מאמרים של: זיוה

גם אצלנו בארץ קורים דברים יפים. מחצבות ישנות זוכות לשיקום והופכות לאתרים יפים לרווחת הציבור.

היו לי הרבה ציפיות ממנה. היא היתה העוגן המרכזי של הטיול ליפן. ויתרתי אפילו על טוקיו למענה. רציתי להיות בה

המעבר בין 2017 ל-2018 כמעט חלף עלי באדישות מוחלטת. למעשה הנשיקה כבר היתה מאחורי כשנזכרתי שב-2017 פרסמתי את תכניותי לשנה

ב-6.11.17, בשעת אחר הצהרים, נחתתי ביחד עם אחותי בשדה התעופה קנסאי הסמוך לאוסקה. מיד עם היציאה משדה התעופה מיהרנו אל

מיליוני אנשים בעולם עולים ויורדים כל יום במעליות, חוצים מעברי חצייה, נוסעים, טסים ושטים. תנועה של בני אדם מתקיימת בים,

תכירו את הרקון החביב שבכניסה לבית. יש לו ביד בקבוק סאקה, המשקה האלכוהולי הלאומי של יפן. הוא נמצא בכניסה לבתים

השיגעון לאסתטיקה היפנית בעוד כמה ימים אני יוצאת למסע. כבר שנים אני חולמת להגיע ליפן. את הטיסה הארוכה אני נמצלת

בילדותי היינו יוצאים עם אבא ביום הכיפורים לטיול אל הפרדס, לקטוף את ראשוני התפוזים, אלה שרק התחילו לשנות צבע מירוק

הכחול הוא הצבע השמימי ביותר. כשהוא מעמיק, הוא מפתח אלמנט של שלווה. כשהוא גולש למחוזות השחור הוא הופך לעלטה החורגת

כשהעדרים יורדים מההרים השוקו היה מרוכז וחם, כמו ששוקו צריך להיות אחרי הליכת בוקר בהרים. ישבנו בספסל ארוך מתחת לפעמונים

בין המולת הקיץ לימים של שקט, ובין "בלוג דיי" (כן, כן, יש יום כזה) לשנה חדשה בחרתי לספר על כמה

הרבה פסטיבלים ואירועי פולקלור ראיתי באירופה בשנים האחרונות, אבל פסטיבל שהנושא שלו הוא ילדים עוד לא ראיתי. בגרמניה אוהבים לחגוג,

ומדוע האיטלקים מתים על הפרגוסטו שלהם? אם נקלעתם פעם לאיטליה ב-15.08, בוודאי פגשתם שלט "יצאתי לחופשה" על דלתות של עסקים

בעבר היו יישובים שלמים שהתמחו במלאכה מסוימת. למשל, הכפר ולברג שבין אביניון לארל, שעליו סיפרתי כבר בעבר, היה כפר של