בעיירה אובידוש (Obidos) שבמרכז פורטוגל ביקרתי באביב 2018 כשהחלו אירועי השבוע הקדוש של חג הפסחא. שירת נשים נשמעה מרמקולים ברקע, ריח רענן של ענפים ירוקים נישא באוויר והתערבב עם ריח ליקר השוקולד. בתהלוכה שהתקיימה אחר הצהרים שלט הצבע הסגול.
אובידוש היא עיירה תיירותית, אבל בעיתוי הזה היא היתה תוססת בדיוק במידה ולא הורגשה צפיפות במגרשי החניה שבכניסה וברחובות. כבר בכניסה פגשנו את התזמורת שהתכוננה לכניסתה אל העיר. האווירה היתה חגיגית, והחוויה זכורה לי מאוד לטוב.
60 שניות על עונת החגים ביהדות ובנצרות
בחג הפסח יצאנו ממצרים ובאותו מועד גם נקצר קציר העומר.
תקופת הפסחא מתחילה בקרנבלים של סוף החורף ולאחריהם מתחילה התקופה של תענית – צום הלנט, שבו אין אוכלים בשר. בסופו של הלנט חל השבוע הקדוש המשחזר את אירועי הימים האחרונים בחייו של ישוע, את צליבתו ולבסוף את קימתו לתחייה.
חג השבועות שלנו בא בסיומה של תקופת הקציר, ועל פי מסורת חז"ל הוא גם חג מתן תורה. לחג הפנטקוסט הנוצרי יש אלמנטים דומים. הוא מציין את ירידת רוח הקודש על שליחיו של ישוע 50 יום לאחר הפסחא. האירוע המכונן הזה מסמל למעשה את קבלת הנצרות.
יום ראשון של הדקלים
במדינות קתוליות בעלות מורשת ספרדית נקרא השבוע הקדוש semana santa. לאורך השבוע מתקיימות תהלוכות העוברות ברחובות הערים, ובהן נושאים את ארונו של ישוע ותמונות או פסלים המשמשים כאיקונות. גם בפורטוגל השתמרו בכמה מקומות מסורות של סמנה סנטה.
היום שבו ביקרתי באובידוש ביחד עם חברותי היה היום הראשון של השבוע הקדוש. הוא נקרא יום ראשון של הדקלים או יום ראשון של כפות התמרים – dominica palmarum. זהו היום שבו נכנס ישו לירושלים כמה ימים לפני הצליבה. תושבי העיר קיבלו את פניו עם ענפי דקלים בידיהם.
בשער הכניסה לעיירה ישנה קפלה המעוטרת באריחי אזולז'וש כחולים מהמאה ה-18. הציורים על האריחים מתארים את הפסיון – דרך הייסורים שעבר ישוע עד הצליבה. הקפלה היפה עוטרה ביום הזה בענפי דקל.
שוקולד וליקר דובדבנים
באובידוש מתקיימת מסורת עתיקת יומין של ייצור ליקר שוקולד ודובדבנים הנקרא Ginjinha או בקיצור Ginja. המסורת של יצור הליקר הזה קיימת גם בליסבון ובאלקובסה (Alcobaça). באובידוש מגישים את הליקר בספלוני שוקולד קטנים, וביום שבו היינו בעיירה הרבה דוכני ליקר ניצבו לאורך הרחוב הראשי וכולם הציעו את ספלוני השוקולד האלה.
פרט לכך יש גם הרבה חנויות שוקולד ברחבי העיירה שמוכרים בהן מבחר שוקולד וגם את בקבוקי הליקר. כשבוע או שבועיים לפני כן, בעיצומה של תקופת צום הלנט, התקיים באובידוש פסטיבל שוקולד. בתקופת הצום מתנזרים מבשר אבל מי אמר שצריך להתנזר מכל תענוגות החיים?
