זמן החלום של הולנד – רשמים מטיול וכמה רעיונות

כמו ציור

הולנד כבשה אותי. היא כל כך ציורית. לפעמים היא ורמיר ולפעמים ון גוך. במוזיאון ון גוך רואים היטב את התהליך שעבר האמן מהצעדים הראשונים בהולנד המעוננת תמיד לבין צרפת. הצבע הירוק העז על רקע הצבע האפור של השמים זכור לי היטב מהטיול הקודם.

גלולת הרגעה

הולנד היא גלולת הרגעה. ציפרלקס. טיילתי בה הפעם עם בת ה-15 שלי. ישנו ארבעה לילות באמסטרדם וחמישה לילות בעיירה ווייספ (Weesp), ורוב התמונות ביומן המצולם הזה הן משתיהן, אף שהיינו גם במקומות אחרים. בבוקר הראשון שלנו בעיירה חגגו בה פסטיבל קניות – Weesp Gastvrij. הפסטיבל נפתח במשט ססגוני ושמח של סירות בכל הגדלים והצורות, כולן של תושבי העיירה.

הפתיחה של המשט מתמצתת אולי יותר מכל את האלמנט של השלווה. תפתחו את הסרטון ואל תמהרו. תישארו קצת ביחד עם מנדלסון ועם הסירה המצחיקה בתוך השקט הזה.

בתי תעלה, מים, סירות ואופניים

בלילה החמישי בבית לאחר שובנו מהולנד, עדיין אני חולמת על הולנד. אני צועדת ברחובות לאורך התעלות. אני רואה בתי סירה במים בשלל צורות וצבעים. הם כל כך ביתיים ומזמינים. אני רואה בתי תעלה. חלק מכניסות הבתים נמוכות ממפלס הרחוב. באמסטרדם הבתים צרים וגבוהים, מחוצה לה פחות. בחזית הבתים פורחות חוטמיות ויש גם פריחה של ורדים ופרחי קיץ בשלל צבעים. אני ממשיכה ללכת, כל הזמן בתנועה. בתים, מים, סירות, אופניים. המון צבע. בהפסקה בין טיפות הגשם בעלי החנויות מוציאים משהו להציג ברחוב.

בית סירה באמסטרדם

טיפות המים נפסקו לרגע והצמר יצא לרחוב (Haarlemmerdijk)

פינת זולה קטנה ומשגעת באזור "תשע הרחובות" באמסטרדם

אני מתעוררת מהחלום, מבינה שאני בבית, בישראל, אבל נרדמת בלי בעיה אל תוך הרחובות שלאורך התעלות או הנהר של ווייספ. אני פשוט שם, כמו בסט של סרט, כי אני לא באמת שייכת.

בית תעלה

בית סירה באמסטרדם

בית בווייספ

זמן התעלה העתיקה

יש ערים ועיירות שיש להן תעלה אחת קשישה יותר מיתר התעלות והיא נושאת את תואר הכבוד Oudegracht – התעלה העתיקה. לווייספ יש תעלה עתיקה, והיות שהיא רדודה למדי ואינה משמשת כנתיב שייט פורחות בה חבצלות מים. בסוף יוני הפריחה היתה בראשיתה. בהמשך הקיץ המראה בוודאי מרהיב.

Oudegracht, Weesp. זהו המרכז של העיירה ולא הנהר.

כאן מתקיים השוק השבועי, כאן התקיים הפסטיבל.

.
תעלה עם סיפור

ה"אודה-גראכט" של אוטרכט היא תעלה ייחודית, שאין דומה לה. היא נכרתה כחלק מהמערך המקשר בין נהר הפכט (Vecht) לנהר הריין, שהיה בעבר סוער ולא צפוי הרבה יותר מאשר היום. כתוצאה מכך גם התעלה עלתה לעתים על גדותיה והיה צורך לחפור אותה לעומק ולבנות לה דפנות גבוהים כדי להגן על העיר מהצפה. במאה ה-12 נבנה סכר מדרום לאוטרכט ומפלס המים בתעלה ירד.

