גדנסק, – מה יש בה ומי שמע עליה בכלל?
מי שבגילי ומעלה בטח זוכר את המרד של תנועת סולידריות שפרץ במספנות של גדנסק בהנהגת לך ולנסה. ההיסטוריה המודרנית שלה אכן היתה סוערת. לפני כן היא היתה עיר משגשגת. בימי הביניים המאוחרים היא היתה חברה בברית ערים חזקה ששלטה בימים ובנהרות של צפון אירופה – ברית הנזה, מה שניכר בארכיטקטורה המרשימה שלה.
אחר כך עברה מיד ליד. היו לה שתי תקופות שבהן נקראה "דנציג – העיר החופשית". השם דנציג, העבר ההנזטי שלה ואפילו השורשים הטבטונים שעליהם סיפרתי בפוסט הקודם מעדים על זהות כפולה: גרמנית-פולנית. במלחמת העולם השנייה היא נהרסה ולאחריה הסובייטים ארגנו לה דיירים חדשים, גירשו אוכלוסייה, הביאו אחרת, ממש כמו במשחק לוח.
לכל הנושאים האלה יש מוזיאונים בעיר. הם בלבד – מוזיאון מלחמת העולם השנייה, מוזיאון העיר החופשית, מרכז סולידריות, המוזיאון הימי ועוד אחדים יכולים להחזיק את התייר הסקרן כמה ימים בעיר, שלא לדבר על השוטטות ברחובות היפים של ה-main city – ששוחזרו אחרי המלחמה.
מה יש לעשות בגדנסק, מתוך אתר התיירות של העיר
בפוסט הזה אני רוצה להציג את העיר דווקא דרך נושא אזוטרי לכאורה, נושא שלא היה מוכר לי כלל קודם לכן. היתה לו משמעות רבה בעת העתיקה, והוא חלק מזהות העיר והכלכלה שלה עד היום.
אוצר בחוף הים
גדנסק החזיקה במשך שנים את המפתחות של פולין כולה לים הבלטי. סוחרים הפקידו את סחורתם באי גרנרי ושילמו עליה מס לפני שהורשו לצאת לים. בנוסף למיקומה האסטרטגי, גם האוצר שלה הביא לה ברכה ושפע. האוצר של גדנסק הוא מחצב טבעי. היו שקראו לו בעבר "הזהב של הצפון".
האוצר הזה נמצא בקרקעית הים, סמוך לחוף, והוא צף ועולה למעלה בכל פעם שמתחוללת סערה. אפשר גם לחפור באדמה ולמצוא אותו. הוא מספק שפע עוד מתקופת האבן האחרונה. האוצר הזה הוא אבן הענבר.
התפאורה של העיר
הרחובות של גדנסק מלאים בענבר, ודוכני הענבר הם חלק מחזות העיר. חנויות ודוכני הענבר נמצאים בעיקר ברחוב מריאצקה (Mariacka) אבל גם ברחוב שלאורך נהר המולטווה, ברחוב דלוגה (Dluga) המפורסם – הציר הראשי של העיר, ובכל פינה. הוא נמצא גם בדוכנים של רחוב מונטה קזינו בעיירה סופוט השכנה. הענבר הוא אחד מהנרטיבים של העיר וחלק מהסיפור שלה.
יום אחד האוצר הזה יגמר. עדיין הוא נמצא בשפע וייתכן שהשפע הזה יימשך עוד שנים רבות, אבל הוא אינו מתחדש. הענבר נוצר ברגע מכריע בהיסטוריה של כדור הארץ. שימוש אינטנסיבי ידלדל בסופו של דבר את המאגרים.
כמה הם עולים
המחירים של תכשיטי הענבר נעים בין כמה עשרות זלוטי לבין אלפים. יש לענבר גוונים רבים מחום דרך דבש ועד לגוון בהיר הקרוב לשנהב. הגוון הבהיר הוא הנדיר ביותר. הוא נמצא בשכבה העמוקה של האדמה וקשה להגיע אליו. אולם המחיר נקבע לפי הביקוש. ככל הנראה הסינים הם שקובעים אותו. הענבר אהוב עליהם במיוחד ומשלוחי ענבר גדולים מועברים לסין. הצבע האהוב עליהם הוא הדבש.
