היא בת 72, ללא ספק בקבוצת סיכון מכל מיני בחינות, אבל עודנה צעירה מכל מיני בחינות.
ישראל היא מדינת ההייטק והיא הארץ של השולמנים, אלה שעושים את חיינו לטובים בימי שגרה: מאכילים אותנו, עושים לק ג'ל, מתקנים לנו את הרכב או מארחים אותנו כשאנו יוצאים לחופשה. עתה הם נאבקים על הישרדותם ומרגישים נבגדים על ידי המדינה.
ישראל היא ארץ עם שכונות מטופחות וגם שוליים חברתיים רחבים.
ישראל היא כור היתוך של זהויות, שאנו פוגשים בכל ביקור בבית חולים.
ישראל היא מדינת היהודים מחזונו של הרצל והיא גם זו מהשיר של תסלם:
"הוא משקיף אל הנוף למדינה שאהב
אז מה אם בדרך שיקר וגנב,
פניו משתקפים בחלון בפינה
הפרצוף שלו הוא
פרצופה של המדינה…"
הצבתי לי אתגר לדבר על ישראל בתמונות. ניסיתי לשרטט חמישה דיוקנאות של יישובים שונים בארץ, בחמש תמונות לכל אחד.
יש מקומות שהתקשיתי לבחור להם את התמונות. איך, למשל, מתארים את תל אביב בחמש תמונות? אפילו הים לא מציץ מהבחירות שלי ובכל זאת אני עומדת מאחורי כל אחת מהן. יש מקומות שהיה קשה להם למצוא חמש תמונות טובות כי ההיכרות שלי אתם קצרה יותר.
אם תגידו לי שישראל היא הרבה יותר מזה, אני אגיד לכם שאתם צודקים. זה דיוקן חלקי.
כמה מהתמונות צולמו לקראת פוסט שכתבתי בעבר, ובמקרים האלה יש הפניה בכיתוב שמתחת לתמונה ואפשר להיכנס אל הפוסטים בלחיצה על התמונה.
תל אביב – יפו
מקצף גל ועננה
בניתי עיר לי לבנה
כמותם קוצפה, כמותם שוטפה
כמותם יפה
כתבה: נעמי שמר
תל אביב נוסדה בשנת 1909 כשכונה בשם אחוזת בית. השם תל אביב ניתן לה בשנת 1910. בשנת 1949 הוחלט לאחדה עם יפו.
יפו היא אחת הערים העתיקות ביותר בארץ ישראל ומוזכרת בתנ"ך כעיר שממנה יצא יונה הנביא למסעו. בדיוקן הנוכחי היא נותרה בחוץ כי הפורמט הגביל אותי ללב של העיר, אבל כבודה במקומה מונח.
תל אביב היא עיר ללא הפסקה שהצליחה למתג את עצמה בעשור האחרון כחביבת התיירים וכנבדלת ממדינת ישראל. רק הקורונה הצליחה לעצור אותה. יש אמירה שתל אביב היא לא ישראל, אבל היות שיש בה הכל זו הרי שטות גמורה.
אום אל פחם
אום אל פחם – אם (מקור) הפחם, וגם אום א-נור – מקור האור.
הכפר אום אל פחם מוכר משנת 1265. הכפר שמנה אלפים ספורים בימיה הראשונים של המדינה חווה זינוק דמוגרפי ובשנת 1984 שינה את הסטטוס והוכר כעיר.
אום אל פחם נחשבת לאיזו תמצית מזוקקת של זהות ערבית מוסלמית בישראל. התנועה האסלמית התבססה בה, ובכל מתיחות מתקבצים בה פוליטיקאים, בעלי אינטרסים וחובבי מהומות. אבל ברוב ימות השנה היא לגמרי שונה ובהחלט מזמינה. יש בה גלריה לאמנות מעולה שמושכת מתעניינים מכל קצוות הארץ ויש לה קבוצת כדורגל בליגה הלאומית, שבה משחקים ערבים ויהודים זה לצד זה.
גניגר
חבוקת שדמות ויער מתרפקת עלי הר,
בך יעידו סב ונער נפלאה את גניגר.
כתב: מיכאל דשא
ההתחלה של קבוצת הראשונים היתה בדגניה ג' ב-1920. כשנתיים לאחר מכן, ב-1922, הם נואשו מהמחסור במשאבים ועברו לעמק יזרעאל. הקיבוץ, שנקרא תחילה "קבוצה", בנוי על המורד, היכן שהרי נצרת נושקים לעמק. גניגר שרבים מבלבלים עם גנוסר, היא היום "קיבוץ מתחדש" עם אנרגיה צעירה מתמיד. גניגרים נוטים לחשוב שזהו הקיבוץ הכי יפה בארץ. ואם זה נכון או לא – אין לכך שום חשיבות. גניגר היא הבית שלי. סבא שלי היה חבר בקבוצה ההיא של הראשונים.