צבע המלכות
בשעה 15.00 התקיים טקס קצר שסימל את כניסתו של ישוע לירושלים. אנחנו איחרנו לטקס הזה, כי זה מה שקורה למי שעורך שופינג בדקתלון. מה שנותר מן הטקס הזה בעת שהגענו לעיירה זמן קצר לאחר מכן הוא המוני הענפים הירוקים שנשאו בידיהם התושבים ושאותם כנראה שליכו על התהלוכה או שסתם נפטרו מהם לאחר שמיצו את תפקידם. מדרכות העיירה היו מלאות בענפים האלה.
בסביבות חמש אחר הצהרים נכנסה התזמורת לעיר. אחר כך צלצלו פעמוני הכנסייה, מקהלת הנשים שרה ותהלוכת יום ראשון הקדוש יצאה לדרך מכנסיית סנטה מריה. הצבע הסגול החגיגי, צבע המלכות, שלט בתהלוכה. דמותו של ישוע הנושא את הצלב נישאה גבוה. היא היתה מוקפת בפרחי אירוס סגולים. התהלוכה התפתלה ממקום מוצאה ברחבת אחת הכנסיות ונכנסה אל הרחוב הראשי הארוך של העיירה.
מאוחר יותר, כשמיצינו את האירועים והחלטנו לצאת מהעיירה, פגשנו שוב את הנחש המזדחל של התהלוכה. היא נעצרה ברחבה שלפני הכניסה לרחוב הראשי. מקהלת הנשים היתה עכשיו שם והשירה היתה צלולה ומהדהדת בין קירות הבתים הלבנים. התעכבנו עוד קצת להקשיב ולהיות חלק מאווירת החג, ולאחר מכן עזבנו את אובידוש היפה והמשכנו הלאה אל הדירה שהזמנו בעיירה סינטרה.
המוצרים הייחודיים של פורטוגל
ככל עיירה תיירותית אובידוש מלאה בחנויות הפונות לתיירים ומציעות שפע של בגדים, מוצרי עיצוב ומזכרות. ככל שהיחס שלי למזכרות שמוכרים לתיירים חצוי, דווקא המזכרות של פורטוגל חביבות בעיני מאוד. יש קרמיקה, מוצרי עיצוב שונים ובעיקר אינסוף מוצרים משעם. זהו החומר הלאומי של פורטוגל. הוא מתפתח בקליפתו של אלון השעם הגדל בפורטוגל, והמעצבים המקומיים עפים עליו.
השעם הוא תעשייה מובילה בפורטוגל בעבר ובהווה. כשמטיילים בפורטוגל פוגשים תיקי שעם ותכשיטים משעם בכל עיירה תיירותית. אפילו נעליים, סנדלים ומטרייה משעם ניתן למצוא. כשמדובר בעבודת יד של בעלי מלאכה או מפעלים מקומיים ולא במזכרות מיובאות ממדינה זרה, אני קונה בשמחה. באובידוש מצאנו מבחר גדול במיוחד של תיקים ורכשתי מהם לבנות שלי.
החומות והמבצר
ומה עוד אפשר לעשות באובידוש פרט לשיטוט ברחובות, ישיבה בבית קפה וקצת שופינג? לטייל על החומות המקיפות את העיירה ולבקר במבצר שלה. הביצורים של אובידוש הם דוגמה קלאסית למצודה מימי הביניים.
בקיץ מתקיים באובידוש בארבעה סופי שבוע, מיום חמישי ועד ראשון, החל מאמצע יולי, שוק ימי ביניים. זהו למעשה פסטיבל ימי ביניים מתמשך. יש להניח שהעיירה מאוד עמוסה בתקופה הזאת, אולם בכל זאת שווה לדעת את התאריכים ולשקול ביקור.