סגולות של ריפוי
לענבר יש גם סגולות של ריפוי ונעשה בו שימוש בתעשיית הקוסמטיקה. הענבר מחזק את מערכת החיסון של הגוף וטוב להקלה על כאב. הורים לילדים בטח מכירים את השימוש במחרוזת ענברים להקלה על כאב של בקיעת שיניים. זה המקום להזהיר מפני שימוש במחרוזת בלילה. הרבה אתרי אינטרנט מציעים את המחרוזת הזאת, אולם זה רעיון טוב לקנות כזאת בפולין, אבל אנא השתמשו בה בהשגחה בלבד. אחרת היא עלולה להביא לחנק, ובמקרה של התפרקות יש סכנה של בליעת החרוזים.
יערות מחט וים קרחוני
הענבר מצוי במקומות שונים בעולם, אבל המקור העיקרי לענבר הוא בים הבלטי ובמיוחד בחופיו הדרומיים. הים הבלטי היה קרחוני בעבר. בחופיו צמחו יערות של עצי מחט.
הענבר נוצר מהשרף של העצים. הים הבלטי נוצר מקרחון שנמס. לפני שנמס הוא לחץ על הקרקע, וכשהמים הפשירו הלחץ הזה ירד והקרקע עלתה. מי הקרחון עלו על גדותיהם והציפו שטח נרחב. יערות רחבי ידיים נעלמו מתחת למים. היערות התכלו והשרף התקשה והתאבן. מצבור אדיר של ענבר נוצר לאורך החופים הדרומיים.
בכל ארצות הבלטיות נעשה שימוש בענבר, אם ליצור תכשיטים ואם לקוסמטיקה, וכולן מתגאות ב"זהב" שלהן ובהיותן יצרניות ענבר חשובות. בחוף הים הבלטי, בין פולין לליטא נמצאת מובלעת רוסית קטנה בשם קלינינגרד (Kaliningrad). הרוסים זקוקים בעיקר לגישה אל הים הבלטי אבל גם לאוצר של הענבר.
דרכי הענבר העתיקות
השם של הענבר באנגלית הוא Amber ובווריאציות דומות לזה הוא מקובל בכמה שפות לטיניות ׁ(בפולנית – Bursztynu), אבל מסתבר שמקור השם הוא מ-Anbar בערבית, מה שמעיד על השימוש בו באזור שלנו לפני שנים רבות.
השימוש בענבר ידוע עוד מתקופת האבן האחרונה. כבר בעת ההיא התקיימו צירי תנועה בין צפון אירופה לאגן הים התיכון והם הוגדרו על ידי הסחר בענבר.
הענבר הועבר דרך הים הבלטי והים הצפוני או דרך הנהרות – הוויסלה והדנייפר – אל איטליה, יוון, הים השחור, סוריה ומצרים.
המפה המצורפת מראה את הדרך העיקרית שבה הובילו את הענבר לאיטליה בתקופת רומא העתיקה. הדרך החלה בסט פטרבורג ועברה במדינות הבלטיות של היום, בפולין, בצ'כיה ובאוסטריה. זהו נתיב משוער ששורטט על ידי ההיסטוריון הפולני Jerzy Wielowiejski.
ענבר, מתוך ויקיפדיה בעברית
ענבר, מתוך ויקיפדיה באנגלית
דרכי הענבר, מתוך ויקיפדיה באנגלית
המוזיאון הארכאולוגי
במוזיאון הארכאולוגי של גדנסק ניתן להתחקות אחר דרכי הענבר העתיקות ולראות מוצרים שייצרו ממנו בתרבויות השונות של העת העתיקה. המוזיאון נמצא ברחוב מריאצקה, ליד שער מריאן, המוביל מהנמל אל הרחוב. במוזיאון הזה לא הספקתי לבקר והוא מחכה לי לביקור הבא בגדנסק.
