אני נוסעת עם אגנס באזור החקלאי רחב הידיים של דלתת הויסלה, השפך של הנהר הארוך ביותר בפולין. זה הנהר העובר בקרקוב ובוורשה. יותר ממחצית שטחה של פולין נמצא בתוך אגן הניקוז שלו. היעד שלנו הוא טירת מלברוק היושבת על הזרוע של הדלתה הנקראת נוגט (Nogat).
הנוף הפסטורלי רץ בחלון ואני מנסה לזהות את בתי המנוניטים. מי הם היו? תכף נגיע לזה.
זכיתי ביום המיוחד הזה של הטיול בדלתת הויסלה במסגרת נסיעת בלוגריות לגדנסק (קצת יותר בהרחבה על כך – בסוף הפוסט). זו היתה חוויה קצרה שחזרתי ממנה בעננים ועם הרבה רצון לחזור שוב לאזור להכיר אותו יותר לעומק.
אני מביאה משם לכאן הרבה יופי וגם היסטוריה והרהורים. בסוף נגיע גם לשפע של מידע פרקטי על דברים שאפשר לעשות במחוז פומרניה – המחוז שבתוכו יושבת גדנסק. אז חכו בסבלנות בבקשה.
הדלתה של הויסלה
שדות ירוקים וצהובים נפרשים עד האופק. בחודש מאי הצבע הצהוב של שדות הלפתית, שממנו מופק שמן הקנולה, עז במיוחד. הלפתית דומה מאוד לחרדל שאנו מכירים בארץ. שניהם ממשפחת המצליבים.
פה ושם – שדרת עצים ישרה כסרגל. בעבר הסוסים שגררו אחריהם כרכרות כבדות היו זקוקים לצל.
צירי התנועה באזור עוברים באותן דרכים ששימשו מזה שנים רבות. בתי הכפר נצמדים לדרכים משני צדיהן, מותירים את השטח שמאחוריהם לחקלאות.
מי הם המנוניטים?
לא תמיד היה השטח הזה חקלאי. האדמות כאן מכונות: low lands, והצפות היו בעבר עניין שבשגרה. מלחמה שאירעה בתחילת המאה ה-16 וההצפות שבאו לאחריה מחקו כפרים שלמים. את המלחמה הזאת עוד אזכיר בהמשך כשנגיע לטירת מלבורק.
האדמות נותרו מוצפות כמה עשרות שנים עד שהגיעו באמצע המאה ה-16 המנוניטים (Mennonites). הם היו זרם של אנבפטיסטים (Anabaptists) שנמלטו ממחוז פריסלנד בהולנד בתקופה של רדיפות דת, והתיישבו כאן. הם קיבלו את שמם – מנוניטים – על שם מנהיגם מנו סימונס (Menno Simons). אם השם אנבפטיסטים נשמע כמו קללה והשם מנוניטים מזכיר יצורים מספר פנטזיה, אומר רק שבהחלט מגיע להם פוסט משלהם וכנראה אקח את המשימה על כתפי הצרות באחד הפוסטים הבאים. לשם הקוריוז אספר שהאיימיש מארה"ב יצאו מקרב המנוניטים, ועכשיו אחזור לסיפור של דלתת הויסלה.
הולנד הקטנה בדלתה של הויסלה
המנוניטים עשו מה שידעו לעשות היטב בהולנד – לנקז אדמות מוצפות, ליבשן ולכבוש את הים. הם בנו פולדרים, שטחי קרקע המוקפים בדייקים (סוללות עפר מוגבהות), תעלות ותחנות רוח ששאבו את המים מהאדמה הרוויה. הם בנו בתי עץ מוגבהים מעט מהקרקע.
תסתכלו על בית המנוניטים שצילמתי, הפעם בהגדלה. אגף המגורים הוא זה שמשמאל, והוא מוגבה מעט מהקרקע כהגנה מפני הצפות. לאגף מימין, הבנוי על עמודים, יש פתח ברצפה שמטרתו להעביר את האספקה לסוסים ולבעלי החיים למחסן למעלה. הכל מתוכנן כדי לתת מענה להצפות.
