קליעת סלים היא עולם מלא של עשייה עם קרבה רבה לטבע ולאסתטיקה של הפשטות. הרשומה הזאת היא על מלאכה מתחדשת, על תמר, זית וערבה… וגם על קשרי עבודה הצומחים מהשטח ועל סולידריות של נשים. לקראת החגים הקרבים ובאים זו תקווה צנועה וקרן אור שהייתי רוצה לאחל לעצמנו.
 |
| סלים של עמותת זייתונת אלבטוף |
קליעת הסלים היא אחת המלאכות העתיקות ביותר של האנושות. סלים שימשו מראשית הציוויליזציה לליקוט ולאחסון. יצרו אותם מענפים של הצומח הזמין לכל אזור ואזור והם היו פריט בסיסי ונדרש בכל מקום. בטיול בקוסטה ברווה לפני כשנה ראיתי סלים אשר שימשו לדיג. גם בארץ קליעת הסלים היתה מהמלאכות השורשיות ביותר. בתמונה למטה – סל מסורתי העשוי מענפי סמר אשר שימש לליקוט זרדים לטבון.
 |
| משחקים גאומטריים באמצעות עלי חיטה צבועים |
העמותות בכפרים הערביים
בשנים האחרונות קמו עמותות בכפרים ערביים שמטרתן ליצור מסגרת לנשים מהכפר לצאת לעבוד מחוץ לבית, לתרום לפרנסת המשפחה, ליצור מוצרים העשויים במלאכת יד ולשמר מסורות ההולכות ונעלמות מחיי היום-יום. העשייה של העמותות תורמת להעצמה של הנשים ולגאוות היישוב בהן. רבות מהנשים עדיין זוכרות את האימהות והסבתות עוסקות במלאכות האלו כחלק משגרת הבית, אולם הידע הזה של תבונת הכפיים הולך ונשכח. העמותות עוסקות בשחזור, בלימוד של טכניקות חדשות, ביצירת מוצרים, בפתרונות שיווק ובהקמת מרכזי מבקרים.
עמותה בולטת היא עמותת סינדיאנה של נשות כפר כנא, המקיימת פעילויות רבות לערבים ויהודים והיא חברה בארגון הלאומי לסחר הוגן. עמותת זייתונת אלבטוף של נשות כפר מנדא, אשר עליה אספר ברשומה זו פועלת בימים אלה כדי להקים מרכז מבקרים.
 |
| סלים של עמותת זייתונת אלבטוף |
יוצרים עצמאיים
גם יוצרות ויוצרים יהודיים נשבים בקסם של עבודת הכפיים, של אתגר השחזור ושל המגע עם החומר הטבעי. לפני כמה שנים השתתפתי בסדנה חד-יומיות בהנחיתה של יונית קריסטל. היות ש'שמתי לב' מתרכז בעולם הטיולים, ראוי לספר שיונית החלה את דרכה כמדריכת טיולים ובשלב כלשהו החלה להתעניין באנשים, תושביה הוותיקים של הארץ, החיים בה דורות ויודעים לקלוע ולארוג. לאחרונה, שמחתי לראות בגלריה של בית בנימיני בתל אביב שני סלי ענק, מעין טוטמים, שיצרה. הסלים הוצגו במסגרת תערוכה קבוצתית ששמה "הקראפט החדש". העשייה הזאת של שימור וחידוש היא מסימני הזמן ואף מגמה הקיימת בארץ ובעולם. מסורות עתיקות יומין משמשות גם לביטוי אישי ואמנותי.
התאמה לזמן ולתרבות
עבודות הקליעה הנעשות כיום מותאמות לטעם המודרני ולשימושים החדשים. לא עוד סל לאיסוף זרדים אלא אהילים, מגשים מעוצבים, סלי פיקניק ועוד. לעתים הפונקציה העיקרית היא קישוט. העיצוב השונה והייחודי של כל סל, דגש על שימוש בחומרים מן הטבע והבלטת יופיים וייחודם הם האתגר של היוצרים. גלריית תמונות יפה עם דוגמאות ייחודיות ניתן לראות באתר של רעיה רייך, קולעת ותיקה מבית לחם הגלילית.
 |
| עבודה של רעיה רייך |
חומרי הקליעה והחידוש הישראלי
באירופה, באמריקה ובאזורים רבים בעולם מרבים לקלוע בערבה. זהו חומר הגלם המזוהה ביותר עם סלים. הוא קשה אמנם לקליעה אך מאוד חזק. הסלים של הכדורים הפורחים עשויים מערבה. יונית קריסטל סיפרה בריאיון לאתר "מוטק'ה" שבמלחמת העולם השנייה היו מצניחים ממטוסים ארגזים הקלועים מערבה ובהם אספקת מזון לכוחות.
