בעבר היו יישובים שלמים שהתמחו במלאכה מסוימת. למשל, הכפר ולברג שבין אביניון לארל, שעליו סיפרתי כבר בעבר, היה כפר של קולעי סלים, והיו כפרים שהתמחו בניפוח זכוכית, באריגה, בייצור משי ועוד. בדרום צרפת יש כפרים רבים עם מסורת שורשית בתחום הקדרות והקרמיקה.
בטיולי השונים בדרום צרפת ביקרתי בכפר אחד ובשתי עיירות שיש להן מורשת ואפילו הווה בתחום הקדרות. היום האוריינטציה היא אמנותית ומכוונת לטעם המודרני. האמנים והיוצרים נקראים היום קרמיקאים ולא קדרים, אבל הקשר לעבר מעניין ושונה בכל עיירה וכפר. לכל יישוב – הסיפור הייחודי שלו.
סט קוונטין לה פוטרי (St Quentin la Poterie)
הכפר סט קוונטין לה פוטרי נמצא מצפון לעיירה היפה אוזס (Uzes) שבמחוז גארד (Gard) ממערב לפרובנס, ואפשר בהחלט להגיע אליו מטיול שהמוקד שלו הוא במערב פרובנס. הכפר נמצא קצת מחוץ למסלול ההמונים אבל יש בו היופי של הדרום, צבעים חמים, תריסי עץ צבעוניים, כיכר מוצלת גדולה והרבה פינות ייחודיות שהעין לא נחה מלגלות.
לכפר יש מסורת עתיקה מאוד של קדרות. נמצאו במקום תנורים לשרפת חימר מהמאות ה-12 וה-13. כשאירע הפילוג בכנסייה הקתולית במאה ה-14 והאפיפיורות עברה לאביניון, ייצר הכפר סט קוונטין את האריחים לרצפות ולקירות של ארמון האפיפיורים באביניון.
רק לקראת סוף המאה ה-19 נוספה לשם הכפר הסיומת La Poterie המעידה על התמחותו, והוא הפך לסט קוונטין לה פוטרי. אולם בד בבד גם העולם השתנה, הפך תעשייתי, והמסורת שינתה פנים. כיום פועלות בכפר למעלה מעשרים סדנאות וגלריות לקרמיקה, והאומנים מייצרים כלים ייחודיים ומעוצבים, בהתאם לטעם המודרני.
ביקרנו בכפר ביום שישי בבוקר, יום השוק השבועי של סט קוונטין. השוק של סט קוונטין ממוקם בכניסה לכפר והוא מאוד גדול, מקיף ועשיר. זהו שוק חקלאי שניתן לקנות בו גם בגדים וכמעט כל דבר. השיטוט בשוק ובגלריות הרבות, ולבסוף הביקור במוזיאון, מילאו לנו בוקר ארוך מאוד.
אחת לשנה, במשך שלושה ימים ביולי, מתקיים בכפר פסטיבל לקרמיקה בשם Terralha, שאליו מגיעים אמנים מרחבי אירופה. השנה הוא התקיים ב-16-14 ליולי. לאוהבי הקרמיקה כדאי לקחת בחשבון את הרעיון לשנים הבאות. תוסיפו לזה את הלבנדר הפורח ביולי ואת עליצות החיים של הקיץ בפרובנס, ויש לכם טיול נהדר מלא באווירה ויופי. הנה עוד כמה פינות בכפר.
כל מה שצריך לדעת על סט קוונטין לה פוטרי (פתחו את הקישורים)
- מידע כללי על הכפר
- סט קוונטין והשוק של יום שישי
- המוזיאון לקדרות ים תיכונית בכפר
- פסטיבל הקרמיקה ביולי
- פוסט נחמד על ביקור בסט קוונטין בבלוג על פרובנס
- עוד פוסט עם תמונות משגעות על סט קוונטין
מה יש לעשות בסביבה
ספירה חלקית:
- העיירה Uzes והשוק של ימי רביעי ושבת
- הכפרים היפים Lussan ו-La Roque sur Ceze, ששניהם יושבים גם ליד אתרי טבע ששווה לראות
- העיירה Goudargues היושבת על תעלת מים
- האקוודוקט הרומי Pont du Gard
- הערים אביניון ונים
- עיירת הקדרות Anduze
טיפ: על כל האתרים ניתן לקרוא באתר התיירות של מחוז גארד, וכמו כן יש כמה אתרים אטרקטיביים מאוד במחוז ארדש הסמוך, כמו למשל מערת הנטיפים Aven d'Orgnac ועוד.
אונדוז (Anduze)
אונדוז היא עיירה של ממש. כמו סט קוונטין אף היא שייכת למחוז גארד, שהוא חלק מהמחוז הגדול לנדוק רוסיון. אונדוז נמצאת בפתח רמת סוון (Cevenes) והיא מתרחקת טיפה מפרובנס, אבל עדיין ניתן להגיע אליה ממערב פרובנס.