תחנות הרוח לא שרדו אולם רבים מבתי המנוניטים עדיין עומדים על תלם ואפילו משמשים למגורים. רואים אותם פה ושם לאורך הדרכים, וניתן לזהות אותם על פי קורות העץ ופיתוחי העץ.
מחשבות על נדודים
האזור של הדלתה מלא בקיני חסידות. כדי לעודד אותן לבנות את קיניהן במקומות מוסדרים בנו להן משטחי עץ על עמודי חשמל מרכזיים. הרמפות האלה עם הקנים מעליהן מקסימות. באביב החסידות חוזרות אל הקנים. החסידות של צפון פולין הן אותן חסידות שחולפות בשמים שלנו, בישראל.
אני חושבת על צירי הנדודים של הציפורים ובני האדם במרחב ההיסטורי הזה. גרמנים, הולנדים ויהודים הגיעו לכאן ממערב וברחו כעבור מאות שנים. יהודים ברחו בעתות משבר מערבה לאמריקה ודרומה לישראל או הגיעו כפליטים שכל עולמם חרב עליהם.
מלחמות קדושות
אנו נוסעות למלבורק, שאותה בנו לוחמי המסדר הגרמני הטבטוני. זה מסדר שנולד בעכו בעת שהיתה בירת הממלכה הצלבנית בארץ ישראל. אחרי נפילתה של הממלכה הצלבנית בארץ הם נעו צפונה, ולאחר תקופת התארגנות קצרה באיטליה המשיכו להונגריה ולצפון פולין כדי להילחם בשבטים הפגניים ולכפות עליהם את הנצרות. כיוון התנועה שלהם היה כמו של החסידות. כל כך פסטורלי כאן היום.
הנחיות לנסיעה
עוד רגע נגיע למלבורק. אם אתם רוצים לטייל בעקבות המנוניטים, החסידות והשדות בגווני הירוק והצהוב, כתבו באפליקצית המפות שלכם Dworek. זה שם הכפר שבו צילמתי את בית המנוניטים היפה. הוא נמצא על כביש S7. לאורך הכביש יש בתי מנוניטים נוספים. זה לא אזור דרמטי אבל הוא מאוד פסטורלי, וכשמכירים את הסיפור ההיסטורי מעניין לראות את העקבות שלו בשטח. בקיץ הצבע הצהוב נעלם והירוק שולט בכל גווניו. הגוזלים של החסידות בוקעים מן הביצים וניתן לראות משפחות שלמות. גם חבצלות המים בנהר הנוגט, מול טירת מלבורק – פורחות בקיץ.
טירת מלבורק
כשהייתי ילדה היה לי לגו בצבעים אדום ולבן והייתי עסוקה במשך שעות, בריכוז גבוה, בבנייה של בתים עם חלונות בחלוקה שווה ומשחק אורנמנטי בין האדום והלבן על הקירות. טירת מלברוק בנויה ממיליונים של לבני חומר אשר יוצרו בעבודת יד. הן נכרו באדמה הרכה של דלתת הויסלה ועברו שרפה בתנורים מקומיים. מלבורק היא הטירה הגדולה בעולם הבנויה מלבני אדמה.
כשאני מתבוננת בתמונות שצילמתי אני רואה אסתטיקה של לבנים אדומות, אורנמנטיקה פשוטה וקיסוס ירוק המטפס על הקירות, שילוב מנצח של צבעים משלימים. כל היופי הזה הוא מסווה להיסטוריה סוערת ולעתים גם אכזרית.
היפוך האידאלים
עד למסעי הצלב לא עסקה הנצרות בלוחמה ואף התנגדה לכך. הדברים השתנו בתחילת האלף השני לקיומה, שאז, עם ראשיתם של מסעות הצלב לארץ ישראל, עוצב האידאל החדש של חברת ימי הביניים – השילוב שבין אבירות לנזירות. מסעי הצלב היו ההתחלה בלבד. האפיפיורים והשליטים המקומיים מצאו חיש מהר מטרות קדושות נוספות להילחם עליהן. כך הפכה מלחמתם של הטבטונים בשבטים הפגניים בצפון פולין למלחמת חורמה אכזרית בחסות הדת.
