האם קיים היום גרפיטי אותנטי, חי ומתריס הפועל מתחת לרדאר של הרשויות? הרבה מקצוענים נכנסו בשנים האחרונות לרחוב. לא סתם החליף המונח "אמנות רחוב" את השם "גרפיטי". זו לא רק סמנטיקה. כך חשבתי ממש לאחרונה עד שפגשתי את "אומץ".
כמה קשה לצאת כנגד הרוב. לדעתי זה קשה בכל מקום, גם בחברה המתיימרת להיות פתוחה. לפעמים אפילו בתוך המשפחה קשה להגיד דברים. את האמת הפנימית, זו היושבת עמוק בפנים, לא פשוט לבטא בקול ולהפוך לגלויה. בחברה סגורה כמו החברה החרדית, פעמים רבות אין לזה מקום כלל, והדרך להביע דעה היא אך ורק באופן אנונימי. אבל אם אין לאדם שם, צורה וצבע – איך ישמיע את קולו?
"אומץ לחרדים" הוא אדם דתי בעל משפחה ממודיעין עלית, המעז לשאול שאלות נוקבות. הוא התחיל לפעול באמצעות גרפיטי לפני כארבע שנים. שם העט שלו, "אומץ לחרדים", זוכה להמון אזכורים ברשת, רובם באתרים ובמגזינים של החברה החרדית, ונראה כי הפך לדמות ידועה במרחב מסוים של החברה הישראלית.
והנה דברים שנכתבו אודותיו בתקשורת הכללית, כולל סרטי וידאו. כדאי לראות.
כתבה ב-ynet, מדור יהדות
עבודות של "אומץ לחרדים" באתר "הכל שקרים", כולל סרט youtube וראיון מצולם
סרט קצר מתוך חדשות i24news
בחודש נובמבר שודר בערוץ הראשון של הטלוויזיה סרטו של ניסן שור "הרחובות הם שלנו", ובו גם קטע אשר הוקדש ל"אומץ לחרדים".
דנה ספקטור ורן שריג ארחו את "אומץ לחרדים" בתכנית שלהם המשודרת ב"רדיו ללא הפסקה" 103FM.
……………………….
מה שבלוג יכול לעשות
התוודעתי לפעילותו לאחרונה. זה קרה בזכות הבלוג. "אומץ" קרא את הרשומה שהקדשתי לאמן הרחוב Pejac. הוא עשה לי שיתוף בדף הפייסבוק שלו ושלח לי הודעה שריגשה אותי מאוד. לפעמים, מישהו מניח מתנה על מפתן הדלת. שלא אפתח? לקח לי זמן. כבר כמה שבועות אני עוקבת אחר הפעילות של "אומץ", מסתכלת על צילומים של הגרפיטי שלו, קוראת מה הוא כותב בפייסבוק, ומה אגיד? אני מסירה בפניו את הכובע על הכנות, על הפתיחות, על ההומור ובעיקר על האומץ להסתכל במראה ולהביט סביב בעיניים פקוחות. לכבוד הוא לי לארח כאן את "אומץ" ולא מפני שהוא מפורסם ממני אלא מפני שהוא אדם לא שגרתי ומיוחד מאוד.
הנושאים שבהם עוסק "אומץ לחרדים":
הכלת האחר והשונה
ילדים בחינוך התורני
האמת האבסולוטית מול האמת הפשוטה
מלחמה מול אהבה
בדף הפייסבוק של "אומץ" מצאתי דברים של מעריץ, המנסחים יפה בעיני חלק גדול מפעילות הגרפיטי שלו: "…אני כבר ממש לא בטוח אם אתה יותר צייר או יותר פובליציסט או שמא בכלל קופירייטר."
אני מבסוטית מכך שהעבודות אינן בנליות ויש בהן שלל המצאות ויצירתיות.
שאלתי את אומץ כמה שאלות:
מתי התחלת לפעול באמצעות גרפיטי, איך הגעת אליו ואיך הכל התפתח?
הכל התחיל לפני כארבע שנים כשהחברותה שלי שהוא אבא להרבה ילדים שהיה מגלגל כספים בגמ"חים, קיבל הצעה לשמש כמורה, אך הוא לא נכנס לתחום אפילו שזה התאים לו רק מהפחד של מה יגידו.
