חגיגות 70 למדינה נפגשו אצלי עם פוסט המאה בבלוג. רגע. לעצור את הרכבת בבקשה. אני מגלגלת על הלשון את המספר מאה. אחד ועוד אחד… מאה. זו עבודת נמלים.
בעקבות שני ציוני הדרך האלה יצאתי לבדוק מי עוד חוגג השנה אירוע עגול. מצאתי ציוני דרך מעניינים בעולם האמנות, שבעקבותיהם מתקיימות השנה תערוכות מיוחדות.
כתמיד, תאריכים הם שרירותיים, והחיטוט בהם הוא מעין משחק טריוויה. אולם פרטי הטריוויה האלה מעלים סיפורים מעניינים על המאבק לזכותן של הנשים להצביע, על מגפת שפעת עולמית שהשתוללה לפני מאה שנה, ועוד. יצא פוסט שהיה לי מעניין לערוך אותו.
וינה, ונציה, גלזגו, פריז ולונדון הן במות החגיגה בפוסט הזה. למי שיתמיד, מחכים בסוף הפוסט עוד כמה אירועים שאינם קשורים לאמנות. למטיילים ביעדים האלה כדאי לדעת.
וינה – מאה שנה מאז לכתם של ארבעה מאסטרים גדולים של המודרניזם
לפני מאה שנה הכתה השפעת הספרדית באוכלוסיית העולם וקטלה בין חמישים למאה מיליון בני אדם. זו היתה אחת המגפות הקטלניות שידעה האנושות. אנחנו בעניין חגיגות כאן היום, אבל רק אנקדוטה קטנה על שמה של המגפה. הסיבה שדבק בה השם "ספרדית" היא מפני שהידיעות אודותיה לעולם הגיעו מספרד, שלא השתתפה במלחמת העולם הראשונה ולא הוטלו עליה חוקי צנזורה.
ארבעה מאסטרים גדולים של המודרניזם הווינאי הלכו לעולמם באותה שנה: גוסטב קלימט, אגון שילה, האדריכל אוטו ואגנר (להבדיל מהמלחין ריכרד ואגנר) והמעצב קולומן מוזר.
וינה חוגגת לאורך כל השנה בתכנית בשם: Beauty and the Abyss. במוזיאונים ברחבי העיר מתקיימות תערוכות מיוחדות וכדאי לעקוב אחר האירועים.
האמת ראויה להיאמר שאני מכירה בעיקר את יצירתם של גוסטב קלימט ואגון שילה ואני חשה יחסי משיכה דחייה לרבות מעבודותיהם. יש שם איזו אלימות חבויה, מיניות בוטה לעתים והמון דרמה שאני לא מתה עליה, ובצד כל זה איזו נטייה להצטעצעות ואפילו קיטש. שם התכנית גם הוא מרמז על משהו מזה. ואחרי כל הדברים האיומים האלה עדיין זה פרק מעניין והייתי מתה להיות בוינה עכשיו. אני הולכת לראות אמנות לא רק כדי להתפעל אלא גם מתוך סקרנות ומשתדלת לגשת אליה בפתיחות. מי יודע, אולי ארגיש אחרת בעזרת התיווך בתערוכות וכשאחווה את העבודות מקרוב.
הנה שוב אירועי האמנות בווינה.
עוד קישור מעניין על מודרניזם בווינה 2018
ונציה – 500 שנה ללידתו של טינטורנטו
השנה מלאו 500 ללידתו של הצייר הונציאני טינטורנטו. התקופה שבה פעל נחשבת לרנסאנס המאוחר וציוריו הסוערים היו למבשרי תקופת הבארוק. תקופה קצרה בלבד של התלמדות בסטודיו של הצייר טיציאן הספיקה לו כדי להפוך לאמן גדול בפני עצמו.
טינטורנטו נולד בשם יאקופו קומין, כבן בכור ל-21 אחים, וקיבל את שמו ממקצועו של אביו ג'ובאני שהיה צבע בדים. טינטורה באיטלקית = צבע בדים. ומכאן – טינואנטו הוא צבע קטן.
