יש לי חברת פייסבוק שפעילה ברשת בשקט ונמנעת מכל חשיפה. הכרנו דרך הבלוג. יום אחד היא התוודעה לשמתי לב ומאז אנחנו מתכתבות לפעמים. היא מפרסמת בפייסבוק לקהל האינטימי שלה תמונות עם רגישות לפרטים. טקסטים מינימליסטים המתלווים לתמונות מעלים חיוך ובעיקר משאירים הרבה מקום לדימיון.
ידידתי ובן-זוגה הם פנסיונרים שמטיילים כיום חודשים רבים בשנה בעולם. בקיץ הם מקננים וכשמסתיימת העונה החמה הם יוצאים שוב למסעותיהם. השנה בילו חורף ארוך מאוד בפורטוגל שאותה זכו להכיר עוד קודם לכן.
אני מצטטת כאן משהו שכתבה לי בעקבות הפוסט האחרון שהעליתי – לטייל בלי לטייל בספרד ופורטוגל.
טיולך האחרון בחצי האי האיברי: לא יאמן! אנחנו נמצאנו באותם המקומות, גם בספרד וגם בפורטוגל באותם ימים בדיוק. עברנו את איזור השרפות של הסתיו האחרון, תושבים מקומיים סיפרו לנו על הדרמות שהתרחשו שם, צילמנו יערות שחורים, חווינו המון גשמים נדיבים שירדו בעיתם, ראינו את עליית מפלס המים באגמים המלאכותיים. לעיתים כמות המים שהצטברה סיכנה את הסכרים והיה צורך לפתוח את פתחי החירום ולשחרר כמויות מים עצומות לזרום במורד הנהר. ראינו שטחים עצומים שהוצפו במים וניסגרו למעבר וכעת היו למבוך שייט עם קיאקים. יפה פורטוגל. "גילינו" אותה בחורף 2001 ומאז "התמכרנו" אליה. איך הרגל? אל תהיי עצובה מדי – פורטוגל סבלנית ותחכה לביקורך הבא. תחלימי היטב והמשיכי לגלות את העולם!
אני לא זכיתי לראות את הסכרים ואת השטחים המוצפים במים. אבל את השהות החוזרת בכפרי הצפחה, אזור שבו כבר הייתי בטיול הקודם לפורטוגל, בחרתי בין היתר בשביל לספוג עוד קצת מאופיים של האזורים האלה ולחוש את הזמן האחר העולה מתיאוריה של ידידתי א'.
התמונה היפה שצירפתי כאן היא של ידידתי. יתר התמונות בפוסט הן שלי ושל חברותי שטיילו אתי.

פיודאו (Piódão)
סיימתי את הפוסט הקודם בכיכר הכפר פיודאו, שבו ישבתי בזמן שחברותי טיילו וכתבתי את יומן הטיול. כבר בדרך עצרנו ללטף דופן של הר ולהרגיש איך מתקלפות ממנו אבני הצפחה. כשמטיילים סביב פיודאו ניתן להרים מן האדמה אבני צפחה שטוחות. החומר כל כך זמין ואפילו לא צריך לנסר אותו כדי להכין אבנים מתאימות לבנייה.
חקלאים היו בונים ממנו בתים לעצמם, ופיודאו, כמו כפרים נוספים במרחב הזה, נבנו על טהרת הצפחה. רוב הכפרים התרוקנו במאה העשרים אבל פיודאו שרד את תלאות הזמן, אולי כי התגלה כפנינה תיירותית כבר לפני עשרות שנים או מסיבות שאיני יודעת.
כאז גם היום תושביו מתפרנסים בעיקר מחקלאות וכיום גם קצת מתיירות. ניתן לקנות בכפר ליקרים, גבינות, דבש ומזכרות העשויות מאבן הצפחה: קישוטים, מגנטים, שעונים דקורטיביים ועוד.



כמו גלויה
פרסומו של הכפר בא לו גם בזכות הפוזיציה הפוטוגנית שבה הוא יושב על המדרון. בתוך הכפר נשמר הצביון המיוחד המשלב בין הצפחה הכהה לבין אלמנטים כמו מעקות, סורגי חלונות, או דלתות הצבועים בכחול.
בתחתית הכפר יש בְּרֵכת מים שנוצרה מסכר שנבנה בנהר, מה שהפורטוגלים קוראים river beach, וזו פינת חמד, בוודאי בימי הקיץ. שביל יפהפה יוצא מהכפר אל הכפרון השכן Foz d'Egua, היושב אף הוא על מים. זה מסלול שעשינו בטיול הקודם ואני מזכירה עכשיו שוב.
ולכל זה יש להוסיף את דרכי הנוף הנהדרות של סרה דו אקור (Serra do Açor) – רכס ההרים שבו יושב הכפר. היות שביקרתי בו פעמיים, יצא לי להגיע אליו מכיוונים שונים ולצאת ממנו ליעדים אחרים, ואני יכולה לומר שיפה בכל הכיוונים, למרות שכעת שטחים גדולים שרופים.