טירת מלבורק הפכה למאחז החשוב ביותר של הטבטונים בצפון פולין ולמרכז השלטוני של אזור פומרניה. הטבטונים הקימו את הטירה בשלבים, ניהלו בה את חייהם וקיימו בה את מרכזם השלטוני והפוליטי.
חיי שגרה
למרות הדברים הגדולים האלה על פוליטיקה, מלחמות דת ותרבות מיליטריסטית, הביקור בטירה מאפשר ללמוד על אורח החיים של התקופה דווקא דרך אנקדוטות מרתקות מחיי היום יום.
הטירה נבנתה בשלבים, החל מהגרעין העתיק ביותר הנמצא במפלס העליון. במלחמת העולם השנייה היא נהרסה בחלקה. אחרי המלחמה החלו עבודות השחזור, והוא נמשך עד עצם היום הזה. טירת מלבורק מוכרת על ידי אונסקו כאתר מורשת לשימור.
לא תראו בטירה מיטות של מלך ומלכה ורהיטים מצועצעים, אולי גם בגלל הנזק שאירע לה בעבר אבל בעיקר מפני שזו טירה של אבירים-נזירים שהושבעו לעוני, פרישות ומשמעת. למרות זאת, יש הרבה דברים מעניינים לשים אליהם לב.
הנה דוגמה: המגדל בתמונה שימש לשירותים. את הצרכים היו שופכים למי החפיר. במאות שנות קיומם של חיים בתוך הטירה לא היו בה מחלות זיהומיות. התכנון לקח בחשבון את הצרכים הנחוצים לחיים לאורך זמן.
כמו השפים הגדולים של ימינו
מובן שראש המסדר – הגראנד מאסטר – היה בעל המעמד הבכיר ביותר במתחם הטירה. אבל מי היה נושא המשרה הנוסף שזכה לתנאים מפליגים, מעבר לאלה של יתר האבירים?
האם הייתם מאמינים שלשף של הטירה היה מעמד רם כל כך? הוא זכה לשירותים פרטיים ולחדר משלו. אהרוני, שגב משה ואיל שני – השף של טירת מלבורק מאחוריכם.
שלט לשירותים
השדון שבתמונה למטה הוא בסך הכל שלט המכוון לשירותים ציבוריים בטירה. תראו איך הוא מתאפק יפה. הוא נמצא בחלק העליון של הטירה, הקדום ביותר, זה שנבנה עוד לפני מהפכת הדפוס. השפה הימי ביניימית של הסמלים והדימויים להמחשה נפלאה בעיני. הרגשונים של היום אינם מתקרבים לקרסוליים של השדון וחבריו.
מסורת הבירה בארצות השפלה
עוד משהו מעניין מחדרו של השף: המכלים למזיגת בירה.
השתייה היום יומית בטירה (ולא רק בה) היתה בירה ולא מים. לא ידעו אז כיצד לטהר את המים והם היוו סיכון. העובדה הזאת כנראה מסבירה את המסורת העמוקה של שתיית הבירה בארצות השפלה וכל ארצות הלואו לנדס של מערב אירופה ומרכזה, שהתאפיינו בשפע של מים עומדים.
עלי גפן צוירו כי זו היתה אופנה שאומצה ממקומות אחרים באירופה. פולין קרה מדי לגידול גפנים. תרבות השתייה בפולין היא של בירה ולא של יין, כמו בגרמניה ובארצות השפלה.
הסקה, קירור ותשתיות
בטירה היו בארות וגם בור גדול ועמוק שתחתיתו נמצאת בגובה מי החפיר. הוא שימש לקירור. היו משלשלים אליו את הבשר ומזונות נוספים שהצריכו קירור.