בוונציה פעלו כמה מסדרי אחווה בשמם של קדושים שונים. הם עסקו גם בצדקה ושימשו פטרונים של אמנים. מסדר סקואולה סן רוקו (Scuola Grande di San Rocco) הפך לפטרונו של טינטורנטו לאחר שהזמין כמה ציירים למכרז על עיטור האולם הקטן שבקומה העליונה. הפרויקט של האולם הקטן התפתח, ובמשך כעשרים שנה עיטר טינטורנטו את שתי קומותיו של הסקואולה.
לא היו אלה ציורי פרסקו כמקובל אלא ציורי שמן ענקי מידות. ציור הצליבה, הגדול ביניהם, מגיע ל12.25 מ'. האקלים הטחוב של ונציה לא היטיב עם ציורי הפרסקו, והציירים בעיר הרבו לצייר ציורי שמן גדולי מידות, אולם ציורו זה של טינטורנטו עלה בגודלו על כולם.
טינטורנטו הותיר אחריו מאות ציורים ברחבי העיר, והחל מ-6.09 יתקיימו תערוכות של ציוריו בארמון הדוג'ה ובגלריה של האקדמיה. בינואר יעברו התערוכות לגלריה הלאומית לאמנות בוושינגטון. למבקרים בעיר בתקופה הזאת מומלץ לבקר בשלושת המוסדות האלה.
אנגליה – פרויקט Vote 100
לפני מאה שנה נחקקה בפרלמנט הבריטי סדרה של חוקים אשר סללה את הדרך להצבעה של נשים בבחירות באנגליה ובאירלנד. עשר שנים נוספות עוד יקחו עד לשיוויון המלא. תחילה הורשו רק חלק מן הנשים להצביע. בעוד שגברים יכלו להצביע מגיל 21, לנשים ניתנה הזכות הזאת רק מגיל 30 ורק לנשים שהיה בבעלותן נכס כלשהו או שלבעליהן היה. אולם המהלך הזה אשר החל ב-1918 היה פריצת דרך.
למעוניינים לדעת עוד על המהלך המרתק הזה – קראו על Representation of the people Act.
בלונדון ובערים נוספות באנגליה מתקיים השנה פרויקט Vote 100, שבו מציינים 100 שנים לזכות ההצבעה לנשים, באמצעות תערוכות, סימפוזיונים וסיורים. ברכבת התחתית יוצגו עבודות של נשים אמניות ובכיכר הפרלמנט יוצב פסל של האמנית Gillian Wearing המעלה על נס את דמותה של Millicent Fawcett, אשר לחמה למען זכות ההצבעה לנשים בתחילת המאה העשרים.
פירוט של אירועי Vote 100 ישנו כאן.
ריכוז נח ומועיל של התערוכות העיקריות בכתבה של הגרדיאן
בשביל לעשות את החיים קלים יותר אציין שתערוכה בנושא זה מתקיימת עתה במוזיאון לונדון, הנמצא באזור הדוקלנדס במזרח העיר, אזור מעניין בפני עצמו. התערוכה תתקיים עד 6.01.19. אבל שימו לב שיש תערוכות גם בערים אחרות באנגליה.
גלזגו
בשנת 1868 נולד בגלזגו (סקוטלנד) צ'רלס רנה מקינטוש, שהפך לימים לאדריכל ולמעצב נודע. מקינתוש הניח את היסודות לתנועת "גלזגו סטייל", שהיתה הביטוי הסקוטי לזרם האר-נובו העולמי.
כבר כמה שנים חוגגים בגלזגו בחודש אוקטובר את "פסטיבל מקינטוש", אולם השנה, לרגל היובל ה-150 להולדתו, מתקיימים אירועים לאורך השנה.
בחודש יוני יפתח מחדש מוסד היסטורי נודע – Willow Tea Rooms, מחדרי התה הנודעים של גלזגו, לאחר שיפוץ ורסטורציה.
תערוכה מקיפה של תנועת גלזגו סטייל מתקיימת עד 14.08 ב-Kelvingrove Art Gallery and Museum.
לאורך כל השנה מתקיימים סיורים בגלזגו בעקבות מקינטוש. בדקו סיורים ואירועים באתר מקינטוש 150
פריז – 100 שנה לקוביזם
הקוביזם היה אחת התנועות המשפיעות ביותר בהתפתחות של האמנות המודרנית. הוא החל להתפתח ב-1907 בסגנון נוקשה הקורא תיגר על מה שהיה מקובל עד כה כטוב ונכון.
