ביקרתי בעיירה אובידוש (Obidos) שבמרכז פורטוגל לפני כחודשיים כשהחלו אירועי השבוע הקדוש של חג הפסחא. עכשיו, כשמסתיימת עונת החגים, אני חוזרת אל היום הזה ואל אווירת החג שהורגשה באוויר.
60 שניות על עונת החגים
בחג הפסח יצאנו ממצרים ובאותו מועד גם נקצר קציר העומר. חג השבועות בא בסיומה של תקופת הקציר, ועל פי מסורת חז"ל הוא גם חג מתן תורה. לחג הפנטקוסט הנוצרי יש אלמנטים דומים. הוא מציין את ירידת רוח הקודש על שליחיו של ישוע 50 יום לאחר הפסחא. האירוע המכונן הזה מסמל למעשה את קבלת הנצרות.
תקופת הפסחא מתחילה בקרנבלים של סוף החורף ולאחריהם מתחילה תקופת של תענית – הלנט. בסופו של הלנט חל השבוע הקדוש המשחזר את אירועי הימים האחרונים בחייו של ישוע, את צליבתו ולבסוף את קימתו לתחייה.
יום ראשון של הדקלים
במדינות קתוליות בעלות מורשת ספרדית נקרא השבוע הקדוש semana santa. לאורך השבוע מתקיימות תהלוכות העוברות ברחובות הערים, ובהן נושאים את ארונו של ישוע ותמונות או פסלים המשמשים כאיקונות. גם בפורטוגל השתמרו בכמה מקומות מסורות של סמנה סנטה.
היום שבו ביקרתי באובידוש ביחד עם חברותי היה היום הראשון של השבוע הקדוש. הוא נקרא יום ראשון של הדקלים או יום ראשון של כפות התמרים – dominica palmarum. זהו היום שבו נכנס ישו לירושלים כמה ימים לפני הצליבה. תושבי העיר קיבלו את פניו עם ענפי דקלים בידיהם.
אווירה של חג
אובידוש היא עיירה עתיקה ויפה המהווה מוקד משיכה לתיירים לאורך כל השנה. כבר מרחוק מראה העיירה המוקפת בחומה היה מאוד מרשים, אולם לא מצאנו מפרץ חניה בכביש כדי לעצור ולהתפעל. בכניסה יש מגרשי חניה גדולים המרמזים על כך שבימים מסוימים בלוח השנה מגיע לעיירה מספר מבקרים גדול מאוד. למזלנו נותרו חלק מהמגרשים ריקים באותו יום. כבר בכניסה פגשנו בתזמורת הזאת שעמדה והתכוננה לכניסה החגיגית לעיירה.
לפני שנמשיך אני רוצה לציין שאת התמונות בפוסט הזה צילמה חברתי פטריסיה כרמיאלי. ידי היו צמודות לקביים (אפשר לקרוא על כך בפרקים הקודמים). תראו איזו תמונה מקסימה היא הצליחה ללכוד בתוך החצוצרה.
שירת נשים ברקע וריח של ירק באוויר?
בשער הכניסה לעיירה ישנה קפלה המעוטרת באריחי אזולז'וש כחולים מהמאה ה-18. הציורים על האריחים מתארים את הפסיון – דרך היסורים שעבר ישוע עד הצליבה. הקפלה היפה עוטרה ביום הזה בענפי דקל.
בשעה 15.00 התקיים טקס קצר שסימל את כניסתו של ישוע לירושלים. אנחנו איחרנו לטקס הזה, כי זה מה שקורה למי שעורך שופינג בדקתלון. אבל מדרכות העיר היו מלאות בענפים ירוקים רעננים שנקטפו משיחי הדס ומיני צמחים אחרים ושימשו תזכורת לטקס שהתקיים זה עתה. ריח רענן של ירק היה באוויר. ברקע נשמעה שירת נשים כנסייתית מרמקולים. בהמשך שמענו את המקהלה גם בשירה חיה. השירה היפה הוסיפה לאווירת החג.
