השמות המצטלצלים בצליל משעשע: קרקורי, שרובובו וקוקשי הם שמותיהן של בובות מסורתיות, שכל אחת מהן שונה מהאחרת ולכל אחת מקורות אחרים, יעוד אחר ונסיבות היווצרות שונות. ביחד הן משרטטות עוד חלקיק מהפסיפס של יפן.

טיול במרכז בולגריה חשף בפנינו פנים שונות של המדינה. שמרנות ומסורת מול ביטויים עכשוויים ועדכניים, פולקלור מקומי מול פזילה אל העולם הגדול – את הכל מצאנו על הקירות.

קבוצת איי סולונד יושבת בפתח הסוגנה פיורד הענק. הקבוצה מונה אלפי איים ואיונים. הנוף באיים פראי ומיוחד במינו.

שנת תש"פ נפתחת עם כמה חידושים ושינויים בשמתי לב. לרוב אני מספרת על מקומות ועל אנשים אחרים. הפעם אני משתפת בדברים שקורים אצלי ובדרך שעברתי מפתיחת הבלוג ועד היום.

רשמים מטיול בנורווגיה, תיאור כללי של המסלול וטיפים שימושיים.

התרבות הגרמנית צצה בכל פינה שאליה הולכים בטרנסילבניה ובעיקר בדרום טרנסילבניה. מי היו האנשים שיצרו את התרבות הזאת? מאיפה הם באו? למה הם היגרו לטרנסילבניה ולמה עזבו?

או למה לא כדאי לאמץ מסלול שמישהו שלח לכם בפייסבוק יש מי שאוהבת אמנות רחוב ויש מי שמעדיפה שביל בהרים. אחת נמנעת מנסיעות ארוכות, ואחת

דובים חיים בכל רחבי הרי הקרפטים. רומניה השכילה לשמור על אוכלוסיית הדובים שלה. יש כמה אפשרויות לצפייה בדובים ברומניה. אחת המעניינות והמרגשות היא בטבע בסיור מודרך.

ימי הטיול האחרונים היו רגועים יותר מן ההתחלה הסוערת, ובהם טיילתי בערים הסקסוניות סיגישוארה וסיביו ובכפרים בירטן ורשינר.

שעת צהרים מאוחרת בשדה התעופה של בוקרשט. אני יורדת במדרגות של טרמינל הבאים. מזל שהבאתי רק טרולי. אולי יש איפשהו מעלית. לא חשוב, אני כבר

הריביירה הצרפתית היא אזור עשיר בנופים, בהיסטוריה, באמנות ובפעילויות לכל גיל. עיר הבירה שלה, ניס, היא גם יפה וגם מהווה מרכז גדול של תחבורה ציבורית לכל האזור. אין כמו לטייל בריביירה הצרפתית בלי הסטרס מפקקי התנועה ובלי לחצים של מציאת חנייה.

כשזוג יוצא לטייל בתחבורה ציבורית זה גורר שאלות והרמת גבות מצד השכנים והחברים. ניני אטלס, צלמת ובלוגרית, מספרת מדוע היא אוהבת לטייל בתחבורה ציבורית ומוציאה את דרך הטיול הזאת מהחושך אל האור.