עולמות שונים
יצאנו מהכפר עם טעם קל של מסחור בגלל האוכל הרע שהוגש לנו בבית הקפה, השכנות לדוכני המזכרות והסדרן שעמד בחניה וכיוון את המכוניות המעטות שהגיעו באותו יום של חול. אולי הוא חיכה לטיפים.
מכאן נסענו אל משכננו החדש לשלושת הלילות הבאים בכפר סרדרה (Cerdeira) שברכס סרה דה לוסה (Serra da Lousã), ושם גילינו עולם אחר. סרדרה הוא כפר שננטש ושוקם. התיירות שם הרבה יותר סולידית אבל ניכרת השקעה רבה, המון תשומת לב לפרטים, ויש מוטיבציה שהתייר יצא מרוצה.
במחשבה נוספת אני מבינה שאין אפשרות להשוות את האוכלוסיה המבוגרת החיה בפיודאו ליזמים הצעירים המשקיעים בשיקום הכפרים הנטושים ומביאים אליהם רעיונות חדשים, אפנתיים ומתוחכמים.

הדרך לסרדרה (Cerdeira)
הנסיעה מפיודאו לסרדרה התארכה לנו הרבה מעבר לשעתיים, הזמן שאותו העריך גוגל. הכבישים צרים מאוד ומפותלים. בשלב כלשהו התחלנו להתוודע גם ליערות לא שרופים, ואף כי הדרך היתה מעייפת זה היה מרענן ומשמח.
בסיבובי הדרך ניצבה מפעם לפעם תיבת דואר. בעיניים שלי חיפשתי את הבית במעבה היער, ליד פלג הנחל, אבל הרכב חלף במהירות, והתיבות נותרו כחידה.
כשהתקרבנו לסרדרה נתקפתי חרדה. כפרי צפחה תמיד יושבים על צלע הר, ומכוניות אינן חונות ליד הבתים. איך אני "אגלגל" את עצמי לדירה שלנו?
בחלק מפיתולי הכביש הרכב המגושם שלנו נאלץ לעשות רוורס קטן כדי לקחת את הסיבוב החד. לחרדת ההגעה לדירה נוספה גם חרדה מהדרך, שהיתה משותפת לכולנו.
נשארתי ברכב במגרש החניה כשהבנות הלכו לחפש את משרד הקבלה. חששתי שהן יחזרו ויקללו אותי איך הבאתי אותן לחור הזה שהגישה אליו מפחידה, והוא סתם כפר קטן שאין מה לעשות בו.
כשהן חזרו אבישג אמרה: זיוה, הכפר מדהים. אני מתה על מקומות כאלה. אני רוצה לחזור לכאן פעם עם בן הזוג שלי.
נשמתי לרווחה.

רעיון ששווה בדיקה
הכפר סרדרה נמצא ברכס של הרי לוסה. מבחינה גאוגרפית הוא קרוב יחסית לעיר קוימברה (כ-50 דקות נסיעה), העיר השלישית בגודלה בפורטוגל, ובאופן אובייקטיבי הוא פחות מבודד מרכס הרי אקור.
מטיילים שמגיעים לקוימברה ומוכנים להקדיש לאזור יום נוסף יכולים לטייל בקלות ברכס לוסה. למי שזמנו קצר, בעיני זו חלופה ראויה מאוד גם לפיודאו.
הרכס מיוער וביערות רוחשים חיים שלמים. אוהבי הטרקים עשויים לפגוש בהם בעלי חיים. ברכס הזה נמצא מקבץ של כמה כפרי צפחה במרחקים לא גדולים זה מזה.

פלג מים, גשרון והמון מדרגות מאבן צפחה
איך הגעתי לדירה שלנו – את זה אשאיר לדימיון שלכם. לא הצניחו לי הליקופטר וגם לא מכונית מעופפת. רק אומר שללא רצונם הטוב של אנשי הכפר היינו נאלצות לרדת לעיירה לוסה לחפש מלון אחר. בדרך עברנו מים מפכפכים, גשרון והמון מדרגות מצפחה.
טיפ חשוב: אם גם אתם אוהבים מקומות כאלה ותחליטו להזמין דירה בכפר צפחה, ארגנו לכם שקית, תיק יד או תרמיל גב עם הדברים הנחוצים לכם לשהות ואל תסחבו עם המזוודה אל הדירה. תקנו גם מצרכי אוכל בעוד מועד ותביאו אתכם לדירה.