חדר או אולם שהיתה בו מערכת חימום היה מקום חשוב. את המכסים העגולים האלה ברצפה ניתן להרים. מתחת רואים אולמות תחתונים בשתי קומות. המרתף התחתון שימש להסקת עצים. בקומה שמעליו היו אבנים גדולות. האש היתה מחממת את האבנים והן היו מפיקות חום העולה אל האולם שמעליהן. האולם הזה שימש להתכנסויות ולאכילה.
כל האבנים בטירה, אלה ששימשו לחימום, אבני הריצוף באחדים מהאולמות ואבני הבליסטראות – כולן יובאו משוודיה. באזור הזה של פולין אין אבנים כלל.
אולם הקשתות שבתמונה הוא אותו אחד שרצפתו המחוממת נראית בתמונה הקודמת. שולחנות וספסלים היו מסודרים בשורות. האולם שימש לאכילה ולתפקיד נוסף. נזירים-אבירים חדשים היו מגיעים לשם, יושבים וממתינים שיקבלו את פניהם.
האוכל היה מוגש דרך פתח בקיר. רואים אותו בתמונה כאן למטה. המטבח היה במפלס נמוך יותר. היו מכינים את המנות על מדפים, מעלים אותם מן המטבח אל אולם האוכל בגלגלת ומגישים דרך הפתח בקיר.
מדהים בעיני לחשוב איך קישטו כל פרט. זו בסך הכל דלת המכסה על פתח להגשת אוכל. כמה מלאכת כפיים היתה אז בימים ההם.
המטבח הוא החלק הכי מקסים בטירה. צילמתי עד שאמרו לי די. אסור לצלם שם עם פלש. אגנס היתה מבוהלת מסשן הצילומים שניסיתי לערוך שם.
פצצה חכמה נוסח ימי הביניים
במפלס גבוה יותר של הטירה היו גם חדרי אוכל והתכנסויות לקיץ ולחורף. אולם הקיץ היה מואר בחלונות רבים.
מ-1519 ועד 1522 התקיימה מלחמה בין הטבטונים לכוחותיו של מלך פולין. המלחמה הזאת הביאה לקץ שלטונם של הטבטונים בפומרניה. למי שזוכר, זו המלחמה שהזכרתי בתחילת הפוסט, שגרמה להרס הרב בכפרי דלתת הויסלה והותירה את האזור בשממון עד לבואם של המנוניטים.
טירת מלבורק עמדה במצור זמן רב. מספרים שהפולנים ניסו להשליך אבן בליסטרה דרך חלונות אולם הקיץ, במטרה לפגוע בעמוד המרכזי ולמוטט אותו. כמו באולמות אחרים בטירה גם כאן עמוד מרכזי אחד נשא את כל הקשתות. פגיעה בעמוד היתה גורמת להרס רב. הניסיון לא הצליח והאבן נתקעה בקיר למעלה. בהיעדר ג'יפיאס הפצצה החכמה לא היתה מוצלחת כל כך.
טירת מלבורק מעולם לא נפלה בקרב. מה שהכריע אותה בסוף הוא היחלשותם של הטבטונים ובעיקר התקציב שאזל. לא נותר כסף בקופה לכלכל את האבירים, ובסופו של דבר היא נמכרה למלך פולין בעד נזיד עדשים. מלך פולין קיים בה מרכז שלטוני אזורי והיה מתגורר בה בעת שהיה מגיע לאזור פומרניה. כל זה עד שבסוף המאה ה-18 חדלה פולין להיות מדינה עצמאית, ואזור פומרניה הפך לחלק מפרוסיה.
Gothic Cafe & Restaurant
אגנס ואני אכלנו ארוחת צהרים במסעדה בטירה. היא נמצאת באגף המזרחי של המפלס האמצעי של הטירה, היכן שהגראנד מאסטר היה מארח את אורחיו החשובים. האוכל במסעדה משלב בין מתכונים עתיקים מימי הביניים לבין אוכל מודרני ובינלאומי. למסעדה יש גינה משלה בחצר, ויש דגש על שימוש בחומרים טריים ועל איכות. יש גם תפריט לילדים, וניתן לקנות במסעדה מוצרים שונים כגון ממרחים ורטבים. המסעדה מתגאה בתפריט בכתב ברייל ובהתאמה לקהל עם צרכים שונים.
