כשתרד החשכה יסתיים הצום ואנו נשב לארוחת אפטאר – הארוחה של שבירת יום הצום, בחצרה של משפחה מקומית.
רחוב השוק הישן שומם לחלוטין ורק שלט על הקיר מספר אלו בעלי מלאכה עבדו כאן פעם ואלו חנויות היו ברחוב. העין שלי נחה במיוחד על מתקני הפרימוסים.
ענפי מסחר ששפרעם מצטיינת בהם כיום הם: קליית קפה, ייצור גלידה ועיצוב שמלות כלה. בשפרעם יש מפעל גלידה ייחודי, והגלידה אכן טעימה מאוד. טעמתי ממנה בסיור קודם בשפרעם, כחצי שנה קודם לכן. ובתחום שמלות הכלה – שפרעם היא אימפריה של ממש.
מקום לברוח אליו
הסמטה הרומנטית ביותר בשפרעם היא זו שבה נמצא בית הקונסוליה הצרפתית לשעבר. היא נמצאת בסמוך לשוק הישן. גם כאן יש תחושה של עזובה אבל ניתן לחוש את היופי. מדוע היתה כאן קונסוליה צרפתית? הרי ארץ ישראל מעולם לא נשלטה בידי צרפת. לקראת סוף המאה ה-19, כשהאימפריה העותמנית כבר היתה בשלבי גסיסה, ניסתה צרפת לשלוח זרועות אל האזור כדי לרשת את האימפריה הקורסת ומינתה קונסול מטעמה שייצג אותה בשפרעם. היות שהבית נחשב לטריטוריה צרפתית אנשים שנקלעו לצרה היו בורחים אליו. ברגע שנכנסו לסמטה כבר הרגישו מוגנים.
בחורף ובקיץ – הסיורים של קבוצת דרכים שלובות
כפי שכבר רמזתי, השתתפתי בשנה האחרונה בשני סיורים בשפרעם: הראשון היה סיור עיד אלמילאד, לקראת חג המולד, שאליו יצאתי לבד. שמעתי כמה פעמים על שפרעם, על כנסיותיה ועל הייחוד שבה והייתי סקרנית.
כחצי שנה לאחר מכן, כשהתקרבה תקופת הרמדאן, עלה לי רעיון להזמין את המשפחה לצאת ביחד לסיור באחת הערים הערביות בארץ. בתקופה הזאת יש מגוון רב של סיורים. המשפחה נענתה אבל ביקשה קרוב לבית, וכך הגעתי לשפרעם בשנית, הפעם דרך הפרספקטיבה של חג הרמדאן.
כל הסיורים נערכים תחת קורת הגג של קבוצת דרכים שלובות העוסקת בתיירות ומתמקדת בעיקר בהיכרות עם הערים הערביות בארץ. הקבוצה קמה ביזמת עמותת סיכוי לשוויון הזדמנויות ולחיים משותפים בישראל.
ברוב הסיורים שבהם הייתי (גם בעבר) השתתפו גם כמה משפחות עם ילדים. דווקא בסיור הרמדאן בשפרעם לא היו ילדים אבל אולי זה במקרה. בעיקרון הסיורים מותאמים יותר למבוגרים, אבל האופי החוויתי – אם זה אורות החג ואם ההליכה, הטעמים והריחות – מאפשרים גם השתתפות של ילדים.
היה מעניין לבקר בעיר פעמיים ולראות אותה מזוויות שונות ובעונות שנה אחרות. בסיור ליל רמדאן ראיתי דברים שלא ראיתי בסיור עיד אלמילאד, למשל את העיר העתיקה. אבל כשיצאנו ממנה והגענו אל המנזר שמחתי להגיע למקום מוכר. תראו את ההבדל.
העבר היהודי
שפרעם היא אחד המקומות הטובים בארץ ללמוד על חייהם של נוצרים, דרוזים, מוסלמים ויהודים. כיום אין בשפרעם יהודים אבל בעברה היא היתה עיר יהודית, ובמאה השנייה לספירה היא שימשה כאחד ממושבי הסנהדרין.
רבי יהודה בן בבא שחי בשפרעם היה אחד מעשרת הרוגי מלכות אשר הוצאו להורג על ידי השלטון הרומי בארץ לאחר שהוסיפו לקיים מצוות חרף האיסור על כך. רבי בן בבא חי בתקופת מרד בר כוכבא.