תהליך השיקום
בתחילת שנות האלפיים נעשו הצעדים הראשונים לקראת שיקום הכפרים. לקח זמן לגבש תכניות. זה לא היה פשוט. היה צורך למצוא את השילוב הנכון בין הערך של שמירה על המסורת לבין החשיבות של יצירת תנאי מחיה המקובלים בימינו.
הכפרים בני מאות שנים. החלונות ופתחי הבתים קטנים. לא היו בכפרים תשתיות של מים וחשמל. למתכננים ולעושים במלאכה היה חשוב לשקם תוך התחשבות בסביבה. הכביש המפותל והצר העולה לסרדרה מעיד שלא הרחיבו אותו כדי להעלות משאית עם חומרי בנייה להר.

חזון אחר
ועדיין, אחרי כל המאמץ, חיים בכפרים מעט אנשים. דיירי הקבע המעטים הם אוהבי טבע או אמנים. משפחות עם ילדים אין כאן. יש קושי בנגישות, ואין בכפרים מוסדות חינוך.
תחשבו על יישובים כפריים בארץ. גם התנועה ההתיישבותית הצעירה בישראל התדלדלה מאוד החל משנות השמונים של המאה הקודמת. במילניום החדש נבנו ביישובים הרחבות. ההשוואה אולי אינה מדויקת אבל לחשוב על הרחבה בנוסח ישראל באזורים האלה בפורטוגל זה ממש פלישה לטבע והרס של המרקם ההיסטורי. ומצד שני יישוב שיש בו רוח חיים זה דבר חשוב לא פחות.
היה ברור ליזמים שיש צורך לבסס את ההשקעה על חזון אחר, והפוקוס עבר לתיירות ולמיזמי אמנות.

מה יש בכפר
המיוחד בכפר סרדרה הוא שאת שיקומו ואת הפעלתו עושה קבוצה של אנשים שהתארגנה ביחד. כעשר שנים לקח למשפצים לארגן את הכפר ולתת לו צורה, ובחמש השנים האחרונות מפעילה הקבוצה הזאת עסקי תיירות ואמנות בכפר.
ישנן בכפר תשע דירות להשכרה קצרת טווח וגם מבנה עם חדרים משותפים למטיילים בתקציב נמוך. כמה בתים הוסבו לשירותים כגון חנות מכולת קטנה, בית קפה שמוגשות בו ארוחות בוקר לשוכרי הדירות וארוחות קלות במשך היום, ספריה וגלריה שבה מוצגות עבודות יד למכירה.
יש מבנה סדנאות שבו לא ביקרנו (קצת חבל) וניתן להזמין סדנה לשני משתתפים ומעלה. יש סדנאות לבישול מסורתי מקומי או לאמנות, ויש גם, תאמינו או לא, סדנת – Travel Writing

עיצוב עושים באהבה
על תיירות הנעשית באהבה יעיד יותר מכל עיצוב הדירות. כל אחת מהן עוצבה בידי אמן אחר. הדירה שלנו עוצבה על ידי Vânia Kosta – אמנית היוצרת בעיקר בבד ומתגוררת בעיר בראגה שבצפון פורטוגל.
שימו לב מי יושב לו בפינה בקומה העליונה של הדירה שלנו, זאת שטיפסתי אליה בזהירות רק יומיים לאחר שהגענו אליה.

הבית של החתול
הרבה נגיעות של טבע ושל הומור יש בעיצוב הביתי והנעים של וניה קוסטה. הדירה נוחה מאוד. לרוב, היא מיועדת למשפחות. ניכר כי הושקעה מחשבה בכל פרט, והכל נראה פשוט ולא פלצני.
למתעניינים – שימו לב שאין בדירות ווייפיי וגם לא טלוויזיה. זה עניין של מדיניות. רק בבית הקפה יש ווייפיי.