המסעדה פתוחה בשעות הפתיחה של הטירה, כלומר מהבוקר עד הערב. המנה הראשונה שלי היתה מרק סלק ועגבניות חם בטעם אלוהי, והמנה השנייה – חזה עוף עם רוטב וגינה שלמה עליו.
ניתן ואף רצוי להזמין מקום מראש.
מידע למבקרים בטירה
יש עוד הרבה מה לראות בטירה, אבל אשאיר כמה גילויים בשבילכם. אני מקווה שהתיווך שלי יצר סקרנות ואולי אף יעזור לכם בעת הסיור.
למבקרים בקיץ מומלץ בחום להגיע בשעת הפתיחה היות שהטירה עמוסה מאוד במבקרים.
ניתן לקבל בכניסה אודיו גייד.
בקיץ מתקיימים סיורים מודרכים באנגלית, גרמנית ורוסית. סיור מיוחד למשפחות מתקיים בפולנית בלבד. כמו כן, מתקיימים גם סיורי לילה באנגלית, גרמנית או רוסית. באתר ממליצים להזמין את הסיורים אונליין.
אירוע היסטורי גדול לכל המשפחה
במשך סוף שבוע ארוך, 20-22.07.18, יתקיים אירוע גדול המשחזר את המצור על טירת מלבורק. פרט לשחזור של המצור יהיו גם הרבה פעילויות הקשורות בתקופה: תלבושות, מלאכות יד, הדגמות שונות ועוד.
בשורה נוספת למשפחות
קרוב למלבורק נמצא פארק דינוזאורים שכולל גם גן חיות קטן, מגרש שעשועים לקטנטנים ופארק חבלים. הוא נקרא דינו פארק. הקרבה בין שני האתרים – הטירה ודינו פארק – מצדיקים יום מלא מחוץ לעיר.
טיולי יום נוספים מחוץ לגדאנסק
לאורך השהות בגדנסק שמעתי רבות על אזור האגמים הקאשובי ועל בני המיעוט הקאשובי. מדובר בעם סלאבי עתיק שיושב במרחב של נוף מגוון, ותרבותו הייחודית מהווה חלק משמעותי מהמרקם התרבותי הכולל של פומרניה. האזור הקאשובי הוא כל השטח שממערב ומדרום מערב לגדנסק.
בזמן שאני טיילתי בדלתה של הויסלה, ינינה זסלבסקי אפק יצאה לשייט קייקים באזור האגמים הקאשובי, והיא מספרת על השייט ועל הקאשובים. גם רחלי קרוט טיילה באזור, ביקרה בבית עם מאפייה מיוחדת וסיפרה מאוד יפה על האזור.
למען הקוראים של שמתי לב אני מוסיפה כמה רעיונות לטיולים ופעילויות שונות במרחב הזה, כי אני מאמינה שניתן להעביר חופשה מלאה בגדאנסק והאזור, ומי שמכיר אותי גם יודע שאני מאמינה בתיירות אטית. כשמדובר בטיולים של משפחות זו דרך מומלצת לטייל גם מהסיבות הפרקטיות. חבל לרוץ רחוק כשמסביב הכל כל כך עשיר ומעניין.
אזור האגמים של המיעוט הקאשובי
בצפון האזור הקשובי דומיננטית מסורת הים. תמצאו שם עיירות וכפרי דייגים. אטרקציות למשפחות הן Leba Park המכיל פארק דינוזאורים ועוד אטרקציות רבות נוספות, וכמו כן פארק לבירינת – מבוך גדול לחובבי הז'אנר.
