בקצה היער, מעל גגות וצמרות,
יושבת עיר וצופה על השדות – שדותיו של עמק יזרעאל. פעם הייתי מגיעה אליה ברגל במעלה יער בלפור, כמעט כמו כיפה אדומה, או באוטובוס 348 מתחנת האוטובוס בגניגר שבעמק. כשהייתי נערה התנדבתי לבקר אחת לשבוע שתי ילדות חמודות. הוריהן היו אז עולים חדשים שהעברית שלהם היתה דלה, ואני הייתי עוזרת בשעורי בית ומפטפטת אתן על נושאים של ילדות. אני זוכרת בתי שיכונים פשוטים, סטנדרטיים, בני שתי קומות, של עיירת פיתוח.
נשארתי לחיות בעמק, ורק בשנות הקורונה גיליתי אותה באמת, ופתאום שמתי לב שהשכונות שלה נעימות, מטופחות לרוב ויושבות עם הפנים אל הנוף. יער בלפור, היער של ילדותי, מקיף אותה ופולש בין השכונות. שנת 2020 האומללה הביאה גם אותי לפקוח את העיניים סביב ולגלות את הקרוב. גיליתי את מגדל העמק עם כל חדוות הגילוי שיש לי לפעמים, כאילו לא הייתי בה מעולם.

עיר עם שכבות
ואז, כשהתחלתי לגלות, לא פסקו ההפתעות: פארק מטופח עם ויסטריה שמסתרגת על פרגולות מעוגלות, מגדל תצפית מצופה בפסיפס צבעוני, מרבדי רקפות, פינות הנצחה מטופחות, גן ארכאולוגי וכנסיות.
רגע אחד… גן ארכאולוגי במגדל העמק? זו הרי עיר חדשה. ומאיפה הגיעו כנסיות לעיר החדשה הזאת שטרם מלאו לה 70 וכל אוכלוסייתה יהודית? הרבה ריאות ירוקות יש למגדל העמק, ומתברר שיש לה גם שכבות.
מגדל העמק נוסדה ב-1953 בקרבת חורבותיו של הכפר הערבי מוג'דל אשר נכבש על ידי כוחותינו במלחמת העצמאות. ברבות השנים העיר גדלה ושטחיה מכילים כיום את מעט הנכסים שנותרו מן הכפר. אחד מהם הוא שטח על פני מדרון רחב ידיים ובו בית קברות מוסלמי והרבה גיתות עתיקות, מערות קבורה ומחצבת אבן. העיר התפשטה והתרחבה והשטח הזה שלא ניתן היה לגעת בו מפאת ערכו, נותר פינת פרא בלב העיר. בתחילת שנות האלפיים נערכו במדרון הזה חפירות ולאחר מכן הוקם בשטח החפירות גן ארכאולוגי חינוכי בשיתוף עם בית ספר נופים.

הגן הארכאולוגי
שביל באורך ק"מ מתפתל בין השרידים, המעידים על רצף של התיישבות במשך למעלה מ-4000 שנה ועל תעשיית יין ענפה החל מהתקופה הרומית ובעיקר בתקופה הביזנטית. אף כי השטח הוסדר וטופל הוא נותר בועה של טבע בלב העיר. בתקופת אמצע החורף וראשית האביב הפריחה בצדי השביל וסביב הממצאים ממש משתוללת.
לפארק יש שלוש כניסות, והן קיבלו שמות של בעלי מקצוע: שער הסתת, שער הכורם ושער היערן. השניים הראשונים מתקשרים עם התרבות העתיקה שבשטח הגן, והיעור הוא מקצוע חדש יחסית המבטא את הקשר של מגדל העמק ליער בלפור העוטף אותה. היער הזה הוא הראשון שניטע בארץ על ידי הקק"ל לאחר מלחמת העולם הראשונה. זהו יער היסטורי, ויש בעיני מחשבה מאוד יפה ומלמדת מאחורי הבחירה הזאת.
הכניסה הנוחה ביותר למבקרים העצמאיים היא משער היערן שנמצא במפגש הרחובות השקמה והערבה. יש שם חנייה מסודרת. נכנסים לפארק והולכים בשביל המשולט. הוא מגיע עד לעין חילו, המעין של ההתיישבות הקדומה ביותר שנמצאה במקום. משם הוא מתחיל לטפס במעלה המדרון. רוב השרידים נמצאים שם, במעלה הגן. מטייל בעל כושר סביר יכול ללכת עד הקצה ולחזור באותה הדרך. זה מסלול מאוד יפה ומעניין.