בין הגזרות הקשות ביותר של השלטון הרומי באותה העת היו האיסור על מילת ילדים והאיסור להסמכת רבנים. האחרון היווה איום של ממש על המשכיותה של ההנהגה הרוחנית. הרומים איימו להחריב יישוב שבו יופרו גזרות אלו, ועל כן עשה זאת רבי בן בבא במקום חוץ טריטוריאלי בין אושה לשפרעם. בסופו של דבר הוא נתפס על ידי הרומים, אך בהתנהלותו המושכלת הוא הציל את תושבי אושה ושפרעם מעונש קולקטיבי. מחלף סומך ממזרח לקריות, בעמק זבולון, נקרא על שם מעשה ה"סמיכה" שעשה רבי יהודה בן בבא.
מתוך התלמוד, מסכת עבודה זרה, פרק א':
"שגזרה מלכות הרשעה גזרה: כל הסומך, יהרג. וכל הנסמך, יהרג. ועיר שסומכין בה, תחרב. ותחום שסומכין בו, יעקר. מה עשה רבי יהודה בן בבא? הלך וישב בין שני הרים גדולים, ובין שתי עיירות גדולות, בין ב' תחומי שבת, בין אושא לשפרעם, וסמך שם חמשה זקנים: רבי מאיר ורבי יהודה ורבי יוסי ורבי שמעון ורבי אלעזר בן שמוע, ורב אויא מוסיף: אף (את) רבי נחמיה; כיון שהכירו בהם אויבים (הרומאים), אמר להם (רבי יהודה בן בבא): בני, רוצו! אמרו לו: רבי, ואתה מה תהא עליך? אמר להם: הריני מוטל לפניהם כאבן שאין לה הופכין; אמרו: לא זזו משם (חיילי רומי) עד שנעצו לגופו ג' מאות לולניאות (חניתות) של ברזל ועשאוהו לגופו ככברה"
בין חיפה לנצרת
למיקומה של שפרעם בין חיפה לנצרת ובין הגליל למישור החוף היתה משמעות לאורך ההיסטוריה ועד היום. בשפרעם חיים למעלה מ-40,000 תושבים ובהם מוסלמים (62%), נוצרים (25%) ודרוזים (13%). יש מחלוקת על המספרים היות שבשנים האחרונות עוברים תושבים רבים מנצרת לגור בשפרעם וממשיכים להיות רשומים בנצרת בגלל מאבק על משאבים. הסיבה למעבר היא שנצרת צפופה ואילו לשפרעם יש שטח גדול באופן יחסי. אז זוהי המשמעות של המיקום לימינו. בעבר היתה לו משמעות אחרת. כך או כך, שני המדריכים בסיורים שבהם השתתפתי – לילא נג'אר עמורי ואמין סואעד – הדגישו את יחסי השכנות הטובים בין בני כל הדתות והזרמים בשפרעם ואת הכבוד ההדדי המאפיין את האווירה בעיר.
המנזר – מרכז חברתי קהילתי
במשך שנים רבות היתה שפרעם תחנה לעולי הרגל שהגיעו לארץ דרך נמל חיפה והמשיכו ממנו אל נצרת. עד היום שפרעם היא המרכז הנוצרי השני בגודלו בארץ אחרי נצרת, ויש לו חשיבות רבה בחיי העיר למרות שהנוצרים הם רק 25% מכלל האוכלוסייה.
במאה ה-19 הגיעה לשפרעם קבוצה של נזירות מצרפת שהיו בדרכן לנצרת. התושבים ביקשו מהן להישאר. ב-1850 הן הקימו בית ספר לבנות וב-1856 הקימו מנזר. בית הספר היסודי של המנזר קיים עד היום ולומדים בו כאלף תלמידים, בנים ובנות. התלמידים הם בעיקר נוצרים אבל מתקבלים בני כל הדתות ויש בו גם תלמידים שאינם נוצרים. המנזר הקים גם מרפאה שפעלה עד שהוקם בעיר סניף של קופת חולים.