אונדוז מעניינת מהרבה בחינות ובשורה התחתונה היא מותק של עיירה. אני רוצה להתמקד בקשר שלה לקרמיקה אבל לפני כן אציין כמה דברים מעניינים:
- אונדוז היתה מרכז פרוטסטנטי במאה ה-16, בעת שהפרוטסטנטים היו נרדפים בצרפת.
- רמת סוון הצטיינה בעבר בתעשיית המשי, ובמאה ה-19, עם התחזקות המהפכה התעשייתית, פעלו באונדוז כמה תחנות לייצור משי.
- אחד המונומנטים המקסימים של העיירה הוא מזרקה בצורת פגודה המשובצת באריחי קרמיקה צבעוניים. זוהי מתנה של אזרח העיר, בן המאה ה-17, אשר היה נוסע בדרך המשי כדי להביא תולעי משי.
היסטוריה של הנושאים האלה אפשר למצוא באתרים ברחבי האזור.
המזרקה הצבעונית נמצאת ב-Place Couverte, ובאותה כיכר ישנו גם אזור מקורה המוקף בעציצים תלויים. בימי חמישי מתקיים שם השוק השבועי, ובימים אחרים המסעדות מוציאות שולחנות והכיכר תוססת ופעילה. כל הרחובות המובילים לכיכר מקסימים. ביקרנו בעיירה ביום ראשון והכל היה פתוח. קראתי באחד הבלוגים שהעיירה תוססת אפילו בחורף.
אונדוז מתעתעת. בדרך כלל כשמטיילים בעיירה יפה מגיעים די מהר אל לב העניינים ולמוקדים האטרקטיביים. הכיכר המרכזית של אונדוז אינה נמצאת ברחוב הראשי אלא בקצהו של רחוב צר היוצא ממנו. גם הרחוב הראשי חביב ויש בו מגדל שעון מרשים ושעון שמש יפה עליו, אבל הוא אינו סיבה לבוא במיוחד. ההפתעות האמתיות של העיירה מתגלות רק כשסוטים מהרחוב הראשי, אז כתבו את השם Place Couverte באפליקציית ניווט ותראו כמה נחמד שם
הקשר של אונדוז לקרמיקה
אחת התעשיות שהתפתחו באונדוז היא ייצור של כדים גדולים לגנים המפורסמים של צרפת. הכדים של אונדוז הגיעו עד לוורסאי, חרף המרחק הרב. בגני הרנסאנס באיטליה היו שותלים עצי פרי במכלים גדולים כדי שניתן יהיה להעביר אותם בחורף אל תוך הבית פנימה. הצרפתים אימצו את הרעיון והחלו לבנות חממות שברבות הזמן התפתחו למבנים מסוגננים בשם אורנז'רי. סיפרתי על כך בפוסט שכתבתי על עציצים.
כיום התעשייה הזאת עדיין קיימת אבל מעסיקה הרבה פחות אנשים וכבר אינה מרכזית כבעבר. כדי לשמר משהו מגדולת העבר מקיימת העיירה פעם בשנה, באמצע אוגוסט, פסטיבל קרמיקה. בנוסף לכך פועלות בעיירה כמה גלריות קרמיקה (לא במספר רב כמו בסט קוונטין), וניתן לראות את הזיקה בין הקרמיקה של היום לזו של אז. אתר התיירות של אונדוז מספק כמה כתובות של מפעלים המייצרים את הכדים הגדולים – "הוואזות של אונדוז". אנחנו לא ביקרנו בהם. ביקרנו בעיירה באחד מימי הפסטיבל. השפע שראינו שם סיפק הרבה עניין, ולא הרגשנו בצורך למשהו נוסף.
התמונה למעלה היא מגלריה בעיירה, ואת התמונות למטה צילמתי בפסטיבל הקרמיקה. אלה הם כדים קלאסיים של אונדוז המיוצרים על פי המסורת – ה"ואזות של אונדוז". בפסטיבל ניתן דגש ליוצרים בני זמננו, אבל יש גם כבוד לוואזות הקלאסיות וההיסטוריות והוקצתה להן פינה משלהן בשטח הפסטיבל.
פסטיבל הקרמיקה מתקיים בפארק של העיירה, הנקרא Cordeliers Park. במרכז הפארק – אגם קטן שטים בו ברבורים, ומסביבו מדשאות ושבילים שלאורכם הוצבו הדוכנים השונים. מגיעים לפסטיבל הזה המוני אמנים מרחבי צרפת ואירופה. הדבר המעניין ביותר בכניסה לפארק היה להתבונן בפעילות סביב התנורים לשרפת חימר העשויים אף הם מחומר קרמי בעבודת יד.
