בדיוק בעונה הזאת לפני שבע שנים טיילתי בצפון יוון ומרכזה. אצלנו הנוף כבר מצהיב אבל בהרים הגבוהים של צפון יוון האביב היה בעיצומו. אמנם עברו שנים, אבל הטיול ההוא נשאר עמוק בלב. משהו בפשטות של יוון, בטבע הנהדר והבתולי שאינו נחצה לאורך ולרוחב ברכבלים ורכבות, ביכולות הגננות של היוונים ובכתמי הצבע של העציצים הפשוטים – משהו מכל אלה הילך עלי קסם. הייתי בטוחה שאחזור די מהר לטיול נוסף אבל החיים משכו לכיוונים אחרים, אז התיעוד בבלוג לפחות מאפשר לי להיזכר. בהזדמנות זאת אני מקווה שאוכל להועיל עם כמה טיפים.
זה היה טיול שהתנהל בחבורה גדולה של בני משפחה בוגרים, ללא ילדים. אני אתאר בפוסט הזה את מסלול הטיול שלנו בקיצור וארחיב בפרק של זגוריה, בעיקר על הטבע היפה ועל מסלולי ההליכה הקצרים שעשינו בו. יש טיפים שמתיישנים אבל אני מניחה שהטבע האדיר של חבל הארץ הזה אינו נעלם או משתנה בטווח כזה של שנים.
חצי האי פליון
נקודת היציאה לטיול היתה שדה התעופה באתונה. נחתנו בבוקר ונסענו לחצי האי פליון לשני לילות. חצי האי פליון נהדר ואפשר להיות בו הרבה יותר מזה. ראינו מפרצי ים יפהפים בצד המזרחי של חצי האי, טיילנו ביער העשיר והעבות באזור גב ההר וביקרנו בכפרים במזרח ובמערב חצי האי. צד מערב אמנם פחות גבוה מצד מזרח אבל ההר נופל לים בתלילות, וכמה כפרים יושבים בנקודות אסטרטגיות מעל לנוף דרמטי. הרבה בתים בכפרים האלה של מערב האי מסורתיים בסגנונם והארכיטקטורה שלהם מרשימה.
אנחנו לנו במערב הפניסולה בכפר היפה Agios Gorgias Nillias הקרוי על שם גאורגיוס הקדוש כמו עוד כפרים רבים ביוון הנקראים על שמו. זהו אותו ג'ורג' – הקדוש הבכיר ביותר בכנסייה האורתודוקסית, שעל פי אגדה מימי הביניים הציל נערה מדרקון. מסיבה שטרם הצלחתי להבינה הפך ג'ורג' הקדוש לחביבם של עוד כמה עמים. אספר עליו עכשיו רק שאמו היתה מלוד והכנסייה בלוד היא אתר עלייה לרגל.
טיילנו בפליון בכפרים ובטבע ויש הרבה מסלולים נהדרים, אבל בעיני אחת החוויות של האזור, שאותה אין להחמיץ, היא הישיבה בפלתיאות הנפלאות מתחת לסכך של עצי הדולב הגדולים. בכל עיירה ובכל כפר יש פלתיאה. הבילוי הנינוח הזה עם הציזיקי, הממולאים, הסלט היווני והקפה הוא מלא באווירה, והוא המהות של החופשה.
מצוקי מטאורה
מפליון המשכנו למטאורה ולנו שני לילות במלון נפלא בכפר קסטרקי (Kastraki) שלרגלי המצוקים. ביום שבין שני הלילות טיילנו ביחד עם מדריך בשם לזרוס באזור המצוקים ושמענו ממנו סיפורים על נזירים שסרחו במחשבותיהם כי הרהרו בנזירה שבמנזר הסמוך, במצוק ממול. הם נשלחו לבידוד בצוק מבודד כדי לכפר על מעשה הכפירה האיום והנורא הזה. טיפסנו על אחד המצוקים, ראינו מערה מקודשת ובה פינת תפילה, טיילנו בין מרחבי חרדלים צהובים ועוד שפע של פריחת אביב אל מנזר יפהפה שאינו פתוח לציבור. כתבתי על כך גם בפוסט המתאר איפה אני אוהבת ללון כשאני בחו"ל. כדאי לדעת שהכפר קסטרקי חביב מאוד ואף נאה. יש בו שפע של אפשרויות לינה וטברנות, והלינה בו מאוד מומלצת.