אשדוד
באשדוד התקיימה התיישבות עתיקה מזה אלפי שנים והיא זכורה כאחת מערי הפלשתים. העיר המודרנית אשדוד נוסדה ב-1956 והוכרזה כעיר ב-1968.
העיר מזוהה עם הנמל שלה שהוא הנמל המסחרי הגדול בישראל. היא אחת הערים היחידות בישראל שהוקמו על פי תכנון מוקדם. לאורך כל שנותיה היא קלטה עלייה.
באשדוד הייתי פעם אחת בחיי. ללא ספק זה עוול, ובכל מקרה לא זמן מספק להיכרות טובה. כאורחת לרגע מצאתי מרכז עירוני מטופח שהוא הפתעה אחת גדולה של אדריכלות מעניינת בת זמננו, מוזיאון מצוין לאמנות, הרבה מגדלי מגורים, שדרת דקלים המובילה אל הים, "כיכר המפרשיות" ואתוס ציוני בשלטי הרחוב.
נתניה
לחוף הים עירי שוכנת
מסביב לה פרדסים
עטורה זהב ותכלת
עם ריח מור של הדרים.
כתבה: ורדה שוורץ
נתניה נוסדה ב-1929 והוכרזה כעיר ב-1948. את הפרדסים הידועים של השרון החליפו אספלט ובניינים. מרכז העיר נראה קצת עייף אבל יש בו זריקות צבע של אמנות רחוב. לפני שנים אחדות הוזמנו אמנים מכל העולם לקשט אותה.
יש לנתניה טיילת חוף ים מדהימה וריאות ירוקות ייחודיות בעיקר בחורף. ברכת החורף שלה היא אוצר, וגם בחורשת הסרג'נטים יש ביצה שמתעוררת לחיים בחורף.
נתניה ידועה כעיר של עולי צרפת, אבל יש בה גם עולים מכל יתר התפוצות. היא נחשבת כעיר של ספורט ויש לה זכויות מהימים של "המדינה שבדרך". את הפרק הזה חוויתי היטב בספרו הנפלא של פרופסור זאב צחור ז"ל "היינו התקומה". אחרי שקוראים אותו הביקור בחורשת הסרג'נטים מקבל משמעות רבה יותר.
מה הקשר של הפוסט הזה לקיימות
לעתים נדמה שהערים שלנו הן אוסף של בתי שיכונים כעורים ורחובות סתמיים, אבל מבט בוחן יותר מגלה את הזהות הנבדלת של כל עיר ואת הנכסים שלה. אפילו הפוסט הקליל הזה הציף הבדלים בין נתניה לאשדוד. מרתק להכיר את הנרטיב השונה של כל עיר ויישוב, וכשמבקרים באתרים ספציפיים המבליטים את השונה ואת המיוחד יש סיכוי להעריך ולהתחבר.
לא היה לי פשוט לבחור מה יכנס לדיוקן המשותף של הפוסט הזה ומה ישאר בחוץ. הרי איך אפשר ליצור דיוקן למדינה בלי ירושלים?
בבחירה שלי רציתי לחדד את המודעות למה שנקרא היום בעולם התיירות "הערים המשניות". זוהי מודעות הולכת וגוברת שגם אני מתחילה להיות יותר בתשומת לב אליה והיא תלווה אותנו בעתיד בטיולים שלנו בארץ ובחו"ל. זהו חלק חשוב במגמה של הטיולים מחוץ למסלול השחוק.
יש עוד הרבה פנינים שמסתתרות בערים וביישובים שלנו. אני מקווה להגיע אליהן "ביום שאחרי".
לסיום – עוד תמונות מתל אביב, כי לא הצלחתי להתגבר. בכל זאת מגיע לה.
נתראה בפוסט הבא 🙂
האתר מלא עכשיו בפעילויות:
משחקים בנוסח חדרי בריחה ברחבי העולם מבית רוד טריפ, רעיונות לטיולים (אולי לעונת 2021?) וחידות על מקומות באירופה. שווה להציץ.
