 |
| פלאצ'ו וקיו: שידה מעוטרת בפרחים וציפורים בשיטת "פייטרה דורה", מלאכת יד פלורנטינית עתיקה. |
מפירנצה יצאה בשורת הרנסאנס. אביב ורנסאנס תמיד מתחברים אצלי ביחד. אולי זה מפני שהתחייה התרבותית מציפה אסוציאציות של טבע מתעורר, ואולי זה פשוט מפני שביקרתי בעיר פעמיים בתקופת האביב. הייתי בה בסוף מרץ כשפרחי חורף עדיין נראו פה ושם אבל קצות הענפים כבר נצבעו בפריחת אביב, והייתי בה במאי בשיא האביב.
לפירנצה – אינסוף פינות מרתקות להציע. הרעיונות שאני מעלה כאן הם אלה שקופצים אצלי למקום הראשון כשאומרים את השם "אביב".
 |
| רקפות על אדן החלון בסוף מרץ |
טיול לאורך נהר הארנו
בהליכת בוקר לאורך הנהר (מוקדם בבוקר, בסביבות השעה 7.00) הבתים והגשרים נצבעו בזהב. זו אולי שעה שאינה רלוונטית להרבה מטיילים, אבל בשביל הצבע הזה כדאי להשכים.
 |
| לאורך הארנו |
 |
| לאורך הארנו |
בחודש מאי בשעת אחר הצהריים הנהר היה שוקק חיים.
 |
| פעילות בנהר. אולי גם אתם רוצים ביחד עם המשפחה והילדים? |
 |
| באביב האירועים יוצאים החוצה |
רוב הגנים של פירנצה מרוכזים מדרום לארנו. הם מטפלים בשולי העיר התלולים שפחות נוחים לשכונות מגורים, ומציעים מבט יפה על העיר ממפלסיהם העליונים.
גן הוורדיםגרם מדרגות ארוך מוביל אל פיאצלה מיכלאנג'לו, הכיכר המפורסמת שאליה מגיעים המוני תיירים לתצפית על העיר. שער צדדי הנמצא באמצע גרם המדרגות הארוך הזה הוא אחת הכניסות אל גן הוורדים . בחודשים מאי ויוני הוורדים בשיאם. המון פינות חמד יש בגן: פינה של גן זן יפני, פסלים מודרנים משעשעים, ברכה מוקפת בצמחי מים, ומכל פינה נשקף נוף העיר. הכניסה בחינם.
 |
| גן הוורדים ונוף העיר |
 |
| גן האירוסים, פיסה של טבע |
 |
| גן האירוסים, פתוח לשלושה שבועות בשנה בלבד |
גני בובולי הם חלק מהמרחב של ארמון פיטי ושימשו בעבר את דייריו המפורסמים, בני משפחת מדיצ'י. ניתן לקנות כרטיס כניסה לגן בלבד או כרטיס משולב לגן ולמוזיאונים שבתוך הארמון. טיילתי רק בגנים. יש כל כך הרבה מנומנטים בפירנצה וצריך להשאיר משהו לביקורים הבאים.
 |
| גני בובולי: מבט על העיר מפינה בגן |
 |
| גני בובולי: הברכה המקסימה שבקצה שדרת הברושים |
חגיגת ראש השנה העתיק בכיכר סנטיסימה
במעבר חד מהגנים שמדרום לנהר אל כיכר סנטיסימה אנוציאטה (Piazza della Santissima Annunziata) בצפון העיר. זו כיכר מעניינת בפני עצמה אבל אזכיר אותה כאן רק בהקשר של העונה. כמו שחודש ניסן היה פעם החודש הראשון בלוח העברי, כך גם יום השנה הפלורנטיני העתיק חל באביב. היו מציינים אותו ב-25.03, ובעיתוי הזה היו מטבילים את התינוקות שנולדו בשנה החולפת.