רחוב מריאצקה
זהו רחוב צר יחסית ולא ארוך הנמתח בין שער מריאן, הסמוך לנהר המולטווה, לבין כנסיית מריאן. ברחוב הזה נמצא הריכוז הגבוה ביותר של חנויות ודוכני הענבר. אולם לא ניתן להתייחס לרחוב הזה רק בהיבט של הענבר, וכאן אני חייבת לקחת אתנחתא מן הענבר כדי לספר על הרחוב המיוחד.
ראשית, כנסיית מריאן, על שם מריה אם ישוע, היא הכנסייה הגדולה בעולם הבנויה מלבני אדמה. שנית, כל המרכז המפואר של גדנסק שוחזר לאחר מלחמת העולם השנייה, ורחוב מריאצקה (גם הוא על שם הגברת) הוא זה ששוחזר באופן המלא ביותר.
בגדנסק היו בעבר מרפסות בחזיתות הבתים בקומת הרחוב. המרפסות היו מעין שטח שהפריד בין הבית לציר של העוברים ושבים. בימי הקיץ התושבים היו יושבים בחוץ בשעות הערב וילדים יכלו לשחק במרפסת. לתומי חשבתי שמרפסת היא משהו שמאפיין אזורים חמים כמו שלנו, והנה מסתבר שגם בגדנסק היתה "תרבות מרפסות".
המרפסות נתחמו על ידי מעקות ותבליטי אבן יפים. מרזבי גרגולים שהוצבו בגובה העיניים ניקזו את המים כדי שירדו אל צדי הרחוב ולא אל המרפסת. לרוב אנו רגילים לראות מרזבי גרגולים בגגות הגבוהים של הכנסיות והמונומנטים, וכאן הם נמוכים. מראה המפלצות האלה לאורך הרחוב מעורר את הדמיון ומעלה חיוך. המרפסות והגרגולים נמצאים בכל רחבי מרכז העיר אבל כאמור ברחוב הזה הם בריכוז גבוה
מוזיאון הענבר
המוזיאון נמצא בקצה רחוב דלוגה (Dluga), הציר המרכזי של העיר, זה שהיה בעבר "דרך המלכים", הדרך שבה נכנסו המלכים לעיר בעת ביקורם בה. בקצה המערבי של הרחוב, ליד שער הכניסה לעיר, נמצא הדנג'ון – בית הכלא.
בעבר היה נהוג בערים רבות למקם את בית הכלא בסמוך לשער העיר למען יראו ויראו. באופן די מוזר מוזיאון הענבר נמצא במגדל הכלא. הוא ממלא שלוש קומות של המגדל. ניתן להוסיף לביקור בו גם ביקור בחדר עינויים. אני הסתפקתי בביקור במוזיאון הענבר. עינויים זה לא בשביל הלב החלש שלי.
המוזיאון קטן והביקור בו אינו ארוך. הוא עשוי לעניין גם ילדים בזכות המיקום במגדל הכלא ובזכות המקרוסקופים, עולם הטבע והתצוגה האינטראקטיבית שבחדר הראשון.
חרקים מתקופת הדינוזאורים בתוך הענבר
אחרי טיפוס לא ארוך במדרגות המגדל מגיעים אל חדר התצוגה הראשון. התערוכה בחדר הזה עוסקת בהיווצרות של הענבר. זהו חדר טבע בעיקרו, ובעיני הוא המעניין ביותר במוזיאון.
רואים כאן אבני ענבר גולמיות בכל מיני צורות וצבעים. בתהליך ההתקשות של השרף נכלאים לעתים חרקים, זוחלים קטנים ובועות אוויר. ניתן לראות את בעלי החיים הכלואים בענבר באמצעות מיקרוסקופים. אחד המוצגים בחדר הזה הוא לטאה גדולה שנכלאה בתוך אבן ענבר.