זגוריה
התחנה הבאה היתה שלושה לילות בזגוריה, שהתחלקו בין לילה אחד בכפר Kapesovo לבין שני לילות ב-Megalo Papigko. הלינה בשני הכפרים האלה היתה חוויתית מאוד והיה לה מקום משמעותי בחוויית הטיול כולו. גם על כך אפשר לקרוא בפוסט שכתבתי על מקומות לינה בחו"ל. זגוריה הוא חבל ארץ בצפון מערב יוון, במחוז אפירוס, שיש בו יופי טבעי ועוצמות של טבע. קניון ויקוס האדיר חוצה אותו, בתחתית הערוץ ניצבים גשרי אבן עתיקים בעלי גזרה עגולה יפהפיה, ובנוף המדרונות המיוערים משתלבים בצורה מושלמת כפרים הבנויים מאבן הצפחה המקומית.
אפשר לספר הרבה דברים על חבל הארץ הזה: על הכפרים, על הצעירים שעזבו אותם והיום חלקם חוזרים לשפץ את הבתים ולחיות מתיירות, על ההיסטוריה ועוד. בחרתי להתמקד בתאור מסלולי ההליכה הקצרים שעשינו באזור.
תצפית Beloi
ורדטו (Vradeto) הוא הכפר הגבוה ביותר מכל כפרי זגוריה, גבהו 1340 מ'. בהליכה בת כרבע שעה מהכפר מגיעים אל התצפית. מהתצפית הזו רואים את מפתח הקניון כמעט לכל אורכו, ונקודת המבט שונה מהתצפיות האחרות שראינו בהמשך הטיול. בדרך ראינו תצורות סלע הבולטות בשטח בצורה מעניינת.
גרם המדרגות העתיק של ורדטו
עד לשנות השבעים של המאה הקודמת היה הכפר ורדטו מנותק מהעולם, ומה שחיבר אותו עם הכפר הסמוך קפסובו (Kapesovo) הוא גרם מדרגות עתיק (Vradeto Scala) שנבנה בנתיב של שביל פרדות בצלע ההר. מועד בנייתו לא ברור, ככל הנראה בתחילת המאה ה-18.
שביל המדרגות המתפתל בזוויות חדות על דופן ההר לאורך ק"מ וחצי הוא אלמנט הנדסי מרהיב בנוף וחיבור מרשים בין הטבע ומעשה ידי האדם. הפרש הגובה בין התחתית לנקודה העליונה של השביל הוא 250 מ'. הקירות התומכים בשביל נבנו בשיטת בנייה יבשה, ללא שימוש בחומרי מלט, והשביל נחשב לפלא הנדסי.
היות שהיינו חבורה גדולה טיילנו בשתי מכוניות ויכולנו להקפיץ מכונית אל כביש הגישה לקפסובו, היכן שמסתיים המסלול. אני ממליצה גם לאלו שמטיילים במכונית אחת לראות את הפלא. אם אתם לא בכושר גבוה והעלייה מרתיעה, אפשר ללכת קטע קצר ולחזור חזרה. אחר כך תסעו לנקודה התחתונה של גרם המדרגות כדי לראות אותו במלואו על צלע ההר.
מקפסובו אל גשרי האבן שלאורך הנהר
אחרי ארוחת בוקר במלון המשפחתי הקטן בקפסובו יצאנו בהליכה אל גשרי האבן העתיקים שלאורך הנהר. בדרך נכנסנו אל הכפר קוקולי (Koukouli) ונהנינו מאוד מהאתנחתא בסמטאות העתיקות של הכפר. הדבר ממחיש את העובדה שכל הכפרים בזגוריה בנויים מאבן וכולם יפים. אין צורך להיצמד דווקא למפורסמים. מה שממיוחד בקוקולי הוא הישיבה שלו המושלמת בתוך המדרון המיוער.
