השיגעון לאסתטיקה היפנית
בעוד כמה ימים אני יוצאת למסע. כבר שנים אני חולמת להגיע ליפן. את הטיסה הארוכה אני נמצלת לחניית ביניים בת שבוע בבייג'ין וכמו שאני מכירה את עצמי בוודאי אסחף בחוויה ובחדוות הגילוי של תרבות חדשה, אבל כל ההתכווננות הפנימית שלי לקראת הטיול הזה היתה ועודנה ליפן. רגע לפני הנסיעה אני רוצה לספר על השיגעון היפני שלי, לתהות על שורשיו ולספר כמה דברים על אנשים שחיו שנים רבות לפני ונדבקו באהבה דומה לשלי.
לאוהבי התכלס יש הפניות לפוסטים של מטיילים שהיו ביפן ולמקורות מידע. קצרי הרוח מוזמנים לדלג.
על מה אפשר לקרוא בפוסט
ענף רושם קו מסולסל בחלל האוויר ופרח עונה לו כהד
כבר הרבה שנים מלווה אותי חלום הנסיעה ליפן, אבל לא חשבתי שאני יכולה להגשים אותו. אני מטיילת באירופה מסיבות פרקטיות וגם מפני שזו יבשת יפה ומגוונת. אבל כשמדברים על חלומות, אני תמיד אומרת יפן. אני מנסה להיזכר מתי התחיל הרצון הזה ומאיפה הוא נולד.
נדמה לי שמאז שעמדתי על דעתי זו היתה בעיקר האסתטיקה. יש בה משהו שונה ומוזר ושלם. מצד אחד הקווים הנקיים והפשטות, ומצד אחר – התחושה של התחכום. זה לא פשוט כל כך. זה שלם. זה לא אוטומטי ולא סימטרי. אבל זה שלם. זה נקי. זה מדויק.
כלי הקרמיקה; סידורי הפרחים – האיקבנה, שהם כמו ציור מינימליסטי. ענף רושם קו מסולסל בחלל האוויר ופרח עונה לו כהד; חללי הפנים עם מרחבי הטטמי הנקיים, מחיצות הנייר והחלון הממסגר את נוף הגן שבחוץ. היפנים ייבאו מורשת מתרבויות אחרות, מסין ומהמערב, ונשארו יפנים. בכל אופן, אנשים שהיו ביפן טוענים שזו ארץ מיוחדת במינה, סימן שבתוך בליל ההשפעות עדיין היפניות בולטת וחיה וקיימת.
אולי זה התחיל מסבתי המאומצת יהודית ויינשטוק, שכולם קראו לה יטקה. תשאלו איך זה אפשרי שתהיה למישהו סבתא מאומצת. זו פשוט עובדה. לנו היתה סבתא כזאת והיא היתה בן אדם יקר לי מאוד ללב.
יטקה
יטקה, כמו היפנים, היתה אדם רב ניגודים. מאז שעלתה לארץ עם תנועת גורדוניה לא יצאה מהכפר הקטן שלנו פרט לנסיעות הכרחיות לקופת חולים ומדי פעם לקונצרט בהסעה מהקיבוץ. כשהיתה פוגשת על השביל בן קיבוץ שעזב ובא לבקר, היתה מסוגלת לפלוט קללה בפולנית, אבל היתה בה פתיחות גדולה לזרים וצמא אדיר לקשר ולשיחה טובה באנגלית.
את האנגלית שלה רכשה בעת שירותה בצבא הבריטי בתקופת מלחמת העולם, וכשהתחילו המתנדבים לזרום לקיבוצים היא היתה אשת הקשר שלהם אצלנו בקיבוץ. עד לגיל 80 כמעט היא שימשה בתפקיד. הרבה מתנדבים היו עוזבים וחוזרים לתקופה נוספת, וכשחזרו היו מביאים לה בובות אוריינטליות ומזכרות. האוספים שלה היו אוצר שיכולתי להסתכל עליו שעות, וכשנולדו הבנות הגדולות שלי גם הן היו מבלות שעות ארוכות עם האוצרות שעל המדפים. בתי הצעירה לא זכתה להכיר את יטקה.