בעבר חשבו שהחרקים שנכלאו בתוך הענבר יעזרו לפענח חידות מתקופת הדינוזאורים. ההנחה של החוקרים התבססה על הרעיון שהיערות אשר ייצרו את האוצר האדיר של הענבר התקיימו בתקופת הדינוזאורים. היתושים שנכלאו לנצח בתוך הענבר נושאים אתם משהו מהדי אן איי של הדינוזאורים לאחר שעקצו אותם. אבל ההנחה התבררה כשגויה. בכל מקרה הקשר לדינוזאורים נחמד.
את בעלי החיים המסכנים שנלכדו בשרף העצים לא הצלחתי לצלם, אבל הנה משהו קטן מעניין: לכל האבנים בתמונה למטה יש חור. שרף העצים התגבש סביב ענף דק. בהמשך השרף החל להתאבן, ענף העץ התכלה, וכך נוצר החור באבן.
בקומות העליונות של המוזיאון מוצגות יצירות מענבר שיוצרו בגדנסק: יצירות מופת מהעבר של בכירי אמני הגילדה של יצרני הענבר, מתנות שהוענקו לאישים חשובים בעבר הרחוק והקרוב, ולבסוף – עיצובים מודרניים בני זמננו.
בתמונות שצירפתי כאן ניתן לראות את התכשיטים שהוענקו לקייט מידלטון בעת ביקורם של הנסיך ויליאם והנסיכה קייט בגדנסק.
תחנת הקמח הגדולה – איך היא קשורה לסיפור?
המיקום של מוזיאון הענבר במגדל הכלא אינו אופטימלי לנושא זה המלווה את חיי העיר מתולדותיה, ואכן יש תכנית להעברת המוזיאון למקום אחר. מתי זה יקרה קשה לנבא, אולם יש תכנית לשפץ את תחנת הקמח העתיקה, גדולת הממדים, ולהעביר אליה את מוזיאון הענבר. הוספתי את התחנה לפוסט כי היא עוד מונומנט בפסיפס של גדנסק המאפשר להכיר את העבר העשיר שלה.
את התחנה בנו באמצע המאה ה-14 אבירי המסדר הטבטוני. זהו אותו המסדר שבנה את טירת מלבורק ועליו סיפרתי בפוסט הקודם. התחנה היתה עצומה. 18 גלגלים הניעו אותה, והיא היתה הגדולה ביותר באירופה בימים ההם. התחנה ייצרה 200 טון קמח ביום עד 1945.
התחנה נמצאת בעיר העתיקה, קצת מחוץ למרכז המשוחזר, קרוב לכנסיית סט קתרין. העיר העתיקה של גדנסק לא שוחזרה. המרכז המשוחזר, ה-main city, אף הוא בן מאות שנים כמובן, אבל הוא נבנה והתפתח בצד העיר העתיקה.
ימים יגידו מה יעלה בגורלו של מוזיאון הענבר. מבקרי השנים הבאות – שימו לב לשינויים אפשריים.
תחנת הקמח העתיקה, באתר לונלי פלנט
תחנת הקמח העתיקה, באתר התיירות של גדנסק
גלריה מילניום
בחזרה אל רחוב דלוגה: כאמור, בקצה האחד שלו נמצא מגדל הכלא ובו מוזיאון הענבר הנוכחי. בקצה הנגדי, ליד השער הירוק (קרוב לנהר), נמצאת גלריה מילניום (Millennium) המקדמת יצרנים בני זמננו ומציגה מבחר מעבודותיהם. ניתן לראות שם הדגמה כיצד מלטשים את אבן הענבר הגולמית והופכים אותה למבריקה וכיצד בוחנים את האבן אם היא אמתית או לא.
אחד המבחנים הוא מבחן הציפה. אבן הענבר היא קלה מאוד. כשמטילים אבנים שונות לתוך מי מלח בריכוז מסוים כל האבנים ישקעו פרט לאבן הענבר שתצוף למעלה.
הארנה של גדנסק
המחשה טובה לכך שהענבר הוא אחד הנרטיבים של גדנסק ניתן למצוא במגרש הכדורגל של העיר אשר נחנך ב-2011. ראינו אותו רק להרף עין דרך חלון הרכב בנסיעה מהעיירה סופוט לגדנסק, ולכן רק אספר שהעיצוב של הקרוי, של הטריבונות ושל כל המעטפת של מגרש הכדורגל הוא בהשראת אבן הענבר. כדאי להציץ בתמונות. נראה מרשים.