המנזר בנוי על בסיס של מנזר קדום יותר מהמאה הרביעית לסה"נ. הוא שימש מקלט בתקופות של רעב ומלחמה. אחרי 1948 היו הרבה פליטים ובמנזר של שפרעם ניתן היה לקבל מזון. עד היום יש לו ערך חברתי, בעיקר לנשים, ומקום חשוב בעיר.
בכנסייה של המנזר אנו יושבים ושומעים את שירתה הצלולה של סוהייר שממלאת את החלל. אווירה של חג באוויר.
הכנסייה היוונית קתולית
אנחנו ממשיכים אל הכנסייה היוונית קתולית המשרתת את הזרם הנוצרי הגדול בשפרעם ונפגשים עם הכומר לשיחה. אדם מרשים הוא הכומר הזה ובעל השכלה רחבה שלמד שנים רבות באיטליה ובישראל, לימודי קודש ולימודים חילוניים בתחומים שונים.
דבר מעניין ושונה מנוף הנצרות שהכרתי עד לאחרונה הוא שהכנסייה בשפרעם היא יוונית (כלומר מזרחית) קתולית ולא יוונית אורתודוקסית. מסתבר שהזרם המזרחי-יווני קתולי קיים במקומות נוספים בארץ, וכמו כן גם בלבנון, בסוריה ומקומות אחרים במזרח התיכון. לפיכך ניתן לראות בכנסייה את האיקונוסטאזיס – הקיר עם האיקונות של הקדושים שמאחוריו נושא הכומר את הדרשה – האופייני לכנסייה היוונית אורתודוקסית, למרות שהיא כפופה לאפיפיור ברומא.
למי שזקוק לסדר בין הזרמים העיקריים של הנצרות (זה באמת נושא מבלבל מאוד) – יכול לעיין בקישורים הבאים:
נצרות מזרחית קתולית (הווריאציה המזרח-תיכונית)
הביקור במסגד
בסיור ליל רמדאן ביקרנו במסגד. הכניסה היתה מקושטת בקישוטים צבעוניים שנראו לי פורימיים במקצת. דבר מבחוץ לא העיד על כך שאנו בפתחו של מסגד. בפנים התבקשנו לחלוץ נעליים והנשים – להתעטף בכיסוי ראש. שלפנו צעיפים שהבאנו אתנו בעקבות הסבר שנשלח לנו במייל לקראת הסיור. רצפת המסגד מכוסה בשטיחים. התיישבנו על שטיח, ואמין הסביר לנו על עמודי האסלם ועל מבנה המסגד.
אני מודה ומתוודה שלא הייתי מאוד מרוכזת בקטע הזה של הסיור. הסברים על עמודי האסלם (המצוות העיקריות) שמעתי כבר בעבר. הסיור שלי בשפרעם היה יותר חוויתי ופחות אקדמי. מי שמעוניין יכול לקרוא בקצרה על חמשת העמודים כאן. אני ניצלתי את הישיבה על השטיח במסגד למנוחה.
ושוב בכנסייה – טקס ההטבלה
היות שרוב המשתתפים בסיור ליל רמדאן לא היו בסיור עיד אלמילאד הובטח לנו שאם יהיה זמן נערוך גם ביקור קצר בכנסייה היוונית קתולית. וכך הגעתי בשנית אל הכנסייה. במקרה נערך באותו הזמן טקס הטבלה לתינוקת חמודה.
סבתה של התינוקת החזיקה את הפעוטה בידיים ונדנדה אותה כדי לשמור על שלוותה. לידן עמדו ההורים הנרגשים ומסביב כל בני המשפחה בבגדים חגיגיים. הכומר נשא דברים, התינוקת הביטה סביב במבט תמה והאם עשתה לה פרצופים ללא מילים כדי להפיג את חששותיה מן האירוע המוזר המתרחש סביבה. ואז ניגש גבר אל אגן ההטבלה ומילא אותו במים.
התינוקת הופשטה, הושבה באגן והכומר שפך על ראשה קנקן מים ועוד אחד עד שכולה היתה רטובה. בכי של הפתעה ובגידה לא איחר לבוא. הכל קרה במהירות ולאחר שניות נשלפה התינוקת ההמומה מהמים אל תוך המגבת הגדולה והחיבוק של אִמַהּ.
בדרך החוצה אמרו כל חברי הקבוצה שלנו זה לזה שהטקס אמנם אכזרי אבל עדיין הרבה יותר מרוכך מברית המילה שלנו, כך שאין לנו על מה להלין.