אני מזמינה אותך להצטרף למועדון החברים של שמתי לב
תודה זיוה. קראתי בעניין. אני נולדתי בת״א העיר הגדולה אבל כבר הרבה יותר שנים שגרה באחת הערים המשניות. עיר לא קטנה שהיום נחשבת משנית אבל פעם היתה אחת ההתיישבויות החשובות. ניסיתי לפענח למה בחרת דוקא את החמש הללו. נראה לי שהבנתי את הבחירה. אולי הייתי מצרפת עוד אחת שנסמכת רק על תיירות. גם כאלה יש לנו. בכל אופן תצרף מענין הבאת כאן. אכן,פרצופה של מדינה. תודה
הדברים שכתבת מחדדים לי עד כמה הביטוי "עיר משנית" אינו מוצלח. בהחלט יש מקום לאחת המושבות, וראשון מעניינת במיוחד בהבט של השינוי הגדול שעברה ממושבה קטנה לעיר של ממש. יהיה לי מעניין בטח להסתובב פעם יחד אתך. התרגשתי במיוחד לגלות שבתך, ואולי כל השלושה, למדו בבית ספר רביבים שנקרא בוודאי על שמו של קיבוץ רביבים שהחל את דרכו בראשון. גם יתר האפשרויות שהעלית בהחלט ראויות. מקווה לטייל ולאסוף חומרים לדיוקן של השנה הבאה 🙂
זיוה, קולז' מקסים בנית לנו כאן. גם אני בזמן האחרון התחלתי לטייל ולגלות את הערים המשניות של ארצנו. דווקא נחמד שאפשר לקפוץ למקום נחמד לשוטט קצת,להחליף אוירה להסתכל על אנשים ולחזור הביתה. אני אוהבת גם בחו"ל את הערים המשניות. בעיני הן הכי אותנטיות.
תודה רבה, ינינה. מסכימה עם כל מה שכתבת – גם עם סגנון הטיול שמזמן לנו הביקור בערים בארץ וגם עם האותנטיות של הערים בארץ ובחו"ל. אצלי, זה גילוי חדש יחסית ואני מקווה להרבות בו בהמשך.
נהניתי מאוד לקרוא את הפוסט.
מתביישת להודות שלא טיילתי ברוב הערים שסקרת (אולי עכשיו, כשאין חו"ל, זוהי הזדמנות נהדרת עבורי לשלב טיולים עירוניים בארץ).
ממש אין במה להתבייש. גם אצלי זו סקרנות חדשה. לא חשבתי בעבר שיש משהו מעניין ברוב ערי ישראל. ובאמת, השנה הקרובה תהיה הזדמנות למרות שתמיד נתגעגע גם להתעופף לתרבויות זרות.
תודה זיוה על פוסט שהו פשוט…מרגש!
יצרת פסיפס יפהפה שמחמם את הלב, כי באמת יש המון מה לראות כאן אצלנו.
עניין אותי מאד אילו בחירות תעשי לגבי הערים שתסקרי. גניגר היה לי ברור. אום אל פחם – הפתיעה כי עד כמה בטוח לטייל שם לבד אין לי מושג נתניה אני מאד אוהבת כי היא מגוונת ומבקרת בה הרבה פעמים. יש לה טיילת נהדרת עם פסיפסים, פארק אירוס הארגמן, הרבה ציורי קיר ששינו את פני העיר אשדוד ביקרתי כשהייתי בצבא ומאז לא שבתי אליה וזו החמצה. היו לי כוונות ואפילו ביקשתי וקיבלתי חומר על העיר מהם. בעקבות המלצתך זו תהיה העיר הראשונה לטייל. התפלאתי שלא הכנסת את חולון לרשימה. תצטרכי להגיע אליה ולראות את יופיה והגיוון הרב הקיים בה. מוכנה לקחת אותך יד ביד. תודה לך על כתבה מעניינת.
רחל, תודה על התגובה הזאת.
לגבי אום אל פחם – אין שום חשש לטייל שם. הייתי בשנים האחרונות בכמה ערים ערביות, כולל בביקורים פרטיים שאינם במסגרת סיור מודרך. אבל אם יצא לך אני ממליצה בשנה הבאה על סיורי לילות רמדן איפה שיהיה לך נח להצטרף. לגלריה באום אל פחם נסעתי פעם אפילו לבד. בתקופות של מתיחות – לא חייבים.
את נתניה עוד לא מיציתי. בשמורת האירוסים למשל עוד לא הייתי וגם הסיור שלי בטיילת היה מקוצר.
ולגבי חולון – יש בלי סוף מה לראות בה. את לגמרי צודקת. דווקא הייתי בה כמה פעמים. ביקרתי בכמה גני סיפור ובגן היפני הקטן. הייתי בזמנו במוזיאון הילדים כשעוד הייתי מצוידת בילדה, ופעם הייתי גם במוזיאון העיצוב. אין לי הרבה תמונות מחולון ובהחלט שווה לבקר שוב. מסמנת לעצמי את המטרה הזאת. תודה על התזכורת 🙂