עוד מידע על פארק לבה והדינוזאורים
החלק הדרומי משופע באגמים. במרכזו נמצא המוזיאון הפתוח העתיק בפולין, שנקרא Kashubian Ethnographic Park. ב-2006 מלאו לו מאה שנים. הוא מכיל בתים מסורתיים, תצוגות והפעלות לילדים, ומסביבו אגמים. נראה שווה. עוד באזור הזה גם פארק טרזן.
בשולי החלק הדרומי ישנו יער בשם Tuchola Forest (בפולנית – Bory Tucholskie). היער הוכרז כפארק טבע. הוא נראה מלא פוטנציאל לטיולים.
המוזיאון הקאשובי האתנוגרפי (מוזיאון פתוח)
אירועים במוזיאון הפתוח (שימו לב ל-14-15.07, שבו יתקיים שחזור של יריד היסטורי גדול)
פארק טרזן(פארק חבלים)
באתר התיירות המצוין של מחוז פומרניה יש עוד הרבה הצעות לטיולים, הרפתקאות ותחומי עניין. הדוגמאות שהעליתי הן כמה מתוך רבות. בקיץ צפויים גם הרבה אירועי תרבות ופולקלור. חפשו את מה שמעניין אתכם.
קרוב לגדאנסק
גדיניה
היא עיר חוף מודרנית מצפון מערב לגדנסק. אזכיר אותה כאן רק בהקשר של בילוי עם ילדים. פארק ההרפתקאות של גדיניה מכיל מגוון פעילויות לנוער ולילדים, ובכלל זה טרקטורונים, פארק חבלים ופעילויות נוספות. כמו כן יש בגדיניה אקווריום. אחת מהשותפות שלי לטיול, שנטי גדרון, ביקרה בגדיניה ויש לה כמה המלצות שוות על העיר.
סופוט
זו עיר קייט היסטורית. יש לה חוף ים חולי, מזח עץ הבנוי לעומק הים, שניתן לטייל עליו, וברבורים שמבלים ביחד עם הנופשים על החוף.
הבנייה לאורך קו המים אלגנטית ואופיינית לערי קייט ששועי עולם היו באים לבלות בהן בעבר. מודה שאני לא מתחברת לסגנון הזה, אולם יש שם כמה דברים נחמדים. יש גן ירוק בקרבת החוף שבעת ביקורנו האביבי פרחו בו המוני צבעונים. יש אפשרויות שופינג בדוכנים הרבים שברחוב מונטה קזינו המטופח והירוק בכניסה לחוף. בקו האחורי של החוף יש רחבה גדולה, ובה מתאספים אנשים וילדים לראות מופעי רחוב.
מאחורי כל זה נמצאת העיירה עצמה שאותה לא הספקתי לראות, אבל מהצצה בחלון המכונית היא נראתה לי דווקא היסטורית ומלבבת. היא לוקה קצת ביושן, אבל אולי דווקא הניגוד החריף הזה לארכיטקטורה הגרנדיוזית שלאורך החוף הוא היפה. אני מתרשמת שמדובר בשכונות שקטות חפות מהצטעצעות. שווה לבדוק.
טיפ למטיילים בסוף הקיץ ותחילת הסתיו
בקיץ יש עומס מחד אבל גם אווירה תוססת מאידך. הימים החמים מזמינים לשוט בקייק או לבלות בחוף הים. מארחינו בגדנסק גילו לנו סוד נוסף.
באמצע אוגוסט מתחילה עונת הפטריות ביערות שנמשכת אל תוך ספטמבר. בפולין קטיף הפטריות הוא שיגעון לאומי. כולם יוצאים ליער עם סלים וקוטפים פטריות בהמונים. נסו את Tochula Forest, ביערות שבאזור הקאשובי או שאלו בלשכות התיירות היכן כדאי להצטרף לשיגעון או לפחות לחזות בו.
כמה מילים על הטיול
ביקרתי בגדאנסק באמצע החודש (מאי 2018) ביחד עם קבוצת בלוגריות. היינו אורחות של לשכת התיירות של גדאנסק ומחוז פומרניה ושל חברת התעופה ריינאייר, שטסה מישראל לגדנסק פעמיים בשבוע, בימי שני ושישי.