לקוביזם היו כמה פרקי חיים. האמנים הקוביסטים היו מאוד מושפעים זה מזה ועברו ביחד שלבים דומים, שהתיאורטיקאנים כינו בשמות שונים. השלב האחרון נקרא "הקוביזם הסינתטי" שבו שולבו פריטים מציאותיים כגון הדפסים, מספרים, קטעי עיתון, לבין אלמנטים קוביסטיים מהשלבים הקודמים.
הקביזם החל לדעוך באמצע העשור השני של המאה העשרים, וב-1918 קבע מבקר האמנות Louis Vauxcelles שהקוביזם מת, קביעה שהפכה למטבע לשון.
מוזיאון פומפידו בפריס והמוזיאון המאוד נחשב לאמנות בבאזל (שוויץ) עורכים לרגל ציון הדרך הזה תערוכה ובה 300 ציורים של אמני התנועה הבולטים: פיקסו, בראק, לאורנס, דיריין, דלוניי, לז'ר, פיקביה ודושאן.
התערוכה במוזיאון פומפידו תתקיים מ-17.10.18 עד 25.02.19 ותעבור לאחר מכן למוזיאון האמנות בבאזל.
התערוכה עדיין אינה מופיעה בפרסומים של מרכז פומפידו, אולם וידאתי שהמידע מדויק והוא בוודאי יעלה באתר לקראת פתיחת התערוכה.
לא רק אצלנו חוגגים
ולסיום, כמה יובלות חשובים שאינם קשורים לאמנות.
בראש ובראשונה 2018 היא השנה שבה מציין העולם 100 שנה לסיום מלחמת העולם הראשונה.
העם היהודי זכה כמה חודשים קודם לכן בהצהרת בלפור, ועם סיום המלחמה זכו המדינות הבלטיות – אסטוניה, ליטה ולטביה – בעצמאות. כל השלוש חוגגות את המספר המרשים הזה באירועים מיוחדים ולמטיילים כדאי לעיין בתכניות:
גם פולין השתחררה בסוף מלחמת העולם מעולן של רוסיה, פרוסיה והאימפריה האוסטרו-הונגרית, בעקבות הסכם ורסאי. היות שפולין היא מדינה עתיקה והיתה לתקופה קצרה ישות מדינית עוד לפני כן, נקראת התקופה הזאת "הרפובליקה השנייה של פולין". לא מצאתי אתר המרכז את האירועים והחגיגות, אבל למבקרים בפולין כדאי להתעניין במיוחד לקראת יום העצמאות החל ב-11.11.
יום הולדת אחר שהוא כולו שמחה הוא חגיגות 300 שנה לעיר ניו אורלינס בארצות הברית, ואם אתם בכיוון כדאי לבדוק אירועים. נדמה לי שרוב החגיגות מתקיימות באפריל (החודש), ומי שלא תכנן עד כה כנראה איחר את הרכבת, אולם יש אירועים לאורך כל השנה ואולי עוד תצליחו להרוויח משהו מהאווירה.
המקור שלי
את רוב ידיעותי שאבתי ממאמר במגזין האמנות הבינלאומי אפולו שפורסם בתחילת 2018. ולכך נוספו עוד חיטוטים שונים ברשת להשלמת מידע וקריאה ברשימות Anniversaries רבות.
בקשה מיוחדת לסיום – לשתף ולספר
אם מישהו מכם יזכה ליהנות מאחת התערוכות או אחד האירועים שעלו כאן, אנא שתפו וספרו. אשמח לעדכן את הפוסט ולפרסמו מחדש עם חוויותיכם. מוזמנים גם לשתף בקבוצת טיולים בראש טוב בפייסבוק – קבוצה המקיימת שיח רחב ומעניין אודות טיולים. ואם טרם הצטרפתם אליה – זה הזמן.
אמנם רק לאחרונה התחלתי לעקוב אחרייך ולקבל את הניוזלטר שלך אך מרגישה שכבר מעט מכירה ומזהה את סגנון הכתיבה הקולח, המרענן והמעניין. כל פוסט מגיש לקורא מידע רב אך לא מכביד או מעיק. נהנית לגלות את תחומי העניין שלך ודרכך להרחיב דעת.
תודה זיוה וברכות לרגל ה 100!
רחלי, תודה רבה על המילים החמות. אני שמחה שהצטרפת ומרגישה שהמשוב שלך מניע אותי להמשיך לכתוב. התרגשתי.