איפה אני אוהבת לישון כשאני בחו"ל ומה הקשר לתיירות אחראית

לבלוגרית יש חברות בלוגריות. לקראת חנוכה חברנו יחד שלוש בלוגריות לנושא משותף, מה שנקרא בשפת הבלוגרים: "בלוג הופ".

בחרנו לשפוך אור על הקשר שבין תיירות וקהילה ולהעלות אותו על נס.

רבקה קופלר בעלת הבלוג 'אוספת אוצרות' כתבה על "התיירות האחראית" –
תיירות התורמת ליעד שבו אנו מטיילים.

מיכל בן ארי מנור, בעלת הבלוג 'רואה עולם' כתבה על
שמונה מקומות בישראל שעושים טוב על הלב.

סוגיית "התיירות האחראית" מעסיקה גם אותי, והמיקוד שלי הוא בשאלה:

היכן ללון כשמטיילים? האם הבחירה קשורה רק בעומק הכיס או גם בהשקפה חברתית?

אני מודה, רוב השנים התקציב הוא זה שהכריע. שנים רבות לא טיילנו וכשכבר התחלנו לצאת זה היה בתקציבים הכי נמוכים שיש. אבל לא משנה מה היתה הסיבה, התאהבתי בחדרים הצנועים. זה איכשהו משהו שיותר מדבר אלי, מרחב מחיה שאני מרגישה בו נוח.

Auberge des Seguins, חוות עזים בהר הלוברון בפרובנס שהוסבה לאכסניית דרכים. כל חדר שונה משכנו.

בית חווה בכפר Burden בלוקסמבורג. היחידה שבה אנו התגוררנו היא דווקא זו שבחלק הפשוט של הבית.
בעבר הוא היה רפת, וכעבור שנים הוסב לדירת אירוח.

התאהבתי בדירות שבכפר או בלב העיר, במלונות המשפחתיים הקטנים: בד&ברקפסט, צימר, גסטהאוס או פנסיון, בכל שמותיהם וגלגוליהם. יש כאלה שנחשבים למלונות בוטיק אבל לא זה מה שאני מחפשת. נוח לנו, לכל המשפחה, באווירה של הפשטות ואפילו בקטעים המצחיקים או המביכים, כמו התחתונים שבעלת הבית שכחה בכיור החדר שלנו. לא אגלה היכן זה היה.

הבית הכתום "שלנו" בכפר Dorf Wehlen בסקסוניה השוויצרית (בצד שמאל למעלה) ותמונות מהכפר

הדירות בכפרים הן הזדמנות להגיע לפינות שאין מגיעים אליהן אם לא גרים בהן. לעומת זאת, הדירות בלב המרכז ההיסטורי של עיירה תיירותית או של עיר מפורסמת הן הזדמנות לחיות את חיי העיר באופן הכי חי שיש, לרדת מהדירה אל המכולת או לנוח באמצע היום ולצאת מאוחר יותר לרחוב.

משמאל – הרחוב "שלנו" בפירנצה, קרוב לקורסו,
ומימין – כיפת הדואומו מבצבצת מחלון חדר השינה בדירה

במאה ה-19, כשהחלה תנועת התיירות ההמונית, נבנו מלונות מפוארים. היו אלה ימי ה"בל אפוק", תקופה שהתאפיינה באווירה של תחושת ביטחון, שקט, התפתחות מואצת ושפע. פאר המלון העלה את מוניטין האזור. למשל, בסטרזה שבגדת אגם מג'ורה בצפון איטליה היה זה מלון Grand Hotel des Iles Borromees שהיה גאוות המקום.

המלון נזכר בספר "אלה תולדות" של אלזה מורנטה. גיבורת הספר מתגוררת בבית עלוב ברומא ועל קיר ביתה תלוי פוסטר של מלון "גראנד הוטל". למלון הזה, הנמצא בארצה שלה, לא תגיע לעולם ולא תחזה בו אף מרחוק, כי אין לה סיכוי ואין לה תקווה שתוכל לשנות את מהלך חייה הקשים. מלונות היוקרה התחרו ביניהם באורחיהם המפורסמים, ועד היום גאה המלון באורחו לשעבר ארנסט המינגווי.

המלון ההיסטורי "גראנד הוטל" בסטרזה, אגם מג'ורה, איטליה

אני פיתחתי פטיש למלונות האלה, וכשצילמתי אותם הרגשתי שהצלחתי "לחזות" בפלא השאפתני, המרוחק , המנותק והקריר, המסוגר מאחורי שערים ושומרי סף. אבל בזה נגמרה הפנטזיה. אני מתקשה להיכנס בשעריהם של מלונות כאלה גם אם אתעלם מהשיקול הכלכלי.