כרטיס טיסה ליפן
בשנות השבעים, כשהייתי ילדה בבית ספר, הגיעו לקיבוץ קבוצות של צעירים מיפן. יטקה שמרה אתם על קשר קרוב גם כשעזבו. היא היתה מתכתבת אתם. עם הרבה מתנדבים היא התכתבה. תמיד היתה לה אספקה של לוחות שנה עם תמונות של איקבנה שהיפנים שלחו לה מיפן. אהבתי לדפדף ולבחור את סידור הפרחים המועדף עלי. היו לה גם מניפות יפניות עם ציורים עדינים ומקסימים של פרחים, וכמובן היו שרשראות של עגורים מקופלים שהיפנים בטח קיפלו בעצמם והביאו לה. כעבור כמה שנים היא קיבלה הזמנה לבקר ביפן עם כרטיס טיסה ואירוח מלא. זה סיפור מופלא בעיני.
לאחרונה, מאז שהתמכרתי לקבוצת הפייסבוק יפן למטיילים, אני קוראת ערב ערב את סיפוריהם של המטיילים החוזרים מיפן. רבים כותבים על הנדיבות, האדיבות והעזרה האינסופית של היפנים, ואני מבינה שזה כנראה המשהו העמוק הזה מהתרבות שלהם שעמד מאחורי ההזמנה הנדיבה הזאת של יטקה ליפן.
אותיות יפניות מוטבעות בניר
יטקה שיצאה כל כך מעט מהכפר הקטן, טסה ליפן והתארחה אצל היפנים הצעירים. היא הביאה משם שלל מזכרות וגם ספר עם תמונות של עבודות אמנות ומלאכת יד מסורתיות. הייתי יושבת ומסתכלת בספר במשך שעות.
המזכרות שהביאה היו בשבילי עולם ומלואו, ויטקה שמחה לתת לי כמה מהן. על הקיר בבית שלי תלויה עד היום תמונה קטנטונת עם דמויות של שתי יפניות מניר מקופל. גם אגרטל עדין קלוע אני שומרת עד היום. השבוע פתחתי את האלבום שהכנתי ליטקה לאחר מותה ומצאתי בו ניר עטיפה יפני שהתלהבתי ממנו נורא. כנראה הוא שימש לעטיפת אחת המזכרות שהביאה, ואני ביקשתי אותו ממנה ושמרתי עליו במשך שנים. החזרתי אותו אל יטקה בדרך פתלתלה.
כמה חן, עדינות וקלילות יש בנייר המעוצב הזה. אני זוכרת סימניות של ספרים עם תמונה יפה, סרט אדום בקצה ואותיות יפניות מוטבעות בניר. את הסימניות אני לא מוצאת ואני מקווה למצוא כאלה ביפן, או לכל הפחות מוצרי ניר יפים כמוהן.
ארץ השמש העולה – דימוי קריר, מינימליסטי, מרוחק ושחוק
והיה גם השם ארץ השמש העולה שהוליד דימוי מרוחק, רומנטי, נכסף מאוד ואקזוטי. בספר יער נורווגי של הרוקו מורוקמי, הגיבור המרכזי, סטודנט לתאטרון שגר במעונות של האוניברסיטה בטוקיו, בז לטקס שבו מורם בכל בוקר הדגל של השמש העולה. היחיד שכיבד את הטקס, פרט לאלה שביצעו אותו, היה שותפו לחדר. באופן סמלי שמו היה קמיקזה, כשמם של הטייסים המתאבדים במלחמת העולם השנייה.
נראה שלסמלים ולסממנים הלאומיים יש חיים, הילה וזוהר, רק מרחוק, אבל אני נפלתי במלכודת ונשביתי בקסם. הרי גם העיגול האדום הזה הוא תמציתי כל כך וטיפוסי לאסתטיקה היפנית. לא רק אני נדבקתי בשיגעון היפני. זה קרה לרבים עוד שנים רבות לפני שאני הגעתי לעולם.
השיגעון היפני
באמצע המאה ה-19 יפן נפתחה לעולם, ובו בזמן התחילו סוחרים, בעיקר מצרפת ומהולנד, להביא לארצותיהם אוצרות מיפן. השיגעון היפני התחיל. אספנים מכרו תיבות לקה, הדפסי עץ וחפצים שימושיים מעוצבים בידי בעלי מלאכה יפניים.
ון גוך, מונה ואחרים אספו הדפסי עץ והושפעו מהם. הם התרשמו מהפרספקטיבה השונה והבינו שניתן לתאר את המציאות גם אחרת. הם הושפעו מהצבעים הנקיים וממשטחי הצבע האחידים. ון גוך ראה בהשראה החדשה מיפן מושא לשאוף אליו וציפה שהמעבר לדרום צרפת יעזור לו להגיע לאיכות הזאת של הצבעים הרעננים והנקיים.
