ביום שמש באמצע החורף יצאתי לנצרת. את הקלאסיקות של נצרת אני מכירה ובכל זאת לא טיילתי בעיר כבר שנים, ולכן יצאתי לסיבוב שחשבתי אותו ל"רגיל". חניתי בחניון של מרכז הקניות ביג פשן ויצאתי ברגל אל כיוון כיכר המעיין. חלפתי על פני כנסיית הבשורה, הלכתי ברחוב המרכזי פאולוס השישי שלאורכו חנויות תבלינים, קפה, בגדים והרבה עסקים. הגעתי אל כיכר המעיין. הכיכר בהחלט נאה. סביבה יש כמה מסעדות ובהן גם מסעדת תשרין הידועה למדי. ביקרתי בכנסיית הבשורה היוונית אורתודוקסית הסמוכה והחלטתי לחזור לרכב שהשארתי בדרך אחרת.
לרחובות רבים באזור הזה של העיר אין שמות והם מסומנים במפה במספרים. הלכתי ברחוב כזה, לכאורה רחוב לא חשוב, מסומן במספר סתמי, אבל די מהר נוכחתי שהוא משופץ והחזות שלו מאוד אסתטית. מרגע זה החלו להתגלות ההפתעות.
הפתעות ברחוב
ההפתעה הראשונה שנקרתה בדרכי היתה בשער הזה שרואים בתמונה למעלה. בפתח עמד שוער. כמעט חלפתי על פניו אבל הסקרנות החזירה אותי צעד לאחור. שאלתי אותו מה המקום הזה. הוא סימן לי לבוא אחריו והוביל אותי אל מערה שיהודים וראשוני הנוצרים בעיר התחבאו בה בתקופת השלטון הרומי.
הפוסט הזה אינו עוסק במורשת העתיקה של העיר ומיד אגיע אל החלק העיקרי. אבל לשם ההמחשה למרקם של העיר, שבו ישן וחדש שוכנים זה בצד זה, חשוב לי להראות את ההפתעה הזאת שנתקלתי בה לגמרי במקרה.
כמה מילים פרקטיות בקצרה על המערה: בדרך מכיכר המעיין אל מלון אל מוטראן שווה לבקר במערה ולבקש מהשומר הסבר. את המקום מחזיקה הכנסייה היוונית אורתודוקסית הסמוכה. הוא פתוח למבקרים בחינם אך מצפים לתרומה צנועה בעבור החשמל ותחזוקת המקום.
היות שזכיתי לסיור פרטי במערה ולמידע ברוחב לב, התייעצתי לגבי המשך היום ושאלתי האם השוק של נצרת פעיל. השומר/מדריך (שאני ממש מצטערת ששכחתי את שמו) אמר שהשוק פעיל פחות מבעבר אבל אני יכולה להמשיך ברחוב ולהתרשם. הוא ממש קרוב.
אנחנו עדיין ברחוב מס 6089. בצד הרחוב בעל השם הסתמי צץ מקום מלא חן שנראה מזמין ונעים לשבת בו. אמרתי לעצמי שאולי אחזור. הייתי סקרנית לראות קודם את אזור השוק.
התחנה הבאה היתה הרחבה של בית ההארחה אל מוטראן השוכן במבנה יפהפה. בדיוק כשהתעכבתי שם הגיעו שני תיירים גוררים את מזוודותיהם. נראה לי יופי של מקום להתארח בו, מאוד אלגנטי ואסתטי. על פי האתר של נצרת זהו מלון בוטיק במבנה בן 200 שנה.
דלתות נפתחות
מכאן – העיר העתיקה ממש על כף היד. קשה למסור כתובות מדויקות כשמדובר באזור הזה של נצרת שרחובותיו מסומנים במספרים בלבד. אבל כשנמצאים כאן, ליד אל מוטראן, מזהים את הרחובות היפים המרוצפים באבן.
בשנת 1995 החלו לשפץ את האזור הזה של נצרת. חשבו שבשנת 2000 העיר תוצף בצליינים. בימים הטובים של השוק הוא שלח זרועות אל רוב הרחובות באזור. כיום נותר רק קטע קטן, בחלק התחתון של העיר העתיקה, עם חנויות שוק כפי שהיו בעבר. התיירים לא הציפו את העיר כפי שחשבו. כל הרחובות העליונים התרוקנו לפני כמה שנים כשנפתחו בעיר הביג פשן ואזורי מסחר נוספים. דלתות הברזל הירוקות נסגרו ונשארו מיותמות. הרחובות מרוצפי האבן משופצים ומוסדרים אבל רוב הדלתות הן כתם צבע ירוק ברחוב שאין מאחוריו דבר.