מלון גראנד הוטל בסטרזה

כששהינו בסטרזה בחרתי בשבילנו דירה עירונית עם סלון קטנטן, מטבח צר וגרם מדרגות תלול המוביל לחדרי השינה. הרבה חסרונות היו בדירה הזאת אבל גם המון אסתטיקה איטלקית אותנטית. זו דירה בבניין של דירות שיש לו חצר פנימית. ממרפסת החדר רואים את הכביסה של השכנים ואת גגות העיר. עוד כמה צעדים ונמצאים ליד הג'לטו במרכז העיירה.

בנין הדירות שבו לנו בסטרזה, אגם מג'ורה, איטליה

מאז החופשה באגם מג'ורה חזיתי גם ב"הוטל דה פריז" במונטה קרלו ובמלון נגרסקו בניס היושב על "טיילת האנגלים", הטיילת שאצולת אנגליה אהבה לצאת אליה לראות ולהראות.

הוטל דה פריז, מונטה קרלו, מונקו

למלון נגרסקו אף נכנסתי כדי לראות את הלובי המפואר ואת אוסף האמנות המצוי שם. מהכניסה נראה פסל "ננה" זוהר של האמנית ניקי דה סט פל, בצבעים של פלסטיק, מסתובב על צירו מתחת לתקרת האר-נובו הזוהרת.

"ננה" של ניקי דה סט פל מסתובבת על צירה במלון נגרסקו בניס, צרפת

כמה שנים אחרי מלחמת העולם השנייה חלה קפיצת מדרגה נוספת בעולם התיירות עם המעבר לתעבורה של מטוסים. התיירות הפכה נגישה כמעט לכול ונבנו המלונות הגדולים העממיים יותר. רשתות של מלונות חובקות עולם צמחו, וברור שדווקא במקומות האלה, שאמנם מחירם בהשג יד של רבים, המרחק בין החדרנית ועובד המטבח אל הצמרת של מנהלי הרשת גדל עוד יותר. בסוף המאה עשרים נכנס האינטרנט לתמונה ופתח הזדמנות חדשה להציג עסקים קטנים ברשת. המלונות המשפחתיים והדירות להשכרה הפכו במילניום החדש לשחקן משמעותי בשוק התיירות.

מלון נגרסקו, ניס

המלונות המשפחתיים מזמנים אפשרויות של חוויה מקרבת. בצרפת, בכפר ליד העיר פואטיה, התארחנו בסלון ביתה של המשפחה המארחת. היו עוד הרבה חוויות אירוח טובות במהלך השנים, אבל אני רוצה לספר בעיקר על הטיול ביוון.

בשנת 2010 טיילתי עם "השבט" ביוון. הכוונה ב"שבט" היא למשפחה מורחבת. אחת מתחנות הדרך שלנו היתה מטאורה, תרנגולת הזהב התיירותית של יוון. בימי הביניים נבנו שם מנזרים מבודדים בראשיהם של צוקים. זהו פלא מרשים באופן בלתי רגיל המשלב נוף ויצירה אנושית.

מטאורה

במלון המשפחתי שבו התאכסנו התלונן בפנינו בעל המקום שאוטובוסים מלאים בתיירים מגיעים מדי יום, מורידים את התיירים לביקור במנזרים, מזהמים את האוויר בגז שהם פולטים, וכעבור זמן קצר ממשיכים בדרכם. העסקים המקומיים נהנים מעט מאוד מהתיירות המגיעה אל המנזרים. לנו במלון בכפר קסטרקי (Kastraki), לרגלי המצוקים, שני לילות. יצאנו לטייל בסביבה עם מדריך מקומי בשם לזרוס, שלקח אותנו גם לפינות ייחודיות שאין התיירים מגיעים אליהן אלא רק בסיור מעין זה. בעל המלון הרוויח. המדריך הרוויח. בעלי הטברנות בקסטרקי הרוויחו. אנחנו יצאנו נשכרים כי זכינו בחוויה מיוחדת.