אתם מוזמנים לקרוא על כך בכתבה היפה, תרתי משמע, של מוזיאון ון גוך באמסטרדם
ג'פוניזם
המונח ג'פוניזם הפך בשליש האחרון של המאה ה-19 למטבע לשון שגור בצרפת ומעבר לה. את שיגעון הג'פוניזם הזה מתאר נפלא אדמונד דה ואל בספרו הארנבת עם עיני הענבר. בספרו מתחקה דה ואל אחר שורשיו של אוסף פסלוני הנצקה שקיבל בירושה וחוקר כיצד הגיע לידיו ומי היו קרובי משפחתו שרכשו את האוסף. הוא מספר על שארל אפרוסי שחי בפריז ועל אהובתו לואיז:
אני רוצה לגלות איך הפריזאים הנונשלנטים האלה, שארל ואהובתו, מיששו חפצים יפניים. איזו הרגשה זו להחזיק בידיים בפעם הראשונה משהו זר כל כך, להרים תיבה או ספלון – או נצקה – מחומר שעד כה לא נתקלת בו, להעביר אותו מיד ליד, לגלות את המשקל והאיזון שלו, להעביר את חוד האצבע לאורך הקווים הפיסוליים היפים של חסידה במעופה מבעד לעננים?
וכדי להמחיש את האווירה אני מוסיפה עוד ציטוט של ציטוט: קטע מתוך המגזין הפריזאי גאזט שדה ואל מצטט בספרו:
הקפדנו להתעדכן במשלוחי מטען חדשים. דברי שנהב ישנים, אמייל, פיאנס ופורצלן, רד, לכה, פסלי עץ… בדי סאטן רקומים, צעצועים, כל הדברים הללו פשוט הגיעו אל חנותו של סוחר ומיד יצאו משם לסדנאות ולחדרי עבודה של סופרים… הם הגיעו לידיהם של … קרולוס דירן, מאנה, ג'יימס טיסו, פנטן לאטור, דגה, מונה, הסופרים אדמונד וז'יל דה גונקור, פיליפ בירטי, זולא… ואנשי מסעות, צ'רנוסקי, דירה, אמיל גימה… התנועה הוקמה, וכעת באו החובבים.
על הספר הזה אני מאוד ממליצה ללא קשר לשיגעון היפני שלי. יש בו דורות של משפחה יהודית, פריז, וינה ויפן. גם שואה יש בו וקדר חקרן מאנגליה, בן למשפחה יהודית מתבוללת שיוצא לחקור את שורשיו.
יער נורווגי
באותו הזמן שסוחרים מן המערב ייבאו אוצרות מיפן, החלו אנשי העסקים היפנים להציף את המערב. ספרו של מורוקמי יער נורווגי מתאר הוויה שהתקיימה כמאה שנים אחר כך. גיבור ספרו וטנבה (אותו גיבור שבז לטקס הנפת הדגל באוניברסיטה), אוהב את שירי הביטלס: יער נורווגי, היי ג'וד וכל שירי סרג'נט פפר. גיבורה אחרת -קייקו, מנגנת בגיטרה את יער נורווגי וגם יצירות של ברהמס.
ההתעניינות ההדדית הזאת היא אחד הדברים שמרתקים אותי. הרבה מהתרבות היפנית מבוסס על מסורות שהגיעו מסין אבל היפנים הפכו אותן ליפניות. האנימה והמנגה הן פיתוח יפני לאנימציה שאמצו מהמערב. אני נזהרת מאמירות גורפות אבל נראה שזו תרבות שאין בה פחד מפני השפעות.
הרגע שבו נפל האסימון
בחודש פברואר השנה ביקרתי בתערוכת התיירות. סיכמתי עם כמה חברות וחברים בלוגרים להיפגש שם. אחרי ששתינו קפה ביחד עשיתי סיבוב בתערוכה עם חברתי רבקה קופלר, אוספת האוצרות. אני חושבת שלא סיפרתי לה עדיין שבתחנה שלנו בדוכן של יפן, כשדפדפתי בחוברות התיירות והיא עמדה לידי וחיכתה לי בסבלנות שאסיים לבהות בתמונות, זה היה הרגע שבו נפלה ההחלטה שלי לנסוע ליפן עוד השנה.
כבר ברכבת בדרך הביתה התחלתי לקרוא בחוברות שאספתי בתערוכת התיירות. הגעתי הביתה וסיפרתי למשפחתי שאני נוסעת ליפן. ברגע אחד זה היה ברור כמו השמש הזורחת בצהרי היום.
כחודש לאחר מכן קניתי כרטיס טיסה. בחודשים הרבים שחלפו מאז קרו דברים: אחותי הצטרפה אלי. התאמנו את המסלול שלנו לשתינו והוספנו שבוע בבייג'ין.
