מאחורי הקלעים של עולם הבלוגינג
הפוסט הזה עוסק בעולם הבלוגינג. לאחר מחשבה מרובה הבנתי שלפעמים יש טעם להעלות את החוויות שמאחורי הקלעים, כי יש להן ערך בשביל בלוגרים ומתעניינים. חוץ מזה, כשמדובר בפרגון לאנשים שווה לכתוב את הדברים על דף גדול ולתלות בחוצות העיר שכולם יראו. הפעם אני כותבת באופן יוצא דופן בלשון נקבה, כי עולם הבלוגינג הזה שעליו אני מדברת הוא עולם של נשים, בשונה מעולם הטרוול בלוגס שהוא מעורב. אז תסלחו לי חברי הבלוגרים הגברים.
השנה אני לומדת בקורס מקצועי לבלוגריות – הפרלמנט של יונית צוק. לפני כמה ימים התקיים מפגש פרלמנטים ביזמתה של יונית. זהו מעין מפגש מחזורים הפתוח לכל מי שלמדה או לומדת באחד הפרלמנטים של יונית. במפגש זכיתי להכיר פנים אל פנים עוד בלוגריות שקודם לכן פגשתי רק בחיים הוירטואליים. שמענו את יונית שהיכולת שלה להוסיף, לחדש וללמד היא אינסופית, ושמענו כמה מהקולגות הוותיקות – אחיות גדולות – בוגרות הפרלמנטים מהשנים הקודמות.
אמנות השעשוע והצורך באהבת הקוראים
לקראת נסיעה ליפן (בעוד המון זמן, כחצי שנה, אבל אצלי ההכנות בעיצומן) חזרתי אל זכרונותיה של גיישה מאת ארתור גולדן, שבו מתוארים לפרטי פרטים חייהן של הגיישות בקיוטו בין שנות השלושים לשנות החמשים של המאה הקודמת. אין הרבה קשר בין חייהן הקשים והניצול האכזרי שעברו לבין מה שאנו הבלוגריות עושות וחוות. ובכל זאת מצאתי דמיון בשני דברים:
- גם אנחנו כמוהן עוסקות בשעשוע. אנחנו מספרות סיפור ומבקשות את אהבת הקהל. הגיישות עוסקות באירוח, בריקוד ובנגינה, ועליהן למצוא חן בעיני הגברים. ברוך השם, אין אנו עוסקות בשעשוע של גברים אבל במהות של העשייה שלנו אנו בתפקיד המשעשעות. גם כשאנו כותבות על משהו עצוב, עדיין עלינו למצוא את הדרך אל הלב של הקוראים.
- בתוך העולם הקשוח שבו התנהלו חייהן של הגיישות היה נוהג אחד יפה. לכל גיישה צעירה היתה אחות גדולה – גיישה בוגרת – שחנכה אותה. האחות הגדולה הדריכה אותה בכול: מאיפור ועד לתסרוקת האפרסק, מקישוטי השיער ועד למלביש ולספר. היא הכירה לה את מנהלות בתי התה, הזמינה אותה למסיבות שאליהן הלכה, פתחה לה דלתות וקשרים.
אחותי הגדולה
כשישבתי בכנס הפרלמנטים השבוע ושמעתי את מיכל בן ארי מנור מדברת על הבלוג שלה, על קהילה, על פרגון לאחרים ועל שיתופי פעולה, חשבתי פתאום שמיכל היא כמו אחותי הגדולה. מיכל היא בלוגרית ותיקה ממני והיא התבססה לפני בקהילת הבלוגריות. מיכל עזרה לי מהרגע שבו התחלתי לחשוב ברצינות על בלוג משלי ועזרה לי לאורך כל הדרך. היא יזמה פרויקטים ושיתפה אותי (ולא רק אותי) בפרויקטים האלה כשווה בין שוות. היא עשתה מאמצים גדולים להכיר לי בלוגריות ולהכיר אותי לחברותיה. אז מה זה אם לא אחות גדולה?
מיכל מעורבת בהרבה יוזמות. היא מלמדת בלוגריות כיצד לנהל מערכת הפצה של ניוזלטר. היא עוזרת לבלוגרים בכל התלבטות ושאלה. כמעט מתחילת דרכה מיכל מנסה "לגדל" עוד בלוגרים של טיולים כדי שיהיו לה שותפים לליבון בעיות. היא הבינה מיד שאם יהיו הרבה בלוגרים שכותבים על תיירות, תהיה מאסה קריטית, ואנשי מקצוע יתייחסו אל הבלוגרים ברצינות ולא כאל עופות מוזרים. התובנה הזאת לגמרי אינה ברורה מאליו כלל. הרי טבעי לחשוב במונחים של תחרות.
גם בעולמן של הגיישות, אחות גדולה שעושה את עבודתה ברצון טוב, במסירות ובאהבה זוכה בסופו של דבר בברית אחיות שהיא מתנה גם לעצמה. כמו כן, הצלחתה של האחות הצעירה נחשבת גם להצלחה של האחות הגדולה והיא מגדילה את המוניטין שלה כחונכת וכאשת מקצוע. אני בטוחה שמיכל יודעת שההשקעה שלה משתלמת לה בסופו של דבר, אבל היא עושה את זה בלי חשבון. מיכל ואני הכרנו עוד מהגלגול הקודם שלנו. זהו הבסיס המוצק לקשר, ועדיין מה שהיא עושה בשבילי ולטובת הקהילות שבהן היא פעילה אינו אוטומטי. עובדה היא שיש מעטות כמוה.
הבחירה שלי לדבר על האחות הגדולה היא הזדמנות להבין עד כמה המקום הזה של חונך או חונכת מייצר מוניטין מצד אחד, ועד כמה בלוגרים מתחילים זקוקים לשותפים קרובים מצד אחר. אם יש בסביבה אח או אחות גדולים – מה טוב.
אחותי המקצועית
בשונה מעיתונאי ומסופר, הבלוגר אחראי לכל ההיבטים של ניהול הבלוג: התוכן שהוא מייצר, העריכה, התמונות, העיצוב, ההפצה וניהול האתר של הבלוג. זו עבודה כיפית אבל לא פשוטה, ואני מניחה שאנשי מקצוע שאינם מכירים מקרוב את עבודת הבלוגינג לא תמיד יכולים להבין את הצרכים. ימים מעטים בלבד לפני מפגש הפרלמנטים העליתי לאוויר את שמתי לב במהדורתו החדשה. לפני תחילת העבודה על הפורמט החדש שוחחתי עם כמה אנשי מקצוע ובחרתי לעבוד עם שירי מור אייזן. שירי היא בלוגרית בעצמה, משולבת בקהילת הבלוגריות ויודעת היטב מה זה אומר להיות בלוגרית.
שירי מאמינה שחשוב שבלוגריות יהיו עצמאיות ולא תלויות באנשי מקצוע. בצד שירות של פתיחת בלוג חדש או העברת בלוג ותיק לפורמט חדש ועדכני (כמו במקרה שלי) שירי מפתחת הדרכות לבלוגרים כדי שיוכלו ללמוד ולהיות עצמאיים. ברוח זאת עבדנו גם שתינו ביחד. שירי הקימה את התשתית, נתנה לי הדרכה בסיסית ושלחה אותי לדרך להתנסות.
בדיעבד הבנתי מהמשוב שקיבלתי משירי שתפסתי עצמאות מעבר למה שציפתה. כלומר, אם תתקעו שירי תהיה שם בשבילכם. לא מדובר בנטישה בלב המדבר בלי מים ואוכל. אני שמחה שעשיתי דברים רבים בעצמי, כי זה יצר אצלי את ההרגשה שהבלוג הוא ממש שלי. מעבר לזה, אני יודעת כיצד לפתוח קטגוריה חדשה, לערוך שינויים רבים בבלוג ולעדכן אותו בלי לרוץ לאיש מקצוע.
העבודה עם שירי היתה מאוד נעימה. עבדנו הרבה בשיתוף מסכים. שירי היתה קשובה ועניינית. אחרי כמה שיחות ראשונות של תיאום ציפיות היא שלחה לי יום אחד הודעה שהכינה סקיצה ראשונה לתבנית שלי. "זה הבלוג שלך" היא הודיעה בחגיגיות. אחרי מבט ראשון בסקיצה אמרתי לעצמי: אוי, גוועלד. כל מה שאמרתי לשירי שאני רוצה היה שם, ובכל זאת זה נראה רחוק כל כך ממה שדמיינתי. לשני אנשים יש מחשבות שונות בראש ונדרשת הרבה עבודה כדי להתקרב ולצמצם את הפערים. לאט לאט התחלנו להתקרב לתוצאה הרצויה.
שירי מאמינה שחשוב שבלוגריות יהיו עצמאיות וידעו לעצב ולערוך שינויים בבלוג כרצונן, כדי שהתלות שלהן באנשי המקצוע תקטן. כשהתבנית החלה לקבל צורה שירי הסבירה לי על העבודה בוורדפרס ושלחה אותי להתנסות, להמשיך לשחק עם העיצוב ולהעמיד על הרגליים את דפי הקטגוריה והחיבורים. זאת היתה עבודה מאתגרת, ובסופו של דבר הרגשתי שלמדתי המון והבלוג הוא ממש שלי.
מהמשוב של שירי הבנתי שהייתי מאוד עצמאית. זה לא שאני בן אדם טכנולוגי, פשוט כל כך רציתי שדברים יזוזו מהר שישבתי שעות לפצח כל מכשול. אם תרצו שירי תהיה אתכם בקשיים. לא תיזרקו במדבר בלי אוכל ומים.
בסופו של דבר, אחרי כל השינויים שערכתי, נשארו כמה דברים אפילו מהגוועלד הראשון. הבסיס נשאר מאוד דומה. לשירי יש חושים לא רעים בכלל. חוץ מזה, שמחתי להשאיר קצת שירי בבלוג, שתמיד אזכור איך זה היה בהתחלה.
אני מאחלת לך, שירי, שתזכי ליצור חותם בעוד הרבה בלוגים ובעוד לבבות של בלוגריות וגם של בלוגרים שכל כך צמאים ליד מכוונת ולאחות מקצועית. אני נהניתי, וברור שעוד נהיה בקשר בהמשך הדרך.
מתקופת העבודה על הבלוג למדתי שעבודה על יצירת בלוג ביחד עם איש מקצוע היא תהליך מתמשך של דיאלוג. כשבוחרים איש מקצוע חשובה תחושת האמון וחשוב להתאזר בהרבה סבלנות.
הבלוג של מיכל בן ארי מנור
האתר של שירי מור אייזן
ומה עם יונית צוק? יונית היא אמא והיא הבלוגריסטית.
כתבתי פוסטים נוספים על הבלוגוספרה:
מהן הנישות הייחודיות בבלוגוספרה העולמית
איך הכרתי את אליסון אבוט ומה מיוחד בבלוג שלה
המדריך לטרוול בלוגס העברי הראשון
הפוסט הבא יהיה על ביקור בשתי ערים ערביות בישראל: סחנין ואום אל פחם.
אח"כ נצא לטייל קצת בחו"ל. הרשמה לבלוג תבטיח לכם שתהיו תמיד מעודכנים.
על התמונות בפוסט הזה:
התמונות של הגיישות לקוחות מ-wikimedia commons
יצירות האמנות הן של אמנים שהלכו לעולמם לפני למעלה משבעים שנה, ועל כן זכויות היוצרים על יצירותיהם פקעו.
סיפורים, מקומות מחוץ למסלול השחוק, חגיגות מקומיות, אמנות, מלאכות מסורתיות – כל אלה יגיעו למייל שלך בקליק אחד.
[…] מי היא אחותי הגדולה ומי אחותי המקצועית […]
זיוה יקרה. נפגשנו לדקה שתיים אצל מיכל ושמחתי מאוד להכיר.
התרגשתי לקרוא אותך בבלוג היפיפיה. הנושא המקסים והחום והאהבה
םשוט מרגש. מקוה להפגש בדרך
עינת, גם אני שמחתי להיפגש ואני שמחה לקרוא דברים שאת מעלה בפייסבוק. תודה רבה על המילים החמות. אני בטוחה שעוד ניפגש. זה פשוט יקרה יום אחד.
איזה פוסט כייפי ומפרגן. התמונות נהדרות והופכות את חוויית הקריאה למשהו אחר. תודה!
תודה רבה טל. באמת עמלתי הרבה זמן על הבחירה. שמחה שיש תוצאות ושמחה כתמיד לפגוש אותך כאן.
זיוה, נהניתי לקרוא והזדהיתי עם חלק גדול מהכתוב. מאד אהבתי את הנדיבות שלך והפירגון. אני אוהבת את מיכל בן ארי מנור, בלי להכיר אותה. רק מההתייחסות הנהדרת שלה לבלוגריות. אני תמיד מנסה ללמוד ממנה. את שירי אני עדיין לא מכירה, אבל אשמח להכיר והתיאור של בניית האתר החדש עשה לי משהו בלב ובמחשבות (אולי גם אני?), וכמובן שיונית היא האחת והיחידה.
התמונות שבחרת הכניסו אותי לעולם אחר, שאחר כך היה קשה להתנער ממנו ולחזור למציאות. תודה.
תודה רבה, צפי. גם אני מנסה ללמוד ממיכל. הסטנדרט שהציבה גבוה. אני מנסה לפחות להקפיד על קשר רציף עם בלוגריות שכתיבתן קרובה ללבי 🙂 את שירי אני ממליצה לך להכיר ולהצטרף למעגלים שבהן היא פעילה. יש לה הרבה מה לתת.
תודה רבה צפי,
יום אחד גם אנחנו נפגש במציאות, כנס של יונית, מפגש בלוגריות או סתם קפה אחת על אחת.
אני אגב, מאד אוהבת את המראה של הבלוג שלך, מדוע את רוצה לשנות?
זיוה יקרה,
איזה טייטל מיוחד שאני קיבלתי כאן – אחות מקצועית.
הטייטל הזה טומן בחובו כל כך הרבה – גם ליווי מקצועי והנחייה טכנית אבל גם ליווי אישי שמצד אחד נותן לך כלים להתמודד ומצד שני משחרר אותך להתנסות בעצמך. ואחות אמיתית לא תתן לך ליפול, היא תאמין בך שאת מסוגלת ותושיט יד כשתצטרכי אבל בעיקר תתן לך ללמוד לבד כי כשאת עושה דברים בכוחות עצמך את מפנימה אותם הכי טוב.
היה לי הזכות ללוות אותך במעבר מבלוגר לוורדפרס ולפתוח בפנייך עולמות חדשים.
כמו שכבר אמרתי לך את התלמידה המצטיינת שלי. יוזמת, מגדילה ראש, לומדת מהר ושולטת בדברים.
ממש לא מובן מאליו.
פשוט מדהימה!
ושמחה לצרף אותך למועדון "עצמאיות ברשת" – שם תוכלי להמשיך לקבל מידע שידרג לך את האתר ואת החיים 🙂
שירי, גם אני הרגשתי שהליווי הוא לא רק מקצועי אלא גם אישי. מסכימה עם כל מה שכתבת. הרווח הוא שלי. תודה על הצירוף לקבוצה. אני בטוחה שאיעזר בה.
אהבתי מאוד את ההקשר לעולם המרתק של הגיישות. המשפט שכתבת "…הצלחתה של האחות הצעירה נחשבת גם להצלחה של האחות הגדולה.." מהדהד חזק מאוד. אהבתי מאוד את הפרגון לאחיותך והתמונות שבחרת לפוסט נותנות מימד נוסף.
תודה (-:
תודה רבה, מיכל 🙂
היי זיוה יקרה
איזה יופי של פוסט
קודם כול, מה נפלא הפירגון
הוא עושה לי נעים, בדיוק כשם שהוא בטח הנעים לך
ולאחיות שאת מפרגנת להן
.
לא השתתפתי באופן מלא באף פרלמנט, רק הייתי אורחת בשני מפגשים של הפרלמנט הראשון
זה בכלל לא מפריע לחברות פרלמנט רבות לאמץ אותי לחיקן כאחת משלהן. וזה נעים. מאוד נעים
ובאמת, מיכל אחת מהמובילות בקבלה ובהכלה
ושירי… כרינה וובר הפנתה אותי אל שירי, ואנחנו מעבירות יחד תקופה ארוכה ודרך ארוכה.
רמת השיתוף והפירגון שלה מעוררת בי פליאה והשראה בכל פעם מחדש
.
אהבתי מאוד את הדימוי ששאבת מעולם הגיישות
פשוט נפלא איך רעיון יכול להתגלגל, באופן אסוציאטיבי, לכדי רעיון לגמרי אחר
יופי!
חן יקרה, תודה רבה רבה על התגובה החמה. אני בהחלט חושבת שהפרגון מתקיים במרחב שלנו שהוא מעבר לקבוצות של הפרלמנטים. אני כבר סקרנית לראות מה יוולד מהחיבור בינך ובין שירי 🙂