אז מה עושים במקום כזה?
אני לא עשיתי כלום. רק נחתי.
הבנות טיילו אבל לא הרבה. נראה שבמקום כזה נכנסים למוד אחר. באותו לילה שבו הגענו לכפר ירד גשם והכפר התכסה בענן. מזג האוויר החורפי הזה נמשך יומיים. הבנות הודיעו שאינן יורדות עם הרכב בכביש המפחיד ושבכלל בא להן לנוח.
למחרת הגעתנו לכפר הן יצאו לראות אותו, אבל הוא נגמר להן מהר, כי הוא קטן.
בדרכן פגשו את מריה ואת בנה שטיילו ביחד עם כלבם סמי. אבישג נזכרה בכלבתה האהובה סנדי שנשארה בבית והתפתחה "שיחת כלבים" שהובילה גם לסיפורים אחרים, אישיים יותר.
היה ביקור קצר במכולת להשלמת כמה מצרכים. צביה ביקרה גם בספריה והביאה כמה משחקים להעביר את הזמן.
היתה סיאסטה של אחר צהרים. שיחות ארוכות סביב שולחן האוכל וארוחה חמה שצביה הצליחה להפיק בשבילנו. כך העברנו את ערב שבת.
למחרת פטריסיה ואבישג, הנהגות, החליטו להתגבר על החשש מהירידה בכביש המפחיד, וכל השלוש נסעו לקוימברה. אני נשארתי לקרוא ספר, והזמן עף לו.

רעיונות לטיולים בסביבה
אם רוצים לטייל קצת יותר ולא להסתפק ברביצה בדירה אפשר לטייל בשבילים המקשרים בין כפרי האזור. סרדרה מחובר לכפר קנדל (Candal) בשביל הליכה נח. בסרדרה ייעצו לכם על שבילים נוספים. מריה והבן שלה טיילו בקנדל. יש שם מסלול הליכה קצר למפל, ולטענתם גם מסעדת גורמה מעולה.
פינת חמד נוספת באזור היא קסטלו דה לוסה – מצודה עתיקה בשולי העיירה לוסה. יש שם "ריוור ביץ'" משגע וקפלה על צלע ההר שניתן לטפס אליה.
- קישורים: הכפר קנדל / קסטלו דה לוסה באנגלית / קסטלו דה לוסה בפורטוגזית / רעיונות נוספים לטיולים באזור באתר המצוין של הכפר סרדרה
רעיון נוסף הוא נסיעה לטיול ביער בוסצ'ו. זה מקום עם היסטוריה וטבע גם יחד.
- הנה בלוג המתאר יפה את האפשרויות ביער בוסצ'ו, ועוד תיאור של יער בוסצ'ו
רעיון מיוחד למשפחות: שייט קייקים בנהר המונדגו, בין Penacova ל-קוימברה

עוד מידע
- על כפרי הצפחה – Schist villages – באנגלית, מתוך אתר visit portugal. אפשר לקבל כאן רעיונות ראשוניים לדברים שכדאי לעשות באזורי הכפרים.
- על כפרי הצפחה – Schist villages – באנגלית, מתוך האתר של מחוז סנטרו פורטוגל. כאן אפשר לערוך היכרות עם הכפרים השונים.
- ארגון הגג של הכפרים – Aldeias do Xisto, בפורטוגזית. הארגון מאגד את עסקי התיירות של 27 כפרים. למי שיש סבלנות לתרגם – כאן יש הכי הרבה מידע.
- אתר ההזמנות של ארגון הכפרים (בתי מלון, מסעדות, פעילויות), באנגלית
- חברת אאוט דור המארגנת פעילויות חוץ בפורטוגל, כולל באזורי כפרי הצפחה, באנגלית
- פוסט מהבלוג המצוין של ג'ולי דאון פוקס, שסקרה את כפרי הצפחה וסיפרה בדיוק על אותם כפרים שבהם הייתי (ממש במקרה).