במשך הזמן פתח לי חבר דף פייסבוק. בתחילה זה היה דף פרטי, ורק אחרי שחסמו אותנו כמה פעמים למדנו שצריך לפתוח דף עסקי. אני מנהל את הדף מתוך הפיד של אותו חבר. הדבר הראשון שמישהי כתבה לי בפייסבוק היה: יש לך את האומץ לכתוב את מה שאחרים חושבים. את הפייסבוק הראשון פתחתי בשם "תושבים מקרית ספר", וכשקיבלתי את התגובה הזאת הבנתי שאני משמש כפה להמון אנשים שאין להם דרך לדבר.
בהמשך החלטנו, החבר ואני, שנקרא לפעילות שלנו בשם "אומץ לחרדים", כי אנחנו לא אמיצים. אנחנו ממש ממש מפחדים! אבל יש לנו את האומץ לצאת ולעשות משהו קטן ולנסות לשנות. אני אשמח אם מישהו אחר יצא ויחתום "אומץ". אין לי בעלות על האומץ.
האם תמיד היית רגיש לעוולות?
תמיד הייתי פעלתן וחברתי אבל בגבולות המקובל, ולא חשבתי יותר מידי על עצמי ועל עתידי בתוך החברה. יום לאחר שכתבתי את המסר הראשון שמעתי המון אנשים מדברים על זה, וראיתי שדבר קטן שאני עושה גורם לשיח משמעותי. כך המשכתי והמשכתי בכיתובים שונים ומשונים. זה היה כיף לראות איך הדברים שאני עושה וחושב מובנים על ידי אנשים אחרים וכיצד הם גורמים לדיון ולחשיבה.
באותה תקופה לא היה לי שם עט ולא ידעתי שיש מושג כזה. תכלס, היום כשאני מוכר בציבור שלי, אני מבין את התועלת שבכך אך אני רואה גם את החסרונות. הגרפיטי שאני עושה אמור להיות שירות לציבור: בוא, תראה, תחשוב ותחליט לבד עם נכון או לא. ברגע שאנשים אומרים "אומץ" כתב, הם מתחברים כבר ל"מותר" שזה דבר טיפשי מצד אחד, אך מהצד השני יש כאלה שדווקא בזכות ה"מותג" יחשבו על הדברים ברצינות.
ככל שעבר הזמן, והתחלתי להתבונן ולפתוח עיניים, דברים השתנו לי בראש. סימן השאלה מצוי דרך קבע ותשובות אין. לכן אני לא בא להגיד מה נכון ומה לא. אני בא להגיד לאדם שעובר ברחוב: אדוני שמת לב? אתה מודע לכך שהילדים שלך יחשפו לאינטרנט? אולי במקום המלחמות תלמד אותם להתמודד?
אני לא נכנס ליש או אין, למותר או האסור, כי באמת שאני לא יודע ולא רוצה לפגוע. אך אין ספק שככל שעובר הזמן אני רואה דברים אחרת. לא תמיד הייתי רגיש לעוולות, כי לא תמיד ידעתי לראות אותם, אבל תמיד הייתי אוזן קשבת לבחורים צעירים ומבוגרים ממני. אני חש היטב את כאבם של כל האבודים.
 |
דף סודוקו ש"אומץ" הדביק על מודעת צניעות, כמחאה על עלבונן של הנשים |
אתה חי למעשה חיים כפולים. הרי אינך יכול לשתף את רוב האנשים הקרובים לך ואף לא את בני משפחתך. האם אין בזה בדידות גדולה?
אכן זה מאוד מורכב לחיות חיים כפולים, ובמיוחד שגם בחיי הגלויים אני דמות מוכרת ופופולרית. יש בדידות גדולה, ובאיזה שהוא מקום הפייסבוק עוזר לי להיות בקשר עם אנשים נוספים שמלאים ב"אומץ". אני כותב הרבה על כאב ובדידות, ובאמת המון נסער מבפנים. מצד שני אני מלא שמחה ושובבות. סוג של עליות וירידות.