 |
| מצעד מסורתי בכיכר סנטיסימה. האירוס על הדגל – סמלה של העיר. |
כיום מציינים את המועד ההיסטורי באופן סמלי למדי בתהלוכה ססגונית המתקדמת במסלול בעיר ומגיעה אחר הצהרים אל כיכר סנטיסימה. בכיכר מתקיים באותו יום שוק כבר מהבוקר ונמכרים בו הרבה דברי מתיקה לילדים, בצד מפות שולחן, אביזרים שונים, מזכרות ואוכל. זהו פסטיבל צנוע, ובעת שבילינו בכיכר התרשמנו שהכיכר אינה הומה ונעדרת ממנה תחושה של חג ושמחה. ובכל זאת זהו ציון דרך בלוח השנה המקומי ששומרים עליו. התלבושות המסורתיות של האיטלקים כל כך ססגוניות שרק מלראות אותן נהיה שמח בלב.
בעיתוי שבו יצא מגזין האביב הזה לאור, ראש השנה הפלורנטיני כבר מאחורינו. גם חג הפסחא כבר מאחורינו. בפירנצה מקיימים ביום ראשון של הפסחא את תהלוכת פיצוץ העגלה. תמיד כשנוסעים לפירנצה כדאי לבדוק אירועים.
מנזר סן מרקו
קרוב לכיכר סנטיסימה נמצאת כיכר סן מרקו ובצדה גם מנזר סן מרקו. כבר בכניסה לחצר המנזר מרגישים את האביב. בביקורנו בסוף מרץ פרחו האמנון ותמר ויצרו מסגרת וקישוט משגע למדשאות שבחצר. בשעת בוקר מאוחרת כבר יושבים סביב החצר סטודנטים בהמוניהם …ומציירים.
 |
| החצר של כיכר סן מרקו |
 |
| סטודנטים בחצר המנזר |
 |
| מנזר סן מרקו: בפינת החצר |
 |
| מנזר סן מרקו: הבשורה, פרה אנג'ליקו, ציור פרסקו, 1437 – 1446 |
 |
| מנזר סן מרקו: אחד מחדרי הנזירים |
יציאה מפירנצה אל העיירה פייזולה
יצאנו מהמנזר אל הכיכר ועלינו על אוטובוס מס' 7 היוצא ממש ממנה, כדי לנשום עוד קצת ריחות אביב, הפעם מחוץ לעיר. נסיעה קצרה בכביש מתפתל במעלה ההר, הטובל בין עצי פרי ופריחות אביב, הובילה אותנו אל העיירה פייזולה (Fiesole). השקפנו על פירנצה הפרושה לרגלינו דרך ענפי העצים הפורחים. בעיירה יש גם תיאטרון רומי עתיק ומוזיאון ארכאולוגי שהפתיע אותנו לטובה. האוצר שלו הוא אוסף הכדים האטרוסקיים המרשים. שביל פנורמי מקיף את העיירה והנוף פרוש לכל הרוחות.
 |
| מבט על פירנצה מהעיירה פייזולה |
המלצה אחרונה אביבית ורנסאנסית גם יחד: פלאצ'ו מדיצ'י ריקרדי (Palazzo Medici Riccardi). מדובר בארמון הקטן ביותר של בני משפחת מדיצ'י מבין שלושת ארמונותיהם הנמצאים בתוך העיר. שלא תטעו, יש גם אחוזות וגנים שהיו בבעלותם מחוץ לעיר. בכל אופן, הארמון הזה הוא גם הראשון שנבנה בפירנצה. המדיצ'ים רצו אז להיכנס לעיר בצנעה ולהימנע מניקור עיניים. ברבות השנים, במאה ה-17, נמכר הארמון לסוחר עשיר בשם גבריאלו ריקרדי, ומכאן השם של הארמון "מדיצ'י ריקרדי". החוויה שלי בארמון היתה מרוממת נפש.