ירדנו אל הנהר ופגשנו את הגשרים הראשונים. המשכנו לכיוון הכפר קיפי שלידו נמצא הגשר המפורסם בעל שלוש הקשתות. קשה לומר איזה מהם הוא היפה ביותר כי כולם יפים. חברתי רבקה, אוספת האוצרות, כתבה פוסט שלם על הגשרים המיוחדים האלה. אני מסתכלת בתמונות ורואה את העשב הצומח פרא על הגשר וחושבת שהשנים העוברות מוסיפות לגשר יופי וחן.
התצפיות של הכפר מונודנדרי
מונודנדרי (Monodendri) הוא הכפר המפורסם ביותר בזגוריה ויש בו הרבה מלונות גדולים. יש אמנם הקפדה על בנייה בסגנון המקום, אבל בעיני התחושה בכפר הזה קצת פחות אותנטית. בכל זאת כדאי לבקר בו בשביל התצפיות המרהיבות שהוא מזמן.
בהליכה קצרצרה מהכפר ניתן להגיע אל מנזר Agia Paraskevi , אשר לידו – מרפסת תצפית מעל לקירות האדירים של קניון ויקוס. המבט הוא לא על אורכו של הקניון כמו בוורדטו אלא לעומקו. זו תצפית מאוד מרשימה. האמיצים יכולים להמשיך מהמנזר בעקבות שלט המפנה למערה. קטע הדרך הזה הוא בהליכה על מדף סלע פתוח. מתחת רואים את קיר הקניון העמוק ואת הצמחייה העשירה הנאחזת בו. כשהיינו שם לא ניתן היה להגיע למערה אבל היא לא החשובה כאן אלא החוויה של ההליכה על שפת הקניון. הולכים כמה שניתן וחוזרים חזרה. לא הייתי הולכת שם עם ילדים.
הנהר וידומטיס
עברנו מקום לינה אל הכפר הגדול והיפה מגלו פפיגו (Megalo Papigko), ובכוונתנו היה לטפס בבוקר בטרק המפורסם של האזור אל אגם הדרקון (Drakolimni) הנמצא בהר טימפי (Tymfi). בעונה הזאת המראה היה אמור להיות מרהיב: שלוגיות לבנות ופרחי אביב אלה בצד אלה סביב האגם, אולם מזג אוויר גשום שיבש את תכניותנו. האמת, לא היתה מאושרת ממני כי טרקים רציניים זה לא בדיוק אני, ואפילו בני משפחתי יעידו שהחלופות הרגועות שמצאנו היו מקסימות. כך שאם תמצאו את עצמכם בסיטואציה דומה – חבל על הדמעות. יש יופי בכל פינה.
יצאנו לטייל לאורך ה-Voidomatis במזג אוויר מזרזף וגשום לסרוגין, עטויים במעילי גשם, בתקווה שההליכה מתחת לסכך של יער עצי הדולב אשר לאורך הנהר תגן עלינו מהגשם. ואכן, כמעט שלא נרטבנו. הוידומטיס הוא נהר שאורכו 15 ק"מ. מעיינותיו נובעים בקרבת הכפר ויקוס ומצטרפים אליו נחלים ופלגי מים מקניון ויקוס ומהר טימפי (Tymfi). מימיו נקיים מאוד (הוא נחשב לאחד הנקיים באירופה), וצבעו כעין השור.
האם חשבתם פעם איזה צבע יש לעיניים של שור? אני לא הגיתי בזה, אבל העובדות הן שלמים יש צבע כחול-תורכיז משגע ושפירוש השם וידומטיס הוא שור. גם עצי הדולב שלאורך הנהר משגעים ביופיים. בנהר הזה מקובל לעשות רפטינג, אבל כדאי לדעת שבהליכה רגועה לאורכו אפשר להסניף בנחת את היופי. הלכנו מגשר אריסטי עד גשר קלדוניה. בגלל הגשם שמחנו להיעזר במכונית המוקפצת, אבל אם לא יורד גשם ניתן גם ללכת הלוך ושוב.
