בעבר היו יישובים שלמים שהתמחו במלאכה מסוימת. למשל, הכפר ולברג שבין אביניון לארל, שעליו סיפרתי כבר בעבר, היה כפר של קולעי סלים, והיו כפרים שהתמחו בניפוח זכוכית, באריגה, בייצור משי ועוד. בדרום צרפת יש כפרים רבים עם מסורת שורשית בתחום הקדרות והקרמיקה.
בדיוק היום לפני שנה, בטיול עם חברות, ביקרתי בפסטיבל הקרמיקה בעיירה אונדוז. אמנם הפסטיבל עומד להינעל, אבל המידע שאציג כאן עשוי לשמש בתכנון הטיולים הבאים. אני מספרת בפוסט על שתי עיירות במחוז גארד, ממערב לפרובנס, ועל עיירה אחת בריביירה הצרפתית. לכל עיירה – סיפור אחר.
סט קוונטין לה פוטרי (St Quentin la Poterie)
הכפר סט קוונטין לה פוטרי נמצא מצפון לעיירה היפה אוזס (Uzes) שבמחוז גארד (Gard) ממערב לפרובנס, ואפשר בהחלט להגיע אליו מטיול שהמוקד שלו הוא במערב פרובנס. הכפר נמצא קצת מחוץ למסלול ההמונים אבל יש בו היופי של הדרום, צבעים חמים, תריסי עץ צבעוניים, כיכר מוצלת גדולה והרבה פינות ייחודיות שהעין לא נחה מלגלות.
לכפר יש מסורת עתיקה מאוד של קדרות. נמצאו במקום תנורים לשרפת חימר מהמאות ה-12 וה-13. כשאירע הפילוג בכנסייה הקתולית במאה ה-14 והאפיפיורות עברה לאביניון, ייצר הכפר סט קוונטין את האריחים לרצפות ולקירות של ארמון האפיפיורים באביניון.
רק לקראת סוף המאה ה-19 נוספה לשם הכפר הסיומת La Poterie המעידה על התמחותו, והוא הפך לסט קוונטין לה פוטרי. אולם בד בבד גם העולם השתנה, הפך תעשייתי, והמסורת שינתה פנים. כיום פועלות בכפר למעלה מעשרים סדנאות וגלריות לקרמיקה, והאומנים מייצרים כלים ייחודיים ומעוצבים, בהתאם לטעם המודרני.
ביקרנו בכפר ביום שישי בבוקר, יום השוק השבועי של סט קוונטין. השוק של סט קוונטין ממוקם בכניסה לכפר והוא מאוד גדול, מקיף ועשיר. זהו שוק חקלאי שניתן לקנות בו גם בגדים וכמעט כל דבר. השיטוט בשוק ובגלריות הרבות, ולבסוף הביקור במוזיאון, מילאו לנו בוקר ארוך מאוד.
אחת לשנה, במשך שלושה ימים ביולי, מתקיים בכפר פסטיבל לקרמיקה בשם Terralha, שאליו מגיעים אמנים מרחבי אירופה. השנה הוא התקיים ב-16-14 ליולי. לאוהבי הקרמיקה כדאי לקחת בחשבון את הרעיון לשנים הבאות. תוסיפו לזה את הלבנדר הפורח ביולי ואת עליצות החיים של הקיץ בפרובנס, ויש לכם טיול נהדר מלא באווירה ויופי. הנה עוד כמה פינות בכפר.
כל מה שצריך לדעת על סט קוונטין לה פוטרי (פתחו את הקישורים)
- מידע כללי על הכפר
- סט קוונטין והשוק של יום שישי
- המוזיאון לקדרות ים תיכונית בכפר
- פסטיבל הקרמיקה ביולי
- פוסט נחמד על ביקור בסט קוונטין בבלוג על פרובנס
- עוד פוסט עם תמונות משגעות על סט קוונטין
מה יש לעשות בסביבה
ספירה חלקית:
- העיירה Uzes והשוק של ימי רביעי ושבת
- הכפרים היפים Lussan ו-La Roque sur Ceze, ששניהם יושבים גם ליד אתרי טבע ששווה לראות
- העיירה Goudargues היושבת על תעלת מים
- האקוודוקט הרומי Pont du Gard
- הערים אביניון ונים
- עיירת הקדרות Anduze
טיפ: על כל האתרים ניתן לקרוא באתר התיירות של מחוז גארד, וכמו כן יש כמה אתרים אטרקטיביים מאוד במחוז ארדש הסמוך, במרחק לא רב, כמו למשל מערת הנטיפים Aven d'Orgnac ועוד.