פארק רבין
במגדל העמק יש שני פארקים עירוניים גדולים לרווחת הציבור, האחד במרכז העיר והוא נקרא פארק הראשונים. פארק נוסף נמצא בקריית רבין, שכונה צפונית של העיר ונקרא כמו השכונה – פארק רבין.
שני הפארקים מטופחים אך פארק רבין יפה במיוחד. כבכל פארק ראוי לשמו יש בו מדשאות רחבות ידיים ומתקני משחק רבים. לאורך השבילים משובצות פרגולות יפהפיות עם סכך של ויסטריה הפורחת בסגול בחודש אפריל. עצים רבים ומגוונים פזורים ברחבי הגן, ואת כל התפאורה הזאת חוצה ערוץ נחל. אמנם הוא יבש רוב ימות השנה אבל גדותיו דופנו באבנים באופן מאוד אסתטי, נבנו עליו כמה גשרונים, והוא מהווה אלמנט מאוד יפה במכלול של הגן.

דירה להשכיר
יציאה צדדית בשביל ההיקפי מובילה אל גרם מדרגות המטפסות אל חורשת האורנים הסמוכה. בחורשה יש רשת שבילים וביניהם שולחנות פיקניק. בקצה אחד השבילים עומד מבנה צבעוני ובתוכו גרם מדרגות המוביל אל מרפסת תצפית.
מהחלון למעלה רואים את החלק המערבי ביותר של העמק, את גבעות הגליל התחתון ואת הכרמל. במקור קוראים למצפור דירה להשכיר אך הוא זכה גם לכינוי הפטריה המרקדת, והמראה משובב הלב שלו מזמין לכנות אותו בכל שם העולה בדמיון.
במרחק הליכה קצר מפארק רבין, מעבר לכביש, נמצא גם שביל הרקפות של מגדל העמק שהוא נפלא ונראה כיער אגדות של ממש. כתבתי עליו בעבר ואפשר לקרוא עליו כאן.


היער הקהילתי
לפני כ-15 שנים הוחלט להפוך חלקת יער הנושקת לשכונת רמת בלפור ליער קהילתי. בשיתוף בין הקרן הקיימת לקבוצת תושבים הוגדרו צרכים ובשטח הוצבו שולחנות פיקניק ומתקניי כושר. מיני עצים רבים ניטעו במקום בצד האורנים שהתעייפו מאוד עם השנים.
כשיורדים מעט בשבילי היער הקהילתי מגיעים אל מצפה אבינעם שנוף העמק נגלה ממנו בכל הדרו. אבינעם פרץ הוא בן מגדל העמק שנהרג בפיגוע בצומת הגבעה הצרפתית בירושלים ב-1992. כשעמד בתחנת האוטובוס הבחין באדם חשוד וניגש אליו ללא היסוס. הוא שילם בכך בחייו אך הציל כמה נפשות.
בשיתוף בין הקרן הקיימת למשפחה נוצרה ההנצחה היפה הזאת המכילה גם פינת שמע ובה שני סיפורים, האחד סיפורו של אבינעם והשני סיפורו של היער.
אם תרדו עוד קצת למטה, לרגלי מצפה אבינעם, תגיעו לשביל פנורמי שניתן ללכת לאורכו והוא כמו במה מוגבהת מעל שדות העמק. היער מרושת בשבילים אך היות שאינו משולט (פרט לשביל אופניים סובב מגדל העמק) אני מציעה ללכת בשביל הפנורמי הזה כמה שרוצים ולחזור.
הפריחה בחודש פברואר מרהיבה. התמונה צולמה מהשביל.
איך מגיעים? החניה ליער הקהילתי נמצאת בפינת הרחובות גולני – ששת הימים אך מספיק לכתוב בוויז: יער בלפור.