נפגשים בבוקר עם המדריך לזרוס ליציאה לטיול בין המצוקים במטאורה

באותה שנה (2010) יוון כבר היתה שקועה עד צוואר בחובות גדולים ובמשבר כלכלי עמוק. זמן קצר לפני שהגענו נהרגו שלושה אנשים בהפגנה אלימה באתונה. כשנוסעים ליעד הנתון במשבר עמוק כמו יוון, כל כך מתבקש לעשות את המאמץ הקטן הכרוך בעיקר במחשבה מקדימה, בדרך כלל לא בעלות נוספת, כדי שהתושבים ייהנו באופן ישיר מכספנו. אבל גם באזורים עשירים יותר משמח לדעת שהכסף עובר ישירות למי שנותן את השירות. לפני פחות משנתיים טיילתי עשרה ימים בריביירה הצרפתית. זה אזור עם הרבה פסאדה, אבל גם שם בסופו של דבר הרוב המכריע של האנשים חי מעמל יומו.

אין לי כוונה להרגיז את מכרי וחברי מטיילי הקרוזים והנופשים במלונות המפנקים, ואני מקווה שאף אחד מהקוראים לא יראה במה שאני כותבת ביקורת אישית. אני מאמינה שהמידע עוזר לקבל החלטות. מלון הנותן שירותים מרובים אינו מעודד את הנופשים לצאת ממנו. חופשה באנייה דומה במהותה לחופשת ה"הכל כלול". כמעט כל השירותים ניתנים לאורחים באנייה, והתיירים צורכים מעט מאוד שירותים ביעדים שבהם הספינה עוגנת. כיום ידוע שאניות הקרוז מזהמות את הסביבה אף יותר מהמטוסים.

הדוגמה של העסקים הקטנים בסביבת מטאורה אינה יחידה. באופן הפוך ממה שניתן לחשוב, דווקא אתרים מאוד אטרקטיביים לפעמים סובלים מהתיירות ולא נהנים ממנה. למשל, ונציה היא דוגמה בולטת לכך. התיירות המציפה את העיר גורמת לנזקים ותורמת לה מעט. אחוז אפסי מהתיירים המגיעים לעיר נשאר ללון בה. גם אני הייתי בוונציה פעמיים בטיולי יום, ובעתיד בהחלט ארצה ללון בתוכה, גם כדי לחוות אותה אחרת וגם כדי לתרום משהו כמטיילת.

בטיול עם המדריך אל אחד מהמצוקים במטאורה, יוון

מאז שהתחלתי לעסוק בבלוג ולקרוא על תיירות התחדדה התודעה שלי, וכיום אני מבינה את הערך של תיירות המתחשבת בקהילה המקומית. למדתי שגם אם אני לא מהתיירים שפותחים את הארנק ושופכים מטובם על שירותים יקרים, הכסף שלי הולך לטובת האוכלוסייה המקומית ולא לחברת ענק שמנהלת רשת מלונות או לאוטובוס תיירים הבא מרחוק.

תרבות טיול זו מוגדרת כיום כ"תיירות אחראית" או כ"תיירות אקולוגית", היות שהיא עוזרת לשמור על המרקם העדין של אדם וסביבה. נכון, כולם צריכים להתפרנס. הקבוצות של הטיולים המאורגנים תמיד יזדקקו למלונות גדולים. גם אנשי עסקים זקוקים להם. כתיירת עצמאית, זכות הבחירה נתונה בידי.

הגענו אל ראש הצוק. מטאורה, יוון

מנזר במטאורה אשר אינו פתוח לציבור ומגיעים אליו רק בסיור מודרך

לאחרונה טיילתי עם בן הזוג באוסטריה. התגוררנו שלושה לילות במלון משפחתי קטן בעיירה הטירולית סולדן (Solden). בוקר אחד יצאנו עם הרכב לטייל בקרבת מקום. מיד אחרי צאתנו נזכרתי ששכחתי משהו וחזרנו למלון. נכנסתי לחדר וכבר היתה בו בעלת המלון, מותחת את הסדין במיטה ומנקה את החדר. בכל המלונות הקטנים שבהם אנו מטיילים בעלי העסק מגישים בעצמם את ארוחת הבוקר ולעתים גם משמשים כחדרנים. הייתי רוצה לראות גם את החדרניות בבתי המלון עובדות בעסק משלהן. אולי זה חזון רחוק, אבל הייתי רוצה לתרום לו את חלקי.

אני חוזרת אל הטיול ביוון. באותו טיול הגענו בשעת ערב מאוחרת אל מלון משפחתי קטן בכפר קפסובו (Kapesovo) שבחבל זגוריה. המלון היה במרכז הכפר והתברר שהוא עתיק למדי ומאוד אותנטי, כל כך אותנטי שתכף תשמעו מה קרה.