אונדוז (Anduze)
אונדוז היא עיירה של ממש. כמו סט קוונטין אף היא שייכת למחוז גארד, שהוא חלק מהמחוז הגדול לנדוק רוסיון. אונדוז נמצאת בפתח רמת סוון (Cevenes) והיא מתרחקת טיפה מפרובנס, אבל עדיין ניתן להגיע אליה ממערב פרובנס.
אונדוז מעניינת מהרבה בחינות ובשורה התחתונה היא מותק של עיירה. אני רוצה להתמקד בקשר שלה לקרמיקה אבל לפני כן אציין כמה דברים מעניינים:
- אונדוז היתה מרכז פרוטסטנטי במאה ה-16, בעת שהפרוטסטנטים היו נרדפים בצרפת.
- רמת סוון הצטיינה בעבר בתעשיית המשי, ובמאה ה-19, עם התחזקות המהפכה התעשייתית, פעלו באונדוז כמה תחנות לייצור משי.
- אחד המונומנטים המקסימים של העיירה הוא מזרקה בצורת פגודה המשובצת באריחי קרמיקה צבעוניים. זוהי מתנה של אזרח העיר, בן המאה ה-17, אשר היה נוסע בדרך המשי כדי להביא תולעי משי.
היסטוריה של הנושאים האלה אפשר למצוא באתרים ברחבי האזור.
המזרקה הצבעונית נמצאת ב-Place Couverte, ובאותה כיכר ישנו גם אזור מקורה המוקף בעציצים תלויים. בימי חמישי מתקיים שם השוק השבועי, ובימים אחרים המסעדות מוציאות שולחנות והכיכר תוססת ופעילה. כל הרחובות המובילים לכיכר מקסימים. ביקרנו בעיירה ביום ראשון והכל היה פתוח. קראתי באחד הבלוגים שהעיירה תוססת אפילו בחורף.
אונדוז מתעתעת. בדרך כלל כשמטיילים בעיירה יפה מגיעים די מהר אל לב העניינים ולמוקדים האטרקטיביים. הכיכר המרכזית של אונדוז אינה נמצאת ברחוב הראשי אלא בקצהו של רחוב צר היוצא ממנו. גם הרחוב הראשי חביב ויש בו מגדל שעון מרשים ושעון שמש יפה עליו, אבל הוא אינו סיבה לבוא במיוחד. ההפתעות האמתיות של העיירה מתגלות רק כשסוטים מהרחוב הראשי, אז כתבו את השם Place Couverte באפליקציית ניווט ותראו כמה נחמד שם
הקשר של אונדוז לקרמיקה
אחת התעשיות שהתפתחו באונדוז היא ייצור של כדים גדולים לגנים המפורסמים של צרפת. הכדים של אונדוז הגיעו עד לוורסאי, חרף המרחק הרב. בגני הרנסאנס באיטליה היו שותלים עצי פרי במכלים גדולים כדי שניתן יהיה להעביר אותם בחורף אל תוך הבית פנימה. הצרפתים אימצו את הרעיון והחלו לבנות חממות שברבות הזמן התפתחו למבנים מסוגננים בשם אורנז'רי. סיפרתי על כך בפוסט שכתבתי על עציצים.
כיום התעשייה הזאת עדיין קיימת אבל מעסיקה הרבה פחות אנשים וכבר אינה מרכזית כבעבר. כדי לשמר משהו מגדולת העבר מקיימת העיירה פעם בשנה, באמצע אוגוסט, פסטיבל קרמיקה. בנוסף לכך פועלות בעיירה כמה גלריות קרמיקה (לא במספר רב כמו בסט קוונטין), וניתן לראות את הזיקה בין הקרמיקה של היום לזו של אז. אתר התיירות של אונדוז מספק כמה כתובות של מפעלים המייצרים את הכדים הגדולים – "הוואזות של אונדוז". אנחנו לא ביקרנו בהם. ביקרנו בעיירה באחד מימי הפסטיבל. השפע שראינו שם סיפק הרבה עניין, ולא הרגשנו בצורך למשהו נוסף.