אבל מתוך הריק החל לצמוח משהו אחר. לאחרונה החלו להיפתח במקום עסקים מסוג חדש, ולאט לאט הצבע חוזר לרחובות. כשהגעתי לחנות המקסימה של לובנה היא סיפרה לי שעוד ועוד עסקים נפתחים, רובם על ידי נשים.
לובנה מוכרת פריטים מאוסף הוינטאג' של אבא שלה, וכמו כן היא מעצבת בעצמה פריטים שונים. כשביקרתי בחנות שלה זה היה זמן קצר לאחר שחזרתי מאתונה. בשוק של אתונה וגם בחנויות וינטאג' אחרות בעיר ראיתי כלים וחפצים יפים המגובבים זה על זה בערמות, ואצל לובנה הכל מסודר כל כך. סיפרתי על כך ללובנה והיא אמרה שהיא אוהבת לתת לכל חפץ את הכבוד שלו.
החנות של לובנה, דף הפייסבוק
אהבתי במיוחד את המפיות המסורתיות שכיום אין משתמשים בהן. לובנה ממסגרת אותן במסגרת יפה. לפעמים היא מוסיפה למטפחת סכין ומזלג ולפעמים המטפחת עומדת בפני עצמה. כמה פשוט, יפה ומכיל מטענים וזיכרונות.
ספרים, קפה ותרבות אירוח
ממול לחנות של לובנה נמצא בית ההארחה פאוזי עזר אין מרשת מלונות אברהם. שמו של פאוזי עזר אין כבר נודע למרחוק, ובכלל רשת מלונות אברהם צברה מוניטין של איכות וייחודיות. מהצצה מבחוץ המקום אכן נראה יפהפה ומעוצב לעילא. באותו קטע רחוב, ממש קרוב לחנות של לובנה ולפאוזי עזר אין, נמצא בית קפה בתוך חנות ספרים.
המקום כל כך מדליק ומזמין לשבת שהחלטתי שהפעם אני מתחייבת לעצמי לחזור. ואכן, לאחר שביקרתי בכמה חנויות נוספות חזרתי למקום וישבתי בשולחן מול החלון הגדול הפתוח לרחוב. מכינים כאן ארוחות קלות ואני הזמנתי לעצמי טוסט וקפה. ממבט בעמוד הפייסבוק של המקום אני מבינה שעורכים במקום לעתים אירועים חברתיים ותרבותיים.
ספרים וקפה, עמוד הפייסבוק
ספרים וקפה, עמוד האינסטגרם
החיבור בין תוכן והזמנה לקפה בולט לעין במרחב הזה. בחנויות נוספות יש בכניסה גם הזמנה לקפה. זה מאוד הולם את האלמנט של האירוח בתרבות הערבית. הרגשתי אותו לא רק בשלטים המוצבים בכניסה אלא גם באווירה. הקלות שבה נוצרה שיחה עם בעלות החנויות הפכה את השיטוט הזה למהנה במיוחד. בחנות שבתמונה למטה, המציעה תרבות וקפה, התלהבתי מהפשטות של השולחן הקטן בחוץ עם הכלנית באגרטל.
מיזם חברתי
באחת החנויות שמעתי לקוחה משוחחת עם בעלת החנות הנמרצת שהיתה עסוקה בסידור ותלייה של פריטים בחנות. מדברי הלקוחה הבנתי שבעלת החנות היא גם מדריכת טיולים. שאלתי את בעלת החנות לשמה ונוכחתי שאני ניצבת לפני אושיה של העיר נצרת. ג'אדה בולוס היא מדריכה ותיקה שעורכת סיורים בנצרת ובמקומות נוספים בארץ, וכמו כן היא מובילה קבוצות בכמה יעדים בחו"ל: ארמניה, בוסניה-הרצגובינה ועוד.
בחנות יש פריטים של מעצבת מקומית, פריטים של יוצרים פרטיים ושל עמותות. למשל, יש כאן פריטים של עמותת מארג מכפר ורדים, המעסיקה אנשים בעלי צרכים מיוחדים. וכמו כן, יש פריטים שג'אדה מביאה ממסעותיה. לדוגמה, את בובות הנשים הסרוגות על המטאטא היא הביאה מארמניה.