.
מסלולים ומידע שימושי
אורית מצא מתעניינת ביפן שנים רבות ולומדת את השפה היפנית. בבלוג יש רשמים ומידע על מקומות שבהם טיילה ומפתחות להבנת התרבות כמו עקרונות הגן היפני והפילוסופיה שעליה הוא מושתת.
נילי ומעיין הם זוג הכותב בלוג ביחד. הם טיילו ביפן פעמיים עם הילדים וכתבו שלל פוסטים על מסלולים, עלויות וטיפים. חפשו את הפוסטים הרלוונטיים בבלוג.
עופר קידר הוא צלם הכותב בלוג משובח, ויש לו קטגוריה שלמה בבלוג על יפן. הוא מספר על חוויות ומקומות ומתאר דברים שעזרו לי מאוד להבין למה לצפות, כמו למשל חווית הרחצה באונסן או האירוח במנזר בהר קויה.
נעמה עמירב התארחה בבלוג רואה עולם וסיפרה על מסע הצילום שלה לקיוטו ועל שהות בת חודש לבד בעיר היפה. מצורף גם האתר של נעמה ובו גלריה עם תמונות ייחודיות ומופלאות.
איריס סביניק שכותבת את הבלוג עד הטיול הבא, טיילה ביפן עם בן הזוג וילדיה הבוגרים. בבלוג תמצאו את המסלול כולו בחלוקה לכמה פוסטים.
/
היכרות עם אוכל יפני
גל, בעל הבלוג פתיתים, טייל ביפן כמה פעמים וכתב פוסטים רבים על אוכל יפני בבלוג פתיתים, ובנוסף הוא פתח כמה בלוגים שונים על אוכל ביפן. חפשו מנות מעניינות בבלוגים המצורפים.
מאיה, בעלת הבלוג בצק אלים, כתבה פוסט על חוויותיה בטוקיו עם דגש על אוכל אבל לא רק. נראה ששווה לחכות להמשך שיבוא:
פוסט מעולה של איריס סביניק, בעלת הבלוג עד הטיול הבא, על אוכל ללא גלוטן ביפן לסובלים מצליאק
.
אתרי אינטרנט
האתר של עירית דבי, שחיה כמה שנים ביפן. יש בו הרבה מידע שימושי וכתבות מעניינות.
אמנם לא בעברית, אבל אי אפשר בלי האתר שכל המטיילם ביפן נעזרים בו:
מתי כדאי לנסוע, מה לצפות בכל עונה ביפן, מתי הטבע במיטבו ומתי מתקיימים הפסטיבלים הגדולים
ספרים וסרטים
למתעניינים ביפן ולאוהבי הספר –
בנצי גורן, מדריך טיולים ליפן (ולא רק) ערך באתר סימניה רשימת ספרים העוסקים ביפן, בחברה היפנית ובתרבותה.
ולתשומת לבנו בתוך כל ההתלהבות מהתרבות הייחודית של ארץ השמש העולה – יפן קצת אחרת.
עירית דבי, בעלת האתר יפנית ערכה רשימת סרטים על יפן
למה אתם מחכים? המטוס תכף ממריא. אתם באים אתי?
כל כך מזדהה עם מה שכתבת לגבי חלום ישן.
אני אפילו לא יודעת למה כל כך רציתי לבקר ביפן.
האמנות, הסקרנות, הניגודים? מי יודע?
מה שאני יודעת הוא ששנה שעברה הגשמתי את החלום ונסעתי לשבועיים ליפן. היה פשוט נהדר. כמו שרציתי ואפילו יותר.
אין לי ספק שעוד אחזור לשם.
מחכה ומצפה לקרוא את החוויות שלך מהביקור.
נסיעה טובה!
תודה רבה, הדס. הרבה אנשים שחוזרים מיפן אומרים שעוד יחזרו וחלק אכן חוזרים. מעניין מה יקרה לי במסע הזה 🙂
הסיפור על הסבתא ממש מרגש. גם נסיעה לטיול גדול מרגשת. זוכרת את ההתרגשות לפני הטיולים הגדולים להודו סין ויפן. תהני!
אני שמחה לשמוע שהתרגשת לקרוא. אני יודעת שהיית בסין וביפן. בטח יהיה לנו על מה לדבר כשאחזור. תודה רבה על האיחולים 🙂
זיוה,
הסיפור על יטקה מרגש מאוד. כיף לך שאת נוסעת להגשים חלום ילדות. אני בטוחה שיטקה תהיה איתך ביפן.