התמונה למעלה היא מגלריה בעיירה, ואת התמונות למטה צילמתי בפסטיבל הקרמיקה. אלה הם כדים קלאסיים של אונדוז המיוצרים על פי המסורת – ה"ואזות של אונדוז". בפסטיבל ניתן דגש ליוצרים בני זמננו, אבל יש גם כבוד לוואזות הקלאסיות וההיסטוריות והוקצתה להן פינה משלהן בשטח הפסטיבל.
פסטיבל הקרמיקה מתקיים בפארק של העיירה, הנקרא Cordeliers Park. במרכז הפארק – אגם קטן שטים בו ברבורים, ומסביבו מדשאות ושבילים שלאורכם הוצבו הדוכנים השונים. מגיעים לפסטיבל הזה המוני אמנים מרחבי צרפת ואירופה. הדבר המעניין ביותר בכניסה לפארק היה להתבונן בפעילות סביב התנורים לשרפת חימר העשויים אף הם מחומר קרמי בעבודת יד.
בדוכנים סביב הפארק – מגוון עצום של רעיונות, עיצובים וביטוי יצירתי.
במדשאות סביב האגם פזורות דמויות של בני אדם ובעלי חיים בגודל טבעי, עשויים מחומר קרמי. הם נמצאים שם דרך קבע, ככל הנראה תרומה מפסטיבלים קודמים. באחד הדוכנים ניתן היה לראות דמויות כאלה בתהליך של יצירה.
המראה הכי מלבב בפסטיבל היה פינת היצירה של הילדים. משפחות ניגשות, הילד מקבל גוש חימר ויוצר באופן חופשי בתוך המבנה שכבר נבנה על ידי ילדים אחרים. הפסטיבל נמשך שלושה ימים, והיצירה המשותפת מתפתחת מיום ליום. אחת האחראיות על הפעילות ריססה מעת לעת את החימר כדי לשמור עליו לח ולאפשר את המשך הבנייה.
כל מה שצריך לדעת על אונדוז (Anduze)
טיפ: באתר התיירות תמצאו פעילויות אקטיביות כמו פארק חבלים, שייט קנו, רכיבה על סוסים ועוד.
טיפ: שימו לב לשווקים מיוחדים כמו עתיקות, קרמיקה, שוק קריסמס, וביולי-אוגוסט שוק לילה. לכל שוק היום השבועי שלו והתקופה שלו בשנה.
מה יש לעשות בסביבה
רשימה חלקית:
- הפארק האסיאתי הגדול והמרשים (יעד בפני עצמו) – Bambouseraie de Prafrance
- רכבת קיטור אל רמת סוון מאונדוז עד St Jean du Gard
טיפ: לרכבת יש תחנה בפארק המרשים במבוזרי דה פרפראנס. כדאי לצאת לדרך מוקדם. בקיץ יש עומס.
- מוזיאון העוסק בהיסטוריה של ההוגונטים (המיעוט הפרוטסטנטי הנרדף במאות ה-17, 18) – Musée du Désert ליד הכפר Mialet.
- מערת הנטיפים Grotte de Trabuc
טיפ: שימו לב להצעות ל-Excursions. כביש נוף של רמת סוון – במרחק לא רב, וגם נקודת היציאה לקניון טארן – במרחק שעה נסיעה מאונדוז.
Vallauris
על העיירה ולוריס היושבת בריביירה הצרפתית אספר בקיצור היות שלא הייתי בה. ביליתי בעבר עשרה ימים באזור הזה אבל לא הצלחתי לפנות בתכניות זמן גם לביקור בה. אני מספרת כדי להפנות את תשומת הלב. הסיפור שלה מעניין.