את המסע הזה יזמה מיכל בן ארי מנור, מי שעומדת מאחורי בלוג הטיולים המצליח רואה עולם.
הסיור היה חוויה גדולה מפני שהיה בו מפגש עם אנשים (מדריכים מקומיים ובלוגריות שלא את כולן הכרתי), הדרכה צמודה ושפע של תוכן מרתק ורב ערך. במהלך הימים האלה שוחחנו רבות עם המדריכים שליוו אותנו והרגשתי שיש משמעות רבה גם למפגש, להיכרות, להתעניינות ההדדית שלנו בפולין ושלהם בישראל. האווירה בין כולנו היתה נעימה, ומזג האוויר המושלם – זה כבר עניין של מזל.
אני מרגישה שלפרויקטים מעין אלו יש תרומה גדולה לכל הצדדים, אפילו מעבר ליעדים הראשוניים שהוגדרו. אני מקווה שהמסע הזה עוזר למצב אותנו, הבלוגריות שעושות עבודה מקצועית, במקום גבוה. לי כבלוגרית זו תמורה ענקית להשקעה הרבה. אני מאמינה שגם אתם, הקוראים, הרווחתם בגדול כי מיד תראו את כמות הידע והחוויות שהצטברו כאן על גדנסק ועל מחוז פומרניה. כל שתצטרכו הוא לקנות כרטיס טיסה ולהתחיל לארוז.
אני מאוד מודה למיכל שהזמינה אותי להשתתף בפרויקט וכמובן למארחים שלנו שהרעיפו עלינו מידע והמון תשומת לב.
על גדנסק עצמה ועל האוצר הגדול שלה אספר בפוסט הבא.
בינתיים אני מציעה לכם את הידע הרב והחוויות של השותפות שלי למסע:
רחלי קרוט משכנעת שגדנסק היא המקום לבקר ולאכול בו.
שנטי גדרון מגלה לנו חמישה דברים לעשות בגדנסק.
מיכל בן ארי מנור מספרת על גדנסק – עיר של חופש וגם על גדנסק עם ילדים
ינינה זסלבסקי אפק ממליצה על שייט קייקים מחוץ לגדנסק וגם על גדנסק עם ילדים
איך אני נהנית לקרוא על האזור מנקודות המבט השונות של כל אחת מכן. נשפך כאן אור על ההסטוריה של המקום ששזורה בהסטוריה, מסתבר, של ארץ ישראל ושל הולנד (טוב, זה כבר ידעתי :)). כמה מידע וסיפורים מעניינים והכל מיום אחד בטירה אחת. ואיך את מובילה אותנו ממקום למקום, מתקופה לתקופה כבשרביט קסם.
רחלי, כיף לי לקרוא אותך. גם אני הייתי סקרנית נורא לקרוא על נקודות המבט השונות. זו היתה חוויה מרתקת גם בשטח וגם עכשיו בפוסטים של כולנו. הקשר עם ארץ ישראל הפתיע גם אותי. איך שהכל מתחבר.
הייתי בפולין וגם בגדנסק. עיר קסומה מדינה קסומה. בטוח אשוב אלייה והפעם עם הידע שהענקת פה שבהחלט מוסיף לחוויה . תודה על הפוסט המקסים
מיטל, איזו הפתעה (גם הביקור כאן וגם מה שסיפרת על פולין). אני שמחה לשמוע. גם אצלי התדמית האפורה מתחילה להתפוגג ולקבל צבע, ובטוח שעוד אחזור להרחיב את ההיכרות שלי עם פולין וגם עם גדנסק.
גדנסק,
הבלוג ערוך יפה מדוע לא ניתן להדפיסו.
תודה רבה, רפי. אבדוק את אפשרות ההדפסה לעתיד. לא נשאלתי עד היום, אולי כי אני ממעטת לכתוב מסלולים ו"מדריכי יעדים" וכותבת יותר רשמים אישיים ודברים שמעניינים אותי. אבל זו נקודה למחשבה. שוב תודה.