ארוחת האפטאר
הארוחה הכילה כל מה שאנו מכירים מארוחה ערבית ראויה לשמה: סלט קצוץ, טבולה, חמוצים, בשרים, חומוס, עלי גפן וקישואים ממולאים. הפעם התעצלתי לצלם. הייתי בסיור הזה עם בני המשפחה והתמסרתי לחוויה. הארוחה היתה טעימה ומשביעה וצר לי שאני לא זוכרת את שם המשפחה המארחת שמגיעות לה כל ההערכה והתודות.
בסיום הארוחה, כשריח הקפה עם ההל נישא באוויר סיפרו לנו המדריכים את סיפוריהם האישיים. אני לא בטוחה שהחלק הזה היה מתוכנן מראש. יתכן שהקבוצה הסקרנית משכה לכך. בקצרה אספר שלילא היא אשה מאוד משכילה, אמא לבנות בוגרות, והיא רואה את הסיורים בשפרעם כשליחות של ממש למען קירוב בין האוכלוסיות בארץ.
אני מאוד מתחברת לתחושה הזאת של לילא ורוצה להגיד שאמנם בסיורים האלה מראים את הטוב, מובילים את הקבוצות לאכול את הגלידה המקומית ולהכיר את סמלי התרבות. לכאורה זו הקצפת, אבל אני חושבת שבאמת מה שחסר לנו זה להאיר את הצדדים היפים של החיים. הרי את הצדדים הקשים התקשורת מראה.
דברים שקורים בין שכנים
לאמין יש סיפור שיכול לספק חומר לספר. הוא מתגורר ביישוב הבדואי הקטנטן סואעד חמרה בצד השני של הכביש, ממול לשפרעם ובשכנות להרדוף. האחרון הוא קיבוץ אנתרופוסופי, ובזכות יחסי השכנות התוודע אמין לאנתרופוסופיה ולמד אותה לעומק בהרדוף ובגרמניה. כשילדיו הגיעו לגיל בית ספר הוא ואשתו התלבטו באשר לחינוכם, ובסופו של דבר בחרו בעבורם את החינוך האנתרופוסופי בהרדוף מתוך תחושה פנימית עמוקה שהם סומכים עליהם שידעו לשמור על זהותם.
כיום מתקיימת גם בשפרעם מערכת חינוך אנתרופוסופית, אולם הבנתי שיש שם הרבה עליות ומורדות. בכל אופן, גם האנתרופוסופיה שמחלחלת ושולחת שלוחות עד לכאן היא מביטויי הזמן ובעיקר ביטוי של שכנות, וזה דבר מרתק בפני עצמו.
חנוכה בשפרעם
ואיך הסתיים סיור עיד אלמילאד? ישבנו בבית הכנסת ולילא סיפרה סיפורים על התקופה היהודית של שפרעם. הקהילה היהודית בשפרעם ידעה עליות ומורדות. היהודים האחרונים עזבו בעשורים הראשונים של המאה העשרים בגלל מצוקת פרנסה ובשל התגברות המתח הלאומי בין יהודים וערבים. לילא הפגינה ידע מעורר השתאות, וסיפרה הרבה דברים שלא ידעתי.
הסיור התקיים בעיתוי של חג החנוכה, ועם סיומו הקבוצה נערכה להדלקת נר שישי של חנוכה. הנרות הודלקו וכולנו שרנו שירי חג. חבורה של אנשים שאינם מכירים כלל זה את זה עמדה סביב החנוכייה בעיר הערבית שפרעם ושרה ביחד שירי חג. זה היה בהחלט רגע מיוחד.
בימים רגילים בית הכנסת נעול והמפתח נמצא בידי משפחה המתגוררת בסמיכות למקום (ממש מעבר לכביש). בית הכנסת שמור ונקי אבל אינו פעיל כיום.
אחרי חווית עיד אלמילאד בשפרעם והביקור החוזר בתקופת הרמדאן חשבתי לעצמי שאולי טוב להיות תחנת דרך בין חיפה לנצרת ולחיות שגרה נטולת סמלים: לא להיות נצרת, וגם לא אום אל פאחם. פשוט לקלות קפה, לייצר גלידה, לעצב שמלת כלה, לחגוג את כל החגים והמסורות של כל העדות והדתות ולחיות את החיים עצמם. רק דבר אחד הייתי מייחלת: שיקום יזם חברתי ויפיח חיים בעיר העתיקה. אני רואה אותה בדמיוני. היא יכולה להיות יפהפייה.