יש שלוש סיבות למה לא רציתי להיקרא בשמי האמתי:
1. זה מסוכן לחיים שלי, לזוגיות שלי ולפרנסה שלי. זה יפגע בקרובים לי.
2. אצלינו בציבור החרדי כל אחד מיד מקוטלג, וברגע שאחשף בזהותי האמיתית אנשים לא יתייחסו למסר. הם יסתכלו על מי אמר את המסר. האם הוא ספרדי, אשכנזי, חילוני, אברך, חוצניק או חוזר בתשובה, בלי להתבונן במסר עצמו. הכתיבה בעילום שם גורמת לאנשים להתבונן לגופם של דברים.
3. אני לא מחפש להיות "מאן דאמר" (מונח תלמודי). אסור שאנשים יתייחסו אלי כסמכות שצריך להתייחס לדבריה רק בגלל ש"היא" אמרה אותם.
הגרפיטי נחשב להשחתה של המרחב הציבורי ולוונדליזם. זאת טענה שהופנתה גם אליך, ובתגובה טענת שאתה בוחר לפעול רק על קירות עזובים, על גדרות של אתרי בנייה וכו'. האם אינך "נחמד" מדי? הרי גרפיטי במהותו הוא מתריס ובועט:
הכיתובים שאני עושה, נוגעים בנקודות רגישות ובצורה מאוד ברורה. אבל אני דואג שהם לא יראו כהכרזת מלחמה, בשביל שהם ישפיעו. לדוגמה: אכתוב :"הם רוצים שתהיו טיפשים". וכל אחד יבין לבד במה מדובר.
 |
| לחשוב, לחשוב, לחשוב… "אומץ" מכריח את סביבתו לחשוב |
הגעת אלי כי מצאת ברשת פוסט שכתבתי על אמן רחוב מספרד. נראה שאתה מתעניין בתחום הזה.
בתחילת דרכי לא ידעתי על קיומו של המושג "אמנות רחוב". פשוט יצאתי ופעלתי מכאבי ותסכולי הפרטי. רק בהמשך נחשפתי לתחום הזה ואל היחס אליו בעולם. ככל שעבר הזמן נחשפתי ליותר ויותר ולמדתי על תרבות הרחוב.
האם אתה פועל רק בעירך או גם במקומות אחרים?
אני פעיל בעיקר במודיעין עילית, אבל עושה דברים גם בתל אביב וירושלים.
 |
| עבודה של "אומץ" בתערוכה לעוורים בתחנה המרכזית בתל אביב |
ומה הלאה? האם יש לך תכניות לעתיד?
אני מתבטא גם בהדבקות, גם במדבקות, גם בפליירים ובכל דרך שמסייעת להעביר את המסר. יש לי חלום להוציא חוברת ודף ציורי קומיקס, רק שאין לי את היכולת לעשות את זה.
אומץ,
אני מאוד מודה לך על הראיון הזה ומצדיעה לך על הרבה דברים אבל בעיקר על האומץ. מקווה שתמצא את המקום הנכון והמדויק שלך בתוך החברה שבה אתה חי. דף הפייסבוק שאתה מנהל הוא אחד המקומות הרלוונטיים והתוססים ביותר שהכרתי באינטרנט, ואני מאחלת לך שהשיח שאתה מקיים בנושאים מגוונים וחשובים ילך ויתרחב עם השנים בכל מיני דרכים, אולי גם בעזרת שותפים. אני מאחלת לך שאולי בכל זאת תמצא דרך להגשים חלומות ותוכל להפיק חוברת וקומיקס. הרי אם היו שואלים אותך לפני כמה שנים על מה שאתה עושה עכשיו לא היית מאמין.
 |
אולי בכל זאת? ואם לא את העולם – לפחות משהו קטן. שיהיה בהצלחה
……………………………………… |
דף הפייסבוק: אומץ לחרדים
עוד דברים שנכתבו על אומץ:
"אומץ לחרדים" מסביר על עבודותיו באתר "מסובין"
דיון בפורום באתר "חדרי חדרים" על פועלו של "אומץ לחרדים"
אזכורים וכתבות באתר "פיצ'יפקעס"
מדריכת הטיולים דינה שגב מסבירה לתלמידים על העבודה "אדם הולך על חוטים"
Facebook Comments