העיירה נמצאת בין קאן לאנטיב, וכיום היא חלק מרשות מקומית הכוללת גם את עיירת החוף Golfe Juan. ולוריס יושבת קצת פנימה.
עדויות לעיסוק בקדרות יש מתקופה מוקדמת אבל את זהותה כעיירת קדרות קיבלה במאה ה-16. העיירה נפגעה קשות כתוצאה ממגפה קטלנית, וכשאוכלסה במתיישבים חדשים היו ביניהם כמה קדרים. חיבורה לקו הרכבת בסוף המאה ה-19 הביא לשגשוג, אולם כמה עשורים לאחר מכן, בשנות ה-30 של המאה העשרים, חלה ירידה גדולה בענף הקדרות עקב כניסתם של חומרים חדשים. לא היה עוד צורך בו לייצור כלים לבית.
אחרי כמה שנים קשות החלו לייצר בוולוריס כלים בעיצוב דקורטיבי והעיירה החלה להתאושש, אבל שגשוג ופריחה של ממש הגיעו אחרי מלחמת העולם השנייה כשאמנים רבים התיישבו בריביירה הצרפתית. ולוריס זכתה לכבוד מיוחד כשמכולם פיקסו הוא זה שבחר להתיישב בה. הוא ביקר בתערוכת הקרמיקה בעיירה ב-1946 והחל לעבוד בסטודיו מדורה (Madoura) בעיירה Mougins, ובהמשך עבר להתגורר בוולוריס. הוא השתכן במעבדה ישנה ליצור בושם שהוסבה למגורים וחי בוולוריס מ-1948 ועד 1955.
עולם האמנות זכה ליצירות הקרמיקה של פיקסו בזכות החיבור לוולוריס. המסורת של הקדרות והקרמיקה נמשכה בעיירה ברצף, גם אם שינתה פניה ברבות השנים. כיום ניתן לשוטט בין סדנאות האמנים הרבות בעת שמבקרים במקום.
התמונות למטה הן של כלי בית מקרמיקה שצילמתי בעיירות שונות בפרובנס.
בוולוריס יש מוזיאון לקרמיקה, ואחת לשנתיים, מתחילת יולי ועד סוף אוקטובר, מתקיימת בו ביאנלה של קרמיקה. הביאנלה הבאה תתקיים בקיץ 2018, הקיץ הבא.
כמו כן, פיקסו הותיר בכפר פסל אחד מעשה ידיו הניצב באחת מכיכרות העיירה, והיצירה החשובה ביותר שיצר בעיירה היא "מלחמה ושלום" – ציור המכסה את הקיר והתקרה בקפלה שבטירת ואלוריס.
הסרטון המצורף כאן מראה את סדרת עבודות הקרמיקה של פיקסו מתקופת העבודה בסטודיו מדורה בוולוריס.
את ואלוריס אמנם פספסתי, אבל כשלוש שנים לאחר מכן השלמתי את הרצון הזה להגיע לעיירות עם מסורת מאוד שורשית בטיול עם החברות בפרובנס. ביקרנו בפסטיבל לקולעי סלים, בשתי עיירות הקרמיקה וביריד עתיקות ענק המתקיים פעמיים בשנה בלבד. ללא כוונה הפך הטיול הזה למעין טיול נישה ייחודי, שבו הלכנו אחר הנושאים האהובים עלינו.
הייתי בפרובנס פעמיים. הפעם הראשונה היתה בספטמבר ואילו הטיול הזה עם החברות בעקבות התחביבים שלנו היה בשיא הקיץ. למרות העומס המאפיין את הקיץ יש משהו כל כך שמח וצבעוני בעונה הזאת, ובמיוחד בדרום צרפת. כך שאני בהחלט ממליצה על הפסטיבלים, הביאנלות וירידי האמנות המתקיים בקיץ. אני ממליצה להימנע ככל האפשר מהיעדים המפורסמים. אם זזים טיפה הצדה הכל אפשרי.
האם יש לכם סיפור על טיול שתכננתם בעקבות תחביב או שיגעון מיוחד? מוזמנים לספר במערכת התגובות.
חגיגות הסתיו ביעדי האלפים; מידע מיוחד לנרשמים למייל.
Facebook Comments