אתר האינטרנט של אצטדיון -Stadion Energa Gdansk, כדאי להסתכל בתמונות
הארנה של גדנסק, מתוך ויקיפדיה
גילדה יוקרתית
כשנוכחתי עד כמה הענבר דומיננטי ברחוב של גדנסק, חשבתי שהעיר כולה עסקה בו, בוודאי בעבר כשההובלה היתה מפרכת והעבודות היו קשות. אבל מסתבר שבמקרה של אבני חן אין זה כך. גילדת יצרני הענבר שמרה תמיד על יוקרה ובלעדיות ומנעה הצטרפות המונית.
מדוע לא קניתי לי מזכרת מענבר?
לסיום סיפורו של הענבר אגלה שאני לא חובבת תכשיטים דגולה. מה שעניין אותי הוא להבין את הצד ההיסטורי חברתי ולראות את תרבות הענבר כפי שהיא משתלבת במרקם של העיר.
בטיולים האחרונים למדתי ליהנות מקניות של מוצרים מקומיים. יעידו על כך הסל שקניתי בפסטיבל קולעי הסלים בפרובנס ומוצרי השעם הרבים שקניתי בפורטוגל. הייתי שמחה לקנות לעצמי גם מזכרת ענברית מגדנסק, אבל הטיול שלנו היה מאוד אינטנסיבי ובשביל לקנות אני צריכה זמן. אולי בביקור הבא אשלים גם את הצורך הזה. כשאתם באים לגדנסק – קחו את הזמן.
שפע של המלצות על העיר
ביקרתי בגדנסק במסגרת טיול בלוגריות.
היינו אורחות של לשכת התיירות של פומרניה – Pomorski Tourist Board, של Hotel Gdansk המצוין ושל חברת התעופה ריינאייר.
השותפות שלי לטיול תיארו את העיר מהמון היבטים: היסטוריה והמלצות על מוזיאונים, פינות חמד, המלצות קולינריות והפניות למרכזי קניות. נושאים נוספים עוד יעלו בתקופה הקרובה וביניהם גם הפרק של התקופה הקומוניסטית והמרד של תנועת סולידריות (פוסט שיכתב על ידי אחת משותפותי). בכוונתי לכתוב בהמשך הקיץ פוסט עם כמה רשמים ובעיקר תובנות שלי מטיול הבלוגריות והראייה שלי לגבי טיולים בפולין לאור החוק הפולני. זה נושא שמעניין רבים, ואני מתכוונת להתמודד עמו. כדאי לעקוב.
אני מפנה אתכם לפוסטים של חברותי שכבר עלו לאוויר. איידע אתכם בכל מה שיעלה בנושא.
על היסטוריה, פינות חמד והמלצות כלליות כתבה מיכל בן ארי מנור
על גדנסק עם ילדים (והמלצות טובות גם למבוגרים) כתבה ינינה זסלבסקי אפק
על המלצות לחובבות ביוטי וקניות כתבה שנטי גדרון
על המלצות קולינריות כתבה רחלי קרוט
אם נהניתם תעגנו כאן אתי. אני מזמינה להירשם כאן כדי להיות מעודכנים. בקרוב – פוסט על אירועי קיץ ועוד הרבה דברים מעניינים.
בית מס 25 ברחוב מריאצקה בגדנסק
מסיבה לא מוסברת צילמתי את בית 25 ברחוב מריאצקה שוב ושוב. שבועות לאחר שחזרתי מגדנסק זיהיתי אותו בתמונה ישנה במקום מפתיע. זה סיפור בלשי וגם סיפור של ביוגרפיה אישית ושל היסטוריה המשותפת לרבים.
יום טיול מחוץ לגדנסק
אני נוסעת עם אגנס באזור החקלאי רחב הידיים של דלתת הויסלה, השפך של הנהר הארוך ביותר בפולין.
Facebook Comments