שוקולד וליקר דובדבנים
כשבוע או שבועיים לפני כן התקיים באובידוש פסטיבל שוקולד. איך הפסטיבל מתיישב עם התענית של תקופת הלנט? נראה שאין מתייחסים אליו ברצינות יתרה. בכל אופן העיירה מלאה בחנויות של שוקולד וברחובות עומדים דוכנים שבהם מציעים לעוברים ושבים ספלוני שוקולד מלאים בליקר דובדבנים. זוהי מסורת מקומית. גם אנחנו כמובן שתינו ליקר מספלון שוקולד אבל הרגע הזה לא צולם.
צבע המלכות
בסביבות חמש אחר הצהרים נכנסה התזמורת לעיר. אחר כך צלצלו פעמוני הכנסייה, מקהלת הנשים שרה ותהלוכת יום ראשון הקדוש יצאה לדרך מכנסיית סנטה מריה. הצבע הסגול החגיגי, צבע המלכות, שלט בתהלוכה. דמותו של ישוע הנושא את הצלב נישאה גבוה. היא היתה מוקפת בפרחי אירוס סגולים.
התהלוכה התפתלה ממקום מוצאה ונכנסה אל אל הרחוב הראשי הארוך של העיירה. פרט לחבורת הגברים שנשאה את ישוע השתתפו בה כמה דמויות בתלבושת שבוודאי יש לה משמעות סמלית, אבל הידע שלי אינו מספיק כדי לקרוא את כל הקודים ולפענח את המשמעויות.
מאוחר יותר, כשמיצינו את האירועים והחלטנו לצאת מהעיירה, פגשנו שוב את הנחש המזדחל של התהלוכה. היא נעצרה ברחבה שלפני הכניסה לרחוב הראשי. מקהלת הנשים היתה עכשיו שם והשירה היתה צלולה ומהדהדת בין הקירות הבתים הלבנים. התעכבנו עוד קצת להקשיב ולהיות חלק מאווירת החג, ולאחר מכן עזבנו את אובידוש היפה והמשכנו הלאה אל הדירה שהזמנו בעיירה סינטרה.
המוצרים הייחודיים של פורטוגל
ככל עיירה תיירותית אובידוש מלאה בחנויות הפונות לתיירים ומציעות שפע של בגדים, מוצרי עיצוב ומזכרות. אבל למרות זאת היא לא מלוקקת בעיני ונותר בה משהו פשוט ואותנטי. ככל שאני מתעבת תרבות של מזכרות, דווקא המזכרות של פורטוגל חביבות בעיני מאוד. יש קרמיקה, מוצרי עיצוב שונים ובעיקר אינסוף מוצרים משעם. זהו החומר הלאומי של פורטוגל. הוא מתפתח בקליפתו של אלון השעם הגדל בפורטוגל, והמעצבים המקומיים עפים עליו.
השעם אמנם נעדר מהתמונות שצילמנו באובידוש, אולי כי שתיים מחברותי ואני היינו שקועות בבחירת צמידים ותיקים ולא התפנינו לצילום. תיקון קטן ולא מספק עשיתי בצילום אחד התיקים שקניתי. כשמטיילים בפורטוגל פוגשים תיקי שעם ותכשיטים משעם בכל עיירה תיירותית. אפילו נעליים, סנדלים ומטרייה משעם ניתן למצוא. כשמדובר בעבודת יד של בעלי מלאכה או מפעלים מקומיים ולא במזכרות מיובאות ממדינה זרה, אני קונה בשמחה.
החומות והמבצר
ומה עוד אפשר לעשות באובידוש פרט לשיטוט ברחובות, ישיבה בבית קפה וקצת שופינג? לטייל על החומות המקיפות את העיירה ולבקר במבצר שלה. הביצורים של אובידוש הם דוגמה קלאסית למצודה מימי הביניים.