בדוכנים סביב הפארק – מגוון עצום של רעיונות, עיצובים וביטוי יצירתי.
במדשאות סביב האגם פזורות דמויות של בני אדם ובעלי חיים בגודל טבעי, עשויים מחומר קרמי. הם נמצאים שם דרך קבע, ככל הנראה תרומה מפסטיבלים קודמים. באחד הדוכנים ניתן היה לראות דמויות כאלה בתהליך של יצירה.
המראה הכי מלבב בפסטיבל היה פינת היצירה של הילדים. משפחות ניגשות, הילד מקבל גוש חימר ויוצר באופן חופשי בתוך המבנה שכבר נבנה על ידי ילדים אחרים. הפסטיבל נמשך שלושה ימים, והיצירה המשותפת מתפתחת מיום ליום. אחת האחראיות על הפעילות ריססה מעת לעת את החימר כדי לשמור עליו לח ולאפשר את המשך הבנייה.
כל מה שצריך לדעת על אונדוז (Anduze)
טיפ: באתר התיירות תמצאו פעילויות אקטיביות כמו פארק חבלים, שייט קנו, רכיבה על סוסים ועוד.
טיפ: שימו לב לשווקים מיוחדים כמו עתיקות, קרמיקה, שוק קריסמס, וביולי-אוגוסט שוק לילה. לכל שוק היום השבועי שלו והתקופה שלו בשנה.
מה יש לעשות בסביבה
רשימה חלקית:
- הפארק האסיאתי הגדול והמרשים (יעד בפני עצמו) – Bambouseraie de Prafrance
- רכבת קיטור אל רמת סוון מאונדוז עד St Jean du Gard
טיפ: לרכבת יש תחנה בפארק המרשים במבוזרי דה פרפראנס. כדאי לצאת לדרך מוקדם. בקיץ יש עומס.
- מוזיאון העוסק בהיסטוריה של ההוגונטים (המיעוט הפרוטסטנטי הנרדף במאות ה-17, 18) – Musée du Désert ליד הכפר Mialet.
- מערת הנטיפים Grotte de Trabuc
טיפ: שימו לב להצעות ל-Excursions. כביש נוף של רמת סוון – במרחק לא רב, וגם נקודת היציאה לקניון טארן – במרחק שעה נסיעה מאונדוז.
ולוריס (Vallauris)
כשכתבתי את הפוסט ב-2017 ההיכרות שלי עם העיירה ולוריס היתה תאורטית בלבד, אבל חשבתי שכדאי להפנות אליה את תשומת הלב של חובבי הקרמיקה. לאחרונה, באוקטובר 2025, שנים לאחר כתיבת הפוסט, הגעתי גם אליה, ואני ממליצה על הביקור בה לכל אוהבי הקרמיקה והאמנות.
העיירה נמצאת בין קאן לאנטיב, במרחק מהים. כיום היא חלק מרשות מקומית הכוללת גם את עיירת החוף Golfe Juan. ולוריס יושבת קצת פנימה.
עדויות לעיסוק בקדרות יש בוולוריס מתקופה מוקדמת אבל את זהותה כעיירת קדרות קיבלה במאה ה-16. העיירה נפגעה קשות כתוצאה ממגפה קטלנית, וכשאוכלסה במתיישבים חדשים היו ביניהם כמה קדרים. חיבורה לקו הרכבת בסוף המאה ה-19 הביא לשגשוג, אולם כמה עשורים לאחר מכן, בשנות ה-30 של המאה העשרים, חלה ירידה גדולה בענף הקדרות עקב כניסתם של חומרים חדשים. לא היה עוד צורך בו לייצור כלים לבית.
אחרי כמה שנים קשות החלו לייצר בוולוריס כלים בעיצוב דקורטיבי והעיירה החלה להתאושש, אבל שגשוג ופריחה של ממש הגיעו רק אחרי מלחמת העולם השנייה. בימים שלאחר המלחמה, אמנים רבים בחרו להתיישב בריביירה הצרפתית ולא במרכז בפריז שהתפרק והתפזר לכל עבר בימי המלחמה.
פיקסו שהתיישב במוז'אן (Mougins) הסמוכה ביקר בתערוכת הקרמיקה בוולוריס ב-1946, התרשם והחל לעבוד בסטודיו מדורה (Madoura) במוז'אן, ובהמשך עבר להתגורר בוולוריס. הוא השתכן במעבדה ישנה ליצור בושם שהוסבה למגורים וחי בוולוריס מ-1948 ועד 1955.
עולם האמנות זכה ליצירות הקרמיקה של פיקסו בזכות החיבור לוולוריס.