לפרטים על סיורי איד אלמילאד המתקיימים בחודש דצמבר.
מהרו להירשם. המקומות מתמלאים מהר.
מה עוד אפשר לעשות באזור
הסיורים בשפרעם יוצאים לדרך אחר הצהרים. אם אתם רוצים למלא את היום אני מציעה לבקר בהרדוף, היישוב השכן. לחוש את הדופק של היישובים השונים – הרדוף ושפרעם – זו עשויה להיות חוויה ישראלית ייחודית.
בהרדוף כדאי להזמין מראש פעילות חווייתית בחווה האורגנית של הקיבוץ ביחד עם ארנון.
מומלץ לבקר בגן אחים שהוא פנינה של יופי ובועה של שלווה, מעין גן עדן בזעיר אנפין.
ניתן לבקר בגלריית חירם שבה מוצגים למכירה מוצרים לבית העשויים באיכות וברמת גימור גבוהה. חירם היא קהילה שיקומית לצעירים הסובלים מפגיעה נפשית, והמוצרים בחנות הם פרי עבודתם של חברי הקהילה.
אתרים נוספים באזור
וגם הגליל כולו, נצרת, עכו וחיפה ממש על כף היד
גם הקולגות שלי כתבו על סיורים דומים
ינינה סלבסקי אפק כתבה על סיור ברהט, על סיור בטייבה, על נשים בדוייות פורצות דרך ועוד.
אורה גזית כתבה על סיור בג'יסר א-זרקא, שאפשר לומר עליו כפר יתום במרכז הארץ.
עופר קידר כתב על סיפורי רהט ועל טיול יום ברמלה.
מקסים, אהבתי את החזון שלך לעיר העתיקה בשפרעם. רוצה מאוד להצטרף לסיור כזה, בזכות ההמלצות שלך.
תודה, ליען. מי יודע? אולי איזה יזם ישמע אותי.
אני מקווה שיסתדר לך להגיע לסיור. סיורי עיד אלמילאד מצומצמים ביחס לסיורי לילות רמדאן.
זיוה, זו באמת יוזמה ברוכה הסיורים האלה, ואני מקווה שככל שיגיעו יותר אנשים לביקור מישהו יתעורר ויתחיל לשפץ ולהחיות את הסימטאות האלה. אני חושבת שאחת הבעיות של הישובים האלה היא לאו דווקא העובדה שהם לא ישובים יהודיים, אלא הנגישות שלהם. אנשים נוטים שלא לנסוע רחוק רק בשביל דבר אחד , ולכן טוב שאת מציעה בפוסט שלך מה עוד אפשר לעשות באיזור. וכאן שוב נוגעים בנקודה כואבת – עלויות הלינה בארץ. בקיצור זה צריך להיות מכלול של דברים כדי שהמקומות האלה יתרוממו.
אני נאלצת להסכים אתך, ינינה. יש מכלול של בעיות ויוקר המחיה בארץ הורג את התיירות. גם אני נוטה לאחרונה לטייל בצפון, קרוב לבית, והנה גם המשפחה שלי ביקשה סיור קל"ב. ולכן אני קוראת בעניין על הסיורים שלך שאני לא מגיעה אליהם מפאת המרחק 🙂
כל כך נהניתי מהפוסט, זיוה. את כותבת נהדר.
נהניתי לטייל בשפרעם דרכך, ממש טיול מהכורסא, לגמרי הרגשתי שאני שם.
איזה הבדל בין טיול קיץ לחורף.
החלק היהודי מעניין כמובן, ולמרות שאת חלקו ידעתי הוא חידש לי כמה דברים.
וכמובן הדיאלוג והשיח והעובדה שהשתתפתם כולכם בהדלקת נרות בבית הכנסת מרגשת.
נכון, באמת החוויה הכוללת של הכל ביחד והרב-גוניות הם כנראה מה שיצרו את ההרגשה הטובה. ותודה תודה על המחמאות 🙂