בקיץ (השנה החל מ-12.07) מתקיים באובידוש בארבעה סופי שבוע, מיום חמישי ועד ראשון, שוק ימי ביניים. זהו למעשה פסטיבל ימי ביניים מתמשך. יש להניח שהעיירה מאוד עמוסה בתקופה הזאת, אולם בכל זאת שווה לדעת את התאריכים ולשקול ביקור.
חגיגות ימי הביניים באובידוש (תאריכים ומידע)
טיפ למטיילים בתקופת השבוע הקדוש
למי שמתכנן טיול בפורטוגל בזמן השבוע הקדוש כדאי לדעת שבעיירה ברגה (Braga) בצפון פורטוגל השתמרה מסורת הסמנה סנטה בדומה למה שניתן לראות בספרד. השבוע הקדוש בברגה נחשב לגדול בפורטוגל וניתן לראות שם תהלוכות ליליות. גם באובידוש וגם בברגה מתקיימת תהלוכה גדולה ביום שישי הטוב ושוב ביום ראשון של הפסחא.
החגיגות הכי מסקרנות בעיני מתקיימות בקסטלו דה וידה (Castelo de Vide) שבמחוז אלנטז'ו. זו עיירה עם שורשים יהודיים עמוקים. החגיגות שם אינן רק נוצריות אלא מעורבות במנהגים קדמוניים פגניים, בעיקר בשבת של השבוע הקדוש ובלילה שבין שבת לראשון. ביום ראשון של הפסחא חוגגים בעיירה את הזהות התרבותית של כל קהילותיה.
חג שבועות שמח
הרבה מידע חדש ורענן מתבשל בשמתי לב לקראת הקיץ. מוזמנים להצטרף לרשימת התפוצה של הבלוג.
פוסט חגיגי, צבעוני ושמח עם שפע של המלצות!
תודה, ינינה. מקווה שאכן ישמשו את המטיילים.
חן חן על ההמלצות אשמח למעט הכוונה לגבי טיול לקראת פסח מדובר סהכ ב11 יום טיול מעגלי מליסבון. בתכנית ליסבון סינטרה ורכבת לפורטו ואז לקחת רכב מפורטו
זהו כאן אני זקוקה לעזרה . מה כדאי ?חשבנו על עמק הדורו ומשם חזרה לכוון שדה התעופה בליסבון עם עצירות בקוימברה אובידוש ועוד
בנוסף שמנו לב ש3 ימים אחרונים הם פסחא…
יום שישי הטוב שבת ויום א פסחא שבו אנו טסים. מה קורה בזמן זה ? איפה כדאי להיות ?
אשמח לתובנות
הי דורית. המסלול שאת מתארת בהחלט הגיוני. צריך כמובן לעשות את חשבון הימים ולראות איך נכון לחלק מבחינת זמן. באובידוש שווה לחוש את אווירת החג כי שם הוא מיוחד. לצערי לא הצלחתי לברר מה בדיוק קורה בפורטוגל בימים האלה. ניסיתי לקרוא באתרים מקומיים ואין כל כך התייחסות לנושא של סגור-פתוח. אולי זה אומר שאין צורך לחשוש אבל אנסה לברר דרך מישהו שיודע ולחזור אלייך.
ובכל זאת משהו קטן למסלול: אני לא מכירה אתכם ואת ההעדפות שלכם אבל לתחושתי אחרי שתי ערים כמו ליסבון ופורטו כדאי לתת קצת משקל לאזורים הכפריים. אז אמנם עמק הדואורו בפנים, ובכל זאת הייתי מציעה לנסות את כפרי הצפחה הקרובים לקוימברה, אולי אפילו על חשבון העיר. יש כפרים שהם אפילו קרובם יותר מאלה שבהם אני הייתי (Cerdeira ו-Talasnal, ראי בפוסטים אחרים שכתבתי על פורטוגל). בעיני הם מרשימים ויש להם יחוד ביחס לכפרי אבן שראיתי במקומות אחרים באירופה. zivara5@gmail.com