חגיגות ימי הביניים באובידוש (תאריכים ומידע)
טיפ למטיילים ברחבי פורטוגל בתקופת השבוע הקדוש
למי שמתכנן טיול בפורטוגל בזמן השבוע הקדוש כדאי לדעת שבעיירה ברגה (Braga) בצפון פורטוגל השתמרה מסורת הסמנה סנטה בדומה למה שניתן לראות בספרד. השבוע הקדוש בברגה נחשב לגדול בפורטוגל וניתן לראות שם תהלוכות ליליות. גם באובידוש וגם בברגה מתקיימת תהלוכה גדולה ביום שישי הטוב ושוב ביום ראשון של הפסחא.
החגיגות הכי מסקרנות בעיני מתקיימות בקסטלו דה וידה (Castelo de Vide) שבמחוז אלנטז'ו. זו עיירה עם שורשים יהודיים עמוקים. החגיגות שם אינן רק נוצריות אלא מעורבות במנהגים קדמוניים פגניים, בעיקר בשבת של השבוע הקדוש ובלילה שבין שבת לראשון. ביום ראשון של הפסחא חוגגים בעיירה את הזהות התרבותית של כל קהילותיה.
תודה
לחברתי פטריסיה כרמיאלי שרוב התמונות בפוסט צולמו על ידה. אני הייתי באובידוס עם קביים (אפשר לקרוא על הטיול שהתנהל בצל הפתיעה ברגל כאן) ולכן התקשיתי לצלם. צר לי שלא תעדנו את דוכני ליקר השוקולד הרבים, את החומות ועוד דברים שמאפיינים את העיירה היפה. תצטרכו להאמין.
אשמח אם תמשיכו אתי. הדלת פתוחה. מוזמנים להצטרף לרשימת התפוצה של הבלוג.
פוסט חגיגי, צבעוני ושמח עם שפע של המלצות!
תודה, ינינה. מקווה שאכן ישמשו את המטיילים.
חן חן על ההמלצות אשמח למעט הכוונה לגבי טיול לקראת פסח מדובר סהכ ב11 יום טיול מעגלי מליסבון. בתכנית ליסבון סינטרה ורכבת לפורטו ואז לקחת רכב מפורטו
זהו כאן אני זקוקה לעזרה . מה כדאי ?חשבנו על עמק הדורו ומשם חזרה לכוון שדה התעופה בליסבון עם עצירות בקוימברה אובידוש ועוד
בנוסף שמנו לב ש3 ימים אחרונים הם פסחא…
יום שישי הטוב שבת ויום א פסחא שבו אנו טסים. מה קורה בזמן זה ? איפה כדאי להיות ?
אשמח לתובנות
הי דורית. המסלול שאת מתארת בהחלט הגיוני. צריך כמובן לעשות את חשבון הימים ולראות איך נכון לחלק מבחינת זמן. באובידוש שווה לחוש את אווירת החג כי שם הוא מיוחד. לצערי לא הצלחתי לברר מה בדיוק קורה בפורטוגל בימים האלה. ניסיתי לקרוא באתרים מקומיים ואין כל כך התייחסות לנושא של סגור-פתוח. אולי זה אומר שאין צורך לחשוש אבל אנסה לברר דרך מישהו שיודע ולחזור אלייך.
ובכל זאת משהו קטן למסלול: אני לא מכירה אתכם ואת ההעדפות שלכם אבל לתחושתי אחרי שתי ערים כמו ליסבון ופורטו כדאי לתת קצת משקל לאזורים הכפריים. אז אמנם עמק הדואורו בפנים, ובכל זאת הייתי מציעה לנסות את כפרי הצפחה הקרובים לקוימברה, אולי אפילו על חשבון העיר. יש כפרים שהם אפילו קרובם יותר מאלה שבהם אני הייתי (Cerdeira ו-Talasnal, ראי בפוסטים אחרים שכתבתי על פורטוגל). בעיני הם מרשימים ויש להם יחוד ביחס לכפרי אבן שראיתי במקומות אחרים באירופה. zivara5@gmail.com