 |
| קטע מהחצר של ארמון מדיצ'י ריקרדי |
הפרסקו הזה של חכמי קדם צויר על ידי Benozzi Gozzoli בשנת 1459 והוא מאוחר רק בשנים מעטות מהציור של פרה אנג'ליקו שבמנזר סן מרקו. הנוף מלאכותי אבל הדמויות כבר לא ביזנטיות. ניתן להסתכל על אינסוף הפרטים, על גילם השונה של האמגושים (החכמים), שיש לו ככל הנראה משמעות סמלית, על כל אנשי הפמליה ומחלפותיהם, על החיות ועל הנוף הדמיוני. יש הרבה יותר תנועה ועושר של פרטים מאשר בציור של פרה אנג'ליקו, ועדיין משהו קצת בתולי. מכלאנג'לו טרם נולד בשנים ההן. הפלא הגדול עומד להתרחש בקרוב. אחד הדברים היפים בפירנצה הוא לא רק לראות את השיאים אלא את ההתפתחות ואת רצף הדורות. אפשר ממש לחוש את הגלגלים שעבדו במוחם של האמנים ואיך האחד המשיך את קודמו.
 |
| Benozzi Gozzoli, ביקור שלושת האמגושים (חכמי קדם), 1459 |
בארמון יש גם חדרים מרוהטים וחדרים עם אוצרות כמו חדר השטיחים, אבל חלפתי עליהם מהר. הספיק לי לראות פרסקו אחד משמעותי. מה שיפה הוא שכל אחד יכול לבחור כמה הוא רוצה לראות וכמה הוא יכול להכיל. בשבילי, האטרקציה המרעננת בארמון הזה היתה האמנות המודרנית. שלוש תערוכות של אמנות בת זמננו ראיתי שם ומכולן נהניתי. זה היה כמו אוויר לנשימה בתוך כל הרנסאנס מסביב, עם כל הכבוד הרב שאני רוחשת לו. תערוכות מתחלפות של אמנות בת זמננו מתקיימות כל העת בארמון החביב הזה.
 |
| אמנות בת זמננו בתוך חלל רנסאנסי בפלאצ'ו מדיצ'י ריקרדי |
לסיום – נקודה למחשבה
כשמבקרים בפירנצה לפרק זמן ארוך אפשר לראות את המוזיאונים הגדולים, את היצירות המפורסמות ביותר וגם לטעום מהמקומות הייחודיים כמו אלה שהצגתי כאן. אבל כשבאים לביקור קצר ההתלבטות מה לראות קשה. אני מאמינה בפינות החמד האינטימיות האלה. יוצאים מהן עם תחושה של התרוממות רוח ועדיין מספיקים ללכת לשוק, לאכול קנולי, לראות חנויות יפות או סדנאות של בעלי מלאכה וסתם ללכת לאן שהרגליים מובילות.
בגלריה אופיצי יש תקרות מרשימות ואווירה מיוחדת, וישנו גם "האביב" של בוטיצ'לי – יצירה אל-זמנית ונהדרת, אבל הביקור שם מעייף ומבלבל. רבות מהיצירות המוצגות שם לא נוצרו כלל בפירנצה, ולא שזו בהכרח נקודת חולשה. נהפוך הוא: כל מוזיאון המחשיב את עצמו מתגאה ביצירות שהצליח להשיג. אבל כשרואים את הפרסקו בקפלה הספרדית של כנסיית סנטה מריה נובלה או את פסל מריה מגדלנה של דונטלו במוזיאון הדואומו – הלב מתרחב ויש איזו הבנה של הפלא אשר התרחש בעיר הזאת לפני כמה מאות שנים.
ואם צריך עוד שכנוע וגם חומר פרקטי, אולי הפוסטים הבאים יוכלו לסייע:
פירנצה – יום אחד, נער אחד, ספר אחד, בבלוג של אורה גזית
שנה בפירנצה, הבלוג של אילאיל קופלר
טעימה מפירנצה, בבלוג של רבקה קופלר
פניני אמנות בטוסקנה, מאת ורדה מאייר
סיור בפירנצה בעקבות הציירת ארטמיסיה ג'נטילסקי, מאת כרמית וייס
כיכר סנטיסימה אנוציאטה, מאת עמירם צברי
אביב פורח ושמח לכולם.
אני מזמינה אתכם ליהנות ממגזין האביב ארזת לבד? המכיל שלל כתבות צבעוניות על טיולים, יצירה ואירועים.
Facebook Comments