חלוצים ועובדי דחק
אני רוצה להישאר עוד רגע במצפה אבינעם היפהפה לצורך הרהור. הטקסט בפינת השמע מאוד יפה ונותן כבוד לראשוני קיבוץ גניגר שנטעו אותו וגם לראשוני מגדל העמק שהועסקו בו בעבודות יערנות בשנותיהם הראשונות בעיר.
רק שאלה אחת הטרידה אותי כששמעתי לראשונה את הטקסט. איך קרה שבזיכרון הקולקטיבי שלנו, אנשי גניגר, ובהם סבא שלי, נצרבו בתודעה כחלוצים, ואילו אנשי מגדל העמק הועסקו ב"עבודות דחק".
ההיסטוריה מלמדת שאנשי גניגר פנו אל הקרן הקיימת והציעו את רעיון נטיעת היער, וכמו כן, עדויותיהם מעידות שעבודת הנטיעה היתה מאוד קשה, בעיקר במדרונות התלולים. אנשי מגדל העמק הופנו לעבודת היערנות, שכללה ככל הנראה גם נטיעות, חלקן במדרונות תלולים, כי היער כיום גדול מזה שראשוני גניגר נטעו. האינטרס של אלה ואלה היה פרנסה.
בגניגר הפכה נטיעת היער למקור של גאווה ולאלמנט מרכזי בנרטיב המסופר מדור לדור, ואילו אנשים שהועסקו בעבודות דחק מבקשים מטבע הדברים להתרחק מהתקופה. הדברים ידועים ומוכרים לכולנו, אבל הטקסט המחיש לי את כוחן של המילים בעיצוב הזיכרון והתודעה.

הכנסיות – מאיפה הן צצו?
בכפר מוג'דל היה מיעוט נוצרי קטנטן בלבד, אך במאה ה-19 מדינות באירופה ביקשו לתקוע יתד בארץ הקודש ובנו כנסיות ושירותי דרך בעבור אזרחיהם המבקרים באתרים הקדושים. הכנסיות במגדל העמק יושבות על הציר ראשי שבין חיפה לנצרת. כשמגדל העמק התרחבה הסיטו את כביש חיפה-נצרת צפונה, אולם כשהכנסיות נבנו הן היו על דרך המלך.
.
הכנסייה היוונית אורתודוקסית
נמצאת ברחוב הגיא מאחורי בניין המשטרה. היא נבנתה ב-1884 בתמיכת רוסיה. זהו מבנה אבן לא גדול המוקף חומה. במשך שנים היה נטוש. כיום הכנסייה משמשת את הקהילה הפרבוסלבית של יוצאי ברה"מ, חלקם הגיעו עם העלייה היהודית גדולה בשנות התשעים ואחרים בעקבות נישואים.
הם מתפללים בשבת ולאחר התפילה פותחים שולחן עם מטעמים שהביאו. בשבת אביבית אחת הצצתי למקום. הגעתי לקראת הצהרים עם סיום התפילה והתקבלתי בלבביות. הצמיחה אז היתה בשיאה, ואחד הגברים כיסח את הדשא בחצר. בפינת החומה עמדו כמה מתקני משחק ביתיים וילדים המתפללים שיחקו במקום.
.
מנזר המלאך גבריאל
נמצא בדרך הבנים 110. הוא נבנה בתחילת המאה העשרים על ידי הכנסייה הפרנציסקנית בשטח שהיה קצת מחוץ לכפר מוג'דל. במקום גרו נזירות והיו שם בית ספר, מרכז רפואי קטן, כנסייה קתולית קטנה ושטח חקלאי לפרנסתן של הנזירות. כל הקומפלקס הזה העסיק גם תושבים מהכפר.
כשהכפר נכבש במבצע דקל ביולי 1948 לא היתה תכנית אסטרטגית כיצד לנהוג בתושבים, ותחילה ריכזו אותם בחצר המנזר. לאחר מכן שלחו אותם לחפש לעצמם בית חדש ביפיע או בנצרת. כך עשו גם עם תושבי ציפורי ומהלול שנכבשו באותו מבצע ומאז הפכה נצרת מכפר נוצרי לא גדול לעיר מוסלמית גדולה. אבל זה כבר שייך לסיפור אחר.
גם כיום מוחזק המקום על ידי המסדר הפרנציסקני ולעתים מתקיימות במקום התכנסויות לתפילה. המקום אינו פתוח לציבור וניתן לראותו מבחוץ בלבד.