ממש בא לי פתאום לפורטוגל. התיאורים שלך חיים ומזמינים!
אני שמחה שהצלחתי לעורר רצון. תודה, רחלי 🙂
זיוה, מהפוסט לפוסט את עושה לי יותר חשק. עוד אגיע לשם בטוח. נראה שהטיול שם הוא בקצב אחר לגמרי. קצת מזכיר טיול במזרח. אפילו התמונה עם הטרסות הזכירה לי
ההשוואה למזרח מעניינת. הטרסות באזור הזה לרוב אינן פעילות, ונותרה רק תבנית הנוף היפה. בעמק הדואורו בצפון אפשר לראות טרסות הרריות נהדרות שמגדלים בהן כרמים עד היום. כאן ושם יפה. אלה בהחלט אזורים ששווה לטייל בהם לאט.
זיוה, הנסיונות לשיקום והחיאת הכפרים ממש מעוררי הערכה. רביצה בזמן חופשה זה לא כוס התה (או הקפה) שלי אבל הטיולים בשבילים המחברים כפרים זה בהחלט משהו נחמד. נהניתי מטיול כזה בחצי האי פליון ביוון. גם בנפאל יש שבילים כאלה המחברים כפרים הבנויים מאבן. הכפרים בנפאל ובפליון ממש שוקקי חיים : גם מקומיים וגם תיירים. כנראה נדרש עוד פיתוח כדי להחיות את האיזור.
הייתי שמחה לטייל בין הכפרים בנפאל. גם לי זכורים כפרים שוקקי חיים בחצי האי פליון, למרות שתלוי איזה. בכפר שבו לנו בצד מערב של חצי האי היתה תיירות מאוד סולידית. ובכפרי זגוריה – זו כבר תמונה אחרת. נראה שבחלק מהכפרים נותרו מעט זקנים ולא חיים בהם הרבה צעירים. ולגבי פורטוגל – כנראה באמת יש עוד דרך לעשות.
בוקר טוב…
אנחנו אקס ישראלים חיים ביון מעלה מ15 שנה…עובדים בקיץ …ומטיילים כשעונה מסתיימת ,
השנה החלטנו על פורטוגל בנובמבר ל שבועיים ..בעיקר מליסבון עד פורטו .לא רוצים טיולי v …אלה בעיקר להתמקד ב מקסימום 3 או 4 מקומות ..מיוחדים ..חשבנו על עמק הדורו , כפרי הציפחה, ואיזור סינטרה ..ואת השאר נשאיר לפעם הבאה …יש לכם טיפים , המלצות ..
תודה
הי ג'ודי, ברוכה הבאה לבלוג. בדרך בין כפרי הצפחה לאזור הדואורו אפשר לטייל ברכס הרי האסטרלה. על מה שאני עשיתי שם עם משפחתי אפשר לקרוא כאן: https://bit.ly/2rDcIu6.
העיירות Belmonte, Guarda וצפונה משם – Trancoso הן עיירות שהיו בהן קהילות יהודיות. חלק מהתושבים הפכו לאנוסים. אנחנו לא ביקרנו בהן. חששנו שלא נדע למצוא את הסימנים לעבר הזה והמשפחה חובבת טבע אז הדגש היה בהתאם. אבל אם את עולה מכפרי הצפחה דרך האסטרלה (הטבע, העיירות, מה שתבחרו) צפונה לעמק הדואורו תוכלו להתחבר אליו ב-Vila Nova de Foz Côa או ב-Pinhão ולטייל לאורך הנהר מערבה עד פורטו.
לא עשיתי את חשבון הימים. את זה השארתי לך 🙂
אשמח לשמוע בהזדמנות על טיולים שלכם ובעיקר על חייכם ביוון. זה עשוי לעניין את קוראי העברית. לפי זה שאתם מטיילים בחורף אני מבינה שאתם עובדים בתיירות? מעניין איפה. את מוזמנת לכתוב לי דרך טופס צור קשר.
היי עיינתי במה שכתבת על כפרי הצפחה בפוטוגל .כתבת באופן כל כך מיוחד .ומושך ממש לנסוע ולראות מקרוב את הכפרים .אלא שאני דיי חוששת מהדרך לשם שכנראה מפותלת .האם כל הדרכים לכל הכפרים הם כאלה מפותלים ומפחידים ? האם חייב רכב 4/4…או שניתן ברכב רגיל ו..האם ניתן להגיע לכפר הראשון שציינת ברכב רגיל ללא דרכים לא נוחות ?..לאיזה מהכפרים קל להגיע עםמרכב רגיל מבלי לגרום התקף לב לנוסעים ברכב ?
תודה מראש ..
הי סיגל. אין צורך ברכב 4X4 באף אחד מהכפרים. גם אם הכביש צר ומפותל עדיין זה כביש אספלט. הכבישים מתוחזקים ואין בעיה לנסוע בהם ברכב רגיל. הדרכים לכפר פיודאו אינן מפחידות, אף כי העניין של הפחד הוא אישי. אצל כל אחד הגבול במקום קצת אחר. ועדיין אני מרשה לעצמי לומר שאמנם הדרכים עקלקלות אבל לא מפחידות או יוצאות דופן באופן כלשהו. גם הכביש לכפרי הצפחה של אזור Lousa הוא כזה, צר ומפותל אבל תקין. רק כביש הגישה של הכפר Cerdeira הוא קצת בעייתי, ועדיין עולים בו רכבים רגילים. במקומות כאלה נוסעים לאט. דווקא בכפרים של לוסה מצאתי איזו תחושה של אותנטיות ובעיני יש קסם רב באזור. אבל פיודאו בהחלט מקסים, ונוף הטרסות סביבו נהדר. מה שתבחרו יהיה טוב.