אבן קבועה בקיר הבית (כיום מלון משפחתי) בקפסובו, ובו חרוטה שנת היווסדו – 1781

יש לנו חלוקת תפקידים בטיולי השבט, ובהתאם לה – אני ממונה על תיק הלינה. עם ההגעה למקום ניגשתי לפגוש את בעלי הבית. הבת שלהם, המגיעה מרחוק כדי לעזור להם באירוח, ערכה לי סיור בחדרים. חדר אחד היה מרווח יותר מהאחרים ונראה מלכותי יותר. הודעתי בחגיגיות להורים שזה יהיה החדר שלהם. אחרי שנכנסנו כולנו לחדרים ניגשנו לחדר ההורים להחליף חוויות ולחזות בפאר של החדר, והנה התברר שאליה וקוץ בה. חדר השירותים היה כה צר שאפילו אמא שלי בעלת הקומה הנמוכה נאלצה לשבת על האסלה כשרגליה מופנות הצדה.

משמאל – אמא שלי וגיסתי בילי בחדר המלכותי של ההורים במלון המשפחתי בקפסובו,
ומימין – הסלון של הבית

קפסובו – Kapesovo, חבל זגוריה, יוון

גרם המדרגות העתיק שבין ורדטו לקפסובו בחבל זגוריה, יוון

זכינו בבית הזה לכבוד מלכים. עד שהתארגנו כבר היה מאוחר, ואז הסתבר שאין בכפר אפילו מסעדה אחת לרפואה. היינו תשושים בשביל לצאת. המארחים הסכימו להכין לנו ארוחת ערב לפנים משורת הדין. זו היתה ארוחה פשוטה מאוד אבל האווירה היתה מיוחדת.בבוקר יצאנו מוקדם לטייל בגרם המדרגות העתיק היורד אל הכפר מוורדטו (Vradeto), הכפר השכן היושב גבוה יותר בהר. אחרי הטיול חזרנו לארוחת בוקר מאוחרת. בעל הבית הזמין אותנו לראות את בית הקפה של הכפר המצוי אף הוא בבעלותו. הוא הרים את הדלפק של הבר ומתחת התגלתה באר עתיקה. לנו אצל בני הזוג לילה אחד בלבד, אבל החוויה של הלילה הזה הוכתרה כאחת המיוחדות בטיול.

רגע לפני הפרדה מבעלי הבית בקפסובו.
בעל הבית הוא הראשון מימין בשורה הראשונה,

ובעלת הבית שניה משמאל. אני באמצע מאחורי אמא שלי.

כמה פעמים תהיתי איך זה שעסקים קטנים של לינה, דירות ומלונות משפחתיים, זוכים לחוות דעת טובות ברשת, ואילו חוות הדעת על המלונות הרבה יותר מחמירות. קרה שקראתי חוות דעת מצוינת על דירה או מלון משפחתי, ובשטח דווקא נמצאו כל מיני פגמים ובעיות. נדמה לי שהתשובה די ברורה. כשאנשים מתארחים במקום וזוכים ליחס אישי הם רוצים להחזיר טובה באמצעות חוות דעת משבחת, ובכל מקרה אינם מרגישים נח לציין משהו שעלול להזיק למארחים. יש שיראו בזה חיסרון וחשוב להם לקבל בדיוק מה שכתוב. אני מנסה לקרוא בין השורות, ובכל מקרה לוקחת בחשבון גם את ההפתעות והבעיות שאולי ניתקל בהן.

התיירות המבוססת על עסקים קטנים ומקומיים מציעה חוויה המפחיתה את הזרות מהסביבה ומהווה חלק מחוויית הטיול. אם הציפיות מותאמות ואם מכירים בתרומה של העסקים הקטנים לסביבה – לומדים גם ליהנות ולדלג מעל פני המהמורות והכשלים הקטנים. בישראל, התרומה עשויה להיות אף גדולה יותר ולקרב בין אוכלוסיות שונות וזרות זו לזו, אבל על כך בפעם אחרת.

דף הפייסבוק של המדריך לזרוס במטאורה

מתמחה גם בטיפוס על מצוקים

https://www.facebook.com/lazaros.botelis

עוד מדריכים במטאורה

https://www.visitmeteora.travel/en/meet-our-guides

המלון בקסטרקי, הכפר הסמוך למצוקי מטאורה

http://www.hotel-adrachti.gr/

אמנם היינו בו מזמן אבל ההמלצות ב"בוקינג" וב"טריפאדוויזור" משבחות

מלון משפחתי בקפסובו, זגוריה

ארחונטיקו צופי

ושוב אני מזמינה אתכם לקרוא מה שכתבו בנושא רבקה ומיכל:
להגביר את האור, מתוך 'אוספת אוצרות' של רבקה

האור בקצה המנהרה, מתוך 'רואה עולם' של מיכל