פארק הזיתים ו"המגדל"
למגדל העמק יש מגדל בטון אימתני ונטוש בשכונת נוף העמק. הוא עומד בקצה כרם זיתים המוקף בבתיה של השכונה.
נוף העמק נבנתה בשנות השמונים והקמתה היתה אז מעין מעשה של "יציאה מהחומות". היא שלחה זרוע ארוכה מזרחה, לכיוון יפיע, והיתה מעין שכונת פרברים שמטרתה להביא אוכלוסייה מגוונת למגדל העמק וליצור שינוי תדמית.
כרם הזיתים הוא שריד מהכפר מוג'דל שנותר עד היום בבעלות של תושב נצרת. הוצבו בו שולחנות פיקניק וכמה מתקני משחק, ולאחרונה הותקן במקום גם גן מוזיקלי קטן. בעיני יש קסם רב בפשטות של המקום הזה. רק המגדל העומד לו בקצה הכרם בין גדרות הוא מפלצת כעורה.
הוא נבנה עם הקמת השכונה בצדו של מלון המשקיף על העמק. הוא שימש תקופה כמגדל מים ובתכנית היה לפתוח מעליו מסעדה מסתובבת. הקבלן פשט את הרגל והמבנה, הבולט בקו האופק ממקומות רבים, נותר כך בשיממונו.
על הניר יש תכנית לפתח במקום מוזאון שישמר את המורשת של מגדל העמק ועיירות הפיתוח. מתי זה יקרה? הנבואה ניתנה לשוטים. אשמח לבשר כאן כשאדע.


מיזמים והדרכות בעיר
במסע ההיכרות שלי עם העיר זכיתי להכיר גם אנשים. קיבלתי שמות, וקשר הוביל אל קשר עד שהגעתי אל שניים מאוד מעניינים ששווה להכיר את העשייה שלהם:
נתנאל אפק הגיע למגדל העמק לפני כמה שנים עם משפחתו והתחבר אל הגרעין התורני הפועל בעיר. הוא זיהה משלב מוקדם שבעיר יש אנשים עם סיפורים ששווה לשמוע ולהשמיע והקים את החוויה היזרעאלית. זהו מיזם שבו תושבים המעוניינים בכך לומדים לספר את סיפוריהם. חלקם מקימים מיזמי תיירות ומארחים, מעבירים סדנת נגינה או פעילות אחרת, וחלקם נקראים לספר את סיפוריהם לקבוצות שונות המגיעות לעיר. אני זכיתי לשמוע השנה את סיפוריהן של כמה מוותיקות מגדל העמק במסגרת מפגש שיזמתי בין ותיקי גניגר לוותיקי מגדל העמק.
החוויה היזרעאלית– אתר האינטרנט
החוויה היזרעאלית בפייסבוק
צביה דהאן היא תושבת העיר ומורת דרך ותיקה. הידע שלה לא יסולא בפז. ישבתי אתה בוקר נעים בקפה קפה, והיא סיפקה לי מידע על העיר בנדיבות וברוחב לב. אחר כך יצאתי אתה לסיור בנצרת בהדרכתה. לא פשוט לשווק את מגדל העמק, היא אמרה לי. אבל מדי פעם מתעורר ביקוש ולצביה יש מבחר של מסלולים בעיר בנושאים מגוונים. טרם יצא לי להיות בסיור שלה ואני מקווה שעוד יצא.
בין הנושאים: בסימן אדריכלות ברוטליסטית, מצריף צר למגדל אור, סיפורה של שכונת נוף העמק והקשר לפואבלו אספניול.
נכון מרתק?

מילים מהלב
מגדל העמק היא חלק מהמרחב היזרעאלי, ובעמק היפה שלנו לעתים שוכחים את זה. התמונה שצילמתי בשדרות שאול אמור מבטאת את הקשר הזה שהוא גם קשר של זהות. האסימון נפלי לי בעניין הזה בגיל מאוחר. אני מקווה בכל לבי שעוד ועוד תושבים בעמק יגלו פתאום אלה את אלה, יפתחו את הלב לשמוע סיפורים ולהכיר את העבר ואת ההווה.

אני מזמינה אותך להירשם ולשמור על קשר
זיוהלה, הפוסט הזה החזיר אותי לטיול היפהפ שלנו ביחד שבנה שעברה. מה שיפה אצלך זה שאת מוצאת סיפורים מענינים בכל פינה, וגם יודעת לספר אותם בצורה מרתקת. מי היה מעלה בדעתו להכנס למגדל העמק – והיא את מוצאת כאן פנינים יפהפהיות. מתי צולמה התמונה עם הויסטריה? (הפריחה הסגולה)