שאלתי את ג'אדה אם אפשר לצלם פינות בחנות, והיא ענתה שהיות ששאלתי אני יכולה. התשובה האסרטיבית שלה העלתה בי חיוך אבל אני לגמרי מזדהה עם המסר שמאחוריה ומעבירה אותו הלאה. כל כך חשוב להתנהל בצורה הוגנת כשאנחנו מצלמים במרחב הציבורי והפרטי.
ג'אדה בולוס, אתר האינטרנט
ג'אדה בולוס, עמוד הפייסבוק
הפינה של ג'אדה בטריפאדוויזור
גם בכניסה לחנות של ג'אדה בולוס יש הזמנה חיננית להתארח עם כוס קפה.
יום האם בראשית האביב
היו עוד כמה רגעי קסם בבוקר הזה בנצרת. בכל מקום הוזמנתי, אם לא לקפה אז להתכבד בסוכריה. אחת מבעלות העסקים הראתה לי תחתיות לכוסות שהיא רוקמת ואמרה שהיא מתכוננת ליום האם. בנצרת נהוג לציין את יום האם ב-21.03. אצל החזאים זהו "יום ההיפוך" המסמל את תחילת האביב ותרבויות רבות מציינות ביום הסמלי הזה את יום האם. בחצי הדרומי של כדור הארץ זה יוצא בראשית הסתיו שלנו. רק אצלנו נקבע בעבר יום האם ל-ל' בשבט, יום מותה של הנרייטה סאלד, ובשנים האחרונות הוא הפך כידוע ליום המשפחה. בחברה הנצרתית, שהיא מסורתית יותר בנטייתה היום הזה עדיין מוקדש לאמהות כמו שהיה אצלנו פעם.
התארחתי בחנות של יוצרת ויזמת מאום אל פאחם המתמחה ברקמה וסריגה. החנות מספקת חומרי עבודה, כולל חומרי ציור, ובחלל הפנימי מתקיימים חוגים וסדנאות. בעלת העסק אינה שוהה כל הזמן במקום, היות שיש לה עסק גם בעירה, אום אל פחם. העובדת שלה היא בחורה צעירה ששמחה לשייף בעזרתי את העברית שלה. חנויות אחרות במרחב הזה עוסקות בצורפות, בתפירה ובאופנה. ובוודאי יש עסקים שפספסתי.
לקראת פסח
לסיכום אגיד שהבילוי שלי בנצרת היה מרחיב לב, גם בצבעוניות, בחן ובאסתטיקה, וגם בצד האנושי, החברתי. בהיבט של העיצוב – אהבתי מאוד את השילוב שבין מסורת לטאץ' עכשווי. בצד החברתי אהבתי גם את קבלת הפנים המזמינה וגם את התרבות היזמית הנשית שהולכת ומתפתחת ומאפשרת לנשים הזדמנויות חדשות לפרנסה ולמעורבות בקהילה. לא התחדשתי באותו בוקר במתנות ובחפצים חדשים אבל החלטתי שבפעם הבאה שארצה לקנות מתנות, לעצמי או למשפחה, אעשה את זה בנצרת. לקראת פסח זכרו את נצרת.
מה עוד יש לעשות בנצרת
פרט לחווית השיטוט בין החנויות זוהי אחת מהערים שבהן ניתן לחוש את שכבות הזמן והדורות שיצרו אותה. לא סתם הזכרתי בתחילת הפוסט את המערה העתיקה, וזה כמובן קצה הקרחון של מה שאפשר לחוות בנצרת מן העבר. נצרת מאוד מעניינת ורב-גונית. לסיור הזה שתיארתי מספיק להוסיף משהו מהקלאסיקה הידועה. כנסיית הבשורה מרתקת וגם הכנסייה היוונית אורתודוקסית שווה ביקור. תצפית בהר הקפיצה תוסיף את הצד של הטבע, ויש לכם יום מושלם.
למי שרוצה ללון בנצרת, יש שפע של בתי הארחה וגסטהאוסים בעיר העתיקה ובסביבתה. אני מתגוררת באזור ונראה לי מוזר להוציא כסף על לינה כשהבית שלי כל כך קרוב, אבל אם אתם באים מרחוק, נראה לגמרי שווה.