צמד כפרי הפפיגו
אל צמד הכפרים – מגלו פפיגו ומיקרו פפיגו (פפיגו הגדול ופפיגו הקטן) מגיעים בכביש המתפתל בזוויות חדות על צלע ההר. הנהר וידומטיס מפריד בינהם לבין הכפרים ויקוס, אריסטי וכל היתר. כדאי לבקר בהם. בגלל הנסיעה המיוחדת הם יעד בפני עצמו. הכפרים יפהפים ויש בהם מבחר גדול של מקומות לינה, אבל מבחינה פרקטית הפיצול בין שני מקומות הלינה שלנו בזגוריה לא היה הכרחי. אני חושבת שאריסטי יכול לשמש נקודה מרכזית לכל הכיוונים שבהם טיילנו וגם מונודנדרי. כך או כך הלינה בכפר היתה חווייתית.
אחר הצהרים יצאנו לטייל ברגל בין שני הכפרים. בקיץ ניתן להשתכשך בברכות טבעיות שבין שני הכפרים. האמת היא שהברכות לא נראו רציניות בחודש מאי. אולי הן מקבלות בהמשך העונה עוד מים מהפשרת השלגים או שיש הסבר אחר, בכל אופן נודע לי ממטיילים שהיו בקיץ שנהנו לבלות בברכות.
מקומות הלינה שלנו בזגוריה
Papaevangelou Hotel במגלו פפיגו בחבל זגוריה. מתמיד עד היום בציון 9.8 באתר בוקינג. קיבלנו במלון הזה חדרי סטודיו וחדרים רגילים. התמונות הן של חדרי הסטודיו.
Archontiko Tzoufi בקפסובו – בעיני חוויה אותנטית ומשתלמת אבל תשפטו אתם. יש מעט חוות דעת. יכול להיות שהזוג המבוגר אינו מיומן בשיווק, ובנוסף, היות שהיה מבוגר כבר ב-2010 לא בטוח שעדיין הם המנהלים של המקום, אבל אני יכולה לספר שגם אז לקחנו סיכון מבוקר וזה הצליח. זו באמת חוויה צרופה של אותנטיות.
דלפי וארחובה
עזבנו בצער רב את האזור ויצאנו בנסיעה ארוכה לכיוון דלפי, התחנה האחרונה לפני החזרה לשדה התעופה של אתונה. לא די שהנסיעה הזאת ארוכה גם כך, אנחנו עוד הארכנו אותה יותר כי רצינו להגיע להר זלונגו שבו אירעה דרמה היסטורית טרגית במאה ה-19 ורצינו להכיר מקרוב את הסיפור. על הטרגדיה של נשות זלונגו אפשר לקרוא בפוסט נפרד שכתבתי.
יש הרבה יעדים שניתן להתעכב בהם בדרך אבל זה יום ארוך מאוד, ואנחנו המשכנו בנסיעה הארוכה. קטע הנסיעה האחרון, לאורך מפרץ קורינתוס, יפהפה. הבסיס שלנו לטיול בדלפי והסביבה היה מהעיירה ארחובה (Arachova) שאני מאוד ממליצה עליה. אחרי טיול מלא בכפרים זו היתה אתנחתא עירונית של ממש, עם חנויות ושפע מסעדות. העיירה יושבת במדרון תלול, מה שמוסיף לה הרבה חן ויופי. לנו בה יומיים וטיילנו על ההר מעל דלפי במסלול המסתיים באתר ההיסטורי. הגענו אל האורקל של דלפי ברגל, כמו עולי הרגל של העת העתיקה. דלפי אינה מרשימה כמו אתרים רומיים, אבל כשחושבים על כך שמדובר באלף שנים נוספות אחורה ביחס לאתרים רומיים שאנו מכירים, זה מאוד מרגש. זה היה מקום שאיחד את כל ערי המדינה. היריבויות נגמרו בשעריה של דלפי. חוץ מזה, דלפי יושבת בנוף מרשים.
פרדה זמנית
אחרי שני לילות בארחובה יצאנו אל שדה התעופה, אבל היות שהטיסה היתה בערב נסענו לטייל באתיקה, ביעדים סביב אתונה, שעליהם אספר בפוסט נפרד.
כשאני עוברת על התמונות מהטיול הזה בולטות התמונות המרהיבות של פריחת האביב. חודש מאי הוא תקופה נהדרת לטייל ביוון, אבל אני משערת שלכל עונה היתרונות והיופי שלה. תארתי את מה שעשינו בזגוריה הודות לרישום שעשיתי אז ומצאתי. כיום, אין קושי לאתר מסלולים. בטיולים האחרונים התחלנו להיעזר לצורך זה באפליקצית Wikiloc, ואין אפילו תלות בלשכות תיירות.
