שבוע לפני הטיול שתוכנן חודשים רבים התברר שלא אוכל לצאת. ההתכתבות עם בני המשפחה המטיילים עוקבת אחר המסלול שעשתה באיסלנד וגם אחר הקושי שבוויתור.

איסלנד מעולם לא היתה החלום שלי. יש שם נופי בראשית אבל באיטליה יש אנשים וביפן גם, וזה יותר מעניין, חשבתי. ולמרות זאת, כשמישהו שם בפני

מסיבה לא מוסברת צילמתי את בית 25 ברחוב מריאצקה שוב ושוב. שבועות לאחר שחזרתי מגדנסק זיהיתי אותו בתמונה ישנה במקום מפתיע. זה סיפור בלשי וגם סיפור של ביוגרפיה אישית ושל היסטוריה המשותפת לרבים.

בששי לאוגוסט 1945 נפלה פצצת האטום הראשונה בתבל על העיר הירושימה, והחיים לא שבו למסלולם. יפן השתנתה ללא הכר. העיר השתקמה ברבות השנים והפכה למטרופולין תוסס המשמר את הזיכרון.

עיירות עתיקות עם שווקים צבעוניים, תריסי עץ בצבע עז על רקע קיר אבן, כוורות דבורים, מטעי פרי, שדות לבנדר, אבטיחים ומלונים, כרמים רחבי ידיים, מונומנטים עתיקים, פסטיבלי תרבות, חגיגות צבעוניות, ריחות, טעמים וצבעים. את כל

זו לא תחילתה של בדיחה. הגנרל והכומר הם הגיבורים הנושאים בנטל עלילתו של הספר גנרל צבא המתים מאת איסמעיל קאדרה, גדול סופריה של אלבניה בדורנו.

גדנסק, – מה יש בה ומי שמע עליה בכלל? מי שבגילי ומעלה בטח זוכר את המרד של תנועת סולידריות שפרץ במספנות של גדנסק בהנהגת לך

אני נוסעת עם אגנס באזור החקלאי רחב הידיים של דלתת הויסלה, השפך של הנהר הארוך ביותר בפולין. זה הנהר העובר בקרקוב ובוורשה. יותר ממחצית שטחה

ביקרתי בעיירה אובידוש (Obidos) שבמרכז פורטוגל לפני כחודשיים כשהחלו אירועי השבוע הקדוש של חג הפסחא. עכשיו, כשמסתיימת עונת החגים, אני חוזרת אל היום הזה ואל

כשהמטוס התקרב לשדה התעופה של ניס בטיסת לילה מישראל, כל האורות בחצי האי קפ פרה דלקו, ומה שנראה מחלון המטוס היה קו מפותל של נקודות

שש קומות. 35,000 מ"ר שטח תצוגות. ארכיטקטורה אולטרה מודרנית וחללי תצוגה מרווחים ומוארים. המוזיאון הלאומי של סין לנשים וילדים הוקם בשנת 2010. השם מאוד סקרן

חגיגות 70 למדינה נפגשו אצלי עם פוסט המאה בבלוג. רגע. לעצור את הרכבת בבקשה. אני מגלגלת על הלשון את המספר מאה. אחד ועוד אחד… מאה.