קצת פרקטיקה: חניה ודרכי הגישה ברגל
קרוב לכיכר המעין, יש חניונים. ההגעה ברגל מהכיוון הזה נוחה יותר מאשר מהביג פשן שבו חניתי. כתבו בוויז: חניון אלמוטראן או Almutran parking. אפשר לנסות גם חניון כיכר המעיין או חניון רחוב 6089.
להגעה ברגל – דרך אחת היא מכיוון אל מוטראן כפי שתיארתי בפוסט. גישה אחרת היא מכיוון כנסיית הבשורה אל השוק. תעלו ברחובות השוק המטפסים למעלה. באזור שבו קטע השוק מסתיים מתחילות להיראות החנויות המעוצבות של הנשים.
אני מקווה להמשיך לכתוב על נצרת בעתיד ולהרחיב את הרפרטואר. בפוסט הזה רציתי לתת מקום לנשים של נצרת ולאזור המתפתח של העיר העתיקה. אפילו באתר של עמותת התיירות של נצרת טרם ניתן לנשות נצרת הכבוד המגיע להן. אולי טרם עדכנו את האתר וזה יקרה בעתיד. בכל אופן אני שמחה להיות שליחה ולהעביר הלאה את הקסם של המקום.
כתבו עוד על נצרת
גילי מצא כתבה שני פוסטים על נצרת עם המון המלצות על בתי עסק ייחודיים ומקומות לאכול ולישון בהם.
גילי בגליל, נצרת – הבשורה לשנת 2019
כרמל קמין ביקרה בנצרת בתחילת ינואר, כשהעיר עדיין מקושטת לתקופת חג המולד אך כבר לא עמוסה במבקרים.
כבר מהכותרת "הנשים של נצרת" אהבתי אותו
יצא לי מספר פעמים לטייל בה בסיבוב המסורתי, בסמיכות לכריסמס. אני מאוד מיודדת איתה .
עכשיו כשפתחת לי את רחוב ההפתעות, שזה הסגנון האהוב עלי, ארחיב את הסיבוב.
החנות של לובנה עם המסגור של המפיות, נראית ממש פנינה. השילוב של ספרים תרבות וקפה חברתי בשילוב הטאצ' המסורתי
מאוד קוסם לי.
לגבי הנשים שלא מוזכרות באתר התיירותי, אני מניחה שכמו כל תהליך, זה לא זבנג וגמרנו, ניתן לזמן לעשדות את שלו וגם זה יגיע .
ותודה על כל הטוב הזה
לא ידעתי שאת מיודדת עם נצרת. שנעשה סיבוב ביחד בפעם הבאה? בכל מקרה תודיעי כשאת שם. אני ממש שכנה 🙂
אשמח לסיבוב משותף, שתעשי לי הכרות עם הנשים של נצרת
ואני אעשה לך הכרות עם המתוקים שלה 🙂
בכיף. נדבר 🙂
פוסט מפורט ומענין. מגלה פינות ונשים. כל שנה בדצמבר אנחנו בנצרת וגם שומעים קונצרט באחת הכנסיות מאוד נעים אוירה של חו"ל.
תודה על הפוסט
משמח לשמוע, אורה. באמת אווירה של חו"ל
איזה פוסט חשוב!
לגמרי עשית חשק לבקר שוב בעיר,
הייתי לפני כ 3 שנים בזמן הכריסמס , בסיור מודרך עם גאדה , והיא מדריכה בחסד עליון,
היא שרה כמו ממלאך , ובעלת ידע של ויקיפדיה , בהיסטוריה של שלוש הדתות , ובגיאוגרפיה , היא אשה מרתקת , והקבוצה שמנתה כ 40 אנשים , התעצבו כשהסיור נגמר.
ולסיום
רציתי לשאול :
"התארחתי בחנות של יוצרת ויזמת מאום אל פאחם המתמחה ברקמה וסריגה"
אפשר אולי לקבל פרטים על היוצרת מאום אל פאחם.
אני שמחה לשמוע את כל מה שאת מספרת, אלה. אני מחפשת כבר כמה ימים את כרטיס הביקור שלקחתי מהחנות של בעלת העסק מאום אל פחם, ואני לא מוצאת כרגע. כשאהיה שם שוב אנסה ליידע אותך.
איזה יופי אשמור להזדמנות הראשונה, בהחלט מקסים שמתוך הריק צומח משהו חדש. תודה זיוה