מה שבטוח, ליוון אני עוד אחזור.
זהו. הגענו אל סוף הטיול. אני רוצה להודות לכם שעצרתם כאן לאתנחתא מענייני היום. אם מצאתם בפוסט תועלת, השראה או סתם כמה רגעים של יופי אני מזמינה אתכם להמשיך אתי הלאה.
מקומות מחוץ למסלול השחוק, חגיגות מקומיות, מלאכות מסורתיות, אמנות, סיפורים – כל אלה יגיעו למייל שלך בקליק אחד.
פוסטים של חברי הבלוגרים אשר כתבו על צפון יוון
הטרק אל פסגת האולימפוס, מתוך מסוף כרמלית של כרמל קמין
גשרים אל העבר, על הגשרים היפים של חבל זגוריה מתוך אוספת אוצרות של רבקה קופלר
יורגוס ודימיטרה, ראיון עם בעלי מלון במצובו מתוך אוספת אוצרות של רבקה קופלר
אפיזודה יוונית, טיול משפחה במצובו ובחבל זגוריה – סיפורה של יעל ברזילי בבלוג אוספת אוצרות של רבקה קופלר
צפון יוון – מטאורה, מצובו וכפרי זגוריה, מתוך יולו-בלוג של סהר ועפר קרט
טיול ל"עין הפרה" (אזור זגוריה), מתוך גלויה של יפעת פיירמן
גלויות מחצי האי פליון, מתוך גלויה של יפעת פיירמן
מסלול טיול משפחתי ביוון מסלוניקי לאתונה, מתוך לטייל עם נילי ומעיין
יוון, פעם ראשונה ובהחלט לא אחרונה. ביקור בחצי האי פליון, מתוך בלוגלית של גלית ויינברג
פיליון – גן עדן יווני, מתוך אלטרנ/ע\טיבה של עינת הרשקו
לקריאה נוספת
ליען נוסבאום ריכזה בבלוג שלה, בדרכים, הרבה מידע מועיל על יוון ורשימת פוסטים שכתבו בלוגרים על האיים ולא רק עליהם
עשית לי חשק גדול. כבר הרבה זמן אני רוצה לנסוע ליוון, את מאמינה שלא הייתי ביוון? אז מודה שכנראה אתחיל עם אחד האיים, אבל במגירת החלומות יש גם טיול סתיו בצפון יוון והפוסט הנהדר שלך רק מחזק את הבחירה הזו.
גם אני מיעטתי לטייל ביוון ורואה את זה כמשהו לתקן. יש לה כל כך הרבה מה להציע, והאיים זה אחלה. הם חלק כל כך מרכזי מתרבות הארץ הזאת.
טיילתי ביוון לפני 24 שנים, הייתי שם בסך הכל 4 פעמים כל פעם כ חודשיים.
מקסים לקרוא, כמה כלום לא השתנה, המסלולים אותם מסלולים השמות אותם שמות אפילו יורגוס במגלו פפינגו. ממש צחקתי.
אחת הניסעות שהכי זכורות לי הייתה במאי, תחילת הפשרת השלגים. הכל היה ירוק, לקראת סוף החודש, הפטל היה בשפע, ענבים שכמותם לא אכלתי אף פעם, מים בטעם טבעי (ישר מהחור בסלע).
עשית לי חשק לחזור.
וואו. גלית. איזה עבר יש לך עם האזור. מעניין מה הרקע לזה. האם פשוט חיבור אישי ואהבה למקום?
היה לי כיף לראות את המלונות ואני רוצה לטיל שם
תודה, אלי. אני שמחה לשמוע. ביוון יש באמת מלונות נהדרים. בזמנו, כשטיילנו שם, מעטים מהמלונות המשפחתיים עבדו עם האתרים הבינלאומיים, והיום כמעט כולם נמצאים שם (ב"בוקינג" ודומיו). יש גם אתר שנקרא samaal hotels in greece שיש בו המלצות מצוינות. אם צריך עזרה, אשתדל להיענות (דרך טופס צור קשר).