טירת ולוריס – Chateau de Vallauris
המסורת של הקדרות והקרמיקה נמשכה בעיירה ברצף, גם אם שינתה פניה ברבות השנים. את ההיסטוריה מתקופתו של פיקסו ואחריה ניתן למצוא בטירת ולוריס – Chateau de Vallauris. במתחם הטירה יש כנסייה ומוזאון. בכנסייה יש קפלה שפיקסו עיטר את כל קירותיה. במוזאון יש שלושה אגפים שונים.
מוזאון מנג'לי – Musée Magnelli
אחד האגפים במוזאון שבטירת ולוריס מוקדש לצייר האיטלקי מנג'לי. הוא נמצא בקומה השנייה ונקרא "מוזאון מנג'לי". אבלברטו מנג'לי היה אמן איטלקי שברח במלחמת העולם השנייה מפירנצה ומצא מקלט בגראס והשתלב בחיי היצירה באזור. הוא היה מעריץ גדול של פיקסו, מה שניכר ביצירתו הענפה ובה ציורים ויצירות קרמיקה. בחלק של המוזאון המוקדש לו יש ציורים, יפים מאוד בעיני, שניכרת בהם השפעה עמוקה של ציירי התקופה הגדולים, מטיס ופיקסו ואולי גם אחרים. הוא יצר עבודות קרמיקה גדולות המושפעות גם הן מאותם ציירים, אבל יש בהן הרבה חיים וצבע והן שלו.
מוזאון הקרמיקה
זהו אותו מוזאון שבו מתארחות גם יצירותיו של אלברטו מנג'לי. הקומה הראשונה מוקדשת ליצירות הקרמיקה של פיקסו. יצירתו של פיקסו ענפה ומגוונת. זוהי פיסת היסטוריה וחלק מתולדות האמנות. נהניתי מאוד מיצירותיו. בקומה השנייה יש קרמיקה שנוצרה בוולוריס. גם זו קומה מעניינת עם יצירה מגוונת ובהחלט מרשימה.
המוזאון הלאומי פיקסו – מלחמה ושלום
השם במקור הוא: Musée national Pablo Picasso – La Guerre et la Paix
מדובר בקפלה בתוך הכנסייה שבטירת ולוריס. פיקסו צייר אל כל קירות הקפלה ציור שהנושא שלו הוא מלחמה ושלום.
ראיתי הרבה תמונות של הקפלה הזאת לפני שביקרתי במקום ותהיתי אם אתרשם כשאראה את הציור מקרוב. כשהגעתי והתחלתי להתבונן בסצנות שבתוך הציור הגדול וגיליתי בן הרבה הפתעות.
הסצנות הזכירו לי קצת את הגלויות של זאב אנגלמייר שהחל לצייר מאז השביעי לאוקטובר, אך פיקסו כמובן הקדים אותו בשנים רבות.
פסל של פיקסו
בכיכר Place de la Libération, במרחק קצר מטירת ולאוריס, נמצא פסל חשוב של פיקסו: L'Homme au Mouton. הפסל מתאר גבר מחזיק כבשה. פיקסו יצר אותו ב-1943 בזמן מלחמת העולם השנייה.
ברחבי העיירה
יש הרבה חנויות קרמיקה מגוונות. מאוד מעניין לבקר בהן. ניכר שקיימות בעיירה יצירתיות ועשייה אמנותית משמעותית עד היום. ברחוב הראשי, ממול למשרד התיירות, יש עציצי חרס גדולים מצוירים. ברחבה של כנסיית Chapelle de la Miséricorde יש פסל מרשים, ובאחד הקירות שממול – תבליט קרמיקה יפה. אני לא יודעת מי האמנים ומה הרקע ליצירתם, אבל הכל מצטרף לתחושה הכללית של מקום שכיף לשוטט בו ולגלות.
העיירה אינה מהיפות ביותר בריביירה, אבל אני הרגשתי שקורה בה משהו אמתי ושמתקיימים בה חיי יצירה משמעותיים שאינם מתחנפים לטעם של קהל כלשהו כפי שחשתי במוז'אן. הייתי יכולה להסתובב בוולוריס כמה שעות אבל הרגשתי צורך להתחשב בשותף שלי. בדיעבד אני מרגישה שלא מיציתי את העיירה, אבל נהניתי מאוד מהציור של פיקסו בקפלה, ממוזאון הקרמיקה וממה שהספקתי לראות בעיירה.
כל מה שצריך לדעת על ולוריס (Vallauris)
מה יש לעשות בסביבה
רשימה חלקית:
- לבקר באנטיב
- לבקר בקאן ובאיים הסמוכים
- לבקר בכפר מוז'אן (Mougins), למרות שאהבתי אותו פחות מאשר את ולוריס
- לבקר בכפר ביו (Biot)
- לבקר בכפר ולבון (Valbonne) ביום שישי כשמתקיים בכפר שוק וללכת לאחר מכן לטייל ב-Sentier de La Bragu
Facebook Comments