גם אני חולמת להגיע יום אחד ליפן. הבת שלי חזרה לפני שבועיים משבועיים ביפן. היא כ"כ אהבה את יפן. היתה ממש מאושרת שם. אני מאחלת גם לך!
בינתיים גם אני מסתפקת בלקרוא סיפורים ולראות תמונות ביפן למטיילים (בלוג מצויין!).
סעי לשלום ואני כבר מחכה ומצפה לקרוא על עלילותייך ביפן.
עפרה, אני שמחה לראות אותך פה. ברוכה הבאה ותודה על המשוב ועל האיחולים. אני חושבת שאני פוגשת אותך ב,יפן למטיילים" ועוקבת ביחד אתך. אני בטוחה שגם את תגיעי יום אחד ליפן. שוב תודה ונשתמע אחרי הטיול.
מתרגשת איתך גם כמו ילדה קטנה.
יפן זה חלום. והסיפור על סבתך המאומצת קסום שהשאיר לך אוצר של חוויות.
מאחלת לך טיול קסום ויפני. ואל תשכחי לקנות מזכרות שישארו אצלך ויהפכו לאוצר לבנותיך ונכדיך בעתיד.
תודה רבה, מיכל. עד לאחרונה הייתי כל כך קמצנית בקניית מזכרות, אבל משהו השתחרר אצלי בטיולים האחרונים. אני שמחה שהעליתי על כתב את הדברים שסיפרתי בפוסט כי זה עורר גם אצלי זכרונות, ועם הזיכרון הזה של המזכרות של יטקה, ברור שאשתדל לקנות לעצמי דברים יפים ומעניינים.
זיוה אחותי הגדולה והמקצועית
זה אחד הפוסטים הכי יפים שקראתי. משהו מחווית האסטתיקה היפנית השתלבה בו בטבעיות, בניקיון התמונות, במינמליזם הטהור של סבתתא יטקה ובעיקר באווירת הפוסט האישי שלך
זוכרת שרשמת אי שם באפריל על ההקבלה בין בלוגרים לגיישות .. גם הוא היה מהסוג הזה "ושיש עוד המון זמן עד יפן …" אז הנה יפן מחכה לך ממש בקרוב ואני מתרגשת יחד איתך
מחכה לסיפורים היפנים הטובים שלך
תודה והמון
טובה, את באמת מזכירה לי את ההתחלה של המסע, אי שם באביב. אני תמיד שמחה לשמוע מה יש לך להגיד. שמחה שאהבת. אכן הרגע הגיע. אחשוב עלייך מטיילת בשלכת הניו יורקית ונחליף חוויות כשאחזור. גם אני מתרגשת אתך, אפילו שמדובר ביעד מוכר. ראשית, כי הוא אהוב וכל נסיעה שלך לניו יורק ממלאת לך את המצברים, ושנית כי הפעם זו נסיעת עבודה 🙂
זיוה שהגשמת חלום תעלה על כל התיכנונים. מתרגשת מכל החוויות שאת עומדת לחוות. שיהיה עוצמתי וממלא
המון תודה, ג'ני. אני מתרגשת שאת מתרגשת אתי 🙂
עם כל התכנונים אני נוסעת בראש פתוח לראות ובטוחה שאיהנה.
זיוה, כתבת כל כך מרגש. מאוד מבינה את הכמיהה להגיע למקום מסויים. שמחה בשבילך שאת מגשימה חלום ומאחלת לך הנאה צרופה מהטיול.
הסיפור על סבתך המרשימה מוסיף עוד נדבך לסיפור.
פעם גם אני לא ייחסתי חשיבות רבה למזכרות. הסתפקתי בגלויות ומגנטים. היום אני יודעת שחפצים שאני אוהבת אני יכולה לקפוץ בזמן, וליות מחדש רגעים רבים בטיול.
תודה רבה, רונית. אני מקווה שיהיה לך מעניין לקרוא מה הגשמתי ומה פחות. ראיתי אסתטיקה מדהימה בגנים ובפתחי הבתים, אבל פחות התחברתי לחפצים ולמזכרות. הפעם קניתי לי רק מעט גלויות, ניר ופחות או יותר זהו. כשאני מסתכלת עכשיו בתמונות אני מצטערת של קניתי כמה דברים בשוק עבודות היד בקיוטו. אולי זה אומר שאצטרך לחזור 🙂
תודה על פוסט נהדר . רלוונטי לי מאוד בדיוק עכשיו.
עפרה פלמר
תודה רבה, עפרה. מקווה שאוכל לעזור. אם תרצי לשאול על משהו אשמח להתייחס. תרגישי נח לפנות.