החומרים המקומיים בארץ היו כאמור זית וסמר. כיום מרבים לקלוע בנצרים, שהם אמנם חומר טבעי אך מעובד, וכמו כן קולעים גם באשחר ובאלת המסטיק. אבל סנסני התמר הם חומר הגלם האהוב ביותר היום בארץ. הקליעה בסנסני תמר היא ממש חידוש ישראלי וגילוי של משאב שלא היה ידוע בעבר. החלו בו הרצל אוסטר ורותי דניב. הסנסנים הם הענפים של פרי התמר. הם מקובצים לאשכול היוצא מ"ידה" וקוראים לו "מכבד". בעבר היו משתמשים במכבד לטאטא את הבית ומכאן בא הביטוי "לכבד את הבית". הידה של המכבד היא לעתים חלק מהכלי ומעיצובו, ובעיני זה אלמנט ייחודי מאוד יפה. גם הקליעה בחומר הטבעי לעומת הקליעה בנצרים משווה למוצרים מראה חם וחי.
 |
| סלים של עמותת זייתונת אלבטוף ומכבד של סנסני תמר |
מחיה הקליעה בישראל
הרצל אוסטר נחשב למחיה הקליעה בארץ. הרצל הוא חבר קיבוץ בית ניר. הוא מספר שלפני שנים נתקל במדריך לקליעה בשפה הגרמנית והחל לפענח את הוראות הקליעה. הוא המשיך בזה כתחביב במקביל לעבודתו במטעי הקיבוץ, והפך למדריך מנוסה. בריאיון ל-ynet מ-2004 הוא סיפר שביקר את תלמידתו רותי דניב, ועל מרפסת ביתה בקיבוץ מעגן היה תלוי אשכול תמרים. הוא קטף סנסנים, השרה במים והחל לקלוע. יש לומר שזן התמר שסנסניו הפכו להיות חומר הקליעה נקרא בשם "אמרי" והוא זן חדש שלא היה בעבר. לזן הזה בלבד יש סנסנים המתאימים לקליעה.
 |
| סל מסנסני תמר. הידה היא חלק מהסל. |
רונית פן והחיבור בין הקולעות מכפר מנדא לקולעות מעמק יזרעאל
הקולעות של כפר מנדא יוצרות סלים בשיטות מסורתיות שהכירו בבתיהן וגם סלים וכלים חדשים בהתאם למסורת הישראלית המתחדשת. מדריכת הקליעה הוותיקה רונית פן מלמדת בכפר מנדא את שיטות הקליעה בסנסני תמר כבר כעשור, והיא גם שותפה לעמותה המקומית זייתונת אלבטוף. רונית מדריכה גם בגניגר נשים מהקיבוץ ומהסביבה, וכמו כן היא שומרת על קשרי עבודה עם קולעות ותיקות מהאזור. גם אני למדתי אצל רונית אבל לא הייתי תלמידה מתמידה ושקדנית במיוחד. מניסיוני אני יכולה להעיד עד כמה רונית היא צנועה ומלמדת את רזי הקליעה באהבה גדולה. היא זו שיצרה את החיבור בין חלימה בושנאק מעמותת זייתונת אלבטוף של נשות כפר מנדא לבין מיכל וולף מקבוצות הקולעות של גניגר אשר מפעילה את הגלריה המקומית.
 |
| סלים לקיר: מפתחות או ניירת בכניסה לבית, ואפשר גם לאחסון שום ובצל במטבח |
 |
| תחתית לכלי חם שיצרה רחל רוזנפלד |
לפני למעלה משבוע, בתקופה שבה נהוג בשנים האחרונות לקיים ירידי מתנות לחג, התקיימה בגלריה בגניגר תערוכת סלים של נשות כפר מנדא. הקולעות נעמי דורצ'ין מכפר החורש, רעיה רייך מבית לחם הגלילית ורחל רוזנפלד מבית הלל שמכירות את רונית ואת הקולעות מכפר מנדא תרמו סלים שלהן לתערוכה. מטרת התערוכה היתה לגייס כסף כדי לממן את הבאתה לארץ של קולעת מגרמניה אשר מתמחה בקליעה בערבה.
הזית של בית נטופה
בשיח הגלריה סיפרו רונית פן, חלימה בושנאק ועואטף מוסא על העמותה שלהן ועל עצמן. רונית סיפרה עד כמה הקשר עם הנשים בכפר מנדא ממלא אותה. עואטף סיפרה שהיא אם לשבעה. היא החלה ללמוד אצל רונית לפני כעשר שנים וכיום היא מדריכה בעצמה. חלימה היא אם לששה ולשתי בנות במסגרת אומנה. היא אוהבת מאוד מלאכת יד והיא עוסקת בביתה גם בתפירה, סריגה וצביעת בדים. היא הצטרפה אל קבוצת הקולעות של כפר מנדא לפני כחמש שנים והקימה ביחד עם בעלה את עמותת זייתונת אלבטוף. פירוש השם הוא הזית של בית נטופה. לשתיהן זו העבודה הראשונה מחוץ לבית והיא חשובה להן מאוד. בשיח הגלריה שהתקיים בגניגר השתתפה גם חד'רה קדח.
 |
| נשות עמותת זייתונת אלבטוף |
גלריה חירם
העמותה מוכרת את התוצרת שלה לגלריה חירם שבקיבוץ הרדוף. חירם הוא מרכז שיקומי לאנשים העוברים משבר נפשי או שנמצאים מעט אחריו. הם עוסקים בעצמם במלאכות שונות ומפעילים גלריה שבה ניתן לקנות את המוצרים. והיבה חוג'יראת מכפר מנדא היא אשת הקשר שבין העמותה לגלריה חירם.
בעת טיול לצפון אתם מוזמנים להרדוף לבחור לעצמכם משהו יפה להתחדש בו ותרגישו ערך ומשמעות גם במוצר החדש וגם בידיעה שכספכם הועבר למטרות ראויות. הרעיון של חיזוק הכלכלה המקומית, תמיכה בעסקים קטנים וביצרנים מקומיים זוכה היום לאהדה הולכת וגדלה. במונחים של התיירות ניתן לדבר על התיירות האקולוגית כעל חלק מאותה תודעה ציבורית מתפתחת.
מובן שגם אני קניתי סל. נטיית הלב האישית שלי היא לסלים הגדולים מסנסני התמר, אבל בשל חשש ממחסור במקום מתאים בבית קניתי לעצמי בסופו של דבר כד יפה מנצרים שיצרה נעמי דורצ'ין. שמתי בו בקבוק פלסטיק פשוט של מים מינרלים, ובתוכו פרח וכמה עלים. זה מספיק לי בשביל להיות מאושרת במשך ימים רבים.
 |
| תודה לנעמי דורצ'ין על הסל החדש שלי |
תפילה וברכה
העיסוק במלאכות מסורתיות מוכיח שיהודים וערבים מסוגלים לחלוק אפילו במסורת מתחדשת משותפת. מי יתן והעשייה המשותפת הפשוטה והטבעית כל כך הזאת תגבר על המחלוקות והאיבה, על הדעות הקדומות ועל הגזענות. אני מאחלת לנשים מכפר מנדא הרבה הנאה בסדנה עם לורה – הקולעת המומחית מגרמניה.
*כל התמונות ברשומה צולמו בתערוכה בגניגר, פרט לתמונה של נשות עמותת זייתונת אלבטוף אשר נלקחה ברשות מדף פרסומי שלהן.
 |
| סל מערבה |
בשולי הדברים
בקיץ הקרוב אסע לפסטיבל של קולעי סלים בפרובנס ביחד עם נציגות מסיירת הקולעות של רונית. התלמידות של רונית מתעניינות בשיטות של קליעה וכמובן גם באווירה מסביב. אני מתעניינת בכל הרעש שמסביב ובהזדמנות לתכנן טיול מגוון ומעניין. אנחנו נוסעות כדי לטייל ולהתרשם, אבל מזה כמה שנים יש בפסטיבל נוכחות של קולעות פעילות מישראל. רעיה רייך ונעמי דורצ'ין נוסעות ל-Vallabregues מדי קיץ, וביום הפסטיבל נפגוש בוודאי גם אותן. ציפור לחשה באוזני שהקליעה בענפי הסנסנים שמביאות איתן הישראליות מושכת תשומת לב ומהווה אטרקציה בפסטיבל.
לקריאה נוספת
פוסטים רלוונטיים לנושא זה שכתבו חברותי הם במעגל נשים של רבקה קופלר והאור בקצה המנהרה של מיכל בן ארי מנור, ובו היא מספרת על כמה מיזמים חברתיים.
חג שמח
Facebook Comments