עברו עוד למעלה ממאה שנים וב-1275 הושלמה מערכת של "לוקים" (מחסומים) אשר הביאה ליציבות בגובה מפלס המים. פני התעלה נותרו בעומק הרחוב מתחת למפלס הולכי הרגל. באותה תקופה החלו לבנות לאורכה, במפלס התחתון, רציפים ומרתפים. כיום משמשים החללים האלה כמסעדות ובתי קפה, ובמקומות שבהם הרציף מספיק רחב השולחנות ערוכים בחוץ. במקומות שבהם הרציפים צרים ניתן לראות את הכניסות למרתפים רק בשייט בסירה.

oudegracht, Utrecht – שני מפלסים לרחוב

מרתף עתיק בתעלה העתיקה של אוטרכט

זמן הנהר

בווייספ יושבים אנשים בגדת הנהר ושותים בירה בשעות אחר הצהרים והערב. העיירה יושבת גם על נתיב של סירות בשייט נהרות ותעלות. לנופשים יש זמן. הם מתעוררים בבוקר בעצלתיים ובערב יושבים על הסיפון. ההתנהלות בקצב צב. קצת התקנאתי בהם. אני מחשיבה את עצמי למטיילת מרוסנת למדי, כזאת שלא דוהרת בין יעדים, ועדיין הקצב שלי הוא קצב סילון ביחס למטיילי הנהר.

הנהר Vecht בווייספ, על סיפון הסירות אחר הצהריים

אחר הצהריים בגדת הנהר. יש זמן.

האפליקציה לא מכירה את זמן הנהר

השתמשנו באפליקציה בסמארטפון של תחבורה ציבורית. האפליקציה ידעה לזהות היכן אנחנו ולומר לנו כמה דקות לקחת בחשבון להליכה אל תחנת הרכבת, באיזה רכבת עלינו לנסוע, באיזה רציף היא עומדת וכו'. מה שהאפליקציה שוכחת זה את זמן הנהר. כשנפער לפתע לוע בכביש וחלק ממנו מתרומם כדי לאפשר לסירה לעבור, הרכבת בורחת, ולנו נותר לשאול את האפליקציה מתי תגיע הרכבת הבאה. מאוד מעניין להסתכל על הכבישים הנפתחים בצורות שונות, רובם מתרוממים למעלה אבל ראינו אחד שנוסע הצדה. ביניהם יש כאלה שהם חלק מתמונת הציור, תמונת הנוף הזאת שהלב יוצא אליה.

הגשר שליד הדירה שלנו בווייספ

ווייספ

ווייספ. זה הגשר שהאפליקציה שכחה.

נשות משפחת המלוכה

בכל מקום יש גשרים הנפתחים מעל התעלה או הנהר. בכפר הדייגים המיוחד מארקן הגשרים מוקדשים לנשים של שושלת המלוכה ההולנדית: וילהמינה, יוליאנה וביאטריס. אלה הגשרים ששמתי לב אליהם. אולי יש גם אחרים. ראויה לציון המלכה וילהמינה שישבה על כס המלכות מ-1890 עד 1948, שרדה את שתי מלחמות העולם ואת שנות המשבר הכלכלי שבינהן. בזמן מלחמת העולם השנייה גלתה עם משפחתה ללונדון ושימשה מודל והשראה לעם ההולנדי בימים הקשים. היא היתה מדברת אל לבבות העם ברדיו אוראנז' שההולנדים היו מאזינים לו בסתר.

גשר בכפר הדייגים מרקן

זמן הבתים

אני נורא מתרגשת מהבתים שחרוטה עליהם שנת היווסדם. בכל פעם שאני מגלה בית כזה אני מרגישה מעין ריקוד טנגו עם דורות שחיו לפני. צילמתי כמה כאלה באמסטרדם ובווייספ.

בית בן קרוב ל-400 שנה בווייספ

בית מסוף המאה ה-19 בווייספ. משמש היום כמוזיאון מקומי

בית מהמאה ה-17 בשכונת יורדאן באמסטרדם

בית מסוף המאה ה-19, ברחוב Haarlemmerdijk באמסטרדם

זמן האופניים

כל ההולנדים מתגלגלים על אופניים חוץ מאלה ששטים במים. יש מקומות שבהם המדרכה להולכי הרגל כמעט ולא קיימת. התעלות, המכוניות והאופניים תופסים את שטח הרחוב. רוכבי האופניים הם מלכי הרחוב. לכל הגשרים באמסטרדם קשורות המון אופניים. סביב התחנה המרכזית – כמה מגרשי חנייה ענקיים לאופניים, והאופניים מצטופפות בהם עד למקסימום. שלי מי כל האופניים האלה?

אמסטרדם

Haarlemmerdijk, אמסטרדם

להיות נטולי אופניים זה כמו להסתובב עם מדבקה על המצח שעליה כתוב "תייר"

ערב אחד הלכנו לרציף המעבורות שמאחורי התחנה המרכזית כדי לשוט לצפון אמסטרדם. ראינו מעבורת מתקרבת ושמחנו, אבל ברגע שהיא עצרה נפלט ממנה נחיל עצום של רוכבי אופניים. מצאנו את עצמנו תקועות בין הרוכבים בלי יכולת לזוז הצדה ובוודאי שלא להתקדם. במעבורת היינו היחידות בשעלו עליה ללא אופניים.

במעבורת החוצה את הנהר מהתחנה המרכזית אל צפון העיר

חניון אופניים ליד התחנה המרכזית באמסטרדם

פרופטי פרופטי – זמן הילדים

מי שהיה בהולנד בוודאי מכיר את הפנקייקים הקטנים. קוראים להם פופרטי (Poffertjes). בזמן פסטיבל הקניות בווייספ עמדתי בתור ליד דוכן פופרטי. הגיעה משפחה עם ילדים. אחד מהם פרץ בקריאות אושר: פרופטי, פרופטי. באזן הלא מעודנת שלי היה לי נדמה שהוא משבש מעט את השם, כדרך הילדים. אבל לא זה העניין. הילד הזה היה כל כך נלהב, שנאמר עליו: "מי שלא ראה צהלות פופרטי לא ראה שמחה מימיו".

ילדים אינם מטרד בהולנד

בהרבה מקומות ראינו ילדים, מבלים עם הוריהם או בטיולי סוף שנה של בית הספר. ילדי כיתת בית ספר שהמתינו לאוטובוס שלהם אחרי ביקור בטירת מאודן, צהלו וצרחו ואיש לא השתיק את מצהלותיהם. את הבת שלי זה עצבן. אני דווקא אהבתי. שמעתי פעם שההולנדים מביאים ילדים רבים לעולם בניגוד לחלק משכניהם באירופה שאוכלוסיית מדינתם מתכווצת בגלל ילודה נמוכה. לא מצאתי על כך חומר, אולם מצאתי מאמרים הטוענים כי הילדים ההולנדיים הם השמחים בעולם. דו"ח משנת 2013 של ארגון יוניצף קובע כי הילדים ההולנדיים הם השמחים בעולם. הדו"ח התייחס לפרמטרים הקשורים במוגנות ובתנאים להתפתחות.

ילדים ברחוב בשכונת יורדאן באמסטרדם

סוד האושר

מצאתי פוסט נחמד של בלוגרית ממוצא אמריקאי-פיליפיני הנשואה להולנדי ומתגוררת בהולנד. היא מנסה לפצח את הסוד של שמחת הילדים ההולנדים מתוך שחרור מכללים המתחייבים במחקר. היא מונה הסברים הקשורים ברווחת נפשם של ההורים ובכך שההורים בהולנד מוצאים את האיזון בין עבודה למשפחה.

בין היתר היא מתייחסת גם לכך שילדים בהולנד אוכלים לארוחת הבוקר ספרינקלז משוקולד על פרוסת לחם עם חמאה. גם אנחנו ניסינו לאכול ספרינקלז כמנהג ההולנדים וקנינו חבילה ב"אלברט היין", רשת סופרמרקטים בולטת בהולנד. השארנו את הקופסה כמעט בשלמותה למארחים. אנחנו כבר מקולקלות. אילו היינו אוכלות הרבה נמלים משוקולד אולי היינו מרבות קצת יותר לצחוק צחוק מתגלגל בריא לנשמה.

שמונת הסודות של הילדים בהולנד, הילדים המאושרים בעולם

ספרינקלז, נמלים משוקולד שכל ילד הולנדי אוכל בבוקר

האם שמתם לב לשינוי בקצב? האופניים וצחוק הילדים מתגלגלים. גם בערים יש תנועה רבה, ולאמסטרדם – שתי פנים